צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים, אבשלום אביטל
פול גוגן
צרפתי, 1848–1903
נוף עם כלב
1903
צבעי-שמן על בד
גובה 73.5 ס''מ, רוחב 92.5 ס''מ
עיזבון רובר ומרגריט כאהן-סרייבר למדינת ישראל, לזכר אמנון בן נתן, שנפל במלחמת יום כיפור, בהשאלת קבע למוזיאון ישראל, ירושלים, מאת האפוטרופוס הכללי של מדינת ישראל
נחלת הכלל
מספר רישום: L-B01.001
 
 

ציור זה הוא בין השישה שצייר גוגן בהיווה אואה, אחד מאיי מרקיז, בתחילת שנת 1903, חודשים מספר לפני מותו ב-8 במאי. הוא מתאר באופן נטורליסטי את מראה פנים האי לכיוון ההרים, כפי שנשקף מן הבית שהאמן היה לעתים קרובות מרותק אליו עתה, משגברה מחלתו. מאחורי גדר האבן שחצצה בין החלקה שלו והכביש עמדה חנותו של בן ורניי הצבועה בצבע טורקיז בולט, ומאחוריה היה מתחם המיסיון הקתולי. בתוך חלקתו צייר גוגן ענף של עץ בננות וערמה של עלי הצמח הטרופי "פנדנוס" מתחת לגפן, בצורה המזכירה מבנה מקומי לבישול. הקומפוזיציה של הנוף היא קלסית: מישורים נסוגים משתרעים במקביל לפני השטח ואילו האלכסונים מעניקים תחושה של עומק. כך הגבול האלכסוני בין האזור הסגול והאזור הוורוד נענה על-ידי הצד הימני של ערמת העלים ועל-ידי העצים, וכן על-ידי הגגות והגבעה הסגולה משמאל.

בעוד האזורים הירוקים בנוף הרחוק והגבעות האפורות מתוארים בנטורליזם, את החלקה שלו מצייר האמן בגווני ורוד וסגול דמיוניים, וצבע האדמה שמסביב לחנות חוזר עליהם כהד. כך הופך השטח השייך לו, הכולל את החנות המספקת את מזונו, לטריטוריה מסתורית, נפרדת מן המציאות המקיפה אותה. אך הצמחייה השופעת באזור המציאותי נעימה לעין, ואפילו ההרים הוולקניים הטרשיים, המוארים בשמש הבוקר, מרוככים כאן.

במרכז החלקה עומד כלב שחור ולבן-כפות למול תרנגולת זערורית המסמרת את נוצותיה כדי להתנפח לעומתו. ייתכן שגוגן אכן היה עד לעימות כזה, אולם כאן משמעות החיות סמלית. כלבו של גוגן, שנקרא "פגו" (פין בעגה), על פי חתימתו המקוצרת של האמן (PGO), הוא אחת מדמויות האני-האחר ה"פראי" שיצר גוגן אחרי שנת 1896. לפעמים צייר את הכלב באופן טבעי, ולפעמים ככלב מסוגנן התוקף ציפור. בתקופה שעבד על הציור הנוכחי, בינואר–פברואר 1903, השתמש גוגן בגרסה המסוגננת של הכלב כאני-האחר שלו, ולידה כתב "בוקר טוב מר גוגן". בתמונה שלפנינו, לכלב יש אמנם גוף טבעי אך ראשו המסוגנן מרמז שהוא גם בעל אופי סימבולי. מכיוון שזמן קצר לפני כן תיאר גוגן את יריבו הפוליטי בטהיטי כתרנגול הודו גאה ומנופח, מתקבל על הדעת שהתרנגולת מסמלת את אלה שגוגן תקף עתה בכתביו החריפים: שנה קודם לכן תקף את הכנסייה הקתולית בכתב הפולמוס L'Esprit moderne et le catholicisme, וכן יצא נגד מבקרי האמנות בספרו Racontars du Rapin, ובשנה זו תקף את הנורמות החברתיות בספרו Avant et Après ואת רשויות האי היווה אואה בשורה של מכתבים. התגובות הנזעמות שעוררו מכתבים אלה רדפו אותו מאז פברואר–מרס ועד אל מותו.

ציור זה שימש אחר-כך רקע לציור האלגורי, הקטן יותר והמבוצע בפחות קפדנות, "התחינה", שגוגן ציירו כנראה בחודש מרס, כאשר גברו צרותיו. הוא ביטל בו את הבתים והחליף את החיות בדמויות שנטל מציוריו האחרים, דמויות שהביעו תחושה של מועקה: האחת פונה לאל בתחינה לעזרה, שתיים אחרות מנסות לצאת מן התמונה, ועוד שתיים יושבות, שקועות במחשבות קודרות, מתחת לצלב הלבן של בית העלמין. האמן הציב את הנשים הללו על אדמתו כדי להביע באמצעותן את רצונו למצוא פתרון לבעיות שגרם לעצמו, ובית העלמין מעלה על הדעת מוות מתקרב. במקום אווירת הביטחון והשלווה השורה על התמונה "נוף עם כלב", המתארת בצבעים חלומיים ובקומפוזיציה קלסית עימות ידידותי בין שתי חיות (שכלבו של גוגן יכול לנצח בו), בסמליות של "התחינה" מביע גוגן את חרדתו ואת שאיפתו להימלט מן הקנס הגבוה ומעונש המאסר שהוטל עליו בשל כתביו התוקפניים.

פרסומים:
The Israel Museum, Publisher: Harry N. Abrams, Inc., 2005
אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית



Digital presentation of this object was made possible by : The Pidem Fund, London