צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים
ז'אק ליפשיץ
יליד ליטא, פעל בצרפת ובארה"ב, 1891–1973
דמות הניתנת לפירוק: רקדנית
1915
עץ טבעי ועץ צבוע
גובה 87.6 ס"מ, רוחב 22.8 ס"מ, עומק 14 ס"מ
מתנת יולה ליפשיץ לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב, לכבוד טדי קולק
© עיזבון ז'אק ליפשיץ
מספר רישום: B96.0115
 
 

ז‘אק ליפשיץ הכיר את פיקאסו בשנת 1913 באמצעות ידידם המשותף האמן דייגו ריוורה. ליפשיץ היה חובב נלהב ואספן של אמנות לא-מערבית והבין מיד את כוחו של הקוביזם במדיום שבחר לעצמו – הפיסול.

"דמות הניתנת לפירוק )רקדנית(" היא אחת מיצירותיו הקוביסטיות הראשונות. השילוב של גוף הפונה אל החזית ופנים המתוארים בצדודית נובע ככל הנראה מהתעניינותו של האמן באמנות המצרית; בשימוש שלו בעץ, בגוף המוארך, במפרקים המסוגננים ובערבוב הקצבי של עיקולים וזוויות אפשר לראות אזכורים לאמנות אפריקנית. ההעברה הייחודית של הציור הקוביסטי לתלת-ממד ניכרת בחלקי הגוף הנפרדים בבירור ומונחים בשכבות אלו על אלו. לרוב מחוברים החלקים באלכסון ויוצרים משטחים רבים ומראה של עומק, אף שהפסל עצמו דק יחסית. כדי להדגיש עוד את נפחו נצבעו חלקים ממנו כגון לוח העץ המייצג את האגן, ומשטח בגב הדמות נוקד בנקודות שחורות – המצאה קוביסטית שמטרתה ליצור הבחנה בין משטחים ולהחליף את תפקידם של האור והצל. היות שאפשר לראות את הדמות גם מלפנים וגם מאחור, ומראהּ מכל כיוון שונה לגמרי, היצירה מעודדת את המתבונן לנוע סביבה.

פרסומים:
The Israel Museum, Publisher: Harry N. Abrams, Inc., 2005
קמיאן-קשדן, עדינה (עורכת), מפגשים מודרניים: ציור ופיסול מן המאה ה-20 במוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010



Digital presentation of this object was made possible by : משפחת ליפשיץ