  |
|
 |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מחלקת עיתונות
מוזיאון ישראל,ירושלים יאפשר כניסה חינם לילדי ישראל הכניסה בשעות אחה"צ, בחגים ובחופשת הקיץ המחווה - לכבוד שנת ה-40 למוזיאון
הדלקת נר שמיני של חנוכה עם יעל ארד בתערוכת הספורט
הכניסה לאירוע חופשית לכל הילדים.
חנוכה במוזיאון ישראל, ירושלים
מופעים והצגות לכבוד העונה היפנית ביום ה', 9.12 בשעה 11.00 יציג תיאטרון הקרון הצגה חדשה "ציפור הגשם - אגדת נייר". הצגת תיאטרון ייחודית המשלבת את אמנות האוריגמי - אמנות קיפולי הנייר היפני עם אמנות הסיפור, כאשר שחקני הנייר המקופלים לוקחים חלק בעלילה דרמטית רבת תהפוכות. העונה היפנית מציגה בפני הקהל את תרבות יפן ומורשתה בשלל תערוכות : "פאר יפן הקיסרית - יצירות מופת מאוסף חלילי"; "עיר התענוגות - נערות שעשועים ביפן" וכן התערוכה "פיוז'ן - עיצוב ואדריכלות ביפן כיום". פעילות מיוחדת לכבוד החג באגף הנוער
חזון מיכאל - יצירתו של מיכאל סגן-כהן , 1976-1999
מיכאל סגן-כהן (1944-1999) נחשב לאמן בעל מקום מיוחד בתולדות האמנות הישראלית ודמות מיוחדת במינה בנוף הישראלי. אדם רב פנים: אמן, מבקר אמנות, חוקר תולדות האמנות, אוצר תערוכות ואיש ספר שהרבה לעסוק בכתבים יהודיים ובייחוד בתנ"ך. כל אחד מהתחומים האלה השפיע במידה מסוימת על תחומי עיסוקיו האחרים, אך העיסוק באמנות היה בעל המשמעות הגדולה ביותר ובו נתמזגו כל העיסוקים שלו גם יחד. באמנותו של סגן-כהן מצטלבים שלושה צירים מרכזיים. אחד, היותו יליד הארץ, יליד שנות ה-40, בן לדור ראשון שגדל במדינה הצעירה. בהקשר זה חשוב לציין את זיקתו החזקה לנופי הארץ ולתנ"ך שהיה בשנות ה-50 למרכזי ביותר בחינוך הציוני . הציר השני קשור לנסיעתו לארצות-הברית ולשהייתו שם כ- 20 שנה, על שלל ההשפעות האמנותיות והכלל-תרבותיות הכרוכות בכך. הציר השלישי הוא האמנות הישראלית: סגן-כהן עקב אחריה כמבקר, כחוקר וכאמן גם בעת שהותו בארצות-הברית, וקשר קשרים הדוקים עם אמנים ישראלים ששהו בניו-יורק. המפגש בין הצבר הישראלי, דובר העברית, הקשור לנופי הארץ, לשפתה ולתרבותה, ובין ארצות-הברית על ממדיה ואמנותה הוא הבסיס לאמנותו. התערוכה ערוכה לפי נושאים המנסים לעקוב באופן תמתי אחר התפתחותו של סגן-כהן כאמן: המילה העברית הכתובה ובייחוד ההקשר המקראי והנבואי שלה; העיסוק בדמויות הנביאים עם דגש מיוחד על דמותו של משה; מפת הארץ אותה צייר פעמים רבות ובה יצר קשר בין הממד האישי (זכרונות פרטיים), הפוליטי (הקשור לגבולות הארץ) והתנ"כי; הדיוקן העצמי: סגן-כהן שהיה מודע להופעתו המרשימה - אדם גבוה מזוקן ובעל שיער ארוך שדמה לנביא או בן דמותו של ישו - הרבה לצייר את דמותו בתפקידים שונים (נביא, אל זועם, מסיכה יוונית); בהקשר זה, ראה בדמות היהודי בעל ראש הציפור (הלקוחה מ"הגדת ראשי הציפורים" מהמאה ה- 13) מעין דיוקן עצמי שלו כאמן ישראלי היוצר בניו-יורק- הצבר יליד הארץ שלקח את התפקיד המסורתי של היהודי הנצחי, הנודד בגלות; נושאים אחרים בהם עסק היו עץ הספרות הקבלי וחיבורו לדמות האדם ומסך הטלוויזיה המשמש פורמט לדימויים שהעסיקו אותו והמקבלים משמעות שונה בהקשר זה. סגן-כהן היה אמן יהודי נודד שהיה קשור למורשתו העתיקה, אדם של מילים שהתבטא בציורים. הוא הציע אופן הסתכלות אמנותית אחרת על היהדות, על העברית ועל הארץ וביטא את ראייתו זו בשפה חיה ומעודכנת. שדה האמנות הישראלי, שקיבל את יצירתו בהפתעה ואולי אף בחוסר הבנה, מקבל אותה היום כיצירה בעלת השפעה וחשיבות רבה. אוצר התערוכה אמיתי מנדלסון. התערוכה תלווה בקטלוג רב-היקף ותינעל ב-21.5.05.
מוזיאון ישראל, ירושלים קיבל בהסכם חליפין ממוזיאון קונסטהאוס בציריך יצירת מופת מאת האמן אנרי רוסו תמורת יצירה של קלוד מונה שהשאיל מאוספיו
הצייר הצרפתי אנרי רוסו (שנודע בתור "קצין המכס רוסו") הוא הידוע ביותר מבין ציירי הזרם הנאיווי. כינויו נגזר מהתפקיד שמילא במחלקת הגבייה של עיריית פריז, אם כי הוא מעולם לא הגיע למדרגת קצין. בהיותו בן 40 החל לצייר כתחביב, ומ-1886 ואילך הציג את ציוריו בקביעות ב"סלון העצמאים". כשהיה בן 47 יצא לפרישה מוקדמת, והקדיש את עצמו לציור. הוא היה איש תם, אוטודידקט, שחי חיי עוני ודלות והושם לא פעם אחת ללעג בפי הבריות. כך למשל, בעליו הראשונים של "דיוקן מר איקס" היה ז'ורז' קורטלין, סאטיריקן ומחבר פארסות עממיות, שרכש את הציור תמורת פרוטות ל"מוזיאון הזוועות" הפרטי שלו. מעריציו של רוסו היו אמני האוונגרד שהוקסמו דווקא ממבטו הרענן על העולם: סוחר האמנות אמברואז וולאר "גילה" אותו ב-1906-1907, וב-1908 ערך לכבודו פיקאסו משתה, ספק בצחוק ספק ברצינות. אמנותו זכתה להכרה מייד לאחר מותו, וב-1911 הוצגה תערוכה רטרוספקטיווית של יצירותיו ב"סלון העצמאים". "דיוקן מר איקס" מצויר ברוח הדיוקנים מראשית תקופת הרנסנס שתיארו את פלג הגוף העליון, והדמות הממוקמת לפני הנוף מזכירה דמויות המתוארות בקלפים. האיש, טיפוס ים-תיכוני במראהו, חובש לראשו תרבוש אדום ולגופו בגד צפון-אפריקני שמעליו מעיל שחור דמוי בורנס. עוצמת אישיותו הכמעט פלאית מרוכזת כולה בראש המוגדל ובפנים המורכבים מצורות קדם-קוביסטיות מהוקצעות. חוץ מגון עורו החיוור ושערו הכהה והמוקפד, האמצעים המאפיינים את הדמות הם החתול הפיסולי היושב מימין על כן אדום והסיגריה הבוערת המוחזקת בין אצבעות כף היד הימנית, המעוותת באופן מוזר. את הזרת מקשטת טבעת. פסי הפרווה של החתול והנוף המרובד מאחור תורמים למתח הקומפוזיציוני וכך גם הקשר האלכסוני בין הסיגריה הדועכת ובין הארובה המעלה עשן. אדם וחיה, טבע ותעשייה, מזרח ומערב מונחים על משטח הציור כמו פריטי טבע דומם שהונחו על שולחן. זיהויו של מר איקס עם הסופר פייר לוטי היה לעובדה זמן קצר לאחר שצויר. פייר לוטי היה שמו הבדוי של קצין ימי, ז'וליאן ויו שמו, שחיבר ספרי מסע וסיפורים לקהל הרחב מ-1879 ואילך, והיה לסופר נערץ במושבות הצרפתיות שבצפון-אפריקה, במזרח התיכון ובמזרח הרחוק. בספריו הוא פישט את המיתוס של האקזוטי. אומרים שגוגן קרא את ספרו "נישואי לוטי" בטרם צאתו לטהיטי, ונראה שגם רוסו הכיר את סיפורי ההרפתקות שחיבר. ייתכן שדיוקן זה, שככל הנראה נעשה בהשראת תצלום של לוטי, צויר כמחווה לסופר הנודע ולחיבתו ללבוש מזרחי ולחתולים. "דיוקן מר איקס (פייר לוטי)" מוצג כאן במסגרת השאלת חליפין עם מוזיאון הקונסטהאוס בציריך, בתמורה ל"בריכת חבצלות המים" מאת קלוד מונה שהשאיל מוזיאון ישראל לתצוגה בציריך.
לבקשת הקהל
ממוזיאון ישראל לגלריית טרטיאקוב התערוכה "במבט קרוב: יאן ראוכוורגר, עבודות מ-1979 עד 2003" אשר הוצגה לאחרונה במוזיאון ישראל, ירושלים - תוצג במתכונת מיוחדת בגלריית טרטיאקוב הנודעת במוסקווה.
יאן ראוכוורגר נולד בשנת 1942 בטורכמניסטאן (ברית המועצות לשעבר). בנעוריו התוודע אל יצירותיהם של ציירי המופת בביקוריו החוזרים במוזיאון ההרמיטאז' בלנינגרד ובמוזיאון פושקין במוסקוה. אוספים אלה הטביעו בו נקודת מבט ייחודית שבאה לידי ביטוי בשימוש במוטיבים מתוך יצירות המופת ושילובם ביצירותיו. במידה מסוימת הוא מגלם בתוכו את המיזוג של מסורת הציור הקלאסי עם הרגישות המודרניסטית. בשאיפה לחופש אמנותי היגר יאן ראוכוורגר לישראל בשנת 1973, בה הושפע עמוקות מהאור ומהנופים האקזוטיים - ים, דקלים ופרדסים. ציורי הנוף שלו מבטאים רגישותו לאור ולמרחב. הוא התאקלם יפה בישראל ובעולם האמנות הישראלי שמור לו מקום של כבוד. במשך שנים רבות היה מורה לציור של מאות סטודנטים בישראל.
קסמי יפן - חגיגה יפנית לכל המשפחה לרגל התערוכות היפניות המוצגות במוזיאון ישראל יערוך המוזיאון פסטיבל מיוחד בן יום אחד שיוקדש לתרבות יפן. ביום זה (24 באוגוסט בשעות 17.00-20.00) תיערך חגיגה יפנית לכל המשפחה - בה יוצגו קסמי יפן בתחומים שונים, אמנות, קליגרפיה, אמנויות לחימה , סדנאות שזירת פרחים ועוד. בגן הפסלים יערכו מיצגי קליגרפיה עם הדגמות והסברים בעברית ובאנגלית, באגף הנוער יועברו סדנאות "אוריגמי" - אמנות קיפולי הנייר, ברחבת האוהל המרכזי תוקם זירת אמנויות לחימה ועליה ידגימו אמנים מגוון אמנויות לחימה ביפן, באודיטוריום תיערכנה סדנאות של איקבנה - אמנות שזירת הפרחים מיפן, בפסל "החלל הרואה" בגן הפסלים תנגן אמנית קטעי נגינה ב"קוטו" שהוא סוג של נבל יפני, במועדון יוקרנו מבחר סרטים על יפן , וברחבת האוהל יוצבו פינות איפור יפני לשירות הקהל ותוקם פינת צילום בתלבושות יפניות למזכרת. מרבית האירועים ביום זה כלולים במחיר הכניסה. הסדנאות , פינות האיפור והתצלומים - בתשלום. ה"עונה היפנית" במוזיאון מציגה שלל תערוכות - "פיוז'ן - עיצוב ואדריכלות חוצי גבולות ביפן"; "עיר התענוגות - שחקנים ונערות שעשועים באמנות יפן" - תערוכה של ציורים והדפסים המתארים את עולם הזוהר של נערות שעשועים ושחקני קאבוקי ביפן, ותערוכה רבת היקף שתיפתח בערב חג הסוכות - "פאר יפן הקיסרית - יצירות מופת מאוסף חלילי" המציגה 80 יצירות מפוארות , משובצות כסף וזהב ואבנים יקרות באיכות גבוהה ביותר.
תערוכה יפנית בשמים!!!!!!
השנה לקוחים מוטיבים מרכזיים שיופיעו על העפיפונים מתוך זר תערוכות יפניות העומדות להיפתח בשבועות הקרובים במוזיאון. גיישות, סמוראים, חרבות ועוד צויירו על עפיפוני ענק ויופרחו לשמים. את העפיפונים ציירה האמנית תלמה שולץ ממוזיאון ישראל אשר בחנה את תוכנם של תערוכות יפן ואלה שימשו לה השראה, את המוטיבים המרכזיים היא ציירה בצבעים בוהקים ומרהיבים על נייר מיוחד בגודל 2מטרים על 1.40 מטר. מומחים לבניית עפיפונים יהפכו את הציורים לעפיפוני ענק. העונה היפנית במוזיאון נפתחה בימים אלה עם תערוכת העיצוב היפני. ב-19 באוגוסט יציג המוזיאון תערוכה מרהיבה במיוחד "עיר התענוגות - שחקנים ונערות שעשועים באמנות יפן" ובסוף ספטמבר תיפתח תערוכה גדולה מאוסף חלילי "פאר יפן הקיסרית - יצירות מופת" שתציג יופי מרהיב ומלאכת אמנות שאין שני לה. אירוע העפיפוניאדה הפך למסורת. בכל קיץ מתקבצים ובאים חובבי עפיפונים מרחבי הארץ, חלקם בונים את העפיפונים בעצמם וחלקם בסדנאות מיוחדות אשר מציע המוזיאון באותו יום בשעות הבוקר ואחה"צ. שיאו של האירוע בהפרחת העפיפונים, חלקם גדולי ממדים, בגן הפסלים וברחבת הכניסה החל מהשעה 4 אחה"צ. שמי המוזיאון הופכים למרבד ססגוני של צורות וצבעים, והעפיפונים נראים למרחוק. הכניסה לאירוע - ללא תשלום נוסף וכלולה בדמי הכניסה למוזיאון, הסדנאות בתשלום. במהלך היום ניתן לחזות בתערוכות השונות המתקיימות הקיץ במוזיאון - עיצוב יפני, הנרי מור, אוואנגרד רוסי, ספורט באמנות, ועוד . עם שקיעת החמה יוזמן הקהל לצפות בפרוייקט התאורה המיוחד שפועל השנה בגן הפסלים בביצוע אמן התאורה במבי. הפסלים מוארים באורות צבעוניים והגן הופך לקסום.
היכל הספר במוזיאון ישראל יפתח מחדש לאחר שיפוצים
בהיכל הספר מוצגות מגילות מדבר יהודה הנחשבות לתגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר במאה העשרים והנכס התרבותי החשוב ביותר של עם ישראל. המגילות הגנוזות התגלו במערות קומראן בשנת 1947 והן העתיקות ביותר שנחשפו אי פעם, מכילות את כתבי המקרא וכתבים נוספים ומספרות את סיפור תולדות עם ישראל בשלהי ימי בית שני. ההיכל, מבנה יחיד מסוגו בעולם תוכנן בידי האדריכלים פרדריך קיסלר וארמנד ברטוס, נחנך בשנת 1965 והפך לציון דרך בארכיטקטורה הבינלאומית ולאתר תיירותי יחיד במינו, בולט ומיוחד בנופה של ירושלים. במשך כשנה עבר ההיכל תהליך ארוך של שיפוצים וחידושים הודות לתרומה מיוחדת שנתקבלה במוזיאון לצורך זה בנדיבות שמואל והרטה עמיר, לוס אנג'לס וקרן ד"ס ור"ה גוטסמן, ניו-יורק ובסיועם של עירית ירושלים ומשרד התיירות. מטרת התהליך הייתה שמירה על המבנה הקיים מפגעי הטבע והזמן, שיפור מצבו הפיזי של המבנה וסביבתו, השבת הדרו המקורי ושינוי דרמטי בהצגת המגילות לאור כללים חדשים ועדכניים. "האתגר הגדול ביותר בתהליך היה שמירה על הרוח המקורית והעיצובית של ההיכל ועל ייחודי של המקום, אומר דר' אדולפו רויטמן אוצר היכל הספר", ואכן השיפוץ לא פגע בייחודו הארכיטקטוני של המקום והשפה האדריכלית והעיצובית נשמרה בשלמותה. תהליך השיפוץ - בתהליך השיפוץ הוחלף הכיסוי של כיפת ההיכל אשר צורתה כמכסה של כד ושופץ הקיר השחור המוצב מולה המסמל את מלחמת בני אור בבני חושך. לאחר חיפושים ברחבי העולם נמצאה האבן השחורה בסין ויובאה משם, כל זאת על מנת להמשיך ולשמור על ייחודו של המקום. כן נאטמה רחבת הכניסה ועוצבה תאורה חדשה. בתוך ההיכל, במפלס העליון שונו העיצוב הפנימי ותנאי התצוגה כדי לאפשר שימור והצגה אופטימלית של אוצרות ארכיאולוגים. באמצעות חברת גופיון האיטלקית המתמחה בייצור ויטרינות משוכללות ביותר יובאו ארצה ארונות תצוגה מיוחדים להצגת המגילות, על פי דרישות עדכניות. במפלס התחתון שופרו התנאים האקלימיים כדי לאפשר גם שם הצגת מגילות וכתבי יד. במפלס זה יוצג כתר ארם צובא שהוא כתב היד של התנ"ך בן אלף שנה עם נוסח המסורה המדויק ביותר הידוע בעולם. בתום השיפוץ יוגשם חזונו המקורי של היכל הספר - לשמש היכל מודרני ואטרקטיבי לספר הספרים - התנ"ך, מימי כת מדבר יהודה לאורך ההסטוריה ועד העידן הוירטואלי. צוות הפרוייקט - ייעוץ אדריכלי - ארמנד ברטוס, ארכיטקט - נחום מלצר, מנהל פרוייקט - אונגר חברה קבלנית בע"מ, עיצוב פנים - רחל לב, ויטרינות - חברת גופיון, איטליה, אוצר - דר' אדולפו רויטמן. בעתיד מתוכננים באזור המתחם תוספות והרחבות בניה ויוקמו חללים למילוי פונקציות חדשות לשירות הקהל אשר יהפכו את ההיכל למוזיאון חי ודינמי תוך ניצול הפוטנציאל החינוכי האדיר הגלום במקום. תהליך זה החל כבר השנה, כאשר הופעל במתכונת ניסיונית פרויקט מיוחד בבתי הספר התיכוניים המציע את המגילות הגנוזות כיחידת לימודים לבגרות. התכנית מופעלת בידי אוצר ומנהל היכל הספר דר' אדולפו רויטמן. כמו כן הופק מדריך קולי חדש להיכל הספר המגיש את סיפור המגילות באופן דרמטי.
פנים רבות להנרי מור
הנרי מור, מחשובי הפסלים במאה ה-20, זכה להצלחה מסחררת בעודו בחייו. יצירתו הממזגת בין גוף האדם ובין הצורות האורגניות שבטבע מבטאת הומניזם גדול, רעיונות ורגשות עמוקים. בעבודתו, השואבת מתרבויות שונות, מהדהדת אמנות העבר. דמויות הנשים המלאות והארציות שלו משקפות את היפעלותו מן הטבע ומן המסתורין החבוי בו. הוא נולד ב-1898 בעיירת פועלים ביורקשיר שבאנגליה וכבר בגיל 11 גמלה בלבו ההחלטה להיעשות פסל. ב-1920 עבר ללונדון והחל ללמוד פיסול בבית-הספר המלכותי לאמנות. בסוף שנות ה-30, אחרי תקופה שבה דגל בגילוף ישיר, הוא פנה אל יציקה בברונזה. עמידות החומר התאימה ליישום תפיסתו ולפיה "החור עשוי לשאת לפחות אותה משמעות שנושאת המסה כולה". בימי מלחמת העולם השנייה הוכתר מור לאמן מלחמה רשמי בבריטניה; הוא קיבל הזמנות לפסלים בנושאים מדונה וילד ומשפחה, והם אומצו כסמל של ערך המשפחה בבריטניה שאחרי המלחמה, אשר השתוקקה להיבנות מחדש. הוא זכה לתמיכת המועצה הבריטית, והיה לאמן הבולט ביותר באנגליה. עד מותו ב-1986 יצר אמן פורה זה כמעט אלף עבודות, וכשמוסיפים להן את פסלי הברונזה שנוצקו בכמה מהדורות מגיע מספרן ל- 6000 יצירות הממלאות מוזיאונים וכיכרות ברחבי העולם. למור לא היו ממשיכים לא מבחינת התוכן ולא מבחינת הצורה, אולי מפני שמיצה את שפתו האישית עד כדי כך, שכל מי שהחל לדבר בה נלכד במלכודת החיקוי. אמנים צעירים לא יכלו להתעלם מהמקום המרכזי שקנה לו כאמן; הם הגדירו אפוא את עצמם בניגוד אליו. בתערוכה מוצג האוסף המלא של יצירות מור במוזיאון ישראל וקורטוב של עבודות מושאלות. פסלים, פסלי-הכנה, רישומים והדפסים, המוצגים כאן לראשונה, חושפים את הפנים הרבות של האמן. התערוכה שופכת אור על הנושאים העיקריים שהעסיקו את מור: דמויות שוכבות, יושבות ועומדות, ראשים, קבוצות משפחה וכן אלבומים ורישומים מן המקלט מתקופת המלחמה. באוסף הנרי מור שהתגבש במוזיאון ישראל במהלך השנים 88 יצירות, וייחודו נובע מן הקשרים הרבים של המוזיאון עם האמן ועם תומכיו ואספניו. עושרו של האוסף נזקף לזכותם של הרבה תורמים נדיבים, והראשונה בהם היא שרלוט ברגמן. עם מותה ביולי 2002, ציוותה גברת ברגמן את האוסף שלה כולו, יותר מ-50 רישומים ופסלים מאת מור - לטובת המוזיאון. ספר זה והתערוכה שהוא מלווה הם מחווה לחברות החמה ששררה בינה לבין מור ונר לזכרה. קשריו של מור עם מוזיאון ישראל נרקמו בשנים המעצבות של בית-הנכות בצלאל, אשר קדם למוזיאון. כבר ב-1944 הציגו מנהל בצלאל ואוצרו, פרופ' מרדכי נרקיס, בשיתוף עם המועצה הבריטית בירושלים, חמישה רישומים מאת מור במסגרת התערוכה "רישומים וציורים בצבעי-מים מאת אמנים בריטים מן המאה ה-16 ועד המאה ה-20". תערוכה זו ביטאה את נחישותו של נרקיס לשמר את חיותה של האמנות בארץ-ישראל גם בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהשאלות של יצירות היו חיזיון נדיר. תריסר שנים אחר-כך הקדיש בית-הנכות בצלאל תערוכה שלמה ליצירתו של מור, והציג בה ארבעה פסלי ברונזה ו-31 תצלומים ושיעתוקים של פסלים ושל רישומים. מארגני התערוכה היו אנשי המועצה הבריטית והקונסול הבריטי הכללי בירושלים, ויליאם וילסון. עם נעילתה, ביקש וילסון מהאמן לשגר לנרקיס עותק חתום של ספר שעסק באמנותו. במכתב נוגע ללב, שהשיב לו נרקיס ממיטת חוליו בפברואר 1957, נכתב שהספר היה לו למרפא: "לו היו בעולם עוד אנשים כמוך, הייתי בוודאי נרפא". ב-1965 הזמינו טדי קולק, יו"ר מועצת המנהלים של מוזיאון ישראל דאז, וקרל כץ, האוצר הראשי של אגף בצלאל, את מור לחנוכת המוזיאון בירושלים, אך הדבר לא נסתייע. ארבעה חודשים אחר-כך הוקדש ביתן בגן האמנות על-שם בילי רוז להצגתם של יותר מ-40 פסלים ורישומים מאת מור - כולם בהשאלת שרלוט ברגמן, ממייסדות המוזיאון ומעמיתי-הכבוד שלו. שרלוט ולואיס ברגמן החלו לרכוש את יצירותיו של מור כבר ב-1934, עוד לפני שזכה לתהילה. אף שבני הזוג התגוררו בארצות-הברית מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה, הם נהנו מיחסי קרבה אל האמן, ובמסעותיהם התכופים לאירופה ביקרו אצלו באנגליה. היצירות שרכשו על פני יותר מ-35 שנה, נקנו ישירות מן האמן, והן מייצגות חתך נאה של יצירתו למן הרישומים ופסלי ההכנה ועד לפסלים ממוצעי- הממדים. אוסף הרישומים שלהם הוא מן האוספים הפרטיים המשובחים. אוצרת התערוכה עדינה קמיאן-קשדן. התערוכה תימשך כחצי שנה.
חגיגת היין הישראלית רבים מהיקבים הגדולים והחשובים בארץ יקחו חלק ב"חגיגת יין ישראלית" אשר תיערך ברחבי מוזיאון ישראל בירושלים בימים 9,10,11 באוגוסט בשעות 8.30-11.00 בערב. ביניהם יקבי כרמל, יקב רמת הגולן, יקב בנימינה, יקב רקנאטי, יקב מירון, יקב מוני, יקב עמק האלה, יקב דלתון, יקב אמפורה, יקב יתיר, יקב קסטל, יקב צרעה, יקב נחשון, יקב ברקן, יקב סגל, יקב הרי גליל, יקב זמורה. החגיגה נערכת בחסות חנויות היין "אבי בן" ו"חנות המשקאות של שחר". אלה בחרו לערוך את האירוע בסביבה התרבותית המעוצבת של מעלה המוזיאון ואל מול הנוף הנפלא של גן הפסלים והעיר ירושלים . בימי חגיגת היין מתקיים גם פרוייקט התאורה של גן הפסלים המאיר את פסלי הגן בתאורה צבעונית מרהיבה ומתחלפת אותה עיצב אמן התאורה "במבי". תמורת תשלום של 40ש"ח יקבל המבקר כוס ין מהודרת בה יוכל לטעום יינות ללא הגבלה -היין יוגש בדוכנים מעוצבים במעלה קרטר - המעלה המרכזי המוביל לאולמות התצוגה. בימים אלה שוקדים היקבים על עיצוב דוכני היין במיוחד לאירוע. יהיו גם דוכנים של כוסות צויזל מגרמניה וכוסות היוקרה של חברת רידל האוסטרית, עמדות מכירה של יינות, דוכן מקררי יין, דוכן ציוד ואביזרי יין. מוסיקה תלווה את האירוע מפסנתר הכנף שיוצב ליד דוכן יקבי כרמל , בין הדוכנים ינגנו הרכבי ג'אז, שחקנים יכוונו את הבאים אל הדוכנים והקהל יוכל לשוטט בסביבות המוארות. בתוך הגן יערך יריד אוכל עם המסעדות הירושלמיות "אל גאוצ'ו", "1868" - מסעדה חדשה המתמחה בבשרים, מסעדת "קוסקוס", "תחנות" המתמחה בשיפודי דגים על האש ועוד. הנהלת המוזיאון והמארגנים מקווים לסחוף לאירוע קהל צעיר מרחבי הארץ אשר יזכה בחוויה תרבותית וגסטרונומית גם יחד.
להתחיל מחדש: מרובין ועד ארוך
אווירה זו של התחדשות ושינוי תאמה את הרוח החלוצית שנשבה אז בארץ-ישראל. האמנים שפעלו כאן היו אמנם מרוחקים גאוגרפית ממרכזי הפעילות האמנותית במערב, אך עקבו אחר הנעשה בהם. כך למשל סיפר הצייר מנחם שמי ב1922-: "קיבלתי משלוח של רפרודוקציות בעזרתו של אחד ממכרינו מגרמניה... מדי ערב אנחנו מתבוננים בהן ולומדים אותן, ועינינו אינן שבעות". אף-על-פי-כן, המודרניזם שהתפתח בארץ-ישראל היה שונה מזה שבאירופה. הסגנונות שנוצרו כאן נשאו אמנם חותם של השפעות מודרניסטיות מן המערב, אך בסופו של דבר היו יחודיים לסביבה ולחברה שנוצרו בה. חברת האמנים שהתפתחה בארץ עדיין לא ביססה מסורות אמנות, שהאוונגרד האירופי כבר פרץ, ועל כן הצורך בשינוי או בניתוק מן העבר היה חריף פחות והשפעתו של האוונגרד - חלשה יחסית. האמנות הפיגורטיווית עדיין מילאה תפקיד מרכזי, ותהליכי הפירוק וההפשטה של הדימוי היו מתונים יותר. רק ב-1948, עם היווסדותה של קבוצת "אופקים חדשים", החל הסגנון המופשט לקנות לו אחיזה של ממש באמנות הישראלית. 30 שנה קודם לכן ציירו אמנים כגון נחום גוטמן וראובן רובין ציורים כמעט נאיוויים, שהתאפיינו באווירה פרימיטיוויסטית ותיארו בצבעים בהירים נופים טבולים באורה המסנוור של השמש. הפורמליזם הצרפתי בעל הגוון המופשט התמזג בארץ עם הקונסטרוקטיוויזם הרוסי, שהביאו עמם אמנים שעלו ממזרח אירופה במסגרת העלייה השלישית (1923-1919). מיזוג זה הוליד את המודרניזם הישראלי המקומי, שהצטיין באור העז, בהדגשת הצבע ובצורות גאומטריות רבות. עבודותיו של אריה ארוך המוצגות בתערוכה הן דוגמה להשפעתו של האוונגרד הרוסי. רובן נעשו בשנות ה60- וה70-, וההפשטה שבהן לצד השימוש בקו ובצבע, ואפילו שמות היצירות, כגון "לזכר החברים הוותיקים מתחילת המאה" (1966) המאזכר את אמני האוונגרד הרוסי מאלביץ' וטאטלין - מעידים כולם על השפעתו של זרם זה על האמנות המתהווה בישראל.
פיוז'ן - עיצוב ואדריכלות ביפן
"תערוכת פיוז'ן עוקבת אחר המגמות העכשוויות של העיצוב והארכיטקטורה ביפן המבקשות לבטא עכים עמוקים ודנות בסוגיות שמעבר לצרכנות וסגנון חיים. בתערוכה זו מוצגות פירותיהם המסקרנים. יפן המודרנית ממוקמת במקום גבוה מאוד בכל הקשור לפיתוח טכנולוגיות חדשות של עיצוב, כולל עיצוב אלקטרוניקה, כלי רכב, משחקי וידיאו, עיצוב אופנה וטכסטיל" אומר אלכס וורד, אוצר התערוכה והאוצר לעיצוב וארכיטקטורה במוזיאון ישראל, ירושלים. מעצב האופנה איסי מיאקי מיוצג בתערוכה בעבודה מרתקת הנקראת א-פוק ( A-POK ) שפירושה פיסה של בד המאפשרת לצרכן לקבוע בעצמו כיצד יראה השלב הסופי בעיצוב הבגד שהזמין. הצרכן יכול לגזור את השרוולים כראות עיניו ולקבוע את אורכו של הבגד. הארכיטקט הנודע טויו איטו מותח את הגבולות בין העולם האמיתי ובין העולם הוירטואלי כפי שניתן לראות בפרוייקט " SENDAI MEDIATHEQUE ", 2001, - מבנה ענק המשלב בתוכו גלריית אמנות, ספריה, מרכז שירות ללקויי ראייה ושמיעה ומרכז מדייה חזותית. הסטודיו לאדריכלים הצעירים "באו-ואו" מציג את הפרוייקט "מנגה-פוד" ( MANGAPOD ) - מבנה דמוי ספריה בו מאוכסנים 1,200 ספרי מנגה (קומיקס יפני) אשר נועד לשמש מקום התרגעות למבקרים. סטודיו "מיקאן" מציגים את " EleFan(t) " - מבנה אלטרנטיבי לשנות ה-2,000 אשר ניתן בקלות לשנות את צורתו באמצעות שינוי הבד והאוויר המרכיבים אותו. ההשפעה העצומה של מהפכת האינטרנט והמדיה הדיגיטלית על התקשורת, על המסחר ועל תהליכי הייצור בעולם, לצד הגיבוש מחדש של ערכים חברתיים, מוסריים ואסתטיים בעקבות הגלובליזציה והאלף החדש - לא פסחו על יפן. בדומה לארצות אחרות, גם שם מתחולל באחרונה רנסנס בתחום האדריכלות והעיצוב. התערוכה החדשה מנסה להציג באמצעות עבודותיהם של 17 אמנים מנבחרת היוצרים ביפן כיום, תהליכים אלה באמצעות עשרות מוצגים, צילומים, דגמים ומיצבים. אוצר התערוכה אלכס וורד.
ינון מועלם יופיע בגן הפסלים של מוזיאון ישראל,ירושלים
לאחר המופע יזומן הקהל לחזות בפרוייקט התאורה הפועל הקיץ בגן הפסלים. את התאורה עיצב אמן התאורה יונה בוואנו הידוע בכינויו "במבי". הפסלים ברחבי הגן מוארים באור פנטסטי המתחלף בכל כמה דקות. בין הפסלים אלה של פיקאסו, רודן, הנרי מור ואחרים המוארים באור יקרות וסביבות הגן ועצי הזית מוארים אף הם. הכניסה למופע ולגן - ללא תשלום נוסף. לחברי המוזיאון הכניסה חופשית.
התזמורת הסימפונית ירושלים תפתח את פסטיבל הקיץ במוזיאון ישראל
התזמורת הסימפונית ירושלים בניצוחו של רשי לבאות תפתח את פסטיבל הקיץ במוזיאון ישראל. התזמורת תופיע בקונצרט חגיגי "אלף לילה ולילה" לכבוד התערוכה "מנעמי תורכיה" המוצגת במוזיאון. בתכנית הערב ינוגנו מבחר יצירות מוסיקליות בניחוח מזרחי בליווי זמרת ורקדנים: קורסקוב - שחרזדה פרק 4 בערב זה יפתח גם פרוייקט גן הפסלים המואר ובו יאיר מעצב התאורה אבי יונה בוואנו הידוע בכינויו "במבי" את פסלי הגן ואת סביבותיו.
גן הפסלים באור אחר
גן הפסלים של מוזיאון ישראל בירושלים יתעורר הקיץ לחיים חדשים. מדי ערב עם שקיעת החמה יוארו הפסלים הפזורים בגן בשלל צבעים וצורות ויהפכו את הגן לפנטסיה לילית קסומה, חגיגה לעין וללב. "התפוח" של קלאס אולדנבורג, פסל "אהבה" של רוברט אינידאנה, "חוליות" של הנרי מור, פסלים של פיקאסו, ארכיפנקו, רודן, מאיול, כל אלה ושאר יצירות המופת שבגן יקבלו מימד אחר, מסתורי וצבעוני. יוארו אף השבילים והמשעולים שבגן, עצי הזית והרחבות שבין הפסלים. את הפרוייקט מבצע אמן התאורה המפורסם אבי יונה בואנו הידוע בכינויו "במבי". במבי הוא מראשי מעצבי התאורה בארץ אשר גרם למהפכה בשיטות תאורת הבמה בישראל והביא מחו"ל שפה חזותית עשירה ויוצאת דופן. מאז שנת 1996 זכה בכל שנה בתואר אמן התאורה הנבחר בישראל. השפיע מאוד על סצינת התאורה בארץ בתיאטרון, באופרה, במחול, בסצינת הרוק ובמופעי מוסיקה שונים. במבי מפעיל שיטות מתוחכמות ומתקדמות מאוד של אמצעי תאורה במופעים שונים, שיטות חדשניות ומפתיעות. בעל שם עולמי ומי שקנה לו מקום של כבוד בשורה הראשונה של אמני תאורה בעולם. עבד בחברת התאורה של פינק פלויד בלונדון, בין השאר היה האחראי על עיצוב התאורה במופעים של סטיבי וונדר, פלסידו דומינגו בספרד, להקת הבלט של פרנקפורט, בלט האופרה של פריז, להקת אלווין איילי מארה"ב ובארץ עיצב תאורה להצגות הקאמרי, הבימה, תיאטרון גשר, התזמורת הפילהרמונית, להקת המחול בת שבע, האופרה הישראלית, ומופעים של גדולי הזמרים בארץ ובהם ריטה, אחינועם ניני, שלמה ארצי, אריק איינשטיין, שלום חנוך, ורבים רבים אחרים. פרוייקט התאורה יפעל בימים ב'-ה', ובמוצ"ש החל מ-13 ביולי ועד 31 באוגוסט בין השעות 20.30-22.30. בימים ג', ה' כאשר המוזיאון פתוח הכניסה לגן ללא תשלום נוסף. בשאר הימים יגבה מחיר סמלי של 15 ש"ח לאדם. המוזיאון מציע ללא תשלום נוסף סיורים לעת שקיעה בגן הפסלים. בשעה זו הופך הגן לקסום במיוחד. בכל יום ה' בשעה 18.00 מתקיים סיור בעברית . במהלך הפרוייקט, בלילות הקיץ, יערכו בגן קונצרטים, מופעי מוסיקה ומופעי מחול. גן הפסלים ע"ש בילי רוז מרחביו הפתוחים, נופיו המרהיבים, סהרוני הסלע, המדרגים הרצופים אבן, החצרות הכלואות בין קירות בטון, הצמחייה הפזורה בתכנון מחושב , ובין כל אלה הפסלים שמיקומם נקבע מתוך שיקול דעת הפכו לשם דבר בין גני הפסלים בעולם. גרעינו של אוסף הפסלים בגן הם עבודותיהם של רודן, בורדל, מאיול, ארכיפנקו, ליפשיץ ואחרים והם הגיעו למוזיאון מאוספו של האספן בילי רוז, אשר הלך לעולמו עם חנוכתו של הגן בשנת 1965. מאז נוספו לאוסף שבגן פסלים חשובים רבים, של אמנים מודרנים ואמנים ישראלים, בהם "צדודית" של פיקאסו, "אהבה" של רוברט אינדיאנה, "חוליות" של הנרי מור, "התפוח האכול" של קלאס אולדנברג, "נגב 7" של מגדלנה אבקנוביץ, ועבודותיהם של ארמן, מארינו מאריני , מנשה קדישמן ועוד רבים אחרים.
יצירת אמנות המורכבת מ-900 פרחי גרברה אדומה נתרמה למוזיאון ישראל, ירושלים ומוצגת באולם לאמנות עכשווית
אניה גאלאצ'יו - האמנית הבריטית (ילידת סקוטלנד), אניה גאלאצ'יו משתמשת במגוון חומרים מתכלים כגון פרחים, גזעי עצים, פירות, סוכר, שוקולד, קרח ונרות ליצירת מיצבים פואטים העוסקים בנושא הזמן, הזיכרון והאובדן והאיזון העדין שבין צמיחה לכליה, ובין הטבעי למלאכותי. גאלאצ'יו שייכת לדור של אמנים צעירים שצמחו בסוף שנות ה- 80 באנגליה ופרצו לתודעה הציבורית בתערוכה Frieze שנאצרה ע"י האמן דמיין הירסט בלונדון ב- 1989, ונודעו מאז כ- YBA Young British Artists) ) . בעוד שרוב האמנים הללו התמקדו באובייקט האמנותי, גאלאצ'יו התעניינה יותר בתהליך (בניגוד להירסט למשל ששימר כריש בפורמלין) ועבודותיה בעלות האופי הארעי, מדגישות את שלבי הטרנספורמציה, ההשתנות הפיזיקלית, וחוקרות את השאלה: מה עושה עבודה ליצירת אמנות ומה משמעותה של היצירה הנעדרת אובייקט פיזי קבוע. העבודה החדשה באוסף המחלקה לאמנות עכשווית, שמר "ביוטי" (1991) , מורכבת מ- 900 פרחי גרברות התלויים על הקיר כציור טרפטיך מתחת לשלושה לוחות זכוכית. הפרחים מוצבים בעבודה כשהם טריים, בשיא פריחתם ובמשך חודשי התצוגה יעברו תהליך טבעי ובלתי-נמנע של נבילה, ניוון, ריקבון והתייבשות. שם העבודה מרמז הן לזן הגרברות הנקרא "ביוטי" והן למושג ה"יופי" בכלל ,שלמרות הניסיון האבוד מראש לשמרו, הוא בן-חלוף. ארעיות העבודה (שיש ליצור אותה בכל פעם מחדש עם 900 פרחים טריים חדשים), מסמנת את ארעיות החיים עצמם. הפרחים משאירים מאחוריהם את הזיכרון של היופי ואת ההבנה של אובדנו ומזכירים לצופה שהמוות והכיליון הסופי הם חלק מהמחזוריות של הטבע. העובדה שהיצירה אינה חד-פעמית ואפשר להקימה מחדש בהקשר אחר או בחלל שונה, מתקשרת אף-היא למחזוריות הזו של מעגל החיים והתחדשות הטבע. הפרחים המתורבתים הם גם מעין "רדי-מייד" מול מסורות העבר ובכך מאירים את חקירת השפה הפיסולית בה גאלאצ'יו עוסקת, חקירה שבאה לידי ביטוי במתח בין חומרי פיסול מסורתיים לחומרים אורגניים יום-יומיים בהם היא משתמשת בדרכים לא צפויות, לעיתים בשילוב עם החומרים המסורתיים, כמו באחת מעבודותיה הידועות בה התפוחים האדומים והמפתים (כהד לתפוח גן-העדן?) משתלשלים מעץ תפוח עשוי ברונזה, ההופך בהדרגה, עם תהליך ההתכלות של התפוחים, מ"עץ החיים" ל"עץ המוות". בשל המאפיינים המבוססים על תהליכים אורגניים של השתנות בזמן ובשל התכונות הלא צפויות של החומרים בהם היא משתמשת, המיצבים של אניה גאלאצ'יו מתייחסים וקשורים להיסטוריה של המיצג, הפרפורמנס והיא רואה בהם מופע מתמשך החל מרגע הצבת העבודה ועד ליום האחרון של התערוכה. הם לוכדים לא רק את חוש הראייה של הצופה כי אם גם את חוש הריח (ובעבודות מסוימות גם את חוש השמיעה). ריח הפרחים הטריים שזה עתה נקטפו, מתפתח בהדרגה לצחנת הריקבון. יפה ומאיימת גם יחד, היצירה הנרקבת ודועכת עם הזמן, מציעה לצופה הצצה אל הצדדים האפלים של המיתוס החי המתקשר לפרחים ולדימויים באמנות. בעבודותיה יש אזכור למסורת הארוכה של סידורי פרחים (כעיסוק נשי בעיקר) ולהקשרים היסטורים ותיאורטיים של ציורי 'טבע דומם' וציורי נוף בצבעי-מים של אמנים ובעיקר אמניות במאה ה- 19 בעת שציורי הפרחים שלהן, נחשבו לז'אנרים יוקרתיים פחות. באמצעות מיצבי הפרחים שלה, גאלאצ'יו חוקרת גם את תפקידן של הנשים באמנות ומעניקה פרשנות חדשה לצורות אמנותיות שבעבר הורדו למעמד משני.
מוזיאון ישראל זכה בעיזבון חשוב של יצירות אמנות מוזיאון ישראל, ירושלים, זכה בעיזבון חשוב הכולל 20 ציורים ורישומים וביניהם יצירת המופת "דיוקן זבוראווסקי" מאת מודיליאני, וכן יצירות מאת פיקאסו, מירו, קלה, אוטרילו, מרקוזיס, סטיינלן, פריאז ופוליאקוף.
"דיוקן זבוראווסקי" שלנו, הראשון מבין שש דיוקנאות של זבוראווסקי שצייר מודיליאני, צויר זמן קצר לפני שיתוף הפעולה בין שני האישים. הסוחר נראה בזרועות שלובות, מביע בטחון עצמי רב, וזהותו מודגשת באמצעות שמו הכתוב מעל ראשו באותיות גדולות. ההבדלים הדקים במשיכות המכחול משקפים את הקפדתו היתרה של מודיליאני בתיאור ראשון זה של אדם שעתיד היה לקדם את אמנותו בנאמנות ובנמרצות. "דיוקן זבוראווסקי" מאת מודיליאני היא עיזבון ד"ר גיאורג גוגנהיים ורעייתו ג'וזי גוגנהיים-שטראוס, ציריך, שוויץ. משפחת גוגנהיים נמנתה עם מייסדיה ותורמיה החשובים של מוזיאון ישראל. האמנות המודרנית היתה תחום האספנות המועדף עליהם, וכעבור שנים הם צברו עבודות חשובות מאת מירו, פיקאסו, קלה, אוטרילו, מרקוזיס ואחרים, כמו גם רישומים וציור השמן מאת מודיליאני. ג'וזי גוגנהיים ניחנה בעין חדה וביכולת להעריך גם יצירות בלתי שגרתיות. חלק גדול מאוסף גוגנהיים הועד למוזיאון ישראל מיד לאחר מותו של ד"ר גוגנהיים ב-1987, וצוואה זו כובדה לאחר מותה של גב' גוגנהיים בגיל 99 ב-26 באוקטובר, 2003. יצירתו של מודיליאני תוצג לציבור החל מיום ה', 3 ביוני 2004 באולמות לאמנות מודרנית.
מנעמי תורכיה: אוצרות מארץ הסולטאנים והמלכים מוזיאון ישראל יציג כ- 40 שכיות חמדה אשר הגיעו ממיטב המוזיאונים בתורכיה ובהם ארמון הטופקאפי, המוזיאון לאמנויות תורכיות ואסלאמיות והמוזיאון הצבאי, המעידים על הפאר והיופי באימפריה העותמאנית. החפצים יוצגו בתערוכה מיוחדת אשר תיפתח ב-18 במאי 2004. במשך כ-400 שנה, מן המאה ה-15 ועד למאה ה-19 , היה ארמון טופקאפי שבאיסטנבול מרכז השלטון של אחת האימפריות המפוארות בעולם. ברוב הדר חיו הסולטנים בארמון ואוצרות רבים נאספו בו לאורך מאות שנות שלטונם. בתערוכה מוצג מבחר משכיות חמדה אלה: תכשיטים, פריטי לבוש, כלי נשק וכלי אוכל, שעוני יד, ספרי קוראן וכריכות לקוראן, חרבות, שרשראות ותליונים, כולם משובצים בזהב ובאבנים יקרות ומשקפים את חיי הפאר והמותרות של השולטאנים בארמנותיהם. במרכז התערוכה אוהל ענק ומפואר מהמאה ה-18 שקוטרו 10 מטרים ולצדו שתי יריעות אשר שימשו את הסולטאנים ביוצאם מן הארמון. היריעות מוצגות לראשונה מחוץ לתורכיה. מאות בשנים לאחר שהפכו התורכים מנוודים ליושבי קבע הם המשיכו לשמר את המסורת של שימוש באוהלים. במסעות מלחמה, בחגיגות, בפסטיבלים , בטקסי לוויה או אפילו בטקסי הכתרה, הוקמו לסולטאנים ולאנשי החצר מאהלים מלכותיים מרהיבים שלא נפלו בפארם מהארמון בו חיו. האוהל בתערוכה מתועד בספרות בטקס קבלת פנים שערך השולטאן מחמד ראסד (1909-1918) באיסטנבול למלך בולגריה. פנים האוהל עשוי כולו בד סאטן אדום, דפנותיו מכוסות בפרחים וענפים, תחרות ובדי משי, וחלונותיו עטויים וילונות כהים.
חשיפה ראשונה של המטבע העתיק היקר בעולם,
בצדו האחד של המטבע מופיע דיוקנו של סילנוס, אחד מבני לווייתו של אל היין דיוניסוס, ומתחתיו מתוארת חיפושית; בצדו השני מתואר האל זאוס, יושב על כס מלכות המכוסה בעור פנתר, ולצדו עץ אשוח, כנראה ממין ייחודי לסיציליה, שניצב עליו עיט. בחוגיהם של חוקרי המטבעות והאספנים יש תמימות דעים, שמטבע זה הוא היקר והחשוב בעולם, בעיקר על שום סגולותיו האמנותיות. חשיבות המטבע גדולה מעבר להיותו יצירת מופת אמנותית, שכן משתקפים בו פרקים מרתקים בתולדות המושבה היוונית בסיציליה, ומגולמת בו איקונוגרפיה מעניינת ומורכבת. המוטיבים המופיעים במטבע בחלקם שאובים מן המיתולוגיה של היוונים תושבי סיציליה ובחלקם קשורים ישירות לסביבתו של הר הגעש אטנה, שהעיר היוונית הקדומה שכנה לרגליו. המטבע זכה לכינוי "הטטרדרכמה של אטנה" על שום מקום טביעתו ועל-פי ערכו, ארבע דרכמות (טטרה - ארבע; הדרכמה היתה יחידה בסיסית של כסף ביוון העתיקה). משלהי המאה ה19- ואילך נשמר המטבע בספריה המלכותית בבריסל. חרף חשיבותו הרבה הוא לא הוצג מעולם בפני הקהל הרחב, ונתאפשר לחוקרים מעטים בלבד לראותו. התערוכה בישראל, פרי שיתוף פעולה בין מוזיאון ישראל לבין הספריה המלכותית של בלגיה, תהיה אפוא חשיפה ראשונה של המטבע לציבור, במעין בכורה עולמית. נוסף ל"טטרדרכמה של אטנה" יוצגו בתערוכה מטבעות וחפצים אחרים מאוספיהם של שני המוסדות, המאירים את הנושא ואת התקופה בהקשריהם התרבותיים וההיסטוריים, ומפות עתיקות מן האוסף של הספריה הלאומית בירושלים. התערוכה תוצג במוזיאון ישראל עד ל16- באוקטובר 2004. לאחר מכן היא תוצג בבלגיה.
היכל הספר במוזיאון ישראל יפתח מחדש בחודש יוני 2004 לאחר שיפוצים לראשונה מאז הקמתו עבר היכל הספר במוזיאון ישראל, ירושלים תהליך ארוך של שיפוצים וחידושים. ההיכל נסגר ב- 1 באפריל 2003, פתיחתו מחדש מתוכננת ל-6 ביוני 2004. בהיכל הספר מוצגות מגילות מדבר יהודה הנחשבות לתגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר במאה העשרים והנכס התרבותי החשוב ביותר של עם ישראל. המגילות הגנוזות התגלו במערות קומראן בשנת 1947 והן העתיקות ביותר שנחשפו אי פעם, מכילות את כתבי המקרא וכתבים נוספים ומספרות את סיפור תולדות עם ישראל בשלהי ימי בית שני. ההיכל, מבנה יחיד מסוגו בעולם תוכנן בידי האדריכלים פרדריך קיסלר וארמנד ברטוס, נחנך בשנת 1965 והפך לציון דרך בארכיטקטורה הבינלאומית ולאתר תיירותי יחיד במינו, בולט ומיוחד בנופה של ירושלים. במשך כשנה עבר ההיכל תהליך ארוך של שיפוצים וחידושים הודות לתרומה מיוחדת שנתקבלה במוזיאון לצורך זה בנדיבות שמואל והרטה עמיר, לוס אנג'לס וקרן ד"ס ור"ה גוטסמן, ניו-יורק ובסיועם של עירית ירושלים ומשרד התיירות. מטרת התהליך הייתה שמירה על המבנה הקיים מפגעי הטבע והזמן, שיפור מצבו הפיזי של המבנה וסביבתו, השבת הדרו המקורי ושינוי דרמטי בהצגת המגילות לאור כללים חדשים ועדכניים. "האתגר הגדול ביותר בתהליך היה שמירה על הרוח המקורית והעיצובית של ההיכל ועל ייחודי של המקום, אומר דר' אדולפו רויטמן אוצר היכל הספר", ואכן השיפוץ לא פגע בייחודו הארכיטקטוני של המקום והשפה האדריכלית והעיצובית נשמרה בשלמותה. תהליך השיפוץ - בתהליך השיפוץ הוחלף הכיסוי של כיפת ההיכל אשר צורתה כמכסה של כד ושופץ הקיר השחור המוצב מולה המסמל את מלחמת בני אור בבני חושך. לאחר חיפושים ברחבי העולם נמצאה האבן השחורה בסין ויובאה משם, כל זאת על מנת להמשיך ולשמור על ייחודו של המקום. כן נאטמה רחבת הכניסה ועוצבה תאורה חדשה. בתוך ההיכל, במפלס העליון שונו העיצוב הפנימי ותנאי התצוגה כדי לאפשר שימור והצגה אופטימלית של אוצרות ארכיאולוגים. באמצעות חברת גופיון האיטלקית המתמחה בייצור ויטרינות משוכללות ביותר יובאו ארצה ארונות תצוגה מיוחדים להצגת המגילות, על פי דרישות עדכניות. במפלס התחתון שופרו התנאים האקלימיים כדי לאפשר גם שם הצגת מגילות וכתבי יד. במפלס זה יוצג כתר ארם צובא שהוא כתב היד של התנ"ך בן אלף שנה עם נוסח המסורה המדויק ביותר הידוע בעולם. בתום השיפוץ יוגשם חזונו המקורי של היכל הספר - לשמש היכל מודרני ואטרקטיבי לספר הספרים - התנ"ך, מימי כת מדבר יהודה לאורך ההסטוריה ועד העידן הוירטואלי. צוות הפרוייקט - ייעוץ אדריכלי - ארמנד ברטוס, ארכיטקט - נחום מלצר, מנהל פרוייקט - אונגר חברה קבלנית בע"מ, עיצוב פנים - רחל לב, ויטרינות - חברת גופיון, איטליה, אוצר - דר' אדולפו רויטמן. בעתיד מתוכננים באזור המתחם תוספות והרחבות בניה ויוקמו חללים למילוי פונקציות חדשות לשירות הקהל אשר יהפכו את ההיכל למוזיאון חי ודינמי תוך ניצול הפוטנציאל החינוכי האדיר הגלום במקום. תהליך זה החל כבר השנה, כאשר הופעל במתכונת ניסיונית פרויקט מיוחד בבתי הספר התיכוניים המציע את המגילות הגנוזות כיחידת לימודים לבגרות. התכנית מופעלת בידי אוצר ומנהל היכל הספר דר' אדולפו רויטמן. כמו כן הופק מדריך קולי חדש להיכל הספר המגיש את סיפור המגילות באופן דרמטי.
לזרום חופשי - תערוכת תלמידי התיכון התערוכה "לזרום חופשי" תפתח ביום שבת ה-17/04/04 במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים. בתערוכה מוצגות עבודות הבגרות של תלמידי י"ב במגמת האמנות של אגף הנוער ע"ש רות במוזיאון ישראל ירושלים. במגמה לומדים תלמידי תיכון בתכנית ייחודית ל- 5 יח"ל בגרות אשר פותחה בשיתוף עם משרד החינוך. התוכנית מאפשרת מפגש בלתי אמצעי עם יצירות האמנות המקוריות במוזיאון. התערוכה פותחת אשנב לעולמם האישי המרתק של הצעירים הדורכים לראשונה בזירה האמנותית. בעבודות נכרת גם השפעת המקום - מוזיאון אסרי המחתרות . חלק מהיוצרים נענו לאתגר ויצירותיהם מגיבות ומתייחסות לחלל הייחודי ולמטען ההיסטורי, הארכיטקטוני והערכי שהוא נושא בחובו. את העבודות מאפיינים נושאים של חיפוש אחר זהות אישית, שייכות לחברה, המצב הפוליטי העכשווי בין העבודות גם תיעוד של כליאה בצינוק המתועדת בעבודת וידיאו, רישום המתייחס לסורגי הבניין ועוד.
כשהמוזות נפגשות
תערוכתו של ראוכוורגר במוזיאון מעוררת עניין רב. אמנותו משלבת בעוצמה צבע חושני עם אור ואיכויות ציור. זו תערוכה מקיפה ראשונה ובה למעלה מ-100 יצירות בצבעי שמן, בצבעי פסטל ובצבעי מים. מעניין לציין כי אחת היצירות בתערוכה נקראת "תה רוסי" ומתארת את בוריס ברמן ורעייתו ואת יאן ראוכוורגר ורעייתו ישובים מסביב לשולחן. ביצירה מתואר רגע של שקט בתום הארוחה בו, כנהוג ברוסיה, מתרווח כל אחד מן הסועדים בכיסאו עם כוס התה שלו. בוריס ברמן הגיע ארצה בנדיבות מוזיאון תל-אביב.
אדום בשחור-לבן: צילום בברית המועצות מאוסף בורודולין
התצלומים המוצגים הם מאוסף לב בורודולין ובנו אלכסנדר. לב בורודולין (נ. 1924) צלם רוסי מפורסם בעצמו, עלה ארצה בשנות ה-70 ואת התצלומים אסף עוד ברוסיה. במשך שנים בחר את היצירות בחר בקפידה ובדיעבד מעניין היה לגלות שרובן נקלטו מבעד לעדשת מצלמתם של צלמים יהודים. האוסף משקף את ההיסטוריה של הצילום הרוסי במאה העשרים. בתערוכה תיעוד של התבססות השלטון הקומוניסטי ברוסיה, סצינות מחיי הצבא, ממפעלי עבודה, מבתי-חרושת, ממצעדים, סצינות ותיאורים מחיי היומיום, מאימת המלחמה, ומשמחת השחרור. מאידך תיאר סצינות של בנייה והתחדשות, מופעי תרבות, מחול ומוסיקה, אשר מכולם ניבטת דמותו של האדם החדש. בארץ הפך בורודולין לצלם הרשמי של המכביות ואירועי ספורט אחרים. אוצרת התערוכה יהודית קפלן.
חלונות אדומים: כרזות תעמולה סובייטיות
בימיה המוקדמים של מלחמת האזרחים ברוסיה בלטו בכרזות נושאים צבאיים , לקראת סוף שנת 1920 החלה תקופה של "בנייה מחדש" בכלכלה ובחברה ואז החלו להופיע בכרזות נושאים חברתיים וכלכליים אשר שיקפו את השינויים והתהליכים במדינה. מספר כרזות בתערוכה עוסקות ב"מס המזון החדש" שנקבע עם המדיניות הכלכלית החדשה אשר דרשה תמיכת העם בבניה ובשיפור הכלכלה, דרישות של משמעת עצמית , תמיכה בשלטון ונאמנות ללא סייג. תפקיד נוסף של הכרזות היה להסביר את החוקים החדשים של הממשל בחיי היומיום וכיצד ניתן לעזור לצבא האדום. המשורר ולדימיר מיאקובסקי כתב את הכרזות וצייר את רובן, בטכניקה ידנית עלפי תבנית (שבלונה). לפני כעשור קיבל מוזיאון ישראל ממריל ברמן מניו-יורק אוסף ובו כ-600 כרזות שנעשו על-ידי "רוסטה", סוכונת הטלגרף הרוסית , וכונו "חלונות רוסטה". זהו הגדול באוספים של כרזות רוסטה שמחוץ לגבולות רוסיה. מתוך 64 סדרות המרכיבות את האוסף, יוצגו בתערוכה 35 סדרות. התערוכה תימשך עד יוני 2004.
תקוות גדולות – אמנות האוואנגרד הרוסי 1908-1934
תערוכה זו באה לספר את סיפורה של אמנות האוונגרד ברוסיה. היא עוקבת אחר התפתחותה למן ההתחלות הקשורות לאמנות העממית המקומית מצד אחד ולהשפעה הצרפתית מצד שני, ואחר התקדמותה לעבר ההפשטה. האמן הבולט בתנועה זו ואבי ההפשטה ברוסיה הוא קזימיר מלביץ. בשאיפתו לחזור אל המקורות ולגלות את תרבותה העשירה של רוסיה, צייר מלביץ יחד עם האמנים נטליה גונצ'רובה ומיכאיל לריונוב המיוצגים גם הם בתערוכה בסגנון ניאו-פרימיטיביסטי . ציוריו המוקדמים מתמקדים בחיי האיכרים ומתאפיינים בצורות שטוחות ובפני מסיכה חסרי פרטים המצויירים בצבעים לא טבעיים ובוהקים. מאוחר יותר עבר מלביץ' לסגנון המשלב את הקוביזם הצרפתי שניתח ותרגם את המציאות לצורות גיאומטריות, יחד עם הפוטוריזם האיטלקי, שהתבסס על הערצת המכונה ועל ייצוג התנועה ותיאור תנודות האור. רוב יצירותיו בתקופה זו מתארות דמויות על רקע נוף ומיעוטן דיוקנאות. חלק הארי של היצירות בתערוכה הושאלו מגלריית טרטיאקוב שהיא הגלריה הלאומית במוסקבה ואחת מהנודעות בעולם. גלריה זו קשורה קשר אמיץ לתנועות אמנות האוונגרד. הגלריה נקראת ע"ש פאוול טרטיאקוב (1832-1898) , סוחר מוסקבאי שהחל בשנות ה-60 של המאה ה-19 באיסוף שיטתי של ציורים מעשה ידי אמנים רוסים בני זמנו, מהם צעירים ובלתי ידועים. הוא היה מהראשונים שעמדו על חשיבותם של הזרמים החדשים בציור הרוסי, כשם שהכיר בערכם של האיקונות הרוסיים המוקדמים, שאף אותם אסף. בשנת 1874 פתח פאוול טרטיאקוב עם אחיו סרגיי, שהיה אספן של אמנות הולנדית וצרפתית את ביתם לקהל כמוזיאון פרטי וב-1892 העניק את אוספו לעיר מוסקבה ושימש אוצר בה עד מותו. לאחר המהפכה הפכה הגלריה, שכללה כבר מעל 4,000 פריטים, מעירונית ללאומית. עם הלאמת כל יצירות האמנות ברוסיה בעקבות המהפכה, קיבלה הגלריה אוצרות אמנות מארמונות ומכנסיות, מהמוזיאון ההיסטורי של מוסקבה ומאספנים פרטיים וכיום היא מוזיאון עשיר באוצרות אמנות רוסית לדורותיה. מחווה יוצאת דופן היא השאלת האוצרות מגלריה זו לתערוכה במוזיאון ישראל,ירושלים.
פריטי יודאיקה מרהיבים יחידים מסוגם בעולם
התערוכה, הוצגה לראשונה בגרמניה במוזיאון שבעיר שווביש גמינד באוקטובר 2001, וכעת הותאמה לתצוגה במוזיאון ישראל, בשיתוף פעולה ראשון בין שני המוזיאונים. התערוכה תימשך עד אוקטובר 2004. אוצרת התערוכה: שרון וייזר פרגוסון
הזמנה למסיבת עיתונאים שלום רב, בתכנית: על התערוכות: "במבט קרוב - יאן ראוכוורגר: עבודות מ-1979 עד 2003" - תערוכה מקיפה לאמן הבכיר, יליד רוסיה, מהאומנים הבולטים בישראל כיום. "תקוות גדולות - אמנות האוונגרד הרוסי" - תערוכת ציורים ורישומים שנעשו ברוסיה בארבעת העשורים הראשונים של המאה ה-20 המשקפים את ימי הזוהר של האוונגרד הרוסי. בין האמנים קזימיר מלביץ', נטליה גונצ'רובה, מיכאיל לריונוב ועוד. הציורים והרישומים מגיעים מגלרית טרטיאקוב הנודעת במוסקווה ומאוספים פרטיים וציבוריים בארץ. "חלונות אדומים: כרזות תעמולה סובייטיות מוקדמות" - אוסף ייחודי של כרזות תעמולה מצויירות ביד באיורים נועזים מלווים בחריזה קצבית , כתובה ברובה בידי המשורר ולדימיר מיאקובסקי, אשר שיקפו את האווירה הסוערת בימיה הראשונים של רוסיה הסובייטית בהנהגתו של לנין. האוסף שייך למוזיאון ישראל, הכרזות נעשו על-ידי "רוסטה" - סוכנות הטלגרף הרוסית. "אדום בשחור-לבן: צילום בברית המוצעות מאוסף בורדולין" - אוסף צילומים בעל חשיבות בינלאומית ובו יצירות של צלמים רוסים המתעדות את תקופת ההתבססות של השלטון הקומוניסטי, את ימי מלחמת העולם השניה ואת תנופת הבנייה שלאחריה. רב הצלמים עובדי הממסד או סוכנויות צילום רוסיות ובעבודותיהם ניכרת השפעתו של סטאלין. התצלומים מאוסף לב בורדולין ובנו אלכסנדר מת"א.
רטרוספקטיבה ראשונה ליאן ראוכוורגר, מבכירי האמנים בישראל מוזיאון ישראל, ירושלים.
"אמנותו של יאן ראוכוורגר היא תערובת רבת עוצמה של צבעים חושניים, אור ואיכויות ציור משובחות בשילוב עם אירועים אוטוביוגרפיים, מגוון של אסוציאציות , דו-שיח עם ציירי מופת, אירוניה מרומזת וזיכרונות ילדות" אומרת רות אפטר-גבריאל, אוצרת התערוכה. עבודתו נראית פשוטה במבט ראשון, נגישה, נאהבת בקלות, מתארת את היומיום, אלא שרק לאחר מבט איטי וממושך נשאב המתבונן פנימה ומגלה את מלוא משמעותו של הציור, ציור הנובע מרגישות רבה מאוד לאפיון הדמות האנושית ומשפיע על האסוציאציות של הצופה ותחושותיו ומשאיר לו מקום לפרשנויות משלו.
מוטיבים אוטוביוגרפיים ומטאפוריים היו לכח המניע ביצירתו של ראוכוורגר החל משנות ה-80. משפחתו וחבריו הקרובים מופיעים ביצירותיו, בעיקר מירי ומוטי ילדיו ואשתו גלית. פורטריטים של בתו "מירי" משנת 1979 ושל ידידת המשפחה ז'אנט משנת 1979 מזמינים השוואה מרתקת בין תמימות נעורים לבין אסרטיביות נשית, תוך התמקדות בגודל הדמויות ובפרופורציה. ראוכוורגר צייר עולם שלם של חיי משפחתו מהשלבים המוקדמים ביותר. אי לכך יכול הצופה לעקוב אחר תהליך גדילתם של שני ילדיו, סיום נישואיו הראשונים וההיכרות עם מקור ההשראה החדש גלית אשתו, תיאור חיי הנישואין שלהם והמשפחה החדשה שיצרו. התעסקותו עם נושאים מחיי היומיום נראית גם ביצירות הטבע הדומם . פירות וכלי בית פשוטים כגון כוסות, צלוחיות, אגרטלים ושולחנות נפוצים בעבודתו. ציוריו מדוייקים מאוד, והאור, מקור האור והאופן שבו הוא נופל על אובייקטים הם תמיד בעלי חשיבות . אוצרת התערוכה רות אפטר-גבריאל. התערוכה תימשך עד יוני 2004.
סיפור מסגרת
המסגרות המוצגות בתערוכה הן כאמור מאמצע תקופת הרנסנס ועד שלהי המאה ה- 20, ויוצריהן היו אומנים, בעלי מלאכה וחרשי-עץ מוכשרים, רובם עלומי-שם. יוצרים אלה פעלו תחת השפעתם של אמנים (כגון סנסובינו) ואדריכלים (כגון פאלאדיו), ועשו בעץ שימוש שגרם לו להיראות לעתים כפרח, כפרי, כאגוז או אפילו כפני אנוש. עלי זהב, צבעי זהב ואבקות זהב עזרו לחולל מהפך בחומר הבסיסי ולהופכו לאובייקט שמטרתו הסופית כפולה - ליצור הרמוניה עם יצירת האמנות שבתוכו, ובה-בעת להיות נאה לעין כשלעצמו.
בין המוצגים ניתן לראות מסגרות לתמונות מזבח קתוליות מן המאה ה-16, מסגרות הולנדיות מן המאה ה-17 ומסגרות מחצרו של לואי ה-16 לצד מסגרות למראות ולמיניאטורות. אוצרת שלומית שטיינברג, המחלקה לאמנות אירופה.
מעדנים של אמנות ואוכל
עם עמנואל הלפרין ואורחיו
תכנית הערב: עמנואל הלפרין -"על האוכל בקולנוע" האירוע ילווה בקטעי סרטים, שיקופיות, וקריאת קטעי שירה.
חללים נזילים: עבודות
דיגיטליות של יוצרים ישראלים
חללים נזילים מציגה את עבודתם של חמישה אמנים ישראלים צעירים המתגוררים ופועלים בניו-יורק. כל אחד מהם הוכשר בתחום אחר - עיצוב תעשייתי, ספרות וקולנוע, ג'אז קלסי, אדריכלות וצילום - אך הצד השווה לכולם הוא העבודות הדיגיטליות הנותנות לצפנים אלקטרוניים ביטוי פיזי וחומרי. "מראת עץ", "מראת אשפה" ו"מראת כדורים מבריקים" מאת דניאל רוזין מגרים את המתבונן להשקיף במשטחיהם המשתנים ולהשתקף בהם. תרצה אבן מזמינה את המבקר לנווט בין נופיה הנזילים באמצעות התערבות דיגיטלית - סוכן שינוי, שהאמנית מעניקה למשתמש כדי שייצור וריאציות חדשות לאורך נתיבים מתפתלים. עמית פיטרו משתמש באופיו הזורם של הג'אז כדי לשחק עם איורים מונפשים ודימויים מצוירים באמצעות קידוד ממוחשב, ורות רון וענבר ברק משתפות פעולה במיצב, המאפשר לצופה לראות מבעד לקיר, בעיני רנטגן כמו-סופרמניות, את חללי המוזיאון האסורים למבקרים. בכל העבודות הללו, הזרימה המשתנה תדיר ומעבר הנתונים בזמן אמת מן
האינטרנט או מן הטלוויזיה מערערים את סבילותם של המוצגים. ובמקביל,
התערבותו של הצופה משנה את תפקידו המסורתי שלו עצמו. "חללים נזילים"
מציעה למבקר היבטים חדשים של יחסי הגומלין בינו ובין העבודות והופך
אותו לשחקן על הבמה האלקטרונית. אירוע מיוחד לרגל פתיחת התערוכה - יום ו', 26.12.03 בשעה
9.30
|
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
