צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים
ז'ואן מירו
ספרדי, פעל בספרד ובצרפת, 1983-1893
ציור (רקדנית ספרדייה)
צבעי-שמן על בד
גובה 146 ס"מ, רוחב 114 ס"מ
מתנת סילביה וג'וזף סליפקה, ניו-יורק, לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב
© ADAGP, Paris
מספר רישום: B03.0825
 
 

בציור מתחכם ומשועשע זה מצרף חואן מירו הסוראליסט סמלים של ריקוד ספרדי – המסרק הצבעוני, החצאית המלאה והנעל המחודדת – כדי להביע את הקצב וההתגרות המעודנת של הרוקדת. בתוך כתם לבן דמוי ענן צף לו יצור דמוי-שור המורכב מחלקי דג ושועל, יצור המשתייך לצורות אחרות בגן החיות הדמיוני של מירו. הצייר מותיר את רוב הבד חשוף בחתירה נגד טכניקת הציור המקובלת, ומשתמש בתנועת הצבע הלבן כדי לייצג את אמרת שמלתה המרחפת של הרקדנית וכדי להדגיש את פני התמונה. מירו, שהוקסם מן הריקוד הספרדי ורקדניו, צייר אותם בתשעה ציורים לפחות שצוירו בפריז בין 1921 – 1929. היצירות שואבות מתוך סמלים ודימויים הנמצאים ביצירותיו, ועם זה הן מבוצעות בסגנונות שונים, החל מראליזם וקוביזם, עבור בסוראליזם וכלה בהדבק מופשט. אחת מהן, רקדנית ספרדייה (1924), גם היא באוסף המוזיאון, עוקבת אחר תנועתה המסתחררת של הרקדנית ובגדיה המיוצגים ייצוג גאומטרי פשוט: קו אדום מקווקו מתפתל אחרי צעדי הרקדנית.

בציורי הרקדניות הספרדיות מירו משתמש בצורות קטלוניות מסורתיות. אחרי מלחמת העולם הראשונה, בעקבות שינויים פוליטיים ומתחים חברתיים, פשטה הקטלוניה שמירו הכיר בנעוריו את צורתה, ולבשה צורה אחרת. מירו התנגד ללאומנות השלטת, וקיווה להכניס לקטלוניה המודרנית בסיס תרבותי רחב שיאחד את תושביה. לשם כך הוא שאב את השראתו מבובות ספרדיות, דמויות קטלניות ואמנות עממית שבהם הוא הקיף את עצמו במשך שנות הגלות שגזר על עצמו בפריז, והעלה את זכר הנוף הכפרי העל-זמני של ילדותו.

פרסומים:
The Israel Museum, Publisher: Harry N. Abrams, Inc., 2005
קמיאן-קשדן, עדינה, סוראליזם ומה שמעבר במוזיאון ישראל, ירושלים, 2007
קמיאן-קשדן, עדינה (עורכת), מפגשים מודרניים: ציור ופיסול מן המאה ה-20 במוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010

תערוכות:
דאדא סוראליזם ומה שמעבר במוזיאון ישראל, 2007
סוראליזם ומה שמעבר, ביתן וייסבורד לתערוכות, חורף-קיץ תשס"ז (פברואר-יוני 2007), מוזיאון ישראל, ירושלים



Digital presentation of this object was made possible by : The Pidem Fund, London