  |
|
 |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מחלקת עיתונות
עידן התמימות - תיאורי ילדים במסורת אירופה ציורים, פסלים, רישומים, הדפסים ותצלומים המתארים ילדים, מן המאה ה-16 ועד ימינו, יוצגו בתערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים. בין האמנים בתערוכה: פיטר ברויגל הבן, אסכולת הירונימוס בוש, פייר אוגוסט רנואר, פבלו פיקאסו ורבים אחרים. במסורת האמנות האירופית הרבו לתאר ילדים עם בני משפחתם, בחברת בני גילם ולעיתים גם לבדם. התיאורים מלמדים רבות על החברה שגדלו בה. המבקר בתערוכה יוכל לראות בתמונות את השתקפות ההבדל ביחס אל הילדים: כמעט עד שלהי המאה בשלהי המאה ה-19 כבר נראים תיאורי ילדים באופנים המרמז על שיפור במעמדם ובשאיפה הרווחת להשכלה. סוגת תיאור חיי היומיום מתרחבת וכוללת בתוכה פכים מעולמו של הילד כנושא לגיטימי לכל דבר - גני ילדים, ה"חדר" היהודי או כיתת ציור. במאה ה-20 אפשר כבר לראות יצירות המעמידות את הילד במרכזן ואף מקפידות לזהותו בשמו ולראות בו ישות עצמאית, הראויה להיות נושא לציור, גם אם איננו בן אצולה. מקום חשוב בתערוכה שמור לילדות, המתוארות כנשים קטנות בשל הופעתן עם בובותיהן. נדיר יותר הוא התיאור של ילדות משכילות, אלה מתוארות אוחזות בספר תפילה. לא נפקד מן התערוכה גם מקומם של ילדים שחורי-עור, בטבע או בעירום, ויש בה גם יצירות המתארות ילדים יהודים כפעוטות של בית רבן. מרבית העבודות בתערוכה הן מאוסף מוזיאון ישראל ומיעוטן יצירות שהושאלו במיוחד לתערוכה זו. אוצרות התערוכה גב' שלומית שטיינברג אוצרת המחלקה לאמנות אירופה עם גב' סיוון ערן מהמחלקה לרישומים והדפסים
יערות: נגה אנגלר ואורית חופשי מה יש בהם ביערות שמעורר בנו תחושת פליאה מעורבת במתח ובפחד? היער הוא מקום שמ-טשטשים בו הגבולות בין מציאות לדמיון, בין היסטוריה לבין מיתולוגיה, ונוצרים בו מושגים וזיכרונות קולקטיוויים המובנים לכול. העבודות בתערוכה מאת נגה אנגלר ואורית חופשי חוקרות את התופעה מהיבטים שונים בהקשר של יערות צפון אירופה.
היער בממדיו ההיסטוריים והמיתולוגיים עומד בלבן של היצירות המוצגות, ועם זה, כישות פיזית הוא נעלם מהן, מותיר רק עקבות, אווירה, תחושה מבשרת רע ומסתורין. ציורי-השמן ורישומיה של נגה אנגלר יוצרים חזות של רוגע, שמתברר כמדומה כשמתחתיו מבצבצים עוצמה ואסון. רובו של הנוף מוסתר תחת מעטה עבה של ענן או ערפל, שקוטעים אותם גזע עץ, ענף או פיסת דשא. הנוף תחת הערפל הוא אולי גן עדן, ואולם זה גן עדן שחומק מהר מהישג ידנו, כמו נעלם במעמקי הזיכרון. עבודתה של אורית חופשי היא חיזיון התלוי בין המציאות והבדיה. היער שלה נפתח אל נוף אפי סוחף, מעלה עולם של מלנכוליה ושל חורבן. שתי האמניות מציעות שאולי טבעו זה של היער, רדוף רוחות ומלנכולי אך גם מלא הוד, הוא שמעניק לו את יופיו המסוכן, הנושא גוון של אימה. אוצרת התערוכה תמנע זליגמן.
אופים ומספרים סיפורים מוזיאון ישראל פונה לציבור להעביר אליו סיפורים הקשורים למאפיות, אופים ואפיית לחם בארץ ישראל. זאת, בעקבות תערוכת הלחם המוצגת במוזיאון: "לחם בקרב דתות ועדות בארץ".
בערב ישולבו גם סיפורים שיגיעו למוזיאון מהציבור הרחב. את הסיפורים ניתן
אמיתי מנדלסון - אוצר לאמנות ישראלית
בשנה הקרובה יאצור מנדלסון שתי תערוכות יחיד: "אברהם אופק - נופים", ו- "מיכל הלפמן" שתיהן תוצגנה במוזיאון ישראל וכן תערוכה שתציג מבחר מאוסף האמנות הישראלית של המוזיאון.
אגף הארכאולוגיה במוזיאון ישראל מחדש את פניו האגף , שנקרא על שם שמואל וסיידי ברונפמן, יעבור תהליך מקיף של התחדשות בתמיכת הבן צ'רלס ברונפן,ילדיו ונכדיו. מטרת השיפוץ היא להעשיר את חוויית הביקור תוך שימוש באמצעים ידידותיים ועדכניים למבקר ובדרך בהירה ונגישה. אגף הארכאולוגיה במוזיאון ישראל נחנך עם פתיחתו של מוזיאון ישראל, לפני יותר מ-40 שנה, מאז כמעט ולא חלו בו שינויים. עתה, יעשה נסיון ראשון מסוגו לספר באופן רציף את סיפור ההיסטוריה של תרבויות ארץ-ישראל, סיפור המשתרע על פני מליון וחצי שנה. במהלך התקופה יוצגו ממצאים נדירים ובעלי חשיבות מיוחדת מתוך האוסף הגדול בתצוגות מיוחדות באזורים שונים במוזיאון ובמוזיאון רוקפלר. אתר המוזיאון יציג במשך הזמן את מירב האוסף הארכאולוגי וכן שלבים בהתקדמות תהליך השיפוץ. כן מוזמן הקהל ליהנות מן התצוגה המחודשת בהיכל הספר, מממרכז המבקרים החדש ומדגם בית שני שהועתק לאחרונה אל משכנו החדש , בסמוך להיכל הספר. שיפוץ האגף הארכאולוגי הוא השלב הראשון בתהליך ההתחדשות המקיף המתוכנן במוזיאון ישראל, החל מקיץ 2007 .
ראובן רובין שלא הכרנו - חשיפה ראשונה של יצירות ראובן במוזיאון ישראל, ירושלים רבות ידוע על יצירתו הארצישראלית של ראובן רובין, ואילו יצירתו הטרום-ישראלית , משנת 1914 ועד 1923 עת היה אמן צעיר בשנות ה-20 לחייו, כמעט שלא נחקרה. התערוכה החדשה "נביא בעירו" במוזיאון ישראל מבקשת לשפוך אור על תקופה זו, הפחות מוכרת של ראובן, ומציגה לקהל בפעם הראשונה יצירות שרובן נעשו ברומניה מולדתו. היצירות עוסקות בעיקר בחוויות דתיות בעלות אופי אישי עמוק, בנושאים תנ"כיים, בדמותו של ישו וכן בציונות , ומציגות את ראובן הצעיר כאמן מורכב, מקורי ונועז.
ראובן רובין נולד ב- 1893 בדרום-מזרח רומניה והגיע לארץ להשתקע ב- 1923 והוא בן 29. מאז שגמלה בלבו ההחלטה להיות לאמן, בהיותו נער, הוא שהה בארץ ישראל (ב- 1912-13 למד ב"בצלאל"), בפאריז (1913- 1914) , איטליה (1915), צ'רנוביץ (רומניה) (1919-1921) וניו-יורק (1921). במקומות אלו רכש השכלה (גם אם לא ממוסדת) והשפעות רבות. ב- 1921 הציג בניו-יורק, יחד עם האמן ארתור קולניק, תערוכה גדולה מעבודותיו שאורגקנה על-ידי של אלפרד שטיגליץ, הצלם הידוע, ומקדם המודרניזם בארה"ב, שהיה גם צייד כישרונות. עד הגיעו לארץ להשתקע ב- 1923 היה ראובן אמן בוגר ובשל שיצר מאות עבודות. רוב העבודות אבדו, אך אלו שנותרו מראות על מורכבות רגשית ותרבותית ועל רמתו ויכולתו הגבוהה בתור צייר ורשם. התערוכה והקטלוג רחב ההיקף המלווה אותה מבקשים לבחון לעומק את תקופת יצירתו של ראובן בין השנים 1914 ועד שנתו הראשונה בארץ - 1923 על ידי תצוגה של ציורים, רישומים ופסלים. היצירות שנבחרו לתערוכה הן בעיקר אלו העוסקות בחוויות דתיות בעלות אופי אישי עמוק, סבל והתבודדות סגפנית, בדמויות תנכ"יות ובדמותו של ישו וסגנונן סימבוליסטי - אקספרסיבי. נראה שציורים אלו מבטאים באופן המובהק ביותר את הלך הרוח הנפשי שראובן היה שרוי בו באותה תקופה. ביצירות אלו בא לידי ביטוי הקשר המורכב של ראובן לעולם הנוצרי ולדמותו של ישו בפרט, יחסו לציונות והשפעות השירה וההגות של התקופה. ליצירות אלו, שכמעט ואינן מוכרות לציבור, יש חשיבות רבה הן בהבנת יצירתו הכוללת של ראובן הן למחקר על תולדות האמנות הישראלית ומקורותיה. בין היצירות המוצגות לראשונה: על נהרות בבל, 1914; איוב, 1922; נערה עם לימונים, 1920-1919; אבשלום, 1922 ; יראה, 1922; אישה עם זרדים, 1922; גלות, 1920; דיוקן עצמי, 1920. מוזיאון תל-אביב יציג במקביל תערוכה גדולה של יצירות ראובן בשנים 1920-1930. המוזיאונים חברו יחדיו בשיתוף פעולה במסגרתו תינתנה הנחות לביקורים בשתי התערוכות. אוצר התערוכה : אמיתי מנדלסון.
דן וסוזן פרופר יושבי-הראש החדשים של אגודת הידידים של מוזיאון ישראל, ירושלים מוזיאון ישראל, ירושלים מודיע על בחירתם של דן וסוזן פרופר לתפקיד יושבי-הראש החדשים של אגודת הידידים של המוזיאון. עד כה שימש בתפקיד שלמה נחמה, יו"ר בנק הפועלים, והוא יהיה מעתה יו"ר כבוד של האגודה. דן פרופר, מראשי הקהילה העסקית בישראל, הוא יו"ר מועצת המנהלים של קבוצת "אוסם". בעל תואר דוקטור-של-כבוד מטעם הטכניון בחיפה על תרומתו רבת החשיבות לתעשייה הישראלית. בשנים 1999- 1993 כיהן כנשיא התאחדות התעשיינים בישראל. סוזן פרופר, ילידת אנגליה, עלתה ארצה ב-1968. היא פועלת רבות למען החברה בישראל, ובין השאר כיהנה בתפקיד נשיאת ארגון הנשים הבינלאומי בישראל, והיא חברה במועצות המנהלים של הארגונים "עלם" ו"מיח"א" בתל-אביב. כמו-כן, היא ארגנה בעבר שתי תחרויות בינלאומיות לצילום בבית התפוצות , ת"א. לרגל מינויים כיושבי-הראש החדשים של אגודת הידידים של מוזיאון ישראל הוזמנו בני הזוג פרופר לקבלת-פנים חגיגית בביתם של יו"ר מועצת המנהלים של מוזיאון ישראל, מר יצחק מלכו ורעייתו שלומית, בקיסריה. באירוע השתתפו מנהל מוזיאון ישראל מר ג'יימס סניידר ורעייתו טינה, אלפרד וחוה אקירוב, נורית ואבנר אזולאי, נאוה ברק, רות ומיכאל חשין, עירית פדרמן, מיקי וליאורה פדרמן, רודה וסטנלי פישר, עודד גרא, שרה ומיכאל סלע, זלמן וכנה שובל, שלום זינגר, משה ואירית תאומים, ראומה וייצמן ואורחים נכבדים אחרים מרחבי הארץ. אגודת הידידים של מוזיאון ישראל, ירושלים היא אחת מתוך ארבעה-עשר ארגוני ידידים ברחבי העולם שתומכים במוזיאון באמצעות תרומות ויצירות אמנות. רבים מחברי האגודה הם דמויות מובילות בעולם האמנות, התרבות, הכספים והתעשייה בישראל.
בכורה: רכישות חדשות של אמנות עכשווית מוזיאון ישראל חושף לראשונה יצירות מאוסף האמנות העכשווית שלו - הישראלית והבינלאומית כאחד, אשר לא הוצגו לקהל עד כה ואשר נרכשו או הוענקו למוזיאון בשנים האחרונות. התערוכה "בכורה" מתפרשת על פני שני אולמות מרכזיים במוזיאון וכוללת יצירות חשובות מאוד בזירה של האמנות העכשווית העולמית. בין העבודות, יצירות מאת צבי גולדשטיין, סיגלית לנדאו, ארז ישראלי, מיכה אולמן, גל ויינשטיין, מיכאל בורמנס, מיכאל אלמגרין ואינגר דרגסט, יספר יוסט, צאו פיי, אנג'לה סטרסהיים , פיקרת אטאי, ג'ומאנה אמיל עבוד, גלעד אפרת, האלוק אקאקצ'ה, ליאנדרו ארליך, יוהנה בילינג, פייר ביסמוט, טרוי בראונטוך, סטן דאגלס, סוזן הילר, קסבייה ויילאן, יוליטה ויצ'יק, פלומה ורגה-וייס, סו-מיי טסה, קוואנג-יו טסוי, יצחק לבנה, אן ליסלגארד, לואיזה למברי, ארנוט מיק, כריסטיאן מרקליי, יגאל ניזרי, אפרת נתן, אלק סות, הנס-פטר פלדמן, מוש קאשי, סרווט קוצ'יגיט, פיליפ ראמט, אסף רומנו.
התערוכה מאירה את תהליך בנייתו של אוסף האמנות העכשווית של המוזיאון, שהיא מן המטרות החשובות שלו. רכישת אמנות עכשווית בינלאומית כרוכה לא רק בחיפוש אחר כשרונות חדשים אלא גם אחר עבודות שהן רלוונטיות להקשר הגיאוגרפי של המוזיאון ושל ישראל, לאופיים האינציקלופדי של אוספיו ולאוסף האמנות העכשווית הקיים, המתמקד במיצבים, באמנות וידאו, ביצירות לתל-ממדיות ובאמצעי הביטוי הצילומי. כדי לעקוב אחר הלכי הרוח העכשוויים יש לקחת סיכונים , שהרי, מטבע הדברים, אין עדיין קונצנזוס בדבר האמנות של היום. רק מבחן הזמן יאשר את בחירת המוזיאון. אשר לאמנות ישראלית, באיסופה קיימים שיקולים נוספים, כגון הצורך לתעד ולשמר באופן שיטתי את האמנות הנוצרת בארץ. רוב העבודות בתערוכה נרכשו בסיוען האדיב של קבוצות אחדות של ידידי המוזיאון בארץ ובחו"ל. לאמנות ישראלית, התמיכה העיקרית באה מקבוצת ארטוויז'ן, מקרן התרבות אמריקה-ישראל ומרחל ודב גוטסמן. ברכישת אמנות בינלאומית זוכה המוזיאון לתמיכת שש קבוצות נלהבות של ידידים בניו-יורק, לוס-אנג'לס, לונדון ופריז. תערוכה זו היא איפה גם מחווה לידידי המוזיאון ולתורמיו, בעזרתם גדלים ומועשרים האוספים.
סוכות במוזיאון - חגיגת טבע
הסדנאות יערכו בחול המועד בימים א, ב, ד בשעות 10.00-14.00 ובימים ג, ה בשעות 10.00-16.00. הקהל מוזמן לראות את התערוכות השונות ובהן תערוכת הלחם, דגם ירושלים בימי בית המקדש השני, תערוכת "בכורה" המציגה לראשונה יצירות באמנות עכשווית, תערוכת "דיוקנאות" מאוסף ארטורו שוורץ, תערוכת "חדרים אחרים - קולות אחרים" המציגה אמנות עכשווית מצרפת ותערוכות רבות נוספות. שעות הביקור בחג - ערב חג, חג 10.00-14.00, חג, שבת 10.00-16.00, ימים א, ב, ד 10.00-16.00 ימים ג, ה 10.00-21.00.
צבע בטבע - הפנינג אמנות בקריית שמונה אנשי אגף הנוער במוזיאון ישראל, ירושלים יקימו יחד עם תלמידי תיכון מקריית שמונה יער צבעוני בפארק המרכזי בעיר.
ראש עירית קרית שמונה , מר חיים ברביבאי קיבל את היוזמה בהתלהבות ובשמחה ורתם את אנשי העיריה והחינוך בעיר לעזור לביצוע הפרוייקט. מורים לאמנות ואמנים מאגף הנוער יעבדו ביום חמישי הקרוב יחד עם תלמידי תיכון מהעיר ובמקום יוקם פסל סביבתי של "עצים אמנותיים" עשויים גזירי ברזל עמידים אשר ישארו בשטח ויהוו מוקד משיכה תיירותי לקהילה המקומית והארצית. פרוייקט זה מבטא את החיבור שמבקש מוזיאון ישראל ליצור עם אזורי העימות במדינה, כביטוי למחויבות החברתית של המוסד. התקווה היא כי בעקבות פרוייקט זה יתוכננו פרוייקטים נוספים בעתיד.
מוזיאון ישראל גייס תרומה שתאפשר כניסה חינם לחיילי צה"ל בשירות סדיר אגודת ידידי מוזיאון ישראל בארץ הצליחה לאחרונה לגייס תרומה שייעודה מימון ביקורים והדרכות מקצועיות לחיילי צה"ל בשירות חובה. המוזיאון מייחס חשיבות רבה לביקורים של חיילי צה"ל ושם לו למטרה כי כל חייל יבקר במוזיאון במהלך שירותו הצבאי. במוזיאון מקבלים החיילים הדרכות מקצועיות ומידע רב תחומי בנושאים של אמנות ישראלית ובינלאומית , נושאים של מורשת יהודית, ארכיאולוגיה והיסטוריה של עם ישראל. עד כה מומנה כניסת החיילים מקרן מיוחדת. לאחרונה התגייסה אגודת ידידי המוזיאון למלא את המשימה החשובה לשנים הבאות תוך תקווה שגופים נוספים יתגייסו למטרות דומות בעתיד. אגודת הידידים בארץ היא אחת מתוך 15 אגודות ידידי מוזיאון ישראל ברחבי העולם. חברים בה מבכירי אנשי המשק והכלכלה, שוחרי אמנות ותרבות אשר שמו להם למטרה לתמוך במוזיאון ישראל ובמוסדות תרבות אחרים במדינה, לקדם את המודעות למתרחש בארץ בתחום זה ולהגביר מעורבות אנשי משק ועסקים במשימות תרבותיות וחברתיות. חברי האגודה מעורבים מאוד בנעשה במוזיאון ומקיימים קשר הדוק עם אגודות ידידי המוזיאון בחו"ל.
דיוקנאות
במרוצת השנים פרסם כשלושים ספרי שירה תחת שם העט טריסטן סובאז', והיה לאחד החוקרים והפרשנים המרכזיים של הסוראליזם. במחווה לאספן ולאוספיו נדלו מתוך אוצרות ספרייתו מבחר הכולל כ-70 פרסומים וכתבים - ספרים, כתבי-עת ומסמכים לצד 40 תמונות דיוקן, בצילום ובציור, של אישים מרכזיים בתנועות הדאדא והסוריאליזם. מעבר להצגתו של הספר כאובייקט אמנותי מבקשת התערוכה לחשוף, ולו במעט, מרוחם המהפכנית-החלוצית של הכתבים ושל מחבריהם ולהעיד על יחסי הגומלין שבין חברי התנועות - סופרים, הוגים, ציירים וצלמים. אוצרת התערוכה: תמר מנור-פרידמן
מוזיאון ישראל מרחיב את שעות הביקור מוזיאון ישראל, ירושלים מרחיב את שעות הביקור. החל מיום ראשון הקרוב (13 באוגוסט) יהיה המוזיאון פתוח גם בימי ראשון בין השעות 10.00-16.00. מהלך זה בא להביע הזדהות ותמיכה עם אלפים מתושבי הצפון וקו העימות השוהים בימים אלה בירושלים וסביבתה. המוזיאון מזמין את התושבים ומארחיהם לקחת חלק בפעילויות הקיץ המיוחדות, לחזות בדגם בית שני שנחנך לא מכבר במוזיאון, לצפות בתערוכת הלחם ובתערוכת האמנות מצרפת ולהנות מתערוכות רבות אחרות המוצגות עתה לקהל. המוזיאון מאפשר כניסה לילדים ללא תשלום ומעניק 50% הנחה במחיר הכניסה למבוגרים מאזורי העימות. שעות הכניסה למוזיאון עד סוף אוגוסט:
עפיפוניאדה במוזיאון ישראל, ירושלים
אירוע העפיפוניאדה הפך למסורת. בכל קיץ מתקבצים ובאים חובבי עפיפונים מרחבי הארץ, חלקם בונים את העפיפונים בעצמם וחלקם בסדנאות מיוחדות אשר מציע המוזיאון באותו יום בשעות הבוקר ואחה"צ. שיאו של האירוע בהפרחת העפיפונים, חלקם גדולי ממדים, בגן הפסלים וברחבת הכניסה החל מהשעה 4 אחה"צ. שמי המוזיאון הופכים למרבד ססגוני של צורות וצבעים, והעפיפונים נראים למרחוק. על מספר עפיפונים יופיעו יצירות מופת מאוספי המוזיאון ובהם ציור של הפסל "אהבה" מאת רוברט אינדיאנה וציורו הנודע של מגריט "טירה בפירנאים".
תיקי אמן
התיקים עוסקים בדרך כלל בנושאים ישראליים, מקומיים. יש שהאמן בחר לתאר את סביבתו המיידית, כמו "יפו - שערי ניקנור" של עופר ללוש, תיק שנושאו הוא הרחוב שסדנת האמן נמצאת בו, ויש שהאמן בחר לבחון נוף מסוים, כמו יגאל עוזרי בתיק "המונפורט"; יש שהנוף טעון ומטריד, כמו "המשא, כברי" של הילה לולו לין, ויש שהוא היסטורי כמו "הממלחה" של סיגלית לנדאו. אצל מנשה קדישמן ודני קרוון הנוף אפוף נוסטלגיה והנוף של יאן ראוכוורגר הוא סך כל הדימויים שגמע במהלך חייו. צדוק בן דוד מנסה בהדפסיו להפר סדרי עולם ופיליפ רנצר לפרוץ את שטיחות ההדפס. ויש תיקים שנושאיהם אישיים ופרטיים יותר, כמו אלה של מיכה אולמן, שרון פוליאקין ואלכס קרמר. כמכלול, האלבומים הללו הם תוספת והעשרה ליצירה הגרפית בישראל. כולם מצטיינים ברמה הטכנית הגבוהה של הביצוע, הודות למקצועיותם ולמסירותם של צוות עובדי הסדנה במרכז גוטסמן לתחריט, קיבוץ כברי, ובכך מעלים את רף הדפס התצריב הישראלי. אוצרת התערוכה מאירה פרי-להמן. התערוכה תוצג במוזיאון כשלושה חודשים ולכבודה רואה אור קטלוג בעברית ובאנגלית.
פסטיבל הלחם!
בין המאפיות המשתתפות: מאפית הילדים "ילדודס" מקרית גת, "חבה" בשוק, מאפיית לחם אתיופי, מאפיית לחם פרסי, מאפיית "אנג'ל", "פיצה מטר" ועוד... לצד הפסטיבל יוקם אוהל אירוח בדואי ובו יוצג תהליך של אפית פיתות על סאג', בליווי מוזיקה אתנית ואוריינטלית, פיתות עם לבנה, קפה, תה . (המזון והמשקאות באירוע בתשלום). הפסטיבל יערך בימים ג' ו ה' בתאריכים: יולי - 18/7, 20/7, 25/7, 27/7 אוגוסט: 1/8, 8/8, 10/8, 17/8, 22/8 בין השעות 21:00-17:00 במעלה הכניסה למוזיאון ובאוהל האירועים. בימים שלישי וחמישי יוכל הקהל לצפות בתערוכת הלחם הסמוכה לאזור הפסטיבל ובשאר תערוכות המוזיאון. כלול במחיר הכניסה,(המזון בתשלום), הפסטיבל כשר
חדרים אחרים, קולות אחרים - אמנות עכשווית מאוספי Frac , צרפת
היצירות יוצגו במעין מבוך של חדרים באולם לאמנות עכשווית. תפיסה זו, של האוצרת סוזן לנדאו, מאפשרת ייחודיות ובולטות לכל אחת מן העבודות שתקבל "חדר משלה" ותיצור עבור המבקר מסלול מסקרן ורצוף הפתעות. מקור ההשראה לרעיון התערוכה בהצגה של חדרים חדרים הוא "חדר הפלאות" האירופי מן המאה ה-16 וה-17 אשר נחשב למבשר המוזיאון המודרני. מדובר בצורת איסוף ותצוגה שנפוצה באותה תקופה בקרב אספנים אמידים שנהגו להציג יחד חפצים נדירים ובהם יצירות אמנות, צמחים, מאובנים, אבני חן, פוחלצים ואוצרות מכל העולם. חדרים גדושים אלה שיקפו את הדחף העז לאיסוף ויצרו שיטת תצוגה של קיבוץ חפצים שונים באופן שמאפשר הקשרים חזותיים מעניינים ובלתי צפויים. אחד מהחדרים בתערוכה יתפקד כמעין חדר פלאות עכשווי ויוצגו מספר עבודות של אמנים שונים. אופי המוצגים בחדר מציג את המגוון הרחב של חומרים ונושאים המטופלים על ידי אמנים בני זמננו אך אופן התצוגה הצפוף מזכיר את שיטת התצוגה ההצבה והמיון שהייתה נהוגה בחדר הפלאות כדגם מוקטן של העולם. בחדר זה יוצגו גלובוסים מתנפחים, שולחן דמוי גולגולת, מטוטלת, קורי עכביש מסיליקון, פירמידת מעטפות נייר ועוד.
אוצרת התערוכה - סוזן לנדאו . התערוכה תוצג במוזיאון עד 28.10.2006.
דגם ירושלים בימי בית המקדש השני עבר אל משכנו החדש במוזיאון ישראל דגם בית שני שהפך במרוצת השנים לסמל תיירותי בירושלים, עזב את משכנו הישן במתחם הולילנד ועבר אל משכנו החדש בצמוד להיכל הספר במוזיאון ישראל,ירושלים. הדגם נפתח לביקורים.
הדגם מוצב במרכזו של מתחם חדש המוקדש, יחד עם היכל הספר , ללימוד ההיסטוריה של ימי בית שני. מאז 1965 היכל הספר הוא משכנם של המגילות הגנוזות בנות אלפיים השנים מגילות אשר נתגלו באזור מדבר יהודה, ובכללן כתבי היד העתיקים ביותר של התנ"ך. בהיכל הספר מוצגים כתבי-יד נדירים מאוחרים יותר של ספר הספרים כדוגמת "כתר ארם צובא". לצד הכתבים מוצגים ממצאים ארכאולוגים מחורבת קומראן. מנהרה תת קרקעית חדשה יוצאת מרחבת היכל הספר אל גבעה סמוכה עליה מוצב הדגם. יחד עם אודיטוריום חדש והקמתו של מרכז מידע וחינוך, הופך מתחם היכל הספר על כל מרכיביו לאחד ממוקדי המשיכה התיירותיים החשובים ביותר בישראל. המבקר בו יזכה לחוויה כוללת ובה סיפור צמיחתה של כת קומראן וסיפור המגילות , כל אלה בעזרת סרט עלילתי דוקומנטרי, מדריך קולי אינפורמטיבי ומדריך קולי מומחז, ותצוגה של פריטים ארכאולוגיים על רקע ירושלים והמקדש בשלהי הבית השני, הולדת הנצרות וראשיתה של היהדות הרבנית. נוסף על החוויה המוזיאלית ישמש המקום גם משכן לאמנויות (קונצרטים של מוסיקה סאקרה ומחזות) ומרכז לימי עיון, השתלמויות וסדנאות ופעילויות מגוונות לציבור הרחב. תהליך העברת הדגם בשלמותו והצבתו מחדש ארך מספר חודשים. היה זה מבצע מורכב בראשותו של צוות אנשי מקצוע מיומנים אשר הוכשרו לביצוע העבודה ומסיימים אותה בימים אלה. הדגם הועבר לאחר שפורק בעזרת מכשור משוכלל ומסורים זעירים ל-1000 חלקים. אלה הועברו בזה אחר זה למתחם החדש , הוצבו ברחבת בטון שהוכשרה במתחם והורכבו במקום בשיטת הלגו. כבמעשה פסיפס שולבו החלקים אחד לאחד כשהאחרון שהוצב במקומו היה מבנה בית המקדש והעזרות שמסביבו. דגם בית שני משתרע על פני 2000 מטרים מרובעים. הדגם משחזר בקנה מידה של 1:50 את מראה העיר ירושלים בשנת 66 לספירה, אז הגיעה העיר לשיא גודלה והתפתחותה והשתרעה על שטח של כ-1,800 דונם. באותה שנה פרץ המרד הגדול ברומאים, אשר בסיומו חרבו המקדש והעיר. הדגם משקף איפוא את דמות העיר במלוא תפארתה והדרה, רגע לפני שחרבה. הדגם נבנה בשנים 1962-1966 ביוזמת הנס קרוך, מקימו של מלון הולילנד לזכר בנו יעקב . השחזור נעשה אז על-ידי פרופ' מיכאל אבי יונה בהתבססו על המקורות בכתבי יוסף בן-מתתיהו, המשנה והתלמוד. פרוייקט ההעברה בוצע על-ידי חברת הולילנד תיירות בראשות מתניה הכט, ופסח רודר ממוזיאון ישראל. מנהל הפרוייקט דור לין, סמנכ"ל מוזיאון ישראל; אדריכל המודל אבנר דרורי; אדריכל מרכז המידע נחום מלצר.
אירועי קיץ ופעילויות ערב במוזיאון ישראל, ירושלים
13/7/06-10 בין השעות 19:00-24:00 פסטיבל טעימות יין ישראלי. 8/8/06 החל משעה 20:30 "מוזיקת לילה זעירה" -חגיגת מוזיקה של מוצרט לכל המשפחה עם סימפונט רעננה בניצוחו ובהנחייתו של עומר ולבר, 15/8/06 העפיפוניאדה ה- 21 חוויה לכל המשפחה! 22/8/06 בשעה 20:30: הגבעתרון במופע "ים השיבולים" פסטיבל הלחם! (כשר)
תצריבים מן המוח באפריל 2004 נערך בקיבוץ כברי מפגש של שלושה ימים בין עשרה אמנים לעשרה מדענים חוקרי מוח - כולם ישראלים. שלושה מוסדות היו מעורבים בהגשמתו: המרכז הבין-תחומי לחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית בירושלים, המחלקה לרישומים ולהדפסים של מוזיאון ישראל, ירושלים, וסדנת התחריט בקיבוץ כברי שבגליל המערבי.
ראשית התיעוד ההיסטורי של הקשר בין אנטומיה לאמנות באלף השלישי לפני הספירה, בכתב-יד מצרי על פפירוס שתיאר את הלב וכלי הדם. במערב היה לימוד האנטומיה בתקופת הרנסנס חלק ממדעי הטבע: בוטניקה, מינרלוגיה וגם קרטוגרפיה ומכניקה נחקרו ואוירו. אמנים השתתפו בשיעורי אנטומיה ובנתיחת גופות כדי להכיר את מבנהו הפנימי של גוף האדם וכך להיטיב ולתאר את חיצוניותו. מאוחר יותר נוסחו חוקי הפרספקטיווה הקווית, שהתבססו על חקר הראייה ומגבלותיה, ובראשית המאה ה-20 התבססו הסוראליסטים על הפסיכואנליזה ופשר החלומות שפיתח זיגמונד פרויד. הגישה האנליטית והחיפוש אחר המהות מאפיינים הן את המדע הן את האמנות, אלא שהאמנות מתבססת על גילויי המדע ועל גילוייה שלה ואילו המדע מבקש להבין את היצירתיות ולבדוק היכן במוח האנושי אצור הפוטנציאל האמנותי. האמנות, יש אומרים, מעדיפה לחפש, ואילו המדע שואף למצוא. העבודות שבתערוכה מסכמות מפגש יחיד במינו בין קבוצה נבחרת של אמנים ומדענים, השולטים איש-איש בתחומו ובמשנתו. סדנת התחריט ששימשה להם אכסניה מתמחה בטכניקות הדפסת השקע Intaglio printing) ). התצריב היא אחת מטכניקות אלה, ובה נצרבים הקווים לתוך לוח מתכת על-ידי חומצה שהלוח נטבל בה. תקוותנו היא שהמפגש סלל למשתתפיו דרך להבנות חדשות, ואלה ימשיכו להרחיב את דעתם ולהפרות את יצירתם גם בעתיד.
עבודת יד - קבוצת זיק, עשרים השנים הראשונות
קבוצת זיק שקמה ב-1985 לא נכנסת לקטגוריה אמנותית מובהקת ואף מתנערת מכל הגדרה מסורתית מוכרת בתחום האמנות, שכן היא נעה בקלילות בין תאטרון, מוזיקה, פיסול, קולנוע ופירוטכניקה. המיצגים הבינתחומיים, הפסלים תלויי-המקום והמיצבים שלה יוצרים עלילה הנרקמת מול הקהל; דרך זו וכן טשטוש הגבולות שבין אמנות ואומנות, אדריכלות ועיצוב הופכים את הקבוצה לתופעה ייחודית בנוף המקומי. שורשיה של הפעילות הבינתחומית והחמקמקה הזאת המוכרת בעולם ומכונה אמנות המופע Performance ART נטועים כבר מראשית המאה ה-20 בתנועות הדאדא, הפוטוריזם והסוראליזם ועד לשנות ה-60, עם "פלוקסוס" וקבוצות כגון "וולפר סטייט" בבריטניה ו"דוחטרופ" באמסטרדם. מקימי קבוצת זיק היו מעורבים בזירת האמנות הפוליטית שרחשה בשנות ה-70 ב"אקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל" וחלק ניכר מהתעוררותה של אמנות המיצג בארץ נזקף לזכותם. אמנות המופע היא דרך לפנות אל קהל ברבדים שונים - הצופים בה יכולים להסתפק בהנאה מהחיזיון התאטרלי המפתיע והחדשני של תאורה, מוזיקה ופירוטכניקה, אך אפשר לראותה גם בעומק אחר, כזה המביא את הצופים להעריך מחדש את מושגיהם על אמנות ועל תרבות במסגרת הפועלת מחוץ לתחומי המוזיאונים והגלריות הממוסדים. זיק פעלה תמיד בשולי זירת האמנות הישראלית, אבל היא מציעה עתיד חלופי שבו אדריכלים, מעצבים ואנשי מקצוע אחרים מתחומים רחוקים זה מזה ישתפו פעולה לתועלת החברה כולה. העניין המשותף של הקבוצה בצורה, בחומרים, במנגנונים ובהמצאות בא לידי ביטוי באמנותם, אך את מתכונת עבודתם אשפר ליישם גם בעיצוב של בית או של במה. התערוכה "עבודת יד: קבוצת זיק, עשרים השנים הראשונות" מתעדת את עבודת הקבוצה משנת הקמתה ועד היום. חברי הקבוצה הקימו במיוחד לתערוכה מיצב עץ של יד באורך עשרה מטרים, שמסמל לא רק את העבודה היצירתית, שחשובה כל-כך לקבוצה, אלא גם מזכיר את מיצב החוף, "זיק 1" -עבודתם הראשונה, שהקימו לכבוד פסטיבל עכו לתאטרון ישראלי אחר. המצגת המוקרנת על הקיר סוקרת את ההיסטוריה של הקבוצה.
פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על-שם בן-יצחק, 2006 פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים מוענק אחת לשנתיים למאייר של ספר ילדים ישראלי על-מנת לטפח את המצוינות ולעורר את המודעות בתחום איור ספרי הילדים בארץ.
חבר השופטים אשר התכנס בינואר האחרון בחן 173 ספרים שהוגשו לתחרות מ-43 הוצאות שונות, ואווירי בידי 111 מאיירים . ואלה השופטים: טכס הענקת הפרס יערך בספריית הספרים המאוירים באגף הנוער של מוזיאון ישראל במסגרת שבוע הספר העברי, ב-8 ביוני 2006. פרס מוזיאון ישראל לאיור מוענק משנת 1978. ב-28 שנותיו הוענק הפרס ל-10 מאיירים וציונים לשבח הוענקו ל-41 מאיירים, (חלקם זכו בו יותר מפעם אחת) בסה"כ זכו בפרס עד היום 74 ספרים. בשנה שעברה הוציא לאור מוזיאון ישראל את הספר המקיף "ספר המאיירים הגדול" בעריכת נורית שילה-כהן, הכולל את המאיירים שזכו בפרס עד שנת 2004.
יצירת מופת של טיציאן מגיעה למוזיאון ישראל יצירת-המופת של טיציאן "ונוס מליטה את עיני קופידון" מגיעה היום למוזיאון ישראל בהשאלה למשך חודשיים. היצירה תוצג בסמוך לתערוכה "על האהבה" באולם לאמנות אירופה.
הבאת הציור גדל הממדים (135 X 202 ס"מ) ארצה והצגתו לצד התערוכה "על האהבה" של המחלקה לאמנות אירופה, הוא פרי מאמץ משותף של מנכ"ל מוזיאון ישראל מר ג'יימס סניידר ושגריר איטליה בישראל מר סנדרו די ברנרדין . השאלת הציור, המוצג דרך קבע בגלריה בורגזה ברומא (ברציפות מאז שנת 1618!), הוא הישג נדיר ביותר עבור מוזיאון ישראל שכן שנים רבות לא עזב הציור את כתלי הגלריה ולא הותר להשאלה אף לחשובות שבתערוכות טיציאן ברחבי העולם וזאת בשל חשיבותו העצומה ומרכזיותו בתצוגת הקבע של הגלריה. נכונותו של משרד התרבות האיטלקי לאפשר את השאלתה של יצירה נדירה זו מעלה על נס את קשרי הגומלין המצוינים בין מוזיאון ישראל ומוזיאונים שונים ברחבי איטליה. ראוי להזכיר כי לפני חודשים מספר נשלחו 4 כתבי-יד יהודיים נדירים מאוסף הותיקן ברומא לרגל חגיגות שנת ה -40 למוזיאון ולחילופין השאיל מוזיאון ישראל בחודש פברואר האחרון לחלל התערוכות קומפלסו דל ויטוריאנו ברומא שני ציורים של האמן היהודי-איטלקי מודיליאני. בזכות שיתוף הפעולה הפורה הזה יש לקוות כי יצירות מופת נוספת יעשו דרכן מאיטליה אלינו ומאתנו אליהם. על היצירה קומפוזיציה סיפורית, צבעוניות עזה, ריאליזם חד ותנועה מאפיינים את הציור של האמן הוונציאני ואיש הרנסנס טיציאן ואת סגנונו הייחודי והנועז של מי שנחשב לגדול אמני צפון איטליה. בציור נראית ונוס, אלת היופי והאהבה, מליטה את עיני קופידון ברצועת בד, אולי כסמל לעיוורונה של האהבה. אחיו של קופידון הדומה לו מאוד, אנטרוס, נשען על כתפה הימנית ומציץ במתרחש. משמאלה ובנטייה קלה לעברה עומדות שתי נשים - האחת, בחזית, היא אלת הצייד דיאנה, המתוארת חשופת שד כמקובל, בידיה אשפת חצים ומבטה מופנה אל ונוס, והאחרת, קשה לזיהוי - אולי קליסטו אהובתה של דיאנה - מחזיקה קשת ומתבוננת בנעשה. השתיים כמו באו לצייד את קופידון טרם צאתו לדרך. ברקע נשקף נוף הררי עטור עננים ומואר באור רך של שעת בין-הערביים. הציור אופייני לשנות ה-60 של המאה ה-16, לתקופה שבה שב טיציאן ותיאר תמונות מן המיתולוגיה כפי שעשה בצעירותו, אך הפעם ראה בהן יותר חזיונות פיוטיים על עולמות רחוקים ופחות - תיאורים חושניים. בנעוריו היה טיציאן תלמידו של האמן ג'יובאני בליני, ובשנת 1507 בקירוב חבר אל הצייר ג'ורג'יונה, ואף סיים את העבודה על יצירותיו אחרי מותו של זה ב-1510. ב-1516 התמנה רשמית לצייר ארמון השליטים הוונציאנים (הדוג'ים) ובמקביל נסקה הקריירה הבינלאומית שלו, בעיקר בזכות קשריו הענפים עם פטרוניו - בני משפחת ד'אסטה, שליטי העיר פררה. טיציאן הרבה ליצור בעבור פיליפ השני מלך ספרד. קודם לכן, מראשית שנות ה-30, עבד בשירות אביו, קרלוס החמישי לבית הבסבורג, אשר מינה אותו לצייר החצר שלו והעטיר אותו בתואר אבירות. טיציאן זכה לחיות עד גיל מופלג, ואת הציור הזה צייר כשהיה בן 80. בשנותיו האחרונות ניהל בנו אורציו וצ'ליו את סדנת הציור שלו, שימש עוזרו האישי ואף השלים אחדים מציוריו. שניהם, האב והבן, נפטרו בשנת 1576. "ונוס מליטה את עיני קופידון" צויר בשביל משפחת בורגזה הרומאית. הוא נחשב אחת מיצירות המופת באוספו של הקרדינל שיפיונה בורגזה, והוצג לראווה ב-1613, כאשר הקרדינל פתח בביתו את גלריות האוסף שהוקדשו לציור. במרוצת המאה ה-20 נתנו חוקרי אמנות הרנסנס פנופסקי, פרידלנדר, וינד וגופן כמה פירושים לציור ונחלקו בדעותיהם באשר לזהות הדמויות. פנופסקי טען, כי הנשים המתוארות הן שלוש הגרציות בנות לווייתה של ונוס, ואילו היא עצמה נעדרת; פרידלנדר טען כי וסטה, אלת הצניעות, היא המליטה את עיני קופידון; וינד ראה בדמויות את דיאנה והנימפות בנות לווייתה, ואילו גופן טענה כי ונוס מליטה דווקא את עיני אנטרוס, המסמל את האהבה המתעצמת שנענתה בחיוב. כך או כך, בתקופתו של טיציאן ראו את קופידון ואנטרוס כשני פניה המנוגדים של האהבה - זו הארצית וזו השמימית - והדמיון החזותי בין השניים רק הדגיש את השניות בתפקידם: שני הפכיו של אותו רגש. הציור אינו חד משמעי, אם כן, ורב הנסתר על הנגלה בו. כך או אחרת, אין ספק כי יותר מציור סיפורי יש כאן וראיציה על נושא האהבה.
לחם : בקרב דתות ועדות בארץ תערוכה מרכזית במוזיאון ישראל מציגה את הלחם כסמל במישור הדתי, העדתי והפוליטי בישראל למעלה מ-300 לחמים שונים יוצגו בתערוכה פתיחה - 30 במאי 2006, עד ינואר 2007 אוצרת התערוכה: נעם בן-יוסף בערב חג השבועות, חג ראשית קציר החיטים, תפתח במוזיאון ישראל תערוכה שנושאה הלחם בקרב העדות והקהילות השונות החיות בארץ. עושר צורות הלחם מפתיע ומרתק ומאחוריו עומד סיפורו של הלחם בארץ. מוצגי התערוכה יהיו לחמים רבים ומגוונים, לחם בצורת יד לראש השנה, לחם בצורת מפתח לשבת שלאחר הפסח ולחם "עם עיני המן" לפורים. לצידם לחמי חג הפסחא הנוצרי עם ביצים צבעוניות ולחמי-ציפורים המבשרים את בוא האביב בידי הנוצרים. הלחם מסמל אולי יותר מכל הן את הקודש והן את החול. הוא מרכיב המזון הבסיסי והפשוט ביותר במזונו של האדם ועל הזכות להרוויחו בכבוד יצאו המונים למאבקים ברחובות. באותה המידה הוא המזון המקודש ביותר. הוא הוגש כקורבן על-ידי הכוהנים בבית המקדש והתקדש מאות שנים אחר כך גם בדת הנוצרית ונועד לו תפקיד חשוב בכל טקס המתקיים בכנסיה. בארבע השנים האחרונות, סבב צוות אוצרי מוזיאון ישראל במאפיות שונות ומשונות ברחבי הארץ בניסיון להתחקות אחר תהליך הפיכתו של גרעין החיטה לכיכר לחם טרי ומפיץ ניחוח. הם סקרו מאפיות תעשייתיות המייצרות כ60,000 כיכרות לחם בשעה ובקרו במאפיות שכונתיות קטנות וותיקות האופות זה עשרות שנים לחמים המיועדים לבני קהילה מסוימת החיה בסמוך. ההיכרות עם מאפיות הארץ מגיעה עד ימינו כאשר צצות "מאפיות בוטיק" בהן נאפים לחמים ביד יצירתית. הלחם בעדות הארץ מלווה אירועים רבים בחייו של האדם. אוצרי המוזיאון פגשו בבני עדות ישראל כמו בוכארים, מרוקאים אתיופים ואנשי העדות החרדיות בירושלים. שמעו מהם על מקומו של הלחם בחגיגות ברית המילה ופדיון הבן ולרגל בר המצווה. בקרב הקהילות הנוצריות השונות החיות בארץ שמעו על הלחם בטקסים הנערכים בכנסייה לנערים בגיל ההתבגרות. בחגיגת החתונה של בני העדות החרדיות שוברים לחם כסגולה מעל ראש בני הזוג ובאיסלאם מוצמד הלחם לקיר ביתו של זוג טרי. לעת מוות, מושם לחם קודש בפיו של המאמין הנוצרי השוכב על ערש דווי ולחמים מיוחדים נאפים לסעודות הבראה בכל הדתות והעדות. הלחם מופיע גם בחגים היהודיים, הנוצריים והמוסלמיים. קניית החלה בבוקר יום שישי מסמלת עבור רבים את השבת הקרבה ו"לחם העוני" הוא המצה, מסמל אולי יותר מכל את חג הפסח. באסלאם נאפים לחמים מיוחדים לשבירת ימי צום הרמדאן. הנוצרים מקיימים תהלוכות מפוארות בראשן מובל לחם הקודש ולחמים מיוחדים מחולקים לקהל המאמינים בחגים המרכזיים. החיטה, שמגרעיניה נאפה הלחם, בויתה לראשונה בידי האדם באזורנו ומאז, לאורך מאות השנים, קיבל הלחם משמעויות רבות. לצד קדושתו עבור בני הדתות השונות, הוא הפך לסמל פועלים קשי יום וסמל למאבק פוליטי וחברתי. הלחמים השונים, אלו הקדושים ואלו הפשוטים נאספו בשנים האחרונות למעבדות מוזיאון ישראל. הם עברו תהליך מורכב ומסובך של שימור בדרך הפיכתם למוצגים מוזיאליים בתערוכה רחבת היקף הפורסת תמונה רחבה על הלחם כסמל דתי וחברתי, פוליטי והיסטורי.
צללים וצלליות צורותיו הלא צפויות של הצל והשתנותו אפופות המסתורין והקסם היוו אתגר לאמנים מתחומים שונים לעסוק בו ביצירתם. סביב הצללים והצלליות נולדו אינספור אגדות, משלים ופתגמים, שהצל קיים בהם כישות שטוב לחסות בצלה, או כישות מאיימת המתקשרת לרוע.
הצל והצללית ומקומם באמנות עכשווית עומדים במרכז התערוכה החדשה, שבה מוצגות יצירותיהם של 44 אמנים מהארץ ומהעולם, רובן מהמחצית השניה של המאה ה-20 וכולן עוסקות בדרך זו או אחרת בצל ובצללית. ביניהם קארה וולקר , אמנית ידועה מאוד בעולם כיום, שירין נישט, והישראלים נורית דודו, רועי רוזן, מכיל היימן, צדוק בן דוד, דוד טרטקובר, אבישי אייל, ומישל קישקה. כן מוצגות יצירות מאת גוייא, דומייה, ופולה ריגו. יצירות האמנות בתערוכה משולבות בכמה סביבות: סביבת היער, סביבת העיר וסביבה מדברית. המבקרים חווים בהן את הצל ואת הצללית באופנים מגוונים - הם מוזמנים ליצור בגופם צורות צל שונות, המונצחות וממשיכות לרצד על מסך, הם מוזמנים לטייל בסביבת "היער הקסום" שבו גופם מפעיל חיישנים, המפיקים צלילים ודימויים של בעלי-חיים, הם מוזמנים לעבור אל סביבת המדבר, בה הם מטיילים ומזיזים את גלגל השמש, כך שצלליהם מתארכים ומתקצרים לפי שעות היום , הם מוזמנים ליצור תיאטרון צלליות, להנציח את צללית גופם בתנועה ולבחון את צללי היום עד רדת החשיכה. הצל תלוי במקור של אור - שמש, ירח, מנורה, נר או פנס, בגוף שמסתיר חלקית את מקור האור, ובמשטח שהוא מוטל עליו. תנועות הגוף והתקרבותו או התרחקותו ממקור האור קובעים את גודל הצל, את צורתו ואת בהירותו. הצל מלווה אותנו במהלך חיינו, ולעתים אנו מייחסים לו משמעויות ותכנים שונים, תרבותיים ורגשיים. הוא משמש נושא לפתגמים, לסיפורים ולמטבעות לשון, ואלה מבטאים את פניו המנוגדים: מצד אחד הוא טוב ומגן כש"חוסים בצלו", ומצד אחר הוא רע ומאיים כשהוא "מטיל צל על" או "מעמיד בצל" או "נראה כמו צל". הצללית, בניגוד לצל, אינה תלויה במקור של אור והיא איננה צלו של דבר כלשהו אלא בת דמותו או הצורה התאומה שלו, בלי פרטיו השונים, ובעיקר בלי הנפח שלו. הצללית נעזרת באפיוני צדודית (פרופיל), או בחלק האופייני של הדמות וכך מקלה עלינו את זיהויה. התערוכה תימשך כשמונה חודשים.
תערוכה חדשה בבית טיכו:
רבות מעבודותיו של גל וינשטיין חוקרות את הדרך שבה אנו תופסים את הנוף המקומי בהקשריו התרבותיים, הפוליטיים וההיסטוריים. המיצב והעבודות הנלוות לו בתערוכה עוסקים אף הם באותו נושא, אך מוסיפים לו גם את ההקשר הספציפי של רישומי הנוף של אנה טיכו ושל בית טיכו בכלל. העבודה המרכזית בתערוכה - "חתך" - עוסקת בפן הגאו-פיזי של ירושלים באמצעות מיצב המדמה חתך רוחב בקליפת כדור הארץ בעיצומה של פעילות ססמית. העבודה מבוססת על איור מספר לימוד המסביר את התופעה הגאולוגית, ואולם ההמרה מהמדיום הדידקטי להקשר מוזיאלי ומהדף לחלל תלת-ממדי מעניקה לדימוי ממד שהוא מעבר לפיזיות הצרופה ומעלה שאלות על הדרך שבה אנו רגילים להתמקד במעטה החיצוני ולהתעלם מכל המתרחש תחתיו. מעל תזוזות האדמה מוצבת דמות של שחקן גולף - מטפורה אירונית ומשעשעת לשאננות של החברה לנוכח משבר ממשמש ובא. עבודות אחרות שולבו בתצוגת הקבע שבבית - למשל "רישומי" נוף שהוכנו מצמר פלדה או מראה הממוסגרת בסגנון אירופי, שבה הוחלפו העיטורים הצמחיים בסמלים צבאיים. באלה וינשטיין פותח בשיח עם נופי הפחם והעיפרון של אנה טיכו, ובדרך חתרנית מאיר את הפרדוקס של עולם תרבותי ואינטלקטואלי אירופי שהתקיים בתוך הבית הערבי הירושלמי מן המאה ה-19. רכיב מרכזי בעבודותיו של וינשטיין הוא השימוש שנעשה בהן בחומרים מודרניים. הוא מעדיף חומרים מעובדים על פני חומרים טבעיים. גם כשהוא עובד בעץ הוא משתמש באם-די-אף ובעץ לבוד ולא בעץ מלא. הדשא עשוי פלסטיק והנוף עשוי צמר פלדה. כך הוא נוטע את עבודתו במובהק בראשית המאה ה-21, עידן המאפשר לעבד נוף ולארוז אותו ולמזער עץ זית עד שיהיה לחלק מדגם פסל חוצות.
פרסי מוזיאון ישראל לאמנות ולעיצוב לשנים 2004-2005 מדי שנתיים מעניק המוזיאון פרסים בקטגוריות שונות לאמנים מצטיינים ובולטים בתחומם, כהוקרה וכעידוד על פעלם ועל עשייתם האמנותית. השנה מוענק לראשונה פרס ארטוויז'ן ליצירה ישראלית עכשווית. פורום ארטוויז'ן בשיתוף עם מוזיאון ישראל נוסד בארץ על-ידי קבוצה של תומכי האמנות מקהילת העסקים הישראלית במטרה לעודד אמנים ויוצרים של אמנות ישראלית עכשווית. פרס סנדברג לאמנות ישראלית מוענק לעדו בר-אל. פרס ארטוויז'ן ליצירה ישראלית עכשווית מוענק לרותי נמט. פרס קבוצת אי די בי לאמן ישראלי מוענק לאירית חמו. פרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי צעיר יוענק לגל וינשטיין. פרס אנריקה קבלין לצילום מוענק לרועי קופר. פרס ז'ראר לוי לצלם צעיר מוענק לאמון יריב. מענק סנדברג למחקר ו/או פיתוח לפיתוח מוענק ליאיר אנגל ורוני לב. פרס קרייט אנד ברל למוצר ישראלי בתחום הבית בקטגוריית המעצבים - פרס ראשון לורד קמינסקי, פרס שני לאלון מרון. פרס קרייט אנד ברל למוצר ישראלי בתחום הבית בקטגוריית הסטודנטים מוענק למיכל חן ויאיר פוקס.
פסח במוזיאון ישראל, ירושלים
קבוצת זיק בונה שולחן סדר מלבנים של חול. הקבוצה יוצקת את הלבנים במקום זכר לעבודת הפרך של בני ישראל במצרים ולנדודי העם במדבר.
שעות הביקור בחג: ערבי חג וימי ו' 10.00-14.00; שבת וחג 10.00-16.00; ימים א,ב 10.00 -16.00; יום ה 10.00-21.00. מחיר הכניסה למבוגר 40 ש"ח. הנחות לאומי קארד.
מיני ישראל התערוכה מציגה דגמים שונים של המציאות החברתית והאישית בישראל ומציעה מודל לדו-קיום
האמן הישראלי הבכיר לארי אברמסון זימן לחלל אחד במוזיאון ישראל, עבודות של 45 אמנים ישראלים, בני כמה דורות, שהמכנה המשותף היחיד שלהם הוא בחירתם, כל אחד בדרכו , ליצור בפורמט של דגם. התערוכה כוללת 70 דגמים של סביבות דמיוניות ומציאותיות שנעשו על-ידי אמנים ישראלים עכשויים. חלקם מתארים מציאות פוליטית בעוד אחרים מאפשרים הצצה למרחב הפרטי ולחוויות האישיות של האמנים. הדגמים, עשויים בקני-מידה , חומרים ושפות ייצוג שונות, מוצגים כולם בחלל אחד ללא מחיצות ובכך הופכים את חלל התצוגה ל"דגם-על" המציע דו-קיום של עולמות רבים בחלל משותף אחד. בתערוכה מהדהדים דגמים שהפכו מרכזיים בתרבות הפנאי הישראלית, כמו "דגם בית שני" הוותיק ממלון הולילנד המועתק בימים אלה למוזיאון ישראל ודגם "מיני ישראל" החדש שליד לטרון. "אמנים רבים פונים בשנים האחרונות אל הפורמט של הדגם" אומר לארי אברמסון. "נראה שתכונת הכלאיים שבו המציעה בו-זמנית נקודות מבט רבות וסותרות, למן נקודת המבט המתמסרת של הילד המשחק בצעצועיו ועד לנקודת המבט הביקורתית של המשקיף הבוחן ממרחק את המציאות, היא שעושה בעיניהם את הדגם כלי הולם לביטוי המציאות". בין העבודות המתייחסות למציאות הישראלית העכשווית - עבודתה הנבואית של מעיין שטראוס "פינוי התנחלות מפליימוביל" משנת 2002 המתארת בולדוזרים ומנופים מיניאטוריים הורסים קירות של בית וברקע בובות של מתנחלים ואנשי משטרה. רווית כהן-גת ומשה גרסטל יצרו דגם בגובה 3 מטרים של גדר ההפרדה הנקרא "לשנה הבאה בירושלים הבנוייה", מן העבר השני מוצגות עבודות אישיות כמו המיצב המאוד אישי של אתי אברג'יל "זכרון בסיסי של רחוב אחד" המשחזר את רחוב ילדותה. עינת בסט מתארת את המרחב האינטימי של חייה דרך שורה של רהיטים מיניאטוריים עשויים כולם משאריות שמצאה בביתה. שירה גפשטיין מזעירה את מסגד חסן-בק בגבול ת"א-יפו, יוחאי אברהמי בונה סביבה של טרנזיטים מיניאטוריים להסעות, יהושע סיימון בנה מבני ציבור ישראלים ידועים מקוביות לגו ורותי נמט בנתה בית יהודי זעיר שבו הזמן כלוא כבן-ערובה. מעל הדגמים המוצבים על הרצפה חג מטוסו הזעיר של יואב וייס , כמעין מטוס ריגול, המצלם במעגל סגור תמונות מהתערוכה. לכבוד התערוכה יוצא לאור קטלוג דו-לשוני עברי-אנגלי המלווה בחוברת בשפה הערבית באדיבות לילה וגילברט סילברמן. התערוכה תוצג עד יולי 2006. התערוכה מאת לארי אברמסון. אוצר אחראי אמיתי מנדלסון. אוצרת-משנה איה מירון.
פורים מהספרים ומהאגדות
ביום ג', 14 במרץ בשעות 10.30-14.00 יתקיימו סדנאות פורימיות ופעילויות בחדר המיחזור. הילדים יכינו "משלוח מנות לנצח" ומסכות בעקבות תערוכת "צ'ימו- אימפריית המדבר בפרו". (סדנאות ופעילויות 10-20 ש"ח). ביום ד', 15 במרץ, הכניסה חינם לכל הילדים. בין השעות 10.30 ועד 15.00 תיערך תחרות תחפושות לכל המשפחה כשהנושא הוא גיבורי ספרים אהובים. ילדים והוריהם מוזמנים להתחפש לרובין הוד, לנסיך הקטן, לעליסה, לאלאדין ולכל דמות מאגדות וסיפורי הילדים כיד דמיונם הפורה. פרס ראשון לתחפושת הזוכה - טיסה זוגית ללונדון, באדיבות אל-על. (ללא תשלום). במהלך היום יתקיימו מופעי חוצות לכל המשפחה עם אקרובטים, ליצנים ולהטוטנים, ויערכו מיצגים פורימיים מיוחדים של תלמידי החוגים לאמנות באגף הנוער בנושא ספרים וסיפורים. (ללא תשלום). סדנאות פורים מיוחדות יערכו לאורך כל היום ופעילות יצירה בחדר המיחזור. לדוגמא - ילדים יכינו כתר של מלכה עשוי מקלפים בעקבות הספר "עליסה מארץ הפלאות" ויצרו רעשנים מעוטרים בדמויות מאגדות וסיפורים. (10-20 ש"ח). הפעילויות בחסות פרוייקט "תקרא תצליח" של בנק הפועלים.
הזוכים 2005 - תערוכת יצירותיהם של הזוכים בפרסי אמנות מטעם משרד החינוך, התרבות והספורט מבחר יצירות של הזוכים בפרסי אמנות מטעם משרד החינוך, התרבות והספורט בארבע קטיגוריות: פרס השר, פרס עידוד היצירה, פרס לאמן צעיר ופרס למפעל חיים יוצגו בתערוכה חדשה לרגל הענקת הפרס. המבחר שבתערוכה משקף את המגוון העשיר והאיכותי של היצירה הישראלית כיום על נושאיה ואמצעי הביטוי שלה: ציור, צילום, וידאו, מיצב ופיסול. התערוכה בנדיבות משרד החינוך, התרבות והספורט , וייוחד בה חלק לפנחס כהן-גן, זוכה הפרס על מפעל חיים, המוענק זו הפעם הראשונה.
בין הנושאים האחרים שהאמנים הזוכים עסוקים בהם נמנים תחושת הניכור וחוסר האונים וגם החיים בזירות אסון והמתחים הרוחשים במרחב הביתי - כך נדב ויסמן, איה בן רון, דרור דאום ומרב שין בן-אלון; הקשר שבין אמנות "נמוכה" המשתמשת בחומרים זמינים ולא-שגרתיים לאמנות "גבוהה" העוסקת בשאלות פנים-אמנותיות ומוסריות נבחן בעיקר בעבודות של מאיה ז"ק, דני סילבר, פיטר יעקב מלץ, עדנה אוחנה ומאיה לרמן; מקומו של הציור הפיגורטיווי אינו נפקד מתערוכה זו, ושני אמנים - יוסף קריספל ואלי שמיר - מעמידים אותו במרכז יצירתם, גם אם מכיוונים שונים לחלוטין: אלי שמיר עוסק בציור נוף מתוך התבוננות ואילו קריספל - בציור אובססיווי השאוב מאנציקלופדיות, מדימויים מהתרבות הפופולרית ועוד. סגנון ציור אחר מוגדר ביצירתו של דניאל חביף העוסק בציור מופשט שניכרות בו השפעות דרום-אמריקניות. בתחום הצילום בועז אהרונוביץ' וינאי טויסטר עוסקים כל אחד בדרכו באמירות פוליטיות, חברתיות וסבהתערוכה שולחת זרועות גם לאזורים אחרים במוזיאון: אתי אברג'יל יצרה מיצב מיוחד בתערוכת "ארון הבגדים היהודי" שבתצוגה האתנוגרפית של המוזיאון, וחברי קבוצת תו הציבו פסל גדול- ממדים במעלה קרטר, המוביל אל הבניין הראשי של המוזיאון. פרק מיוחד בתערוכה מוקדש לפנחס כהן גן, שקיבל השנה פרס על מפעל חיים.
אירית חמו ויואב אפרתי בבית טיכו תערוכה חדשה, הפתיחה יום שישי, 24.2.06 בשעה 12.30
בתערוכה קיימת הידברות - דו-שיח ברמות שונות: בין האמנים לבין עצמם מבחינת סגנון ודימוי; ובין תפיסות שונות של המרחב - המרחב הפנימי ברישומים הממוסגרים של חמו לעומת המרחב המתפשט בעבודותיו של אפרתי שגבולותיו הם החלל הארכיטקטוני של הגלריה; והמרחב הנוסף, שמשתרע בין האמנים ובין המורשת העשירה של הרישום הישראלי ומגולם כאן ברוחה של אנה טיכו. כך מיוצגים בתערוכה שלושה זרמים גדולים באמנות הרישום: תיאורי נוף ודיוקנים שנרשמו מול המתואר (טיכו); נושאים שתוארו באמצעות הכפלה ושכפול (חמו) ותיאורים חופשיים שמקורם בדמיונו היוצר של האמן (אפרתי). עבודותיה של אירית חמו הן תולדה של תהליך ממושך, מרוכז ומדויק שבו דימוי המקור משועתק בכמה שלבים; השלב הסופי הוא נייר פחם ועליו העתקה קפדנית של דימוי מוגדל. כך, עבודת האמנות - היצירה המקורית - היא למעשה העתקה של העתק צילומי מוגדל. עבודתו של יואב אפרתי לעומת זה עשויה קווים אקספרסיוויים וחופשיים שמצוירים ישירות על קירות הגלריה. קיומה מוגבל לתקופת התערוכה, ולאחריה היא תאבד לעד מתחת לשכבת הצבע הלבן אשר תשוב ותכסה את הקירות, ותישמר רק בתצלומי התיעוד של התערוכה. בימים אלה פותח בית טיכו בתוכנית חדשה של פעילויות ותערוכות השואפות להציג את ריבוי העשייה האמנותית בארץ. במסגרת זו יושם דגש רב על אמנים ישראלים צעירים, מוכרים ומוכרים פחות, אשר תערוכותיהם יתמקדו בפרוייקטים תלויי-מקום ( site-specific ) בו האמנים היוצרים ינהלו דו-שיח עם הבית על כל היבטיו - המבניים, ההסטוריים והמקומיים וכמובן מבט מעמיק על מסורת הרישום בארץ שהיא פן כה חשוב של בית טיכו ושל האמנית אנה טיכו. אירית חמו ויואב אפרתי הם האמנים הראשונים שהוזמנו להציג בסדרה זו.
על האהבה - מבחר יצירות מן המאה ה-14 ועד ימינו
- אהבה מיסטית שחש המאמין כלפי האל כמו בתיאורי מריה מגדלנה הנעים בין אמונה לתשוקה של ממש בהביטה בדמותו של ישו. - אהבה נרקסיסטית שבין האדם לעצמו כמו במראת ההבלים שיצרה האמנית ברברה בלום. - אהבה בין בני זוג כמו תיאורו של דניאל מוריץ אופנהיים את זוג האוהבים הבאים בברית הנישואין. - אהבה בין הורה לילדו הבאה רבות לידי ביטוי בתיאורים של מריה כאמו המסורה של ישו. - - אהבת הבשרים כפי שמתוארת בחצר הפילגשים הסולטנית ביצירתו של ברדט. - אהבה בין בני אותו המין כפי שמתאר האמן פרדיננד בול המציג את רגע הפרידה ושבועת האמונים בין הגיבורים התנ"כים דוד ויונתן. אוצרת התערוכה שלומית שטיינברג. התערוכה תימשך עד שלהי שנת 2006.
פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים מוענק אחת לשנתיים למאייר של ספר ילדים ישראלי על-מנת לטפח את המצוינות ולעורר את המודעות בתחום איור ספרי הילדים בארץ. מועמדים לפרס הם ספרים שיצאו לאור לראשונה בשנתיים האחרונות 2004-2005 ושנדפסו בישראל. חבר השופטים אשר התכנס בינואר האחרון בחן 173 ספרים שהוגשו לתחרות מ-43 הוצאות שונות, ואווירי בידי 111 מאיירים . ואלה השופטים: נורית שילה-כהן (יו"ר), אוצרת בכירה בינתחומית לחינוך מוזיאלי ואוצרת לאיור ספרי ילדים, מוזיאון ישראל מישל קישקה , מאייר, יו"ר אק"י יגאל צלמונה , אוצר ראשי בינתחומי, מוזיאון ישראל פרופ' רחל אליאור , האוניברסיטה העברית בירושלים חבר השופטים החליט להעניק ציון לשבח (מדליית כסף) לחמישה מאיירים מבין עשרות הספרים שהוגשו לתחרות:
טכס הענקת הפרס יערך בספריית הספרים המאוירים באגף הנוער של מוזיאון ישראל במסגרת שבוע הספר העברי, בחודש יוני 2006. פרס מוזיאון ישראל לאיור מוענק משנת 1978. ב-28 שנותיו הוענק הפרס ל-10 מאיירים וציונים לשבח הוענקו ל-41 מאיירים, (חלקם זכו בו יותר מפעם אחת) בסה"כ זכו בפרס עד היום 74 ספרים. בשנה שעברה הוציא לאור מוזיאון ישראל את הספר המקיף "ספר המאיירים הגדול" בעריכת נורית שילה-כהן, הכולל את המאיירים שזכו בפרס עד שנת 2004.
עבודתה של יושידה שואבת השראה מעברה האישי הטראומטי ביפן מולדתה, והיא מתבססת רבות על חוויות ילדות. יושידה חשה ביפן "מתה" והעתיקה את מקום מגוריה לצרפת כדי להימלט ממצב של אבלות מתמשכת. רוחה הנודדת, הפליטה התרה אחר זהותה, לצד צורך עז להכות שורש ולהגדיר עצמה הם לב לבה של אמנותה. עבודתה היא אמנות גולה: פענוח מוסכמות וסמלים חזותיים חדשים, חיפוש אחר בית תרבותי חדש ליצירת היסטוריה אישית חדשה ותחושת שייכות חדשה בתהליך אינסופי של ניכוס תרבות אחרת.
ריבועי הענק המאירים שיושידה יוצרת מנצלים את יציבות הצורה, המהותית לתרבות יפן, חדורים בטבעיות בדקויות ובמינימליזם המאפיינים את האסתטיקה היפנית. השימוש שהיא עושה באושירוי, אמנות האיפור היפנית, עומד בניגוד גמור לתפיסה המערבית, שכן הפנים המצועפים, המחוקים, מתנכרים אל מאפייניה המיוחדים, מבטלים את ייחודה, וכך מייצרים רעיון מופשט, אחיד, של נשיות: אישה כללית, "דמוקרטית" ועמומה. דימוייה החושניים של קימיקו יושידה, הגולשים לעתים לארוטיות מעודנת, משרטטים אפוס דמיוני של עולמה וחייה של האמנית ומציעים חוויה מערבית מבעד לעיניים מלוכסנות. אוצר התערוכה ניסן פרז.
יפן זה כאן - באמנות ישראלית עכשווית תערוכה חדשה במוזיאון ישראל בוחנת את תופעת ה"יפניזם" באמנות ישראלית עכשווית, ביצירותיהם של כמה מהאמנים הבולטים הפועלים כיום . התערוכה היא אחת מתוך אשכול תערוכות העוסקות בתרבותה ואמנותה של יפן המוצגות בימים אלה במוזיאון ומציעה מבט חדש שלא נבחן עד כה על יחסי הגומלין בין תרבות יפן לתרבות המקומית.
בסוף המאה ה-19 היה "גל" של השפעה יפנית ששטף את אירופה - בעיקר צרפת - והיה לאופנה שלטת (באביזרי אופנה, הדפסים יפנים, כלים שימושיים לבית וכו'). וההשפעה היפנית הורגשה גם ביצירות אמנות של אמנים בולטים כגון קלוד מונה ווינסנט ון גוך. התערוכה באה להראות כיצד תופעה דומה מתרחשת בישראל, כאשר הנטיה של האמנים אינה אימוץ כללי של כל החוויה היפנית (בקיאות בשפה ובתרבות), אלא אימוץ אלמנטים מסוימים מתרבות זו, כל אמן לפי דרכו. במקום אירופה וארה"ב כנקודות התייחסות, בוחרים האמנים ביפן כאלטרנטיוה משחררת והפניית המבט אליה יוצרת מימד חדש. יפן של האמנים הישראלים אינה זו הממשית אלא סוג של פנטזיה , היא מסמנת מרחק , מסמנת את כל מה שאיננו ה"כאן" המוכר. התערוכה מעלה את התהיה - האם הבחירה ביפן היא סוג של אסקפיזם, או שזוהי דרך להתבונן בישראל כאן ועכשיו. בתערוכה כ-20 עבודות, בציור, בצילום, בפיסול, בוידיאו ובמיצבי-קיר. האמנים המשתתפים: איה בן רון, אליעזר זוננשיין, הילה לולו לין, יהודית מצקל, יהודית סספורטס, זויה צ'רקסקי, רועי קופר, דורון רבינא, רועי רוזן, וטל שוחט.
צ'ימו: אימפריית המדבר מפרו
כוחה הכלכלי של צ'ימו נבע מן החקלאות, מן הדייג, מגידול הבקר ומייצור וצריכה של חפצי מותרות. צי של רפסודות מפרש בשירות הסחר ימי שימש גם למטרות צבאיות, אם כי התפשטות האימפריה בראשית המאה ה-12 נעשתה על-פי-רוב בדרכי שלום. כשעלתה ממלכת האינקה על במת ההיסטוריה וכבשה את צ'אן צ'אן בשנת 1476, הובלו בעלי המלאכה הצ'ימואים לבירתה קוסקו ועמם רעיונות ומסורות שאומצו על ידי הממלכה החדשה. ב-1535 השתלטו הספרדים על העיר ובזזו את מתחמי הקבורה המלכותיים. שודדי הקברים מן העת החדשה השלימו את המלאכה, ואף-על-פי-כן שרידי העיר הזאת, שהוכרזה על-ידי האו"ם אתר לשימור, הם דוגמה נפלאה לאדריכלות מדברית. בתערוכה יותר מ-200 חפצים מן האוסף הקדם-קולומביאני העשיר של מוזיאון ישראל המוצגים זו הפעם הראשונה לפני הציבור. 60 מהם חפצים נדירים מקבר אציל שנתגלה באחד ממתחמי הקבורה המלכותיים בצ'אן צ'אן, ואחרים החושפים גם את תרבותם של עמי למבייקה וצ'אנקאי שנכבשו על-ידי אימפריית צ'ימו. כל החפצים מעידים על רמתה האמנותית, הכלכלית והמדינית הגבוהה של אימפריה זו, שייסדה חברה צרכנית ומעמדית והעמידה מסורת אומנותית מפוארת על חולות המדבר של פרו.
שירת העשבים
משמעותו של "אוצר צמחי ארץ-ישראל" חורגת מעבר לחשיפה של פרק עלום ביצירת חרובי או בתולדות הציור הארץ-ישראלי, ומאפשרת לשוב ולבחון את תהליכי היצירה וגיבוש הזהות בתרבות העברית בראשיתה. הראובני וחרובי מייצגים כל אחד בנפרד ובעבודתם המשותפת אמונה תמימה וחזונית באחדות הטבע ורוח האדם, המדע והאמנות, הרעיון הציוני והדבקות הדתית, הטקסט המקראי והמסורת העממית-הפלסטינית. בעיניהם סימל עולם הצמחים אחדות זו של מקום, של זמן ושל מיתוסים שונים, והם מצאו בו עדות על-היסטורית למעשה הבריאה ולעידנים קדומים. ציור הפרחים של שמואל חרובי שמואל בוקסר-חרובי (1897-1965) נולד בעיירה מיכאלובקה שבאוקראינה למשפחה מסורתית. כשנתגלה כשרון הציור שלו, הוא נשלח ללימודים בבית-הספר התיכון לאמנות באודסה. ביקורו בתערוכת "בצלאל" שנערכה שם ב-1911 השפיע על החלטתו להיות צייר עברי בארץ-ישראל. מיד עם עלייתו, בראשית 1914, התקבל ל"בצלאל" ולמד במחלקותיו השונות עד 1917. בסגנונו ובנושאי ציוריו המוקדמים היה חרובי בן טבעי ל"בצלאל". שם הוא התמחה בציור ובעיטור שנהב וחרסינה, בציורי מיניאטורה של נופים ואתרים קדושים ובשרטוט דגמי פרחים מסוגננים בנוסח ה"אר-נובו". בראשית שנות ה-20, במסעיו אל הגליל ואל סביבות ירושלים, צייר בצבעי-שמן על גזרי בד וקרטון "אימפרסיות" ישירות מן הטבע.תהליך עבודתו של חרובי החל בהתבוננות עמוקה בצמח בהנחיית החוקרים: הוא בחן פרחי שדה שנקטפו, גיליונות עשבייה ותצלומים מדעיים שצילם הראובני. הוא יצא אל בתי הגידול בטבע והשתמש בעדשות מגדילות שחשפו עולם סמוי של חלקיקים וחרקים. גיליונות הציור שיצאו מתחת ידיו הם מחבר שלם הנצרף מפרטים, ומבטו פותח אשנבים שונים לעולם הצומח: כמקובל במסורת הציור הבוטני, הוא מתאר את הצמח כאב-טיפוס על-זמני, חשוף שורש, ובשלבים שונים של מחזור חייו. לצד הדימוי המרכזי מתוארים לעתים כבעדשת מצלמה מקרבת-מרחיקה פרטים מוגדלים או תמונות נוף ממוזערות. הישגו של חרובי בא לידי ביטוי ביכולת הבחנה וייצוג של פרטי-פרטים ובתבונת חיבורם לסביבה אקולוגית ולקומפוזיציה אמנותית שלמה. ואולם, הישג זה אינו מתמצה בשליטה טכנית אלא נובע בעיקר מעמדה רוחנית חדורת התפעלות של צייר המביט בטבע ומגלה את הנשגב שבעשב השדה. אוצרת התערוכה תמר מנור-פרידמן. התערוכה תימשך עד יוני 2006.
בוריס שץ, כהן אמנות - חזונו ויצירתו של אבי האמנות הישראלית
התערוכה ממשיכה את אירועי שנת ה-40 למוזיאון ישראל ופותחת את אירועי שנת ה-100 לייסוד האקדמיה "בצלאל". שץ היה איש חזון יצירתי ועם זה היה גם איש מעשה שהצליח לממש את פרויקט התרבות הציוני המרכזי והחשוב ביותר בראשית שנות ה-20 - בית ספר לאמנות ומוזיאון לאומי.יצירתו כאמן בתקופה הארץ-ישראלית שלו, ופעילותו כמנהל "בצלאל" וכיוצר התשתית של הפרק הראשון של תולדות האמנות הישראלית וכמניח היסודות למוזיאון לאומי באים לידי ביטוי בתערוכה. בתערוכה כ-60 יצירות שלו בתחומי הפיסול,התבליט והציור ובהם תיאורי טיפוסים אופייניים של היהדות המסורתית העממית, גיבורי מקרא ודיוקנאות שפרסמו אותו, של אישים בני-זמנו. בחלק הראשון יוצגו יצירות של שץ מראשית דרכו שנעשו בוורשה, וינה ופאריז. אחריהן יוצג הפרק החשוב בחייו שהחל בשנת 1895 כאשר נעשה לאחד ממובילי מהפכת עיצוב התרבות החזותית בסופיה בירת בולגריה. שץ נמנה עם מניחי היסוד לאמנות הבולגרית המודרנית וממייסדי האקדמיה לאמנות בסופיה. לראשונה בארץ יוצגו יצירות שלו מתוך האוסף הפרטי של פרדיננד הראשון מלך בולגריה הנמצאות במוזיאון הלאומי בסופיה. לצד אלה יוצגו גם כמה מהעבודות החשובות ביותר שנוצרו בבתי-המלאכה של "בצלאל" בידי אמנים אחרים בתקופת ניהולו כעדות לעובדה שאמנות "בצלאל" היתה בעצם הפן השני של יצירתו של שץ. כאן יוצגו חפצים יוקרתיים ומרשימים ביותר כמו ספר הזהב השני של הקרן הקיימת או כסא אליהו שנוצר במשך שנים בסדנאות השונות של "בצלאל". לתערוכה נלווה ספר מאת אוצר התערוכה יגאל צלמונה - פרי מחקר המתעד את חייו הסוערים והדרמטיים, את יצירתו ואת הגותו של שץ. התערוכה תימשך עד יוני 2006.
לראשונה - סרטי אמנות קצרים בערוץ השני על יצירות המופת של מוזיאון ישראל 26 סרטים קצרים המציגים את יצירות המופת של מוזיאון ישראל, ירושלים יעלו על מסכי הערוץ השני בחודשי החורף הקרובים. הפרוייקט המיוחד, פרי שיתוף פעולה בין המוזיאון ו"רשת", נעשה לכבוד מלאת 40 שנה למוזיאון והוא יעלה לשידור באמצע דצמבר. הסרטונים ישובצו בלוח השידורים של "רשת" וישודרו מספר פעמים ביום במשך כחצי שנה. השחקן אלון אבוטבול מגיש את התכנים המוצגים ובכך הופכים הם למשהו חדש. אבוטבול מספר על המוצג או החפץ בדרך ייחודית וחווייתית מאוד, אישית בצורה יוצאת דופן, אשר מעבירה את משמעותו ומהותו של החפץ בצורה דינאמית, בהירה וקולחת. מתוך כחצי מליון מוצגים באוסף מוזיאון ישראל, נבחרו 26, המשקפים את רבגוניותו של האוסף ואת אופיו האינצקלופדי של המוזיאון החל במגילות הגנוזות ומקום משכנן היכל הספר, דרך אומנות ישראלית, אמנות מודרנית, אמנות עכשווית, אמנות פרה-קולומביאנית, אמנות הצילום, היודאיקה, האתנוגרפיה ועוד. סרטונים מיוחדים הוקדשו להיכל הספר, לפסל "אהבה" בגן הפסלים, לבית הכנסת מקוצ'ין, לחדר חתן וכלה ממרוקו,לחדר צרפתח מהמאה ה-18, וליצירות אמנות של אמנים ישראלים ובינלאומים - יצחק דנציגר, פבלו פיקאסו, רנה מגריט, רמברנדט, מודיאליאני, מארק שאגאל, ואן-גוך ורבים אחרים. במאי הסדרה - יהלי ברגמן; אחראית תוכן ותסריט - אתי אנטה-שגב; מפיק ראשי אלי דדון; יועצים אמנותיים יגאל צלמונה ודוד איבגי ממוזיאון ישראל.
"שמש עולה, ירח נמס" - אמנות עכשווית ביפן מוזיאון ישראל יזם וארגן תערוכה מקיפה של אמנים יפנים בולטים בתחום האמנות העכשווית. מטרת התערוכה היא להציג בפני הקהל היבטים שונים של האמנות היפנית בת-זמננו, אמנות שזכתה, במיוחד בעשור האחרון, להכרה ולהצלחה רבה בשדה האמנות הבינלאומי.
שבירת הגבולות בין ז'אנרים שונים והיעדר היררכיה בין אמנות גבוהה לנמוכה הם מהמאפיינים הבולטים בעבודות רבות. תוך אזכור יצירות מופת מסורתיות מחד וגיבורי מנגה ואנימה (האנימציה היפנית), משחקי מחשב, צעצועי רובוטים ואפנת רחוב מאידך, אמנים אלה מעמידים לדיון את מה שנחשב לנכון והולם וחוקרים במבט שהוא לעיתים משועשע, לעיתים ספוג בזיכרונות וסיוטים, את הזהות התרבותית בה הם חיים.
בנוסף יוצגו עבודות של יושיטומו נארה - מן הידועים והמובילים בקרב הדור הצעיר באמנות העכשווית ביפן שדמויותיו האניגמתיות המחברות באירוניה דקה בין הילדותי והחמוד לזועם והמאיים הקנו לו מוניטין בינלאומי רב, נובויושי אראקי - מחלוצי השימוש במדיום הצילום באמנות העכשווית היפנית ובעל השפעה רבה על הדור הצעיר של אמנים העוסקים בתחום, מצלם ומתעד כבר למעלה מ-30 שנה את טוקיו עירו ואת המציאות שמסביבו - זו האמיתית וזו המבוימת על-ידו, דיידו מורייאמה, יסומאסה מורימורה, מיסטר, צ'יהו אושימה, מקוטו איידה, אקירה ימאגוצ'י, רייקו הידאקה, מיקה קאטו, מומויו טורימיצו,יסוהירו סוזוקי, הידאקי קאוושימה וקבוצת דאמב טייפ. אוצרת התערוכה טליה עמאר.
לשוט בים המלח
ממצא יחיד במינו מוצג לראשונה במוזיאון ישראל בירושלים - שני עוגני עץ של סירות בנות 2000 ו - 2500 שנה והחבלים שחיברו אותם אל כלי השיט. העוגנים מוצגים באדיבות רשות העתיקות. ירידת המפלס המתמשכת של פני ים המלח היא שחשפה בשנת 2003 על החוף באזור עין גדי את שני עוגני העץ. היה זה הארכיאולוג דר' גדעון הדס מקיבוץ עין גדי שגילה אותם באקראי, עת טייל לחופו של הים. עוגני העץ נדירים ושמורים להפליא שכן שנים רבות היו קבורים על פני קרקעית הים, עטופים בגושי מלח גדולים. הממצאים מוסיפים מידע רב על השיט בים זה. הקדום ביניהם הוא בן כ- 2500 שנה וייתכן ששימש את אנשי עין-גדי המקראית. השני הוא בן 2000 שנה , עשוי לפי מיטב הטכנולוגיה הרומית, וסביר ששימש לעגינת סירה מפוארת, אולי אפילו של אחד השליטים בני הזמן. בניגוד לדימוי המקובל ואווירת המסתורין שאפפה תמיד את ים המלח, מלמדות עדויות היסטוריות וממצאים ארכיאולוגיים כי ים המלח של העולם העתיק היה נתיב שיט מסחרי פעיל והסירות הובילו מלח, אספלט, ותוצרת חקלאית בין גדותיו בדרכן ליעדים ברחבי העולם העתיק. בסמוך לעוגנים מוצג העתק של קטע ממפת הפסיפס של מידבא אשר שובצה ברצפת כנסייה ביזנטית מן המאה ה-6 בירדן. מתוך המפה המתארת את ארץ-הקודש, מוצג הקטע המתאר את אזור ים המלח. על פני הים נראות שתי סירות מפרש ועליהן ערימות מלח. כן מוצגים גושי מלח וגושי אספלט מן האזור ומצבור מטבעות ברונזה של המלך אלכסנדר ינאי מצפון ים המלח אשר נאספו על חוף הים בשטח שבעבר היה מכוסה במי הים ונחשף בעשורים האחרונים עם ירידת המפלס. מצבור המטבעות נשמט כנראה מאחת הספינות סמוך למעגן ששימש כנראה לאחסון ספינות המלך ינאי. על המטבעות מופיע שמו העברי של המלך ינאי "יהונתן המלך" ומצדם השני עוגן בעל שתי זרועות וכתובת ביוונית "מטבע של המלך אלכסנדר".
בוריס שץ: כהן אמנות, יצירתו וחזונו של אבי האמנות הישראלית תערוכה רטרוספקטיבית של יצירת בוריס שץ (1867-1932), מייסד בית הספר לאמנות ולאמנות "בצלאל" בירושלים ושל בית הנכות הלאומי "בצלאל" שהפך למוזיאון ישראל. התערוכה היא גם אירוע הפתיחה של חגיגות מאה השנים להיווסד בית הספר לאמנות "בצלאל". שץ היה אמן, איש חזון ואיש-מעשה ציוני שיצירתו, הגותו ותולדות חייו מגדירים קטע חשוב של המציאות התרבותית היהודית והציונית בשלהי המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים וכוונת התערוכה להאיר היבטים של המציאות הזאת. בתערוכה כשישים פסלים וכן חפצי אמנות, מסמכים, צילומים וציטטות מדבריו. היא מציעה מבט על האמן וגם על האדם המיוחד והיזם שהיה. היא תהיה מסודרת באופן כרונולוגי. החלק הראשון יציג יצירות של שץ מראשית דרכו שנעשו בוורשה, וילנה ופאריז. הפרק החשוב הבא בחייו החל בשנת 1895 כשנעשה לאחד ממובילי מהפכת עיצוב התרבות החזותית בסופיה, בירת בולגריה. שץ נמנה עם מניחי היסוד לאמנות הבולגרית המודרנית וממייסדי האקדמיה לאמנות בסופיה. יצירותיו נמצאו באוסף הפרטי פרדיננד הראשון מלך בולגריה (לראשונה בארץ יוצגו בתערוכה יצירות מאוסף המוזיאון הלאומי הבולגרי בסופיה. את התקופה הזאת ייצגו יצירות רבות שלא הוצגו מעולם ומסמכים וצילומים נדירים. ב-1906 ייסד שץ את האקדמיה "בצלאל" בירושלים ומעט מאוחר יותר החל באיסוף היצירות והחפצים שהפכו לאוסף בית הנכות הלאומי "בצלאל". יצירתו כאמן בתקופה הארץ-ישראלית שלו, ופעילותו כמנהל "בצלאל" וכיוצר התשתית של הפרק הראשון של תולדות האמנות הישראלית וכמניח היסודות למוזיאון לאומי יבואו לידי ביטוי בהמשך התערוכה. כמה מהחפצים החשובים ביותר שנוצרו בבתי-המלאכה של "בצלאל" יוצגו בתערוכה כעדות לעובדה שאמנות "בצלאל" הייתה בעצם הפן השני של יצירתו של שץ, במקביל לתבליטים, לפסלים ולציורים שיצר במו ידיו.
מוזיאון ישראל יקבל תרומה בסך 12 מיליון דולר להקמת קרן למחלקה לצילום שוחריו הנאמנים של מוזיאון ישראל, הרייט ונואל לוין, החליטו להקים קרן של 12 מיליון דולר בעבור המחלקה לצילום במוזיאון. מתנה נדירה זו היא הגדולה ביותר שנתרמה אי פעם למוזיאון ברחבי העולם, לטובת אמנות הצילום. פירות הקרן יאפשרו את הרחבת פעילותה של המחלקה בתחום הרכישות, המחקר, הקמת תערוכות, הוצאה לאור של פרסומים ומימוש פרויקטים שונים. כאות הוקרה לנדיבותם של התורמים תיקרא מעתה מחלקת הצילום במוזיאון ישראל "המחלקה לצילום ע"ש נואל והרייט לוין". "אנו אסירי תודה לתורמים על מתנתם הייחודית", אומר ג'יימס סניידר, מנהל מוזיאון ישראל. "מוזיאון ישראל הוא אחד המוזיאונים האנציקלופדיים הפועלים בעולם, והוא כולל בתוכו מחלקה אוטונומית לאמנות הצילום הנחשבת למחלקה מובילה. המתנה הנדיבה תאפשר את צמיחתה ופיתוחה של המחלקה כמתחייב מתפקידו של המוזיאון כלפי מדיום הצילום". הרייט ונואל לוין מניו-יורק הם שוחרי אמנות ואספנים ותיקים של יצירות צילום. אוסף הצילומים שלהם יוצא-דופן בהיקפו ובאיכותו, והוא כולל צילומים מן המאה ה-19 ועד לימינו אלה. הם פעילים מאוד בארגון הידידים של מוזיאון ישראל בניו-יורק ותומכים במוזיאון שנים רבות. אחת מתרומותיהם למוזיאון היתה אוסף של 85 צילומים חתומים בידי הצלם האמריקני הנודע אנדרה קרטז (1894-1985)."אנו שמחים שתרומתנו תסייע לקדם את צמיחתו של מוזיאון ישראל כאחד המוסדות המובילים בתחום הצילום", אומר היום לוין. "הצילום הוא בעינינו מדיום אמנותי מיוחד במינו". נוסף על תרומתם למוזיאון ישראל תרמו בני הזוג בעבר יצירות צילום למוזיאון לאמנות מודרנית ולמוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק, וזה האחרון אף הקדיש גלריה על שמם. פעילותם ונדיבותם בתחום התרבות הפכו לשם דבר, והם חברים בוועדות ובמועצות של כמה וכמה מוסדות תרבות ואמנות. המחלקה לצילום ע"ש נואל והרייט לוין במוזיאון ישראל אוסף המחלקה לצילום מונה היום יותר מ-55 אלף יצירות. מאז היווסדה עומד בראשה האוצר ניסן פרז, אוצר בכיר ע"ש הוראס וגרייס גולדשמידט. ראשיתו של האוסף בקובץ קטן ומקרי של צילומים אשר עם השנים הוענקו למוזיאון במתנה. עם פתיחתה של המחלקה לצילום בסתיו 1979, החלה מלאכת איסוף פעילה ויזומה שמטרתה לבנות אוסף מאוזן, ברמה בינלאומית ובעל ייחוד מקומי שיבחין אותו מאוספים אחרים בעולם. בניית האוסף מבוססת על רכישות, על השאלות קבע ועל מתנות מאת ידידי המחלקה, תורמים ומשאילים רבים. במקביל המחלקה מעודדת צילום עכשווי בארץ באמצעות תערוכות ופרסים שנתיים: פרס קבלין לצילום ופרס ז'ראר לוי לצלם צעיר. היום כולל האוסף צילום היסטורי, עכשווי ובינלאומי והוא משקף את תולדות הצילום ואת התפתחותו. כן כלול בו אוסף מקיף, נדיר וייחודי של צילומי המזרח התיכון במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, ועל כן הוא מייצג גם את ראשיתו של הצילום המקומי. באוסף מוחזקים כמה ארכיונים מעיזבונם של חלוצי הצילום בארץ-ישראל החשובים ביותר, ובהם ג'ון מנדל דינס, צילומים מירושלים משנות ה-50 של המאה ה-19; יעקב בן-דב (1882-1968); שמואל יוסף שוייג (1905-1984); אלפרד ברנהיים (1895-1974); ודר' יעקב רוזנר (1902-1950) . בעת האחרונה רכש מוזיאון ישראל גם את הארכיון של הצלם הידוע נחום טים גידל. באוסף המוזיאון שמורות יצירותיהם וכן נגטיבים רבים של צלמים חשובים, כגון ויליאם פוקס טלבוט, אנרי קרטייה-ברסון, ברניס אבוט, יוג'ין אטג'ה, מאן ריי, אנדרה קרטז, ביל ברנט, מנואל אלוורז בראבו, אדוארד וסטון, רוברט מייפלתורפ, אנסל אדמס ורבים אחרים
|
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
