צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים
פול גוגן
צרפתי, 1848–1903
כפר במרטיניק
1887
צבעי-שמן על בד
גובה 45.7 ס''מ, רוחב 71 ס''מ
מתנת יאן ואלן מיטשל, ניו-יורק, באמצעות קרן התרבות אמריקה-ישראל
מספר רישום: B70.0486
 
 

בשנת 1887 יצאו פול גוגן ושרל לוואל לפנמה ומשם המשיכו למרטיניק בחיפושיהם אחר אקלים בריא וחם ומקום שאפשר לחיות בו בזול חיים טבעיים "של פראים". הם התגוררו במשך הקיץ בבקתה כמו אלו המתוארות כאן ויצרו ציורים שהיו כה קרובים בסגנונם, עד כי המבקרים טעו לא פעם בשיוכם. אולם "כפר במרטיניק" הוא לבטח מעשה ידי גוגן. הדימויים המתוארים בו – כגון העז המיניקה מתחת לעץ המסוים הזה, האישה היושבת ואוחזת ברגלה והאישה ההולכת – מופיעים גם בהדפסי הצינקוגרפיה שלו מ-1889, המעלים את זיכרונותיו ממרטיניק. הציור, שמבחינת הסגנון הוא אמנם עדיין אימפרסיוניסטי ביסודו, כבר מעיד על שינוי בגישתו של גוגן אל הנושא ואל הצבע.

במרטיניק נשבה גוגן בקסמם של החיים בכפר באוויר הפתוח, הקולחים בנחת לאטם, שחיו תושבי האי כהי העור ה"אקזוטים". משיכתו לחיים אלה עתידה היתה לימים לדרבן אותו לנסוע לטהיטי. בציור שלפנינו נראות דמויות השרועות מנומנמות לאור שמש הצהריים הקיצית, מותשות מכדי לזוז ממקומן: האחת ישנה על הבטן, השנייה יושבת לידה מהורהרת, השלישית מצליחה לאסוף די כוח להרים את ידה בדברה אל הדמות הקרבה אליהן לאטה, נושאת סל פירות על ראשה. הד לתנועותיהן מופיע בגזעי העצים שמאחוריהן, הנראים כמו כורעים מכובד עלוותם, הנותנת אך מעט צל. העז המיניקה ממול מעניקה לגדייה חלב וגם מצלה עליו בגופה. לאווירה כבדה זו תורם תכול השמים השטוחים, שאינם מוסיפים לאווריריות הציור אלא מצטרפים אל הגג הכתום ויחדיו מדגישים את חום היום.

הצבעים מעידים על תפיסת הצבעוניות החדשה של גוגן. האדמה והבקתות מצוירים אמנם במשיכות מכחול אימפרסיוניסטיות מתגוונות בצבעי ורוד וצהבהב, ועלוות העצים בגוני ירוק, אולם בצבעים האחרים ניכרת העצמה. אין זה מקרה שהנשים משמאל מתוארות בצבעים ראשוניים – כחול, אדום וצהוב – או שהאבנט והמטפחת הירוקים של האישה ההולכת משלימים את צבע שמלתה הוורודה שיש בה הדגשים באדום. השמלה הכחולה היא כבבואה לתכול השמים, ואילו גון החצאית האדומה הוא הד לגג הכתום שברקע ולכתם האדמה שמסביב לעץ בקדמת התמונה. לעץ זה עלים גדולים המוצגים אחד-אחד על רקע השמים השטוחים, באופן שונה לגמרי מדרך התיאור האימפרסיוניסטי של שאר העלווה, ורבים מהעצמים והדמויות מצוירים בקווי מתאר.

ב"כפר במרטיניק" גוגן כבר איננו מושפע משימושו של סזאן במשטחים כדי ליצור חלל שיהיה דו-ממדי ותלת-ממדי בו-זמנית, כפי שעשה ב"בתים בווז'יראר", אלא ניגש ליצירת חלל מורכב כזה בגישה צבעונית חדשה. האלכסונים הנוצרים על-ידי הבתים והנשים מרמזים על תחושת עומק העומדת בניגוד לאזורים השטוחים עזי הצבעים שבמרכז הציור למעלה, הפורצים מן העומק אל פני השטח. בדרך דומה, הד השמים שבשמלה הכחולה והד הגג הכתום בשמלה האדומה ומסביב לשורשי העץ מאחדים את המישורים שברקע עם מישור התווך ועם קדמת התמונה. "כפר במרטיניק", כמו "אישה מטיילת", היא יצירת מעבר: גוגן מנסה בה יסודות שהוא עתיד במהרה לגבשם לכדי סגנון חדש.

פרסומים:
אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית



Digital presentation of this object was made possible by : The Pidem Fund, London