  |
|
 |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מחלקת עיתונות
בוריס שץ, כהן אמנות - חזונו ויצירתו של אבי האמנות הישראלית
התערוכה ממשיכה את אירועי שנת ה-40 למוזיאון ישראל ופותחת את אירועי שנת ה-100 לייסוד האקדמיה "בצלאל". שץ היה איש חזון יצירתי ועם זה היה גם איש מעשה שהצליח לממש את פרויקט התרבות הציוני המרכזי והחשוב ביותר בראשית שנות ה-20 - בית ספר לאמנות ומוזיאון לאומי.יצירתו כאמן בתקופה הארץ-ישראלית שלו, ופעילותו כמנהל "בצלאל" וכיוצר התשתית של הפרק הראשון של תולדות האמנות הישראלית וכמניח היסודות למוזיאון לאומי באים לידי ביטוי בתערוכה. בתערוכה כ-60 יצירות שלו בתחומי הפיסול,התבליט והציור ובהם תיאורי טיפוסים אופייניים של היהדות המסורתית העממית, גיבורי מקרא ודיוקנאות שפרסמו אותו, של אישים בני-זמנו. בחלק הראשון יוצגו יצירות של שץ מראשית דרכו שנעשו בוורשה, וינה ופאריז. אחריהן יוצג הפרק החשוב בחייו שהחל בשנת 1895 כאשר נעשה לאחד ממובילי מהפכת עיצוב התרבות החזותית בסופיה בירת בולגריה. שץ נמנה עם מניחי היסוד לאמנות הבולגרית המודרנית וממייסדי האקדמיה לאמנות בסופיה. לראשונה בארץ יוצגו יצירות שלו מתוך האוסף הפרטי של פרדיננד הראשון מלך בולגריה הנמצאות במוזיאון הלאומי בסופיה. לצד אלה יוצגו גם כמה מהעבודות החשובות ביותר שנוצרו בבתי-המלאכה של "בצלאל" בידי אמנים אחרים בתקופת ניהולו כעדות לעובדה שאמנות "בצלאל" היתה בעצם הפן השני של יצירתו של שץ. כאן יוצגו חפצים יוקרתיים ומרשימים ביותר כמו ספר הזהב השני של הקרן הקיימת או כסא אליהו שנוצר במשך שנים בסדנאות השונות של "בצלאל". לתערוכה נלווה ספר מאת אוצר התערוכה יגאל צלמונה - פרי מחקר המתעד את חייו הסוערים והדרמטיים, את יצירתו ואת הגותו של שץ. התערוכה תימשך עד יוני 2006.
לראשונה - סרטי אמנות קצרים בערוץ השני על יצירות המופת של מוזיאון ישראל 26 סרטים קצרים המציגים את יצירות המופת של מוזיאון ישראל, ירושלים יעלו על מסכי הערוץ השני בחודשי החורף הקרובים. הפרוייקט המיוחד, פרי שיתוף פעולה בין המוזיאון ו"רשת", נעשה לכבוד מלאת 40 שנה למוזיאון והוא יעלה לשידור באמצע דצמבר. הסרטונים ישובצו בלוח השידורים של "רשת" וישודרו מספר פעמים ביום במשך כחצי שנה. השחקן אלון אבוטבול מגיש את התכנים המוצגים ובכך הופכים הם למשהו חדש. אבוטבול מספר על המוצג או החפץ בדרך ייחודית וחווייתית מאוד, אישית בצורה יוצאת דופן, אשר מעבירה את משמעותו ומהותו של החפץ בצורה דינאמית, בהירה וקולחת. מתוך כחצי מליון מוצגים באוסף מוזיאון ישראל, נבחרו 26, המשקפים את רבגוניותו של האוסף ואת אופיו האינצקלופדי של המוזיאון החל במגילות הגנוזות ומקום משכנן היכל הספר, דרך אומנות ישראלית, אמנות מודרנית, אמנות עכשווית, אמנות פרה-קולומביאנית, אמנות הצילום, היודאיקה, האתנוגרפיה ועוד. סרטונים מיוחדים הוקדשו להיכל הספר, לפסל "אהבה" בגן הפסלים, לבית הכנסת מקוצ'ין, לחדר חתן וכלה ממרוקו,לחדר צרפתח מהמאה ה-18, וליצירות אמנות של אמנים ישראלים ובינלאומים - יצחק דנציגר, פבלו פיקאסו, רנה מגריט, רמברנדט, מודיאליאני, מארק שאגאל, ואן-גוך ורבים אחרים. במאי הסדרה - יהלי ברגמן; אחראית תוכן ותסריט - אתי אנטה-שגב; מפיק ראשי אלי דדון; יועצים אמנותיים יגאל צלמונה ודוד איבגי ממוזיאון ישראל.
"שמש עולה, ירח נמס" - אמנות עכשווית ביפן מוזיאון ישראל יזם וארגן תערוכה מקיפה של אמנים יפנים בולטים בתחום האמנות העכשווית. מטרת התערוכה היא להציג בפני הקהל היבטים שונים של האמנות היפנית בת-זמננו, אמנות שזכתה, במיוחד בעשור האחרון, להכרה ולהצלחה רבה בשדה האמנות הבינלאומי.
שבירת הגבולות בין ז'אנרים שונים והיעדר היררכיה בין אמנות גבוהה לנמוכה הם מהמאפיינים הבולטים בעבודות רבות. תוך אזכור יצירות מופת מסורתיות מחד וגיבורי מנגה ואנימה (האנימציה היפנית), משחקי מחשב, צעצועי רובוטים ואפנת רחוב מאידך, אמנים אלה מעמידים לדיון את מה שנחשב לנכון והולם וחוקרים במבט שהוא לעיתים משועשע, לעיתים ספוג בזיכרונות וסיוטים, את הזהות התרבותית בה הם חיים.
בנוסף יוצגו עבודות של יושיטומו נארה - מן הידועים והמובילים בקרב הדור הצעיר באמנות העכשווית ביפן שדמויותיו האניגמתיות המחברות באירוניה דקה בין הילדותי והחמוד לזועם והמאיים הקנו לו מוניטין בינלאומי רב, נובויושי אראקי - מחלוצי השימוש במדיום הצילום באמנות העכשווית היפנית ובעל השפעה רבה על הדור הצעיר של אמנים העוסקים בתחום, מצלם ומתעד כבר למעלה מ-30 שנה את טוקיו עירו ואת המציאות שמסביבו - זו האמיתית וזו המבוימת על-ידו, דיידו מורייאמה, יסומאסה מורימורה, מיסטר, צ'יהו אושימה, מקוטו איידה, אקירה ימאגוצ'י, רייקו הידאקה, מיקה קאטו, מומויו טורימיצו,יסוהירו סוזוקי, הידאקי קאוושימה וקבוצת דאמב טייפ. אוצרת התערוכה טליה עמאר.
לשוט בים המלח
ממצא יחיד במינו מוצג לראשונה במוזיאון ישראל בירושלים - שני עוגני עץ של סירות בנות 2000 ו - 2500 שנה והחבלים שחיברו אותם אל כלי השיט. העוגנים מוצגים באדיבות רשות העתיקות. ירידת המפלס המתמשכת של פני ים המלח היא שחשפה בשנת 2003 על החוף באזור עין גדי את שני עוגני העץ. היה זה הארכיאולוג דר' גדעון הדס מקיבוץ עין גדי שגילה אותם באקראי, עת טייל לחופו של הים. עוגני העץ נדירים ושמורים להפליא שכן שנים רבות היו קבורים על פני קרקעית הים, עטופים בגושי מלח גדולים. הממצאים מוסיפים מידע רב על השיט בים זה. הקדום ביניהם הוא בן כ- 2500 שנה וייתכן ששימש את אנשי עין-גדי המקראית. השני הוא בן 2000 שנה , עשוי לפי מיטב הטכנולוגיה הרומית, וסביר ששימש לעגינת סירה מפוארת, אולי אפילו של אחד השליטים בני הזמן. בניגוד לדימוי המקובל ואווירת המסתורין שאפפה תמיד את ים המלח, מלמדות עדויות היסטוריות וממצאים ארכיאולוגיים כי ים המלח של העולם העתיק היה נתיב שיט מסחרי פעיל והסירות הובילו מלח, אספלט, ותוצרת חקלאית בין גדותיו בדרכן ליעדים ברחבי העולם העתיק. בסמוך לעוגנים מוצג העתק של קטע ממפת הפסיפס של מידבא אשר שובצה ברצפת כנסייה ביזנטית מן המאה ה-6 בירדן. מתוך המפה המתארת את ארץ-הקודש, מוצג הקטע המתאר את אזור ים המלח. על פני הים נראות שתי סירות מפרש ועליהן ערימות מלח. כן מוצגים גושי מלח וגושי אספלט מן האזור ומצבור מטבעות ברונזה של המלך אלכסנדר ינאי מצפון ים המלח אשר נאספו על חוף הים בשטח שבעבר היה מכוסה במי הים ונחשף בעשורים האחרונים עם ירידת המפלס. מצבור המטבעות נשמט כנראה מאחת הספינות סמוך למעגן ששימש כנראה לאחסון ספינות המלך ינאי. על המטבעות מופיע שמו העברי של המלך ינאי "יהונתן המלך" ומצדם השני עוגן בעל שתי זרועות וכתובת ביוונית "מטבע של המלך אלכסנדר".
בוריס שץ: כהן אמנות, יצירתו וחזונו של אבי האמנות הישראלית תערוכה רטרוספקטיבית של יצירת בוריס שץ (1867-1932), מייסד בית הספר לאמנות ולאמנות "בצלאל" בירושלים ושל בית הנכות הלאומי "בצלאל" שהפך למוזיאון ישראל. התערוכה היא גם אירוע הפתיחה של חגיגות מאה השנים להיווסד בית הספר לאמנות "בצלאל". שץ היה אמן, איש חזון ואיש-מעשה ציוני שיצירתו, הגותו ותולדות חייו מגדירים קטע חשוב של המציאות התרבותית היהודית והציונית בשלהי המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים וכוונת התערוכה להאיר היבטים של המציאות הזאת. בתערוכה כשישים פסלים וכן חפצי אמנות, מסמכים, צילומים וציטטות מדבריו. היא מציעה מבט על האמן וגם על האדם המיוחד והיזם שהיה. היא תהיה מסודרת באופן כרונולוגי. החלק הראשון יציג יצירות של שץ מראשית דרכו שנעשו בוורשה, וילנה ופאריז. הפרק החשוב הבא בחייו החל בשנת 1895 כשנעשה לאחד ממובילי מהפכת עיצוב התרבות החזותית בסופיה, בירת בולגריה. שץ נמנה עם מניחי היסוד לאמנות הבולגרית המודרנית וממייסדי האקדמיה לאמנות בסופיה. יצירותיו נמצאו באוסף הפרטי פרדיננד הראשון מלך בולגריה (לראשונה בארץ יוצגו בתערוכה יצירות מאוסף המוזיאון הלאומי הבולגרי בסופיה. את התקופה הזאת ייצגו יצירות רבות שלא הוצגו מעולם ומסמכים וצילומים נדירים. ב-1906 ייסד שץ את האקדמיה "בצלאל" בירושלים ומעט מאוחר יותר החל באיסוף היצירות והחפצים שהפכו לאוסף בית הנכות הלאומי "בצלאל". יצירתו כאמן בתקופה הארץ-ישראלית שלו, ופעילותו כמנהל "בצלאל" וכיוצר התשתית של הפרק הראשון של תולדות האמנות הישראלית וכמניח היסודות למוזיאון לאומי יבואו לידי ביטוי בהמשך התערוכה. כמה מהחפצים החשובים ביותר שנוצרו בבתי-המלאכה של "בצלאל" יוצגו בתערוכה כעדות לעובדה שאמנות "בצלאל" הייתה בעצם הפן השני של יצירתו של שץ, במקביל לתבליטים, לפסלים ולציורים שיצר במו ידיו.
מוזיאון ישראל יקבל תרומה בסך 12 מיליון דולר להקמת קרן למחלקה לצילום שוחריו הנאמנים של מוזיאון ישראל, הרייט ונואל לוין, החליטו להקים קרן של 12 מיליון דולר בעבור המחלקה לצילום במוזיאון. מתנה נדירה זו היא הגדולה ביותר שנתרמה אי פעם למוזיאון ברחבי העולם, לטובת אמנות הצילום. פירות הקרן יאפשרו את הרחבת פעילותה של המחלקה בתחום הרכישות, המחקר, הקמת תערוכות, הוצאה לאור של פרסומים ומימוש פרויקטים שונים. כאות הוקרה לנדיבותם של התורמים תיקרא מעתה מחלקת הצילום במוזיאון ישראל "המחלקה לצילום ע"ש נואל והרייט לוין". "אנו אסירי תודה לתורמים על מתנתם הייחודית", אומר ג'יימס סניידר, מנהל מוזיאון ישראל. "מוזיאון ישראל הוא אחד המוזיאונים האנציקלופדיים הפועלים בעולם, והוא כולל בתוכו מחלקה אוטונומית לאמנות הצילום הנחשבת למחלקה מובילה. המתנה הנדיבה תאפשר את צמיחתה ופיתוחה של המחלקה כמתחייב מתפקידו של המוזיאון כלפי מדיום הצילום". הרייט ונואל לוין מניו-יורק הם שוחרי אמנות ואספנים ותיקים של יצירות צילום. אוסף הצילומים שלהם יוצא-דופן בהיקפו ובאיכותו, והוא כולל צילומים מן המאה ה-19 ועד לימינו אלה. הם פעילים מאוד בארגון הידידים של מוזיאון ישראל בניו-יורק ותומכים במוזיאון שנים רבות. אחת מתרומותיהם למוזיאון היתה אוסף של 85 צילומים חתומים בידי הצלם האמריקני הנודע אנדרה קרטז (1894-1985)."אנו שמחים שתרומתנו תסייע לקדם את צמיחתו של מוזיאון ישראל כאחד המוסדות המובילים בתחום הצילום", אומר היום לוין. "הצילום הוא בעינינו מדיום אמנותי מיוחד במינו". נוסף על תרומתם למוזיאון ישראל תרמו בני הזוג בעבר יצירות צילום למוזיאון לאמנות מודרנית ולמוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק, וזה האחרון אף הקדיש גלריה על שמם. פעילותם ונדיבותם בתחום התרבות הפכו לשם דבר, והם חברים בוועדות ובמועצות של כמה וכמה מוסדות תרבות ואמנות. המחלקה לצילום ע"ש נואל והרייט לוין במוזיאון ישראל אוסף המחלקה לצילום מונה היום יותר מ-55 אלף יצירות. מאז היווסדה עומד בראשה האוצר ניסן פרז, אוצר בכיר ע"ש הוראס וגרייס גולדשמידט. ראשיתו של האוסף בקובץ קטן ומקרי של צילומים אשר עם השנים הוענקו למוזיאון במתנה. עם פתיחתה של המחלקה לצילום בסתיו 1979, החלה מלאכת איסוף פעילה ויזומה שמטרתה לבנות אוסף מאוזן, ברמה בינלאומית ובעל ייחוד מקומי שיבחין אותו מאוספים אחרים בעולם. בניית האוסף מבוססת על רכישות, על השאלות קבע ועל מתנות מאת ידידי המחלקה, תורמים ומשאילים רבים. במקביל המחלקה מעודדת צילום עכשווי בארץ באמצעות תערוכות ופרסים שנתיים: פרס קבלין לצילום ופרס ז'ראר לוי לצלם צעיר. היום כולל האוסף צילום היסטורי, עכשווי ובינלאומי והוא משקף את תולדות הצילום ואת התפתחותו. כן כלול בו אוסף מקיף, נדיר וייחודי של צילומי המזרח התיכון במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, ועל כן הוא מייצג גם את ראשיתו של הצילום המקומי. באוסף מוחזקים כמה ארכיונים מעיזבונם של חלוצי הצילום בארץ-ישראל החשובים ביותר, ובהם ג'ון מנדל דינס, צילומים מירושלים משנות ה-50 של המאה ה-19; יעקב בן-דב (1882-1968); שמואל יוסף שוייג (1905-1984); אלפרד ברנהיים (1895-1974); ודר' יעקב רוזנר (1902-1950) . בעת האחרונה רכש מוזיאון ישראל גם את הארכיון של הצלם הידוע נחום טים גידל. באוסף המוזיאון שמורות יצירותיהם וכן נגטיבים רבים של צלמים חשובים, כגון ויליאם פוקס טלבוט, אנרי קרטייה-ברסון, ברניס אבוט, יוג'ין אטג'ה, מאן ריי, אנדרה קרטז, ביל ברנט, מנואל אלוורז בראבו, אדוארד וסטון, רוברט מייפלתורפ, אנסל אדמס ורבים אחרים
פאר כתבי היד העבריים של ספריית הוותיקן מגיעים לירושלים
הידוע מבין כתבי היד הוא עותק מהמאה ה-15 של "משנה תורה" מאת הרמבם, נדיר בפאר האיורים המלווים אותו.כן מוצג עותק של "ארבעה טורים" של ר' יעקוב בן אשר,ספר תנ"ך וספר תהילים מהמאה ה- 13.
" מספרים בסוכות " במוזיאון ישראל, ירושלים מוזיאון ישראל, ירושלים, בחסות פרוייקט "תקרא תצליח" של בנק הפועלים, יערוך בחול המועד סוכות חגיגה גדולה לכבוד התערוכה "יופי של ספר". התערוכה אשר נפתחה במאי השנה, עוררה עניין רב ועד כה ביקרו בה למעלה מ- 100,000 איש. באגף הנוער החליטו לנצל את ימי חול המועד סוכות ולהכין תכנית מיוחדת הקשורה בנושאים של ספרים, סיפורים ומספרי סיפורים, בחסות הפרוייקט "תקרא תצליח" של בנק הפועלים התומך בתערוכה מאז פתיחתה. בחצר האגף בסמוך לתערוכה ייבנו במיוחד שלוש סוכות ססגוניות ובהן יערך פסטיבל של מספרי סיפורים , סדנאות להכנת ספרים, אירועים מוסיקלים וסדנאות להכנת תווי ספר (אקסקליבריס). חצר הדפוס תפעל אף היא ובה יוכלו המבקרים להכין ספרים בעצמם. להלן פרטי התכנית:
מרומא לירושלים טקס היסטורי בהשתתפות נציגי הוותיקן , שגריר הוותיקן בישראל הארכיבישוף פייטרו סמבי, הרב הראשי לישראל הרב יונה מצגר והראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב שלמה משה עמאר לרגל חגיגות ה-40 למוזיאון ישראל השאילה ספריית הוותיקן למוזיאון ארבעה כתבי יד מאויירים מן הנדירים והחשובים שבאוספיה. כתבים אלה יוצגו לקהל החל ממחר, יום ג' בשעה 18.30 למשך ארבעה חודשים. לאחר מכן יחזרו לספריית הוותיקן. טכס פתיחת התערוכה יערך מחר בשעה 18.30 בהשתתפות נציגי הוותיקן, הרבנים הראשיים לישראל ונציגי המוזיאון. המשתתפים ישאו דברים. הידוע מבין כתבי היד הוא עותק מהמאה ה-15 של "משנה תורה" מאת הרמב"ם , נדיר בפאר האיורים המלווים אותו. כן מגיע עותק של "ארבעה טורים" של ר' יעקב בן-אשר, ספר תנ"ך וספר תהילים מהמאה ה-13.
מרומא לירושלים: פאר כתבי היד העבריים של ספריית הוותיקן לרגל חגיגות ה-40 למוזיאון ישראל, ירושלים, תשאיל ספריית הוותיקן למוזיאון ארבעה כתבי יד מאוירים מן הנדירים והחשובים שבאוספיה. כתבים אלה יוצגו בארץ לראשונה כחלק מן הסדרה "יצירות מופת בנות אלמוות" - השאלות ממוזיאונים ומוסדות תרבות חשובים בעולם במחווה לחגיגות ה-40 למוזיאון. הידוע מבין כתבי היד המגיעים הוא עותק בן המאה ה- 15 של "משנה תורה" - חיבורו המונומנטלי של הרמב"ם (1138-1204), גדול חכמי ישראל מימי הביניים. כתב- יד זה מיוחד ונדיר בשל פאר האיורים המלווים אותו. כתב יד חשוב נוסף מאותה התקופה המגיע למוזיאון, הוא עותק של "ארבעה טורים" חיבורו ההלכתי החשוב של ר' יעקב בן אשר. גם הוא מפואר במיוחד ומלווה באיורים בסגנון ציור ראליסטי, ברוח הרנסאנס. בנוסף, מגיעים מהוותיקן ספר תנ"ך ששרד בשלמותו וספר תהילים, שניהם בני המאה ה-13 , הם מעוטרים ברוח תקופתם באיורים זעירים של גרוטסקות, בעלי-חיים דמיוניים ואמיתיים ודרקונים, משולבים בתוך מסגרות עשירות בצבעים ובתוספות זהב. אוצרות אלה שהועתקו ואוירו באיטליה מייצגים שתי תקופות נבדלות וחשובות בתולדות כתבי-היד העבריים המאוירים: שלהי ימי הביניים והרנסנס. התנך וספר התהילים הם מכתבי היד העבריים המאוירים הקדומים ביותר ממוצא איטלקי ששרדו עד לימינו. והשניים האחרונים מדגימים את שיאה של מלאכת איור כתבי היד העבריים, ערב המצאת הדפוס במאה ה-15. איוריהם שופכים אור על חיי החול ומועד של יהודי איטליה במאה ה- 15 ולפיכך הם בבחינת עדות היסטורית ולא רק אמנותית. "מוצג מיוחד זה של כתבי היד המאוירים הנדירים הוא בעל חשיבות דתית כמו גם חשיבות דיפלומטית ותרבותית" אומר ג'יימס סניידר, מנהל המוזיאון. "אנו מוקירים תודה לספריית הוותיקן על שהשאילה לנו אוצרות נדירים אלו, ביטוי וסמל לחילופי התרבות בין מוזיאון ישראל והוותיקן". כתב-יד של "משנה תורה" לרמב"ם מן המאה ה- 15ה"משנה תורה" הוא קובץ כביר ממדים של כל הדינים וההלכות שכינס גדול בעלי ההלכה, הוגה הדעות והרופא היהודי רבנו משה בן-מימון-הרמב"ם, (1135-1204), שהגותו הטביעה חותם עמוק על המחשבה היהודית לאורך הדורות. בקובץ הכולל 14 ספרים (ועל כן נקרא גם ה"יד החזקה") מסודרים הדינים וההלכות הכלולים בתורה שבעל-פה לפי נושאים, והוא ספרו היחיד של הרמב"ם שנכתב במקורו בעברית. הכרך בן המאה ה- 15, שהשאילה ספרית הוותיקן, כולל הקדמה ואת חמשת הספרים הראשונים בלבד של "משנה תורה": "ספר מדע", "ספר אהבה", "ספר זמנים", "ספר נשים" ו"ספר קדושה". לכל אחד מהספרים הללו עמוד שער ובו איור מפואר הקשור בשמו או בתכנו. סגנון האיורים ואופיים מעידים כנראה שיותר מאמן אחד היו מעורבים במלאכת האיור, יש להניח שהוא נעשה בסדנתו של אחד מהמיניאטורים הנוצרים המובילים בתקופה זו באיטליה. כתב-יד של "ארבעה טורים" לר' יעקב בן אשר מן המאה ה- 15 "ארבעה טורים" נכתב בידי המלומד האשכנזי ר' יעקב בן אשר (1270-1340 בקירוב). זהו ספר הלכות המאגד בתוכו מסורות הלכה מצרפת, גרמניה וספרד ונכתב בספרד בראשית המאה ה- 14. הספר מחולק לארבע חלקים - "טורים" אשר כל אחד מהם עוסק בפן אחר של חיי היהודי המאמין: "אורח חיים" העוסק בתפילה, בשבת ובמועדים,"יורה דעה" הכולל דיני כשרות, שחיטה וטרפות, "אבן העזר" שעניינו דיני אישות ו"חושן משפט" העוסק בדינים שבין אדם לחברו, דיני נזיקין ודיני ממונות. כל "טור" פותח באיור מפואר המתאר את הנושא הנדון בו. איכותם הגבוהה של האיורים מעידה לפי חוקרים כי מדובר במאייר נוצרי מהבולטים שפעלו באזור לומברדיה בצפון איטליה במאה ה- 15. כתב-יד של תנ"ך מן המאה ה-13 אף שכתב יד זה הוא מן המוקדמים שבכתבי היד שמוצאם באיטליה, הוא שרד כמעט בשלמותו. כותרות הספרים וסופם מעוטרים בשלל צבעים ומוטיבים צמחיים ואחרים. הסופר של כתב היד וכן הנקדן הם בני משפחת הענוים המפורסמת , אשר הוציאה מקרבה סופרים , משוררים ורבנים שהיו מראשוני הקהילה היהודית העתיקה של רומא. כתובות מכירה מרתקות מופיעות בעמוד האחרון שבכתב-היד ומהן עולה כי הוא נמכר פעמיים במאה ה- 15 ושוב במאה ה- 16. לאחר מכן לא ידוע לאן נדד, אך ידועה זהות בעליו מאז המאה ה- 19. ספר תהילים מן המאה ה-13 לטופס מוקדם זה של ספר תהילים שייכים עוד שני חלקים המצויים באוסף הוותיקן: חמש מגילות וכרך הפטרות. בראש כל ספר מחמשת ספרי התהילים ישנה לוחית מאוירת הנושאת את מילת הפתיחה של הספר כגון "אשרי" או "למנצח", כתובה זהב וסביבה דמויות מוזרות ובעלי חיים. שולי הדפים מקושטים בדמויות בעלי-חיים דמיוניים.
מוזיאון ישראל מתארח בקניון מוזיאון ישראל יתארח לראשונה בקניון מלחה בירושלים ויציג במקום יצירות אמנות מתחום הפיסול המודרני והעכשווי. יוזמה מקורית זו באה לציין מלאת 40 שנה למוזיאון ואת חזונו של המוזיאון להיות נגיש, מעורב, ומעניין לכל. המטרה של שיתוף הפעולה היא להביא את האמנות אל מקום בו עוברים אלפי אנשים מדי יום, ולהפכה להיות חלק מהמרחב הציבורי, גלויה ונראית, קרובה וידידותית, לחשוף את הקהל הרחב, בהימצאו באזורי הקניון ההומים אדם, ליצירות ססגוניות ומסקרנות בתחום האמנות העכשווית, לגרום לו להתבונן, להתרשם, להבין וליהנות. יצירות האמנות, 10 במספר, תוצבנה ברחבת המשביר מלוות דברי הסבר וסרטי אמנות ( video-art ) יוקרנו על מסכים באזור שמסביב. יוצגו עבודות של אמנים ישראלים ובינלאומיים, רובן עבודות פיגורטיביות. היצירה המרכזית היא "ננה ורודה עומדת" מאת האמנית הצרפתייה ניקי דה סן-פאל, זו אשר יצרה את פסל "המפלצת" המפורסם בקרית יובל ואת "תיבת נח" - גן השעשועים הססגוני בגן החיות בירושלים. פסל LOVE , תאום מוקטן של הפסל הענק המוצג בגן הפסלים שבמוזיאון, מאת האמן האמריקאי רוברט אינדיאנה יוצג אף הוא במקום, כן יוצגו "אנג'לו אנג'לו" מאת האמן הישראלי מוטי מזרחי ועבודת וידיאו של האמן גיא בן-נר. דמות האדם במצבים משתנים תופסת מקום נכבד בין הפסלים המוצגים, פיסול גדול לעומת פיסול קטן היוצר התייחסות למושג של קנה-מידה, פסל של אם וילד הגורם להתחברות רגשית מיידית של הצופה ועבודות אחרות, עבודות המבטאות שמחת חיים מתפרצת ועבודות מסקרנות וחידתיות, סוריאליסטיות יותר כגון פרח רוקד וארנבת נעוצה בראש הר - אף הם בין הפסלים המוצגים. סידורי ביטחון מיוחדים יופעלו באזור כדי לשמור על היצירות החשובות. כמו כן ניתן יהיה לרכוש במקום ממוצרי מוזיאון ישראל והקהל יוזמן לבוא ולבקר בקמפוס המוזיאון המציין בימים אלה 40 להיווסדו בסדרה של תערוכות שנושאן המשותף הוא "יופי וקדושה", וחלקו אף יזכה בכניסה ללא תשלום.
סיפורי מיתולוגיה ואלה ההרצאות: 6.9. - הולדת המיתולוגיה המילים ככישוף 13.9.- הצד האנושי של המיתוס : סיפורי מיתולוגיה אינדיאנית 20.9. - סיפורי הבריאה בתרבויות מזרח אסיה 27.9. - לקראת השנה החדשה :
חומר למחשבה: עיצוב מוצר עכשווי מבריטניה
חומר למחשבה מחולקת לשני פרקים המשרטטים יחדיו דיוקן של ההווה והעתיד של עיצוב המוצר בבריטניה. הפרק הראשון מציאה / עשייה / חשיבה: עבודת הסטודיו 'אינדסטריאל פסיליטי' מציג את עבודתו של הסטודיו הלונדוני מייסודם של סם הכט וקים קולין. הפרק השני, פופ-נואר: עבודות עיצוב ביקורתי - בחירתם של אנתוני דאן ופיונה רייבי, מציג עבודות של הדור הנוכחי של מעצבים מלונדון. "דימויו של העיצוב הבריטי עבר מהפך קיצוני בעשור האחרון" אומר אלכס וורד, אוצר לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל. "לונדון של היום - אולי יותר ממרכזי עיצוב אחרים בעולם, כמו מילנו וניו-יורק - נחשבת לחממה לעיצוב יצירתי. התערוכה מכירה ב"רנסנס" זה ומסבה את תשומת-הלב לקריאה ההולכת וגוברת לגישה ביקורתית יותר בעשייה העיצובית".
פופ-נואר: עבודות עיצוב ביקורתי - בחירתם של אנתוני דאן ופיונה רייבי מתמקד בעתיד העיצוב התעשייתי באמצעות עבודותיהם של מעצבים צעירים, רובם בוגרי המכללה המלכותית לאמנות בלונדון ( RCA ). 17 הפרוייקטים המוצגים, ממפים טריטוריה חדשה ומציגים חזון אלטרנטיווי לעשייה העיצובית וזו הפעם הראשונה בה מוצגת קבוצת עבודות גדולה כל-כך של מעצבים צעירים הפועלים בתחום זה. הפרוייקטים עוסקים בהתנהגות האנושית, בתרפיה, בביטחון ובהשלכות האתיות והפסיכולוגיות של ההתפתחות הטכנולוגיה על חיינו. לדוגמה - מוצרי "אבטחת חלומות מתוקים" של המעצב מתיאס מגיירי המנסה לשנות את תפיסתנו על האבטחה בחיי היומיום על-ידי הוספת הומור למנעולים, שרשראות, גדרות ומוצרי אבטחה נוספים. אוצר התערוכה אלכס וורד. התערוכה בנדיבות תורמי קרן התערוכות של מוזיאון ישראל לשנת 2005: מלווה בוקסבאום וריימונד ג' לירזי, אספן, קולורדו; הנו ד' מוט, ניו-יורק;וקרן משפחת נאש, ניו-יורק. ידידי מוזיאון ישראל בצרפת, הידידים הבריטים של המוזיאונים לאמנות בישראל, המועצה הבריטית לתרבות, תכנית בריטית ישראלית להכשרה באמנויות.
החגיגה נערכת במלאת 40 שנה למוזיאון ישראל ובמסגרת אירועי הקיץ של המוזיאון.
בשעות 7 בערב ו-7:30 בערב תיערך תצוגת אופנה על המסלול במעלה המוזיאון מלווה בהנחייה ובדברי הסבר, ובה יציגו בני העדות את מיטב הלבוש המסורתי של קהילות ישראל .
הקו הירוק, פרויקט של פרנסיס אליס, 2004-2005
התערוכה מוצגת במוזיאון במסגרת תכנית קרן לינדי אד ברגמן לאמנים אורחים. מאז 1991 'ההליכות' של האמן פרנסיס אליס מהוות בסיס ליצירה האמנותית שלו, והנוף האורבני הוא הקונטקסט העיקרי שלו- החלל בו קיימת התנגשות וגם אינטראקציה בין החיים לתהליך האמנות. עבודותיו החוקרות את החולף, הארעי, את הנראטיב והבדיון במגוון אמצעי ביטוי- ציור, רישום, צילום, סיפורים, מיצבים, וידיאו ומיצגים - נולדות מתוך הליכות אלו. כמשקיף מקרוב, אליס מגיב לנסיבות מנקודת המבט של עובר האורח החודר למרחב הציבורי והופך לחלק ממנו. ההתערבויות בנות-החלוף שלו בסביבה באמצעות "מיצגי הליכה" המערבים פיקציה ומציאות יוצרות את המקרים הגבוליים הללו בהם פעולה -שהיא לעיתים אבסורדית, לעיתים שנונה ואירונית, ולעיתים נוגעת בנקודות מחלוקת כואבות - מאירה את המוכר והידוע באור אחר. אחת השאלות המרכזיות המעסיקות את אליס היא האם התערבות אמנותית יכולה באמת להביא לדרך בלתי-צפויה ושונה של חשיבה והאם התערבות אמנותית מתרגמת מתחים חברתיים לנראטיבים שבתורם מתערבים בנוף הדמיוני/מנטלי של המקום. פרנסיס אליס, (נולד ב1959- בבלגיה), ארכיטקט בהכשרתו, הגיע למקסיקו סיטי בשנות ה- 80 בעקבות רעידת האדמה שם, בעיצומו של משבר כלכלי, ושם החל לעסוק באמנות כדרך מיידית וישירה לבדיקת נושאים הקשורים לסדר ולמשמעות החלל האורבני ולסמיוטיקה שלו וזאת באמצעות תיאורים סיפוריים, אנקדוטות ומצבים מקריים הנראים ונחווים תוך כדי 'ההליכות' שלו. בהשפעת מראה בעלי-החיים העזובים ברחובות מקסיקו-סיטי הלך אליס ברחבי העיר עם מעין פסל-מודל של כלב ממתכת שרגלי-גלגלי המגנט שלו אוספים חלקי מתכות ופסולת מקרית (" האספן", 2 -1991 ( The collector . אקט הגרירה של "האספן" שבהדרגה כוסה במעין 'עור שני' שימש כמתווך מטפורי להתמזגות של האמן בטריטוריה שבה הוא נחשב, בהגדרה, לזר. ב- 1995 הלך עם פחית צבע ברחובות גנט שבבלגיה, כשהוא משאיר אחריו זנב של צבע כחול, עד לגלריה בה התקיימה תערוכתו, שם חיבר את הפחית הריקה לקיר ("הדליפה", 1995 ( The Leak . יצירותיו נוגעות לעיתים בשאלות פוליטיות-חברתיות ומדגישות את התפיסה של העיר כנקודת המפגש של המרחב הציבורי והקונפליקט החברתי: בעבודת הוידאו "מעשיות פטריוטיות-סיפורי מולדת" 1997 (( Cuentos patrioticos הנמצאת באוסף מוזיאון ישראל, נראה אדם, האמן הולך במעגלים מסביב לעמוד הדגל שבמרכז ה- Zocalo , הכיכר המרכזית במקסיקו סיטי, כשהוא מוביל אחריו כבש אחת ה"מתרבה", משוכפלת, בכל סיבוב עד ליצירת עיגול שלם. הממד האבסורדי מתחזק על-ידי ההקרנה של המיצג ב'לופ' אינסופי. העבודה מתייחסת לדיכוי הברוטלי של מחאת הסטודנטים ב- 1968 במקסיקו סיטי ע"י השלטונות, דבר שהביא להתכנסות של אלפי עובדי מדינה בכיכר, חלקם (כך מספרים) געו ככבשים במחאה על פעולת השלטונות. הליכה, לגבי פרנסיס אליס, יוצרת דרך מסוימת של מחשבה המקבילה להתבוננות, גילוי וקטליזטור- זרז להפעלת המתח בין התפאורה האורבנית ותושביה- מתח שנוצר כתגובה למבנה המודרני של שליטה ואחידות. כ- 500 מתנדבים אשר יצרו קו ארוך בתחתית דיונת חול ענקית בפרו, השתמשו באתי-חפירה כדי להעביר את הדיונה כ- 10 ס"מ ממקומה המקורי. בעבודה זו נע המיקוד ביצירתו של אליס מהחוויה האורבנית לרעיון של תהליך יצירת מיתוס קולקטיבי. מלבד היותו מטפורה לרצון האנושי, אקט קולקטיבי שכזה משמש חומר גלם בעיני האמן לבניית מיתוסים אשר יתגלגלו לסיפורים שיסופרו בע"פ ויכנסו אולי למסורת כמיתוסים עכשוויים. עבור אליס, שעבודותיו מאזכרות עבודות ניסיוניות שעסקו במקרי ובחולף בשנות ה- 60 וה- 70 של אמנים כג'וזף בויס, ויטו אקונצ'י, ברוס נאומן ואמני הפלוקסוס, אלו פעולות, שישאירו או לא ישאירו עקבות, שהאמן אוסף ומתעד כדוגמאות לויזואליזציה של הסביבה המורכבת בה הוא "מתערב". בביקוריו בשנה האחרונה בישראל הלך האמן עם פחית דולפת של צבע ירוק לאורך 24 ק"מ בעקבות "הקו הירוק" אשר עובר בתחומי ירושלים. מיצג הליכה זה תועד בסרט שהוצג בפני כמה אנשים, ישראלים ופלשתינאים, אשר התבקשו להגיב על הפעולה ולנסיבות שבהן היא בוצעה. מבחר מהראיונות מלווה את הסרט אשר יוצג בתערוכה ולצידו מסמכים, רישומים וציורים הקשורים למיצג. במיצג הליכה זה כאקט פואטי/פוליטי מבקש אליס לחקור את האקסיומה המעסיקה אותו: (" Sometimes doing something poetic can become political and sometime doing something political can become poetic") פרנסיס אליס הציג תערוכות יחיד ברחבי אירופה, ארצות-הברית ומקסיקו והשתתף בתערוכות ובפרויקטים בינלאומיים רבים. ביו השאר הציג ב: Nacional Centro de Arte Renia Sofia, Madrid; Museo de Arte Moderno, Mexico City; MACBA-Museu d'Art Contemporani de Barcelona; The Kunsthaus, Zurich; MOMA-Museum of Modern Art, New York; The Guggenheim Museum, Bilbao; The Sidney International Biennial. פתיחת התערוכה: יום חמישי, 11 באוגוסט, בשעה 19:00 בביתן בילי רוז.
עפיפוניאדה במוזיאון ישראל, ירושלים עפיפונים מעוצבים באופן מיוחד, כמותם לא נראו בישראל, אותם עיצב אמן העפיפונים האנגלי מיכאל גודארד יככבו בעפיפוניאדה השנתית של מוזיאון ישראל, ירושלים אשר תתקיים ביום ג', 16 באוגוסט 2005 בין השעות 16.00-20.00.
אירוע העפיפוניאדה הפך למסורת. בכל קיץ מתקבצים ובאים חובבי עפיפונים מרחבי הארץ, חלקם בונים את העפיפונים בעצמם וחלקם בסדנאות מיוחדות אשר מציע המוזיאון באותו יום בשעות הבוקר ואחה"צ. שיאו של האירוע בהפרחת העפיפונים, חלקם גדולי ממדים, בגן הפסלים החל מהשעה 4 אחה"צ. שמי המוזיאון הופכים למרבד ססגוני של צורות וצבעים, והעפיפונים נראים למרחוק. הכניסה לאירוע - לילדים חינם. למבוגרים הכניסה כלולה בדמי הכניסה למוזיאון, הסדנאות בתשלום. במהלך היום ניתן לחזות בסדרת תערוכות בנושא "יופי וקדושה" המציינות 40 שנה למוזיאון ישראל.
"בית דפוס של פעם" במוזיאון ישראל, ירושלים
חצר אגף הנוער במוזיאון ישראל הפכה לכבוד הקיץ ל"בית דפוס של פעם", לרגל התערוכה "יופי של ספר" המוצגת בסמוך. התערוכה פותחת צוהר לקסם, ליופי , לדמיון, להנאה שבספר ועורכת היכרות עם המגוון העצום של הספרים . החצר מחולקת למספר תחנות, כל אחת מציעה שלב אחד בתהליך הכנת הספר: מחיר למשתתף 30 ש"ח הפעילות נערכת בחסות פרוייקט "תקרא תצליח" של בנק הפועלים.:
בראשית: הסיפור האמיתי הולדת המיתולוגיה
בתערוכה, החותמת את סידרת התערוכות המיוחדת לרגל חגיגות ה- 40 למוזיאון ישראל המוקדשת לנושא "היופי והקדושה", מוצגים חפצים מהאוסף הייחודי של המוזיאון ובהם כאלה הנחשבים לחפצי הפולחן העתיקים בעולם, ומוצגים חשובים המושאלים ממוסדות ארכיאולוגים בארץ ובחו"ל. בין המוצגים הבולטים: "אדם וחווה", צמד הנאהבים העתיק בעולם; מסכות אבן נדירות, שהן המסכות הקדומות הידועות לנו; שחזור ייחודי, בגודל 16 מטר, של "סצנת הנמרים" מאחד מהמקדשים הראשונים באזורנו, המכונה "מקדש החיות"; עטרות ושרביטים ממטמון פולחני שמקורו במקדש עין-גדי; גביע כסף מרוקע שעיטוריו שואבים מעולם הדימויים המיתי של סיפורי הבריאה; וקטע ממגילות ים המלח הנחשב לנוסח הקדום ביותר של ספר בראשית, המוצג כאן לראשונה לציבור הרחב. "מוצגים מרתקים אלה, בעלי החשיבות הבינלאומית, מלמדים על ייחודו של האוסף הארכיאולוגי של מוזיאון ישראל, הן למדינת ישראל, והן לעולם כולו" אומר ג'ימס סניידר, מנהל המוזיאון. התערוכה מבוססת על מחקר ממושך של עשר שנים שערכה האוצרת דבי הרשמן, ארכיאולוגית ואנתרופולוגית, המתמחה בפולחן של חברות קמאיות. הרשמן, המשמשת כאוצרת המחלקה לתרבויות פרהיסטוריות במוזיאון ישראל, מסבירה "ההיסטוריה הבלתי-כתובה של ארץ ישראל, ראשית הדתות, היא המורשת המשותפת השייכת לכל תושביה: יהודים, מוסלמים ונוצרים".
תערוכת בראשית: הסיפור האמיתי - הולדת המיתולוגיה
סיפור הגילוי של "אדם וחווה" מצית את הדמיון: החפץ התגלה בשנות ה- 20' על ידי בדואים משבט תאמרה - מחפשי עתיקות בעלי ניסיון שהתפרסמו בעקבות גילוי המגילות הגנוזות - ונמכר לנזירים צרפתים באחד מהמנזרים הסמוכים לבית לחם. הפסל הארוטי הוצג במוזיאון המנזר, כאשר הגיעו למקום לביקור האב הנרי בריל, כומר וארכיאולוג, והקונסול רנה נוויל, דיפלומט ופריהיסטוריון בעל מוניטין. לאחר הביקור פרסם נוויל הנלהב את התגלית. הפרסום של פסל הנאהבים הפריהיסטוריים שימש כמקור השראה ליצירותיהם של אומנים מודרניים. בשנת 1958 רכש המוזיאון הבריטי את הפסל, ומאז הוא נימנה בין אוצרותיו. כמחווה מיוחדת לתערוכת "בראשית" מוכנים אוצרי המחלקה לפריהיסטוריה של המוזיאון הבריטי להחזיר את הפסל למספר חודשים למולדתו, ולאפשר לקהל הישראלי להתוודע אל "אדם וחווה".
בראשית: הסיפור האמיתי הולדת המיתולוגיה אוצרות נדירים בני 10,000 שנה השופכים אור על מקורות האמונה והפולחן וחושפים את המציאות המסתתרת מאחורי המיתוסים של מעשי הבריאה והסיפור המתאר כיצד יצרו בני האדם את הדת והאלים- יוצגו בתערוכה חדשה העוסקת בנושא הולדת המיתולוגיה. התערוכה תיפתח במוזיאון ישראל , ירושלים ב-13 ביולי 2005. תגליות ארכיאולוגיות נדירות וחשובות מעידות כי ארץ-ישראל, ערש הדתות המונותיאיסטיות, היתה גם מהמוקדים החשובים שבהם נוצרו אלפי שנים קודם לכן הדתות המאורגנות הראשונות. למעלה מ- 200 ממצאים מרהיבי עין מאתרים פריהיסטוריים שנתגלו בארץ ויוצגו בתערוכה - ביניהם מסכות, צלמיות, פסלי אבות, גולגלות מכוירות, מתקנים ומבנים מסתוריים - מאפשרים לשחזר את המסע המרתק אל המחוזות הקדומים ביותר של הדת והמיתולוגיה. בתערוכה, החותמת את סידרת התערוכות המיוחדת לרגל חגיגות ה- 40 למוזיאון ישראל המוקדשת לנושא "היופי והקדושה", מוצגים חפצים מהאוסף הייחודי של המוזיאון ובהם כאלה הנחשבים לחפצי הפולחן העתיקים בעולם, ומוצגים חשובים המושאלים ממוסדות ארכיאולוגים בארץ ובחו"ל. בין המוצגים הבולטים: "אדם וחווה", צמד הנאהבים העתיק בעולם; מסכות אבן נדירות, שהן המסכות הקדומות הידועות לנו; שחזור ייחודי, בגודל 16 מטר, של "סצנת הנמרים" מאחד מהמקדשים הראשונים באזורנו, המכונה "מקדש החיות"; עטרות ושרביטים ממטמון פולחני שמקורו במקדש עין-גדי; גביע כסף מרוקע שעיטוריו שואבים מעולם הדימויים המיתי של סיפורי הבריאה; וקטע ממגילות ים המלח הנחשב לנוסח הקדום ביותר של ספר בראשית, המוצג כאן לראשונה לציבור הרחב. "מוצגים מרתקים אלה, בעלי החשיבות הבינלאומית, מלמדים על ייחודו של האוסף הארכיאולוגי של מוזיאון ישראל, הן למדינת ישראל, והן לעולם כולו" אומר ג'ימס סניידר, מנהל המוזיאון. התערוכה מבוססת על מחקר ממושך של עשר שנים שערכה האוצרת דבי הרשמן, ארכיאולוגית ואנתרופולוגית, המתמחה בפולחן של חברות קמאיות. הרשמן, המשמשת כאוצרת המחלקה לתרבויות פרהיסטוריות במוזיאון ישראל, מסבירה "ההיסטוריה הבלתי-כתובה של ארץ ישראל, ראשית הדתות, היא המורשת המשותפת השייכת לכל תושביה: יהודים, מוסלמים ונוצרים".
תכנית ארועי הקיץ - יולי אוגוסט 2005
אירועי הקיץ 12.7 ב-21:00 בגן הפסלים פסטיבל טעימות יין ישראלי חגיגת טעימות יין בלי הגבלה מהיקבים המובילים בארץ, המציגים מגוון מתוצרתם המשובחת. 45 ש"ח המחיר כולל כניסה וכוס לטעימות יין ביום הביקור בימי ג' ו-ה' המחיר כולל ביקור במוזיאון עד השעה 21:00 18.8 העפיפוניאדה ה-20 23.8 חגיגה אתנית המופע המרכזי בשעה 21:00, בגן הפסלים הכניסה לילדים חינם במהלך חודש אוגוסט* קיץ באגף הנוער לכבוד התערוכה "יופי של ספר" פרטים והרשמה מראש: 6708081 - 02
יוצא לאור "ספר המאיירים הגדול"
"ספר המאיירים הגדול" פותח צוהר אל עולמם של המאיירים שזכו בפרס וסוקר חמישים שנות יצירה שקדמו לפרס, של אמנים מוכשרים ורבי דמיון, שהיו במידה רבה חלוצים בתחומם. בין המאיירים שזכו בפרס לאיור המופיעים בספר: יוסי אבולעפיה, איקו אביטל, גד אולמן, רוני אורן, אורה איל, אורה איתן, אקטוס, מיכל בוננו, גרישה בלוגר, רעיה בר-אדון, מרים בר טוב, דודו גרשטיין, אלעד דן, רינת הופר, שריף ואכד, תרצה ולד, הילה חבקין, רוני טהרלב, אבנר כץ, מיכל לויט, מושיק לין, רותו מודן, נועם נדב, יערה עשת, דוד פולונסקי, אלונה פרנקל, רות צרפתי, איתן קדמי, בתיה קולטון, פאול קור, מישל קישקה, דני קרמן, אמי רובינגר, שאול שץ, יגאל תומרקין. בכל פרק ראיון עם המאייר שערכה מיכל בוננו, צילום ילדות וציור ילדות שלו, איורים מספריו, צילום דיוקן שלו בסטודיו שצילם צור קוצר ומכתב שכתב כל מאייר במיוחד לספריית אגף הנוער ובו הוא מתאר את עצמו במילה ובקו. הספר הוא בעריכת נורית שילה-כהן, אוצרת ראשית באגף הנוער במוזיאון ישראל, ראיינה: מיכל בוננו, מאיירת מחוננת ובעצמה זוכה בציון לשבח בפרס בן-יצחק. לרגל השקת הספר מוצגת בספריית אגף הנוער התערוכה "צייר לי סיפור" הכוללת את תצלומי המאיירים המופיעים בספר ואת המכתבים המקוריים ששלחו . השקת הספר תיערך ב-16.6.2005 במסגרת שבוע הספר העברי. לרגל האירוע יגיע ארצה במיוחד המאייר הבריטי הנודע, זוכה פרס סנדרסן, אנטוני בראון, לביקור ראשון בישראל. על ספריו שיצאו בעברית נמנים "גורילה" ו"אבא שלי".
"העברים החדשים: - מאה שנות אמנות ישראלית" תערוכת האמנות הישראלית הגדולה ביותר שהתקיימה מעולם מחוץ לגבולות הארץ תפתח ב-19 במאי 2005 בברלין. "העברים החדשים: מאה שנות אמנות בישראל" תוצג במרטין-גרופיוס-באו, אחד מאתרי תצוגת האמנות הגדולים והחשובים בגרמניה. הבניין הנמצא קרוב לצ'ק-פוינט צ'רלי, נקודת המעבר שבין ברלין המערבית למזרחית, קרוב מאוד למטה הגסטאפו לשעבר, נבנה במאה ה-19 כבית-ספר למלאכת אמנות וכחלל לתצוגת אמנות. הוא נהרס כמעט לגמרי במלחמת העולם השנייה, כשפצצה של בנות הברית חדרה לתוכו, שוקם בשנות השמונים והפך למוסד מרכזי לתצוגת תערוכות אמנות.
התערוכה תתקיים כחלק מאירועי ציון ארבעים שנה ליחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה והיא ממומנת בידי ממשלת גרמניה ומופקת בשיתוף פעולה בין המרטין-גרופיוס-באו לבין מוזיאון ישראל, ירושלים, שהתבקש לקחת על עצמו את החסות התוכנית והארגונית של ההפקה. אוצרי התערוכה הם דורית לויטה-הרטן, אוצרת ומבקרת אמנות ישראלית החיה בברלין, שהציעה את קונצפט התערוכה, ויגאל צלמונה, אוצר ראשי בינתחומי במוזיאון ישראל. התערוכה מבקשת לתאר את המהלכים שעשתה התרבות הישראלית בניסיונות שלה לגבש זהות לאומית ופרטית ילידית, חדשה, מקורית וייחודית - שונה מנן הזהות של יהודי הגולה. התערוכה המתפרשת על פני יותר מעשרים אולמות והכוללת כשבע מאות מוצגים מבקשת להאיר את השאלות המרכזיות שעיצבו את התרבות הישראלית לדורותיה. היא בנויה על-פי רצף היסטורי ועם זה מתרכזת בנושאי-חתך המגשרים בין תקופות. היא מתחילה בשחזור של תצוגת יצירות אמנות וחפצים באולמות בית הנכות בצלאל בירושלים במחצית הראשונה של המאה העשרים. באמצעות השחזור הזה תתאפשר הצגת כמה נושאים חשובים, למשל התיאור האמנותי של הגורל היהודי בגולה כפי שגולם ביצירות של אבל פן אשר הוצגו בבית הנכות בצלאל באולם שנקרא "אולם נאד הדמעות". את תפיסת האסתטיקה של הציונות בראשיתה יבטאו חפצים ןיצירות שאף בבית הנכות הוצגו באולם מיוחד. כאן גם יוצג סרט שצולם בארץ-ישראל בשנת 1913. לעשרות חפצים שנוצרו בבתי המלאכה של בית הספר בצלאל ושהיו ביטוי חזותי של החזון הציוני בראשית המאה העשרים ייוחד אולם נפרד. האולמות הבאים ייוחדו למאמצים לגבש סגנון אמנותי מקומי כפי שבאו לידי ביטוי ביצירותיהם של אמנים כראובן רובין, ציונה תג'ר או נחום גוטמן. אופן תפיסת המזרח בעיני האמנים הארץ-ישראלים בראשית המאה העשרים, תיאורי הערבים כמודלים ליצירת היהודים החדשים - אלה יוצגו גם הם בחלקים הבאים של התערוכה. בניית האדם החדש בישראל - החלוץ והצבר כחלום ציוני - תיוצג באולם נפרד ואחריו יוצגו האוטופיות הארכיטקטוניות המודרניסטיות של שנות השלושים באמצעות מודלים של בניינים בערים (ובעיקר בתל-אביב) ובקיבוצים שייבנו במיוחד לתערוכה. בכל האולמות הללו יוצבו גם יצירות של אמנים עכשוויים שיוכיחו רציפות של עיסוק בנושא בתרבות הישראלית או ביקורת של האידיאולוגיות שעמדו בבסיס היצירות של העבר. כמה אולמות יוקדשו לתיאורי הנוף הישראלי בידי ציירים מקומיים ולאופן שבו ייצגו התיאורים הללו אידיאולוגיות של חיפוש שורשים והיאחזות במקום. מקום השפה והטקסט באמנות המקומית יוצגו באולמות הבאים. האופן שבו נחרטו חוויות כמו השואה וההגירה לארץ-ישראל ביצירתם של אמנים שונים תבוא גם היא לידי ביטוי בכמה פרקים בתערוכת "העברים החדשים". המלחמות השונות שזעזעו את המקום הזה כמו הקונפליקטים המקומיים השונים שצרבו את התודעה הישראלית והשפיעו על התרבות בארץ יזכו גם כן לפיתוח נרחב באולמות המרטין-גרופיוס-באו. בחלק האחרון של התצוגה יציגו אמנים שונים יצירות שמבקשות להציע אלטרנטיבות, כמיטב הדמיון היצירתי שלהם, למציאות הנתונה.
יצירת מופת של רמברנדט הושאלה למוזיאון ישראל לכבוד מלאת לו 40 שנה
"גיבורה מן התנ"ך" צוירה זמן-מה לאחר שעזב רמברנדט את עיר הולדתו, ליידן הקלוויניסטית, והתיישב באמסטרדם, שבה עתיד היה להתגורר כל חייו הבוגרים כיוצר. "המעבר מליידן לאמסטרדם ב-1631 לא היה שינוי כתובת גרידא; היה בו משום חציית קווי האויב..." ( Schama , עמ' 324). האמן הצעיר עבר מליידן "האורתודוקסית, התוקפנית" אל אמסטרדם "הפלורליסטית, ההטרודוקסית, הפרגמטית" (שם, עמ' 326) ובתוך זמן קצר מצא עבודה, דיור ואהבה, הכול בצל קורתה של סדנתו המשגשגת של סוחר האמנות הנדריק ון-אוילנבורג. רמברנדט התוודע אל ון-אוילנבורג ב-1625 כאשר שהה לראשונה באמסטרדם ושימש שולייתו של הצייר פיטר לסטמן. הוא חידש את קשרי הידידות עם ון-אוילנבורג ב-1631, ולאחר שנתיים שישב ועבד בביתו נשא לאישה את ססקיה, דודניתו של סוחר האמנות האמיד. היצירה "גיבורה מן התנ"ך" מתוארכת לשנים 33-1632, והיא אחת היצירות הראשונות שדמותה של ססקיה שימשה לה השראה. במחבר (קומפוזיציה) הגדול, הרבוע כמעט, נראית אישה צעירה, עגלגלה, בהירת שער, עטויה שמלת קטיפה מרוקמת מעל בגד תחתון מנצנץ, נעולה נעלי בית אוריינטליות ועדויה תכשיטים, יושבת על ספסל במרכז חדר חשוך, פניה אל הצופה. מאחוריה עומדת אישה זקנה בגלימה קודרת וצנועה ובכיסוי ראש. היא מסרקת את מחלפותיה של הצעירה. משמאל ניצב שולחן מוגבה עמוס חפצים, לא כולם ברורים בחשכת החדר: כמה תכשיטי זהב, צלחת, גביע, בד מקופל. בקרבם בולט ספר תנ"ך עבה, העומד פתוח ונטוי. האור הנופל משמאל מדגיש את דמות האישה הצעירה ועוזר לצופה להציץ בחדר שמאחוריה. במשך השנים חיפשו היסטוריונים של האמנות ומומחים ליצירתו של רמברנדט הגדרה איקונוגרפית ברורה ומדויקת יותר של זהות הגיבורה המתוארת בתמונה, והציעו כמה אפשרויות. בשלהי המאה ה-18 ובמאה ה-19 היא כונתה "הכלה היהודייה" בעיקר בגלל לבושה האקזוטי בעל המראה האוריינטלי ומשום שהסצנה מתרחשת בחדר שינה. בתחילת המאה ה-20 הועלתה סברה שזוהי בת-שבע - פרשנות בעייתית, שכן את בת-שבע נהוג לצייר רוחצת עירומה בגן כשמשרתת לרגליה ודוד המלך צופה בה. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הועלתה ההשערה שזו המלכה אסתר המתכוננת להופיע לפני אחשוורוש ולהתחנן שיפטור את היהודים מגזרות המן. פרשנות זו התקבלה באהדה רבה מפני שהתמה הזאת היתה פופולרית מאוד באמנות ההולנדית במאה ה-17. אסתר נחשבה למושיעת בני עמה מאיומים דתיים ופוליטיים, והיתה אפוא דמות הרואית אהודה מאוד על ההולנדים, שהיו נתונים אז תחת שלטון דיכוי ספרדי ( Kahr, 1966). על-פי פרשנות נוספת של הסצנה, זוהי יהודית המתקשטת בטרם תזמין את שר צבא האויב הולופרנס אל אוהלה כדי לפתותו ולהרוג אותו וכך להציל את עמה ( Bruyn, 1982). הבעיה עם פרשנות זו היא שהאישה הצעירה נמצאת בבית של ממש ואילו הסצנה של יהודית מתרחשת, לפי הסיפור האפוקריפי, באוהלה הסמוך למחנה האויב בארץ יהודה. נוסף על שלוש הזהויות התנכיות האפשריות הפליא רמברנדט לשלב במחבר עוד כמה תמות ידועות - הוא מזכיר לצופים סצנות כמו הטואלט של ונוס, שבה מופיעה תדיר אשת חמודות בהירת שער המכינה עצמה לליל אהבים; דמות המשרתת הזקנה והמכוערת המטפלת בצעירה חיננית מזכירה את הנושא הקלסי של גיל האישה, שבו מוצגים עלומים ויופי לעומת זקנה וכיעור; וכן בווריאציה על הפרשנות הראשונה של התמונה - הכלה (לאו דווקא היהודייה) המתכוננת למפגש עם חתנה. רמברנדט אפילו מרמז על דמותה של נביאה קדומה בהצבת ספר פתוח סמוך לגיבורה. לאור העובדה שבימיו באו נשים משכילות ממשפחות הבורגנות הגבוהה או השתייכו למסדר דתי, סביר להניח שלדמות המתוארת מוצא אצילי ומזג חסוד. כדי להיטיב להבין את היצירה, יש להציבה בהקשר של פעילותו האמנותית של רמברנדט בשנות ה-30 המוקדמות של המאה ה-17, ולבחון אותה לאור תיאורי הנשים האחרים שלו בזמן ההוא. בתקופתו המוקדמת בליידן (1628-1631) היה אחד הנושאים המרכזיים בעבודותיו דמותה של אישה זקנה הקוראת בספר תנ"ך עב-כרס או מתפללת. במשך הזמן זכתה הדמות לכינוי "אמו של רמברנדט כחנה הנביאה" (תמונה 2). ב"גיבורה מן התנ"ך" הציב רמברנדט ספר דומה על שולחן בעמקי חדר השינה של האישה הצעירה. הספר עצמו כתוב או מודפס באותיות צפופות ואינו קל לקריאה. על-ידי הצבתו ברקע רומז רמברנדט על טבעה הלמדני של הגיבורה ועל החוסן המוסרי שאפשר שהיא שואבת מהכרך עתיק היומין. רק מ-1632, לאחר שעבר רמברנדט לאמסטרדם וחל שינוי-מה בסגנונו ובנושאיו, החלו דמויות של עלמות צעירות ויפות יותר להופיע ביצירותיו. ייתכן שאחת הסיבות לשינוי קשורה בעובדה שבסדנתו של ון-אוילנברג זכה לרשום מודלים של נשים בשר ודם, אפילו עירומות. סיבה אחרת היתה אירוסיו לססקיה ון-אוילנברג ב-5 ביוני, 1633. ססקיה, שאת פניה המתוקים, העגולים והבהירים צייר שלושה ימים אחרי האירוסים (תמונה 3), הפכה עד מהרה למודל היחיד כמעט שלו ופניה וגופה העגלגל נעשו לדמות ה"כול-אישה" שיצר בשנות ה-30. כאמור, כזאת היא גם האישה הצעירה ב"גיבורה מן התנ"ך", והקשר כה הדוק שאפשר אפילו לזהות סביב צווארה ההדור את מחרוזת הפנינים שססקיה עונדת בדיוקן האירוסים שלה. שנה לאחר שצייר את "גיבורה מן התנ"ך" יצר רמברנדט קומפוזיציה דומה ששמה "ארטמיסיה או סופונסיבה" (תמונה 4), ובה מופיעה שוב ססקיה, הפעם בדמות מלכה נהדרת בלבושה הישובה לצד ספר פתוח כבד ועומדת לקבל מהמשרתת הצעירה שלה כוס יין מורעל, בשעה שמשרתת זקנה צופה בה מאחור. את סיפורה של סופונסיבה מלכת קרתגו מספר ההיסטוריון הרומי ליביוס. הוא מתאר כיצד העדיפה המלכה מוות על פני חילול כבודה וכבוד בעלה בידי סקיפיו, אויבו של בעלה שבשביו נפלה. דמות המלכה בבגדי פאר מתייחסת ל"גיבורה מן התנ"ך" , הן ע"י השימוש בססקיה כמודל והן ביצירת אותה תנוחת גוף כמעט - שתי הנשים ישובות בכבדות, ידן הימנית ממש מתחת ללבן, כמו כדי להדגיש את חשיבות הרגע. אמנם עדיין לא ברור מי בדיוק הגיבורה שבתמונה מאוטווה, אבל תהיה אשר תהיה, רמברנדט יצר בה דמות אישה המתכוננת למאורע חשוב בחייה, מוקפת באטריבוטים המציבים אותה בהקשר אצילי ומשכיל ומרמזים על אופייה כאישה חזקה ואדוקה.
קאמרה סאקרה: הנוף כחוויה רוחנית
בין השאר מוצגים בתערוכה עבודות של וים ונדרס, מנואל אלווארז בראבו, אנסל אדמס, וישראלים רבים: רועי קופר, דליה אמוץ, יגאל שם-טוב, גלעד אופיר, ואחרים. רוב העבודות מאוסף המוזיאון ורק מקצתן הושאלו מאוסף ז'ראר לוי בפריז ומאוסף גרי סוקול בסן-פרנסיסקו. אוצר התערוכה ניסן פרז .
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים במסגרת תערוכות "יופי וקדושה" לרגל חגיגות ה-40
יום עיון "יופי וקדושה" 12.4.05
ציור של האמן הבריטי הנודע דמיין הירסט נתרם למוזיאון ישראל, ירושלים ציור על בד שאורכו 12 מטרים וגובהו 3 מטרים הגיע למוזיאון ישראל והוא מוצג לקהל על הקיר המרכזי בבניין הראשי במוזיאון. דמיין הירסט ( נולד ב-1965) הסתמן כדמות מרכזית בדור הצעיר של האמנים הבריטים בשנות השמונים. מאז שאצר את תערוכת freeze בשנת 1988, יחד עם חבריו האמנים מגולדסמית' קולג', התרחבה השפעתו והוא היה לאחד האמנים הבולטים באמנות העכשווית הבינלאומית. יצירותיו נמצאות באוספי המוזיאונים החשובים בעולם לאמנות עכשווית, ובהם גם עבודה משלו במוזיאון ישראל שנרכשה ב-1992.
הציור הענק (3 מ' גובהו, 12 מ' רוחב) שהגיע זה עתה למוזיאון ישראל נושא את הכותרת החידתית L-Leaucine-15-N . הוא צויר בשנת 2001 ומשתייך לסדרת "ציורי הנקודות" שצייר הירסט בשנים האחרונות. הנקודות האחידות בצבעים חזקים מצויירות על רקע לבן, במרווחים קבועים. החזרה המדוייקת על הצורה ובחירת הצבעים האקראית תואמת את שאיפתו של הירסט להיות מעין אמן-מכונה. כשנשאל על משמעותם של ציורים אלה ענה הרסט "אני לעיתים מדמיין שציורי הנקודות הם איך שהאמנות שלי נראית דרך מיקרוסקופ". מכיוון שהציור הענק עשוי יחידה אחת היה צורך במבצע מורכב ומסובך כדי להכניסו לבניין. לשם כך הוזמנו מנופים מיוחדים, חלונות נעקרו ממקומם ורמפה מיוחדת נבנתה בתוך הבניין להצבת היצירה הגדולה. הציור הוא השאלה לטווח ארוך מאוסף מוגרבי בניו-יורק.
יום ג', 29 במרץ 2005
הצגת הבכורה של הפסל תעמוד במרכז חגיגות ה-40 למוזיאון ישראל, ירושלים ותהווה את המוצג העיקרי בתערוכה "יופי בקדושה: יצירות מופת מכל הזמנים". התערוכה תוצג בירושלים בין התאריכים 29.3.05- 29.10.05 ותכלול למעלה מ-75 חפצים , החשובים באוספי המוזיאון ואשר יחד הם מספרים את סיפורם המרתק של חפצים קדומים עם חפצים מודרניים, כולם מקבלים מעמד של קדושה, אם בגלל שהיו בשימוש פולחני בעת העתיקה, ואם בגלל איכותם האסתטית ההופכת אותם לבעלי איכויות נדירות. סדרה גדולה של תערוכות לכבוד שנת ה-40 למוזיאון תעסוק בנושא יופי וקדושה ותוצג לאורך שנת 2005. הראשונה בסדרה "בגוף וברוח - תיאורי קדושים באמנות אירופה" תיפתח בתחילת ינואר. התערוכות מבליטות את עושר אוצרות המוזיאון אשר נצברו במהלך 40 שנותיו. "בעזרת מבט כוללני החולש על כל אוצרות המוזיאון, החל מארכיאולוגיה פרה-היסטורית של המזרח הקדום ועד לעידן העכשווי מגיש המוזיאון סקירה רחבה של אוצרותיו. ונוס מבית שאן הוא חפץ של יופי טהור, טעון במשמעות ומשקף את האמונות התרבותיות של זמנו" אומר ג'יימס סניידר , מנהל המוזיאון. הפסל של ונוס התגלה לראשונה בשנת 1993 מתחת לחפירות בית שאן. במהלך ההיסטוריה של בית שאן, הנמשכת למעלה ה-7000 שנה, עברה העיר תקופות של פריחה ושגשוג וכן הידרדרות ושינוי. הפסל התגלה בחפירות של המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בראשות הפרופסורים גדעון פרסטר ויורם צפריר. הפסל מתוארך לתקופה הרומית של בית שאן. אז היתה העיר גדולה ומפוארת ובמרכזה מבני ציבור בנויים לפי מיטב המסורת הרומית - מקדשים, בתי מרחץ, תיאטרון, היפודרום, בסיליקה, נימפיאון ורחובות עמודים וכיכרות מרוצפים באבן ובפסיפס. חפירות ההצלה של פרופ' פרסטר ופרופ' צפריר חשפו במקום קבוצה מרשימה מאוד של פסלים רומיים אשר שרדו את רעידת האדמה. הפסלים אשר נתגלו בבית מרחץ ענק, נועדו לקישוט המקום. פסלה של ונוס, בגודל טבעי הוא המרשים מבין הפסלים שנתגלו בחפירות אלה , ובהם גם פסלים של דיוניסוס, פסל נימפה, פסל האלה אתנה , חלקם כבר מוצגים במוזיאון ישראל. הפסל התגלה ללא ראש, כפות ידיים ורגליים, ושבור היה לכמה חלקים. גוף האלה וקופידון לצדה נותקו מן הדולפין המשמש מושב לקופידון ותמיכה לפסל כולו בנוסף לכך, ובדומה להרבה פסלי השיש שנמצאו בחפירות בית שאן, הוא היה מכוסה בשכבה קשה ביותר של טרוורטין (אבן-גיר קשה שנוצרה במהלך 1250 שנה בהם שכב הפסל מתחת להריסות). גם מבעד לשכבה זו ניתן היה להבחין לא רק בקווי הגוף המעוצבים אלא בכמויות הצבע הבלתי רגילות שהשתמרו על פסל זה. בין השנים 1994-2004 עבר הפסל תהליך ארוך של טיפול ניקוי ושיקום במעבדות רשות העתיקות ולאחריהן במעבדות השימור של מוזיאון ישראל. הפסל טופל בזהירות רבה על מנת שלא לפגוע בצבעים הרגישים והנדירים ולא להסירם ביחד עם שכבת הטרוורטין . עם סיומו של תהליך הניקוי, התגלה הפסל במלוא פארו כשהוא מעוטר באדום, כחול וצהוב. עתה עמד בפני צוות השימור האתגר של חיבור חלקי הפסל והצגתו בצורה הטובה ביותר. עשר שנים של עבודת המשמרים מאפשרת עתה למבקרים לחזות בפסל מכל צדדיו, כאשר בסיס הפסל שוחזר ורק רגל ימין שלו נתמכת, ובכך נשמרת תחושת הריחוף והקלילות של הפסל.
בנק הפועלים תורם מליון שקל למוזיאון ישראל
"מוזיאון ישראל אסיר תודה לבנק הפועלים על המענק הנדיב שהעניק לתערוכה "יופי של ספר" - אחת מתוך תשע תערוכות בנושא "יופי וקדושה" שיציינו את חגיגות ה-40 של המוזיאון. בתרומתו זו הבנק משמש סמל ומופת לחסות שנותנת קהילת העסקים בישראל לאירועי תרבות. המוזיאון מתברך גם בשיתוף המטרות בינו ובין הבנק המשיק בימים אלה את המיזם "תקרא תצליח", לקידום התרבות בישראל", אומר ג'יימס סניידר מנכ"ל מוזיאון ישראל. מוזיאון ישראל חוגג השנה את שנת ה-40 להיווסדו בסדרת תערוכות שתדגיש את עושרם של האוספים שבנה בארבעים שנות קיומו ואת המגוון הרחב שלהם. התערוכות יוצגו במסגרת הנושא רחב ההיקף "יופי וקדושה" ויבליטו את אופיו האינציקלופדי של המוזיאון, המחזיק באוספיו יצירות ופריטים מהתקופה הפרהיסטורית ועד לאמנות עכשווית. סדרת התערוכות תדגיש את העובדה שהמוזיאון הוא משכנם של אוצרות תרבות חשובים במיוחד, המקנים לו את מעמדו היחידאי בירושלים, בארץ ובעולם. התערוכה "יופי של ספר" תציע מבט אחר, ייחודי ומרתק אל יופיים של הספרים. התערוכה, שתוצג באגף הנוער כתערוכה שנתית רחבת-היקף , תגלה את הקסם, הדמיון, העונג והמגוון שבספרים, ותנסה לנפץ כמה מן המיתוסים שנקשרו לספרים ולפוגג חשש כלשהו ביחס אליהם. התערוכה תתמקד בנושאים הבאים: התערוכה תציע פינות פעילות, פינות קריאה והאזנה, סביבות אינראקטיביות יצירתיות ותלווה באירועים רבים, בחסות פרוייקט "תקרא תצליח" של בנק הפועלים. מן המוזיאון מקווים כי התערוכה והפעילות שהיא תציע, תקרב מחדש ילדים ומבוגרים אל הספר ותחבבו עליהם. אוצרת התערוכה חגית אלון.
אורים : ייצוגי אור ביצירות אמנות - בעקבות פרויקט קרן עדי
תערוכת האור היא השניה בסדרת התערוכות לכבוד שנת ה-40 למוזיאון ישראל אשר נושאן המשותף הוא "יופי וקדושה". "האור הוא יסוד בעל חשיבות אדירה בתרבות ובאמנות. האור, אותה מהות שבלעדיה אין ראייה, נתפס לאורך ההיסטוריה כיסוד מרכזי לא רק במובן הפיזי אלא גם במובן הסמלי: הוא מסמל את האלוהי, את הנשגב, את האמת, את התבונה ואת החיים עצמם" אומר אמיתי מנדלסון , אוצר התערוכה. עבודתו של האמן זליג סגל "לגעת באור" זכתה במקום הראשון בתחרות והיא מוצגת במרכז התערוכה. ביצירתו יצר זליג סגל את המילים "יהי אור" בכתב ברייל. הנקודות הבולטות הוגדלו והפכו לעמודים המטילים צל על סביבתם. העבודה מתייחסת לאופן הבנת הציווי האלוהי "יהי אור" והיא עוסקת בשפה, וככזו היא מדברת בו-זמנית בשתי שפות: הצופה הרואה לא יכול להבין את הכתובת בכתב ברייל ומבחינתו הפסל הוא מערך של עמודים הנתונים על בסיס, והשאלה הנשאלת היא כיצד העיוור מלידה מבין את משמעות המילים אף שלא חווה ראיית אור מימיו. ייתכן , ואולי זהו עוקצה של העבודה של סגל, שהאור שעליו היא מדברת הוא כזה שאין בו לרואה הרגיל יתרון על העיוור. זהו אור פנימי שאין באפשרותנו לראותו באופן פיזי אלא בעיני רוחנו. מספר עבודות בתערוכה נוגעות במסורת היהודית ובמוטיבים תנ"כיים כפי שניתן לראות ביצירתו של גרי גולדשטיין – סדרת עבודות שבהן כתב בלבן על גלויות צבועות בשחור פסוקים מסיפור הבריאה ומכתבים קבליים הנוגעים למושג האור. עבודות אחרות עוסקות בנרות ובמשמעות הסמלית שלהן ביהדות, בה לובש הנר תכונות של חיבור בין העולם הגשמי לשמימי. ביצירתו של דב אברמסון "נר מצווה", מופיעות 613 (תרי"ג) נרות נשמה כאשר כל אחד מהם מייצג מצווה אחרת ביהדות. האור כביטוי לנשגב בטבע מתבטא בתערוכה בעבודות של אמנים רבים כגון דליה אמוץ ובוריס לקר. בתצלומים של דליה אמוץ האור מתגבש לכדי מסך כמעט לא עביר בעוד שבעבודות של לקר האור כמו בוקע ממעמקי בד הציור ועולה מתוך הנוף המצוייר עליו. בעבודות אלו למרות שהאור פועל על הנוף במלוא עוצמתו הוא מתגלה גם כישות עצמאית. קרן עדי, לזכרה של עדי דרמר (בלומברג), הוקמה בירושלים במטרה לחזק את הזיקה בין האמנות לערכים שבלבה של היהדות. הקרן מקיימת תחרות בינלאומית דו-שנתית בתחום האמנות והעיצוב סביב נושאים אלה. במסגרת שיתוף הפעולה שבין הקרן לבין מוזיאון ישראל התקיים בסוף 2003 סמינר לימודי מיוחד בנושא האור שיזמה הקרן בהשתתפות אמנים, חוקרים והוגי דעות מישראל. בתערוכה מוצגות עבודותיהם של האמנים שעלו לשלב הגמר בתחרות, עבודות של אמנים שהשתתפו בסמינר סביב נושא האור, עבודות של אמנים אחרים ויצירות שנבחרו מאוספי המוזיאון. אוצר התערוכה אמיתי מנדלסון והיא תימשך עד סוף אוקטובר 2005. במקביל לתערוכה יוצא לאור הספר "אורים" בהוצאת עם עובד וקרן עדי. בספר כונסו – בצד תריסר העבודות שהגיעו אל שלב הגמר בתחרות האמנים – כשמונה-עשר מאמרים העוסקים באור ובגילוייו, פרי עטם של טובי החוקרים, ההוגים והאמנים, בתחומים רבים ומגוונים : פיזיקה ופסיכולוגיה, מדע הדתות והמקרא, הלכה ואגדה, ספרות הסוד הקדומה והמאוחרת , הספרות העברית החדשה וספרות העולם, פולקלור ועיצוב, אמנות יהודית ואמנות כללית .
כך, טבעי היה,שגם האמנים יגיבו לסביבה החדשה. ואכן,הוקמה תנועה אמנותית חדשה אשר כונתה " אמנות פופ", משום ששאבה את דימוייה מן התרבות הפופולרית. אמנות הפופ מאופיינת בשימוש בדימויים מסחריים, ומקור מרביתם באמצעי התקשורת ההמוניים כמו טלוויזיה, פרסום, ספרי קומיקס וסרטים. הנושאים הם לעתים קרובות בנאליים, וכוללים דימויים יומיומיים כמו מזון, תמרורי רחוב, דגלים וחדרי אמבטיה. מבחינה סגנונית, חיקו אמני הפופ את הסגנון של מקורותיהם מעולם התקשורת ההמונית. אופייני היה השימוש בקווי-מתאר חדים, ואימוץ עמדה קרירה ומרוחקת, אפילו ביחס לנושאים אלימים ביותר. נדמה כי האמן מנותק ומצייר אובייקט מבלי לתפוס עמדה כלפיו ומבלי להביע אמירה מכל סוג.
לאחר מלחמת העולם השנייה חיי היומיום בעולם המערבי השתנו באופן דרמטי. חידושים טכנולוגיים העניקו לאנשים יותר זמן פנוי, נחנכה התעופה האווירית, מוסיקת רוק וריקודים חדשים הפכו פופולריים, חנויות הסופרמרקט התפשטו במהירות והרגלי הקנייה של הציבור השתנו. עם הופעת הטלוויזיה, תקשורת ההמונים הפכה לנחלת הרבים.בני האדם נחשפו באופן מתמיד לסוגים רבים ושונים של פרסום. בנוסף, שני מוסדות ריכוזיים, הוליווד ושדרת מדיסון, קבעו את סולם היופי והטעם הטוב. תהפוכות אלו הביאו לשינוי משמעותי בשדה הראייה, בייחוד בערים הגדולות. כך, טבעי היה,שגם האמנים יגיבו לסביבה החדשה. ואכן,הוקמה תנועה אמנותית חדשה אשר כונתה " אמנות פופ", משום ששאבה את דימוייה מן התרבות הפופולרית. אמנות הפופ מאופיינת בשימוש בדימויים מסחריים, ומקור מרביתם באמצעי התקשורת ההמוניים כמו טלוויזיה, פרסום, ספרי קומיקס וסרטים. הנושאים הם לעתים קרובות בנאליים, וכוללים דימויים יומיומיים כמו מזון, תמרורי רחוב, דגלים וחדרי אמבטיה. מבחינה סגנונית, חיקו אמני הפופ את הסגנון של מקורותיהם מעולם התקשורת ההמונית. אופייני היה השימוש בקווי-מתאר חדים, ואימוץ עמדה קרירה ומרוחקת, אפילו ביחס לנושאים אלימים ביותר. נדמה כי האמן מנותק ומצייר אובייקט מבלי לתפוס עמדה כלפיו ומבלי להביע אמירה מכל סוג. תצוגה זו, כוללת עבודות קלאסיות של אמני פופ מובהקים כטום ווסלמן ואנדי וורהול. אמנים אלו פיתחו סגנון נוקשה אשר הושפע מן השינויים הרדיקלים בסביבה הויזואלית. רבים מן הציורים המוצגים הם מימי השיא של התנועה בשנות השישים. ב"אתל סקל", וורהול מתנסה בשכפול המכני של הדמות, כבסיס ליצירת פורטרט עכשווי. על ידי הגדלת התצלום של סקל והצגתה בצורה זו, הוא מעניק לה זוהר של שחקנית קולנוע. היצירה של ווסלמן, "טבע דומם מס' 33", משקפת את ההשפעה הרבה של הפרסום על ה"אמנות הגבוהה". ג'ורג' סיגל ומריסול היו פסלים אשר מצאו דרכים חדשות ששברו את המוסכמות, בייצוג הדמות האנושית. מרכזיים בחשיבותם בתנועת הפופ .ה"מיטה" של סיגל, משלבת יציקת גבס של אשה ישנה עם מסגרת של מיטה אמיתית."משפחת קנדי" של מריסול, מראה כיצד דמויות פוליטיות הפכו לאייקונים מודרנים.
כנס מעצבים בינלאומי מטעם מוזיאון ישראל, ירושלים ומכללת הדסה, ירושלים בכנס יטלו חלק 7 מהמעצבים החשובים ביותר הפועלים כיום באירופה אשר הביעו הסכמתם להשתתף בכנס ולדבר על עבודתם, ואלו הם - ורנר אייסלינגר מגרמניה, מרטי גישה מספרד, קונסנטין גרצ'ק מגרמניה, אנתוני דאן וסם הכט מאנגליה, רוברט סטדלר ("ראדי" מעצבים) מצרפת ומטלי קרסה מצרפת. הכנס "עיצוב מציאות - מיפוי גבולות העיצוב" יערך ביום חמישי, 24 בפברואר 2005 . לאור חשיבות האירוע, הנושא ומשתתפי הסימפוזיון , ולאור הצפיה כי מאות אנשים ירצו להשתתף בכנס זה, הוחלט - לראשונה - לערכו בתיאטרון ירושלים באולם שרובר המכיל 900 מקומות ישיבה. הכנס פתוח לקהל הרחב. מכירת הכרטיסים החלה במשרדים בימות וקלעים בירושלים ובמשרד קסטל בתל-אביב. מן המוזיאון מצפים להשתתפותם של רבים - מעצבים ואנשי מקצוע, סטודנטים לעיצוב ולעיצוב המוצר, מורים, אנשי אמנות ואדריכלות וכל הקשורים בתחום.
סדרת הרצאות לרגל נעילת העונה היפנית
בגוף וברוח - תיאורי קדושים באמנות אירופה
אף-על-פי-כן לא כל הקדושים דומים: יש מהם שהיו קדושים מעונים אשר הקריבו את גופם ואת נשמתם על מזבח אמונתם וניצבו איתן מול המלכים הפגאניים בני תקופתם, כגון: ברתולומאוס הקדוש שהטיף לנצרות בארמניה ועל כן פשטו את עורו מעליו בעודו בחיים, וסבסטיאן הקדוש, שר-מאה בצבא רומא, שגופו נקשר לעץ ונוקב בחצים אחרי שדחה בבוז את רצונות הקיסר דאוקליציאן. קדושים אחרים, כגון היירונימוס הקדוש, שחי חיים רוחניים במדבר ושקד על תרגום התנ"ך ("הוולגתא") ואנטוניוס הקדוש, הנזיר המתבודד, השתייכו לחוג המלומדים הקונטמפלטיוויים ומתו שבעי ימים. כמה מן הקדושים היו בני לווייתו של ישו בחייו ובייסוריו, כגון פטרוס הקדוש, או מתאוס הקדוש, השליח והמטיף, המתואר כשהוא אוחז בידיו ספר שכתב. קדושים אלה היו עדים לנסים שחולל ישו, האזינו לדרשותיו והיו נוכחים כאשר נתפס, נשפט ונצלב. קדושים מסוימים, כגון מריה מגדלנה החוטאת שחזרה בתשובה, או בן-דודו של ישו, יוחנן המטביל, היו מקורבים מאוד לישו בעודו בחייו, ואילו אחרים, כגון הקדושה רוסה מלימה שבפרו, שחיה במאה ה-16 עד המאה ה-17 והיא הקדושה הרשמית הראשונה מדרום-אמריקה, חוו את נוכחותו של בן האלוהים באירועים מיסטיים ובהתערבות משמים. אחדים, כגון ג'ורג' הקדוש, קוטל הדרקון, והבישוף למברט הקדוש ממסטריכט, היו קדושים לוחמים, אך כולם כאחד יצרו את הזיקה בין האלוהות הנצחית ובין המאמין בן-התמותה. הם נשאו אל שערי השמים את תפילותיהם ובקשותיהם של העניים והחולים שייחלו לסיוע עליון, ולעתים עשו את גופם ואת מוחם כלי להעברת האמונה. לצד הקדושים מוצגת בתערוכה יצירות בם מתוארת המשפחה הקדושה עם ישו התינוק. רגעים מחיי המשפחה כגון רחצת התינוק, המנוסה למצרים בעקבות גזרותיו של המלך הורדוס, וסצנת המלכות (הבתולה בתפארתה), שבה המדונה המערסלת את ישו מוקפת קדושים, כמו מלכה היושבת על כיסא המלכות מופיעים בציורים ובהדפסים. בשנים האחרונות התעשר אוסף המחלקה לאמנות אירופה שבמוזיאון ישראל ברכישות חדשות שנושאיהן נוצריים. רכישות אחדות מוצגות עתה בפעם הראשונה לפני הקהל בישראל: סצנה נדירה מאת תלמידו של רפאל, בנוונוטו טיזי (איל גארופולו), המתארת את המשפחה הקדושה רוחצת את ישו התינוק; תיאור ראשו של אחד מן השליחים, מעשה-ידיו של צייר הבארוק האיטלקי, סלווטור רוסה; במרכז התערוכה תוצג יצירה שהתקבלה כמתנה לא מכבד במוזיאון - ציור רב-חשיבות משנת 1618 מאת אבי הבארוק הספרדי ג'וזפה דה-ריברה - "ייסורי ברתלומאו הקדוש". בנוסף על ציורים אלה מוצגים בתערוכה קבוצת פסלים מעיזבון ז'ק ליפשיץ, וכן ציור גדול-ממדים שציירה האמנית בת-ימינו אנט למייה, התורמים כולם להרחבת היריעה של נושא מרתק זה.
מוזיאון ישראל,ירושלים יאפשר כניסה חינם לילדי ישראל
הדלקת נר שמיני של חנוכה עם יעל ארד בתערוכת הספורט
הכניסה לאירוע חופשית לכל הילדים.
חנוכה במוזיאון ישראל, ירושלים
מופעים והצגות לכבוד העונה היפנית ביום ה', 9.12 בשעה 11.00 יציג תיאטרון הקרון הצגה חדשה "ציפור הגשם - אגדת נייר". הצגת תיאטרון ייחודית המשלבת את אמנות האוריגמי - אמנות קיפולי הנייר היפני עם אמנות הסיפור, כאשר שחקני הנייר המקופלים לוקחים חלק בעלילה דרמטית רבת תהפוכות. העונה היפנית מציגה בפני הקהל את תרבות יפן ומורשתה בשלל תערוכות : "פאר יפן הקיסרית - יצירות מופת מאוסף חלילי"; "עיר התענוגות - נערות שעשועים ביפן" וכן התערוכה "פיוז'ן - עיצוב ואדריכלות ביפן כיום". פעילות מיוחדת לכבוד החג באגף הנוער
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
