Photo © IMJ, by Reuven Milon
אזֵ'ן בודן
צרפתי, 1898-1824
כובסות על שפת הנהר
1885-1880 בקירוב
צבעי-שמן על לוח עץ
גובה 26 ס''מ, רוחב 36 ס''מ
עיזבון אלפרד שוואבכר, מינכן, ציריך וניו-יורק, באמצעות קרן התרבות אמריקה-ישראל
נחלת הכלל
מספר רישום: B74.0387
 
 

כישרונו המיוחד של בודן להבחין ברישומו החולף של הטבע וללכוד אותו בציור הקנה לו מקום בין מבשרי האימפרסיוניזם. בסולם הצבעים ובטכניקה אמנם לא חרג מן המסורת שחידש קורו, אבל למשיכות המכחול הסוחפות שלו, המתעלמות מן הפרטים, ולבחירת הנושאים המודרנית נודעה השפעה עמוקה על דור האמנים הבא. קלוד מונה, למשל, ראה בו את מורו הרוחני, ולא פעם הכריז כי "את הכול חב אני לבודן".

בצעירותו התוודע בודן אל כמה ציירים מן האסכולה הרומנטית ומחוג ברביזון, אשר היו מבקרים בחנות מכשירי הכתיבה שלו בלה-האבר. מייה היה מתקן את המתווים המוקדמים שלו, וקורו, קורבה ודוביני השיאו לו בשנים הבאות עצות חשובות. בעת שהותו בפריז, לאחר שבשנת 1847 החליט להתמסר לציור, הזדמנה לבודן האפשרות להתבונן ביצירות המופת של האמנים ההולנדים בני המאה ה-17. אולם קשריו הפוריים ביותר היו עם יוהן ברתולד יונגקינד, שהיה שותף להתפעלותו מתנודות האור המשתנה ללא הרף ומהשפעת האטמוספרה החובקת-כול. השניים עבדו יחד במשך שנת 1862.

בודן, שהיה בנו של מלח, נמשך כל ימיו לתיאורי מים – בייחוד לנמלים, לחופים ולנהרות של נורמנדי חבל הולדתו. אבל צריכים היו לחלוף שלושה עשורים של התמודדות קשה עד שבשנות השמונים של המאה זכו עבודותיו אלו למידה כלשהי של הצלחה בעיני הציבור. בין הנושאים שעוררו עניין מיוחד ביצירתו היו תמונות חוף מודרניות – סוגה שהוא המציא. בציורים אלו הציג בודן דיוקן של החברה האופנתית בת זמנו ושל הרגלי הבידור שלה בעתות חופשה.
כאנטי–תזה לגברות האופנתיות בתמונות החוף שלו, החל בשנות השישים להרחיב את אוצר נושאיו בתיאורי כובסות, וב-1878 כבר היתה התעניינותו ממוקדת בנשים העמלות הללו, שעתה הציגן במבט מקרוב. את עבודותיו אלו צייר בודן כנראה ישירות בשמן – לרוב על לוח עץ, שהיה עדיף בעיניו על מצע בד – שכן כמעט לא הגיעו לידינו מתווים שלהן. הגישה הישירה, הלא–מתוכננת–מראש הזאת היא כנראה הסיבה לכך שהתמונות מצטיינות ברושם הספונטני והרענן המאפיין את "כובסות על שפת הנהר". כמו ברוב התמונות בנושא זה, הדמויות מוצגות מאחור, עומדות או כורעות בגו כפוף, ומקרצפות, חובטות או שוטפות לבנים על גדת הנהר, וסלי הכבסים לידן. נשים חסונות אלו, בסינרן ובמצנפותיהן, הן מן הסתם נשות הימאים שספינותיהם נראות באופק. הן שקועות במלאכתן מכדי להבחין באור הזהוב של השמש השוקעת, המשתקף במים ובעננים.

פרסומים:
אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית



Digital presentation of this object was made possible by : The Pidem Fund, London