צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים
פול סזאן
צרפתי, 1839–1906
העץ בעיקול הדרך
1882-1881
צבעי-שמן על בד
גובה 60 ס"מ, רוחב 73 ס"מ
מתנת לילי שוואבכר, אסקונה, לזכר גוסטה וברנרד מאיר
מספר רישום: B82.0001
 
 

יצירותיו המוקדמות ביותר של סזאן הציגו לעתים קרובות רומנטיות חושנית וסוערת. רק בראשית שנות השבעים, בעקבות עשור שנים של מאמץ, החל אופן ההצגה שלו להתמתן ולהתעדן. שינוי זה היה קשור במידת-מה לידידותו של קאמי פיסארו ולמה שהוא לימדו באופן בלתי פורמלי, כשעבד במחיצתו בשנים 1872–1874 וכאשר הוסיף לבקרו מדי פעם, עד 1881. כאשר ציירו השניים זה לצד זה, עודד פיסארו בעדינות את סזאן ליצור קשר ישיר יותר בין תמונותיו ובין הטבע ואף השכיל לעורר בו אהבה לצבע שלא חלפה. עם זה, אפילו בתקופה זו, כשסזאן אימץ לעצמו משיכת מכחול קצרה יותר, נמנע משימוש בצבע השחור ועבד בחיק הטבע, נשארו הבדלים חשובים בין אופן עבודתו-שלו לזו של חונכו האימפרסיוניסט. משהו מן המגמה לגיאומטריזציה מתגלה כבר לעין, כמו החיפוש הנמשך אחר אמצעים חדשים להצגת עומק ונפח. למעשה, סזאן מעולם לא קיבל עליו את האימפרסיוניזם במלואו: הרעיון האימפרסיוניסטי להציג רק את מה שהעין רואה לא היה מקובל עליו, כפי שהסביר בשנותיו המאוחרות: "שני דברים יש בצייר: העין והמוח. שניהם צריכים לשתף פעולה ויש לפעול כדי לפתח את שניהם, אבל על הצייר לפתח את העין דרך ההסתכלות בטבע ואת המוח באמצעות ההיגיון של תחושות מאורגנות המספקות את אמצעי ההבעה".

השנים 1876–1880 היו לסזאן תקופת מעבר. הוא עבד בעיקר בפריז ובסביבתה, וכן בעיר הולדתו אקס-אן-פרובאנס ובלסטאק, וניתק את עצמו לאטו מן ההשפעות האימפרסיוניסטיות ופיתח תפיסה אינטלקטואלית יותר של נושאיו. "העץ בעיקול הדרך" צויר ככל הנראה בתקופה זו. עדיין ניתן להבחין בציור בשרידי האימפרסיוניזם – בשמים האווריריים, שגוני כחול וורוד מתמזגים בהם ליצירת אפקט חולף ונזיל, ובקומפוזיציה, שחרף הרכיבים ישרי הקווים הרבים, חסרה את המבנה והארגון ההדוקים וגם את הצורות הגיאומטריות המפושטות של שנותיו המאוחרות. עם זה, תפיסות פיקטוריאליות מסוימות מצביעות על גישה חדשה. העומק נרמז על-ידי ההסמכה של נקודות צבע בגווני ירוק ואוכרה קרירים/חמים ברקע הקדמי. האמן נמנע מקווים מתלכדים של פרספקטיבה מקובלת; תחושת המרחב נוצרת על-ידי משטחי צבע חופפים ואלכסונים חזקים אם גם קטועים, בימין ובמרכז וכן באמצעות חצי-המעגל של הדרך, המתעקלת מסביב לעץ גבוה משמאל. במרכז, בייחוד בעצים ובגבעות, מניח סזאן את הצבע במשיכות מכחול קצביות, רבועות ומלבניות, הבונות את הצורות ומעניקות תחושה של יציבות.

אף כי ב"העץ בעיקול הדרך" טרם בא סגנונו הבשל של סזאן לידי מיצוי, ברור שהוא זנח את השאיפה ללכוד את האפקטים הרגעיים של הנוף למען תפיסה כוללת של המבנים הבסיסיים שלו. אחרי עשרים שנות לימוד ומחשבה, הוא עלה עתה על הדרך המוליכה למימוש חזונו האישי.

פרסומים:
אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית



Digital presentation of this object was made possible by : The Pidem Fund, London