צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים
אמה-ז'ול דאלו
צרפתי, 1838–1902
אישה קוראת
1874
טרקוטה
גובה 55.5 ס"מ, רוחב 25 ס"מ, עומק 43 ס"מ
מתנת יוהנה ולודוביק לורנס, ירושלים, לזכר אלישבע כהן
מספר רישום: B89.0258
 
 

לאחר שברח מפריז והשתקע בלונדון בקיץ 1871, בעקבות נפילת הקומונה הפריזאית, נטש דאלו את סגנונו האקדמי המוקדם ופיתח סגנון ראליסטי ואינטימי, כפי שנראה ב"אישה קוראת" וכן בפסל "האיכר". הוא התרחק מנושאי הפיסול המקובלים של המאה ה-19 ותחת זאת החל לגלות עניין בנושאים הקשורים לחיי היומיום. בציור של תקופתו כבר היו אמנם נושאים אלו מקובלים, בהשפעת האמנות ההולנדית והספרדית של המאות הקודמות, אולם עמיתיו הפסלים הצרפתים הוסיפו עדיין לתאר מתרחצות ורועים אידיליים שייצגו דימויים מיתולוגיים, אף שהאופנה החדשה החלה לעורר עניין כבר בשנות החמישים של המאה ה-19 ועם הזמן גם זכתה באישורו של הממסד השמרני. אבל התפתחותו של הפיסול הראליסטי היתה איטית ביותר, והוא התקבל בציבור רק ברבע האחרון של המאה. ביטויה של מגמה זו היה דגש בתיאורי עובדים בעיר ובכפר וחיבה לתיאורי טבע ובעלי חיים, נושאים ששיקפו את עלייתם של מדעים חדשים, כגון אנתרופולוגיה ופלאונתולוגיה, אשר קירבו את האדם אל עולם הטבע.

הפסל "אישה קוראת" מבטא היטב מגמה חדשה זו, שכן הנושא המתואר בו אינו מיתולוגי או היסטורי, אלא תמונה יומיומית ורגילה של אישה יושבת על כיסא פשוט, שקועה בקריאה. מגע ידו של האמן ניכר היטב במרקם האימפרסיוניסטי של החומר הרך, המיטיב לתאר הן את קפלי הבד הצונח, את השיער האסוף ברכות ואת הדפים המרשרשים, הן את תווי פנים המעוצבים במדויק. כל אלה מצטרפים ליצירת פסל היקפי, דינמי וגדוש פרטים, המאפשר לנו לראות את האישה בבירור מכל זווית אפשרית, גם דרך מסעד הכיסא החלול.

מוטיב הקריאה הוא מוטיב מוכר בתולדות האמנות והיה נפוץ למדי באמנות הרוקוקו של המאה ה-18, אולם שלא כמו הדמות בציורו של בושה, "מדאם דה-פומפדור", או הנשים הקוראות של אנג'ליקה קאופמן, האוחזות ספר קטן בעודן מפנות מבטן אל הצופה, האישה של דאלו שקועה בקריאה שלווה ומתעלמת כליל מן העולם הסובב אותה. נושא זה של נשים קוראות זכה לפופולריות מאז שנות החמישים של המאה ה-19 בקרב אמנים ראליסטים בני דורו של דאלו. הקריאה, וכמוה ההאזנה למוזיקה, ייצגו את שאיפת הבורגנות להשכלה, וזו התבטאה באמנות התקופה בתיאורי נשים בנות המעמד הבינוני העוסקות בפעילויות אלו בסביבתן הביתית. האישה הקוראת של דאלו, בשערה האסוף, בשמלת הבית הצנועה שלה ובתנוחת הישיבה הזקופה והנינוחה שלה, מגלמת את ערכי החינוך וההתנהגות הנאותה שהוקנו לבנות מעמד זה, ואילו פורמט הספר הקטן מצביע על כך שאין זה כרך של ספרות דתית מרוממת, מן הסוג שהיה נפוץ בקרב בנות המעמדות הנמוכים יותר, אלא מן הסתם רומן אופנתי כלשהו.

פרסומים:
סירקוביץ', טניה, חדר משלה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2007
אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית
יופי וקדושה: מוזיאון ישראל חוגג 40. סדרת תערוכות לרגל חגיגות ה-40 של מוזיאון ישראל, ירושלים, צלמונה, יגאל, 2006

תערוכות:
יופי של ספר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 09/05/2005 - 15/03/2006
חדר משלה: דיוקנאות נשים מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 04/12/2007 - 29/02/2008



Digital presentation of this object was made possible by : The Pidem Fund, London