| |
מחלקת עיתונות
טל': 6708868-02
רחל שכטר: rachelsh@imj.org.il
הודעות לעיתונות-2007
הודעות לעיתונות-2006
הודעות לעיתונות-2005
הודעות לעיתונות-2004
הודעות לעיתונות-2003
הודעות לעיתונות-2002
30 בדצמבר,2003
מעדנים של אמנות ואוכל עם עמנואל הלפרין ואורחי
26 בדצמבר ,2003
חללים נזילים: עבודות דיגיטליות של יוצרים ישראלים
חנוכה 2003
שפע תערוכות, אירועים, וסדנאות לכבוד חג החנוכה
25 בנובמבר, 2003
מוזיאון ישראל, ירושלים מציין 100 שנה להולדתו של האמן
הסוריאליסטי ויקטור בראונר
17 בנובמבר, 2003
4 יצירות מופת מאת האמנים מאן רי, חואן מירו, מקס ארנס
וג'קסון פולוק נתרמו למוזיאון ישראל
18 בנובמבר, 2003
הסיפורים שמאחורי השירים - ערב מיוחד עם דן אלמגור
15 באוקטובר, 2003
נשיא המדינה מר משה קצב ביקר בתערוכה "ויסעו ויחנו
- סוכות מהעולם"
9 באוקטובר ,2003
היינו כחולמים: אמנות ארץ-ישראלית מוקדמת
בין התאריכים 11.10-18.10
סוכות במוזיאון ישראל, ירושלים
25 בספטמבר ,2004
"וייסעו ויחנו" - סוכות מרחבי העולם
18 בספטמבר ,2004
קונטרול: מיקי קרצמן ודוד ריב - ציור וצילום
8 בספטמבר, 2003
הפרויקט של עידן רייכל-ההופעה
5-26 באוגוסט, 2003
חצר השוק בתוך מוזיאון?!?!
12 באוגוסט, 2003
העפיפוניאדה במוזיאון ישראל, ירושלים
30 באוגוסט, 2003
יצירת מופת של ראובן רובין חוזרת הביתה
אוגוסט 2003
מיצב חדש מאת האמנית יעל רובין
אוגוסט 2003
טעם עולמי
יולי-אוגוסט 2003
"קיץ מחשמל במוזיאון ישראל"
22 ביולי, 2003
"סימפוניית האש"
22 במאי, 2003
התגלות: דמותו של ישו בצילום 1855-2002
1,7,8,12,13, במאי 2003
DINNER DRESS – דיבורים על דורה
16 באפריל, 2003
סיפור בחרוזים: קישוטי גוף , קמיעות ופסלים מאפריקה
8 באפריל, 2003
מראות מכאן 2: אמנות ישראלית מאוספי המוזיאון ועוד
מרץ 28,2003
האספן וחוקר האמנות ארטורו שוורץ תרם למוזיאון ישראל
17 יצירות דאדא וסוריאליזם נדירות
28 במרץ, 2003
אור ראשון-רוטנברג ואדריכלות תחנות הכוח בשנות ה-20 וה-30
אפריל 2003
היכל הספר במוזיאון ישראל ייסגר זמנית לשיפוצים ולחידושים
13 במרץ, 2003
תמונות קצרות- אמנות וידיאו וצילום
פורים 13 במרץ ,2003
פורים במוזיאון ישראל, ירושלים
1 במרץ , 2003
תגלית נדירה של קבורת אציל מלפני 6,000 שנה
11 בפברואר, 2003
ציור חושני של הצייר פרנסואה בושה, גדול אמני הרוקוקו הצרפתי
6 בפברואר, 2003
"זה לא צבר, זה גרניום" רפי לביא, עבודות
1950-2003
15 במרץ, 2003
לבקשת הקהל מאריכים את התערוכה "שאגאל בישראל"
17 בדצמבר, 2002
סיפורי ויג'י - צילומי עיתונות משנות ה-40
1 בדצמבר , 2002
אורות מהרי האטלס
מעדנים של אמנות ואוכל
עם עמנואל הלפרין ואורחיו
ערב בטעם מיוחד לרגל התערוכה "שאלה של טעם" - על האוכל באמנות,
בקולנוע, בספרות, בשירה, בתיאטרון ובצילום
מוזיאון ישראל, ירושלים - יום ג', 30 בדצמבר בשעה 8 בערב
עמנואל הלפרין ינחה ערב מיוחד במוזיאון ישראל ביום ג', 30 בדצמבר.
הערב נערך לרגל התערוכה "שאלה של טעם" המוצגת במוזיאון והוא
יתמקד בהיבטים שונים של נושא האוכל כפי שהוא מופיע באמנות, בקולנוע,
בספרות , בשירה, בתיאטרון ובצילום.
תכנית הערב:
עמנואל הלפרין -"על האוכל בקולנוע"
עמרי ניצן, התיאטרון הקאמרי - "אכלת אותה" בתיאטרון
פרופ' משה אורפלי, אוניברסיטת בר-אילן - "במטבח ההיסטוריה"
בני ציפר, עורך מוסף התרבות של עיתון "הארץ" - "ניחוחות
שלא מן העולם הזה ברומן "להיפך""
דר' יונה פינסון, אוניברסיטת תל-אביב - "מסעודת קודש לסעודת חטא:
מיצירות ליאונרדו, ברויגל ואחרים"
הצלם נלי שפר - "סוד צילומי האוכל"
עמינדב דיקמן, האוניברסיטה העברית - "מזונות בשירת המערב".
האירוע ילווה בקטעי סרטים, שיקופיות, וקריאת קטעי שירה.
חללים נזילים: עבודות
דיגיטליות של יוצרים ישראלים
תערוכה חדשה באגף העיצוב במוזיאון ישראל,ירושלים
הפתיחה - 26 בדצמבר ,2003
לרגל פתיחת התערוכה יערך ביום הפתיחה בשעה 9.30 בבוקר אירוע מיוחד
בהשתתפות האמנים המציגים בתערוכה
תערוכה חדשה באגף לעיצוב
במוזיאון ישראל, ירושלים מעמידה יחדיו עבודות דיגיטליות של חמישה
יוצרים הישראלים המתגוררים בניו-יורק - דניאל רוזין, תרצה אבן,
עמית פיטרו, ועבודה משותפת של ענבר ברק ורות רון.
התערוכה משקפת מגמה הולכת ומתרחבת של צעירים ישראלים המטביעים
את חותמם בזירה הבינלאומית של "המדיה החדשה" - עבודות
החוצות את הגבולות שבין אמנות,טכנולוגיה ועיצוב. המעורבות של המבקר
ביצירות הופכת אותו לשחקן על הבימה האלקטרונית ומספקת לו נקודת
מבט רעננה.
|
דניאל רוזין |
חללים נזילים מציגה את עבודתם של חמישה אמנים ישראלים צעירים המתגוררים
ופועלים בניו-יורק. כל אחד מהם הוכשר בתחום אחר - עיצוב תעשייתי, ספרות
וקולנוע, ג'אז קלסי, אדריכלות וצילום - אך הצד השווה לכולם הוא העבודות
הדיגיטליות הנותנות לצפנים אלקטרוניים ביטוי פיזי וחומרי. "מראת
עץ", "מראת אשפה" ו"מראת כדורים מבריקים"
מאת דניאל רוזין מגרים את המתבונן להשקיף במשטחיהם המשתנים ולהשתקף
בהם. תרצה אבן מזמינה את המבקר לנווט בין נופיה הנזילים באמצעות התערבות
דיגיטלית - סוכן שינוי, שהאמנית מעניקה למשתמש כדי שייצור וריאציות
חדשות לאורך נתיבים מתפתלים. עמית פיטרו משתמש באופיו הזורם של הג'אז
כדי לשחק עם איורים מונפשים ודימויים מצוירים באמצעות קידוד ממוחשב,
ורות רון וענבר ברק משתפות פעולה במיצב, המאפשר לצופה לראות מבעד לקיר,
בעיני רנטגן כמו-סופרמניות, את חללי המוזיאון האסורים למבקרים.
בכל העבודות הללו, הזרימה המשתנה תדיר ומעבר הנתונים בזמן אמת מן
האינטרנט או מן הטלוויזיה מערערים את סבילותם של המוצגים. ובמקביל,
התערבותו של הצופה משנה את תפקידו המסורתי שלו עצמו. "חללים נזילים"
מציעה למבקר היבטים חדשים של יחסי הגומלין בינו ובין העבודות והופך
אותו לשחקן על הבמה האלקטרונית.
בין אמנות, טכנולוגיה ועיצבו
אירוע מיוחד לרגל פתיחת התערוכה - יום ו', 26.12.03 בשעה
9.30
לרגל הפתיחה יערך אירוע מיוחד בו יטלו חלק חמשת היוצרים
המשתתפים בתערוכה - דניאל רוזין, תרצה אבן, עמית פיטרו, רות רון וענבר
ברק. אלה ישוחחו על עבודותיהם החוצות את הגבולות שבין אמנות, טכנולוגיה
ועיצוב.
שפע תערוכות, אירועים,
וסדנאות לכבוד חג החנוכה
בחג החנוכה הכניסה למוזיאון לילדים חינם (סדנאות ואירועים
בתשלום)
חנוכה מהאגדות - פעילות לכל המשפחה באגף הנוער
טבחים, קונדיטורים, ואמנים ילמדו בסדנאות אמנות חמות ומתוקות
את סודות ההכנה והעיצוב. לקינוח יאכלו הילדים את יצירותיהם.
פיסול במרציפן עם השפית טוני בניטה, פיסול בסוכר עם האמנית אסנת סדן,
הכנת סופגניות בנוסח עדות שונות.
בניית בתים מרהיבים משוקולד וממתקים - סדנה מיוחדת לילדים ולהוריהם
.
ימים ב'-ה', 25.12-22, בשעות 10.30- 14.00
הזמנת מראש בטל. 6708081-02, מחיר 10-30 ש"ח.
בחדר המיחזור
סדנה להפיכת צלחות עם "ממתקים" לסביבונים מקוריים. 10 ש"ח.
ימים ב'-ה', 25.12-22, בשעות 10.00- 15.00 ובימים ג', ה' גם בשעות
16.00-19.00
בספריית אגף הנוער
מכשפה על מקל של סוכריה סדנה בהשראת עמי ותמי, שלגייה ועוד
אגדות עם מכשפות מפתות, 15 ש"ח
ימים ב'-ה', 25.12-22, בשעה 11.30
סיפור מתוק לחנוכה - הדלקת נרות, סוגפניות וסיפור חגיגי , 20 ש"ח
יום ג', 23.12 בשעה 17.00
חגיגה של מופעי תיאטרון ואופרה (באודיטוריום)
טיול לכוכב הגבינה
יום ראשון, 21.12.03 בשעה 11:00
שחקנים: יואב ברלב וחנוך רעים, תאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער.
גילאי: 4-8
הפיל שדגר על ביצה
יום שני, 22.12.03 בשעה 11:00
עיבוד לספרו של ד"ר סוס.
עיבוד, עיצוב ומשחק: דינה דקל ואיקי גלעד. בימוי: נטע אורן.
גילאי: 4-8.
אופרה ואגדות ילדים עם האופרה הישראלית
ימים שלישי ורביעי, 23.12.03 ו-24.12.03 בשעה 12:00
קטעים מתוך אופרות מפורסמות: סינדרלה (צ'נרנטולה) מאת רוסיני, חליל
הקסם הקטן מאת מוצרט, הנזל וגרטל (עמי ותמי) מאת הומפרדינק ובת הים
הקטנה (רוסלקה) מאת דבוז'ק.
בביצוע זמרי האופרה הישראלית ובליווי פסנתר והנחיה.
גילאי: 4 ומעלה
מתגלגלים מצחוק
יום חמישי, 25.12.03 בשעה 11:00
חגיגת תאטרון עליזה: סיפורים ושירים של מיטב היוצרים: נתן אלתרמן,
ע. הלל, דתיה בן-דור, יורם טהר לב, לאה נאור וחיה שנהב, המקבלים חיים
וצבע באמצעות משחקי תיאטרון, ליצנות ופנטומימה של עזרא ועירית דגן.
גילאי: 4-9
כרטיסים: ילד, מנוי המוזיאון: 35 ש"ח, מבוגר: 45 ש"ח.
ויזה כ.א.ל ודיינרס: כרטיס תמורת 3,500 נק'.
הזמנות באשראי: 6708985-02
ובערב, מדליקים נרות חנוכה ומחממים את הלב עם הגבעטרון
יום שלישי, 23.12.03 בשעה 20:30
המופע המלא של להקת "הגבעטרון". מיטב שירי א"י מאז
ימי החלוצים וברוח שנותיה הראשונות של המדינה. בניהולו המוזיקלי של
אילן גלבוע. המופע נערך לכבוד זר התערוכות "היינו כחולמים".
כרטיסים: 75 ש"ח, מנוי המוזיאון 65 ש"ח.
ויזה כ.א.ל ודיינרס: 40 ש"ח + 2,500 נק'
הזמנות באשראי: 6708985-02
הציבור מוזמן לחזות בזר התערוכות "היינו כחולמים":
ציורי התנ"ך של אבל פן
פריחה באמנות ארץ-ישראלית
חלוצי הצילום בישראל
מוזיאון ישראל, ירושלים מציין
100 שנה להולדתו של האמן הסוריאליסטי ויקטור בראונר
מוזיאון ישראל בירושלים מציין 100 שנה להולדתו של האמן הסוריאליסטי
החשוב ויקטור בראונר בתערוכה קטנה ובה יצירות נבחרות של האמן מאוסף
המוזיאון. בין היצירות "האלכימאי" משנת 1956, "אישה"
משנת 1945, ו"נחש הנחושת" משנת 1946.
ויקטור בראונר (1903-1966) "יצירותי הן אוטוביוגרפיות, הן מספרות
את סיפור חיי. וחיי משמשים דוגמה, מפני שהם אוניוורסליים". (ו'
בראונר, 1962)
ויקטור בראונר, אמן רומני/צרפתי ממוצא יהודי, היה מחסידיה הראשונים
של התנועה הסוריאליסטית. הוא חקר נמרצות את עולם החלומות והלא-מודע,
והושפע עמוקות מן המאגיה והמיסטיקה. תוכן אמנותו וסגנונה משקפים שילוב
פורה בין תרבויות, מיתולוגיות, ואמונות דתיות שונות ממצרים העתיקה
ועד לתרבות האצטקים, מתרבויות אמריקה ועד אוקיאניה, ומהיהדות ועד להינדואיזם.
הוא גדל בהרי קרפטיאן שברומניה ונחשף לשלל מסורות עממיות. אביו היה
יהודי מתבולל, שהתעניין בספיריטואליזם ובקבלה והתנסה בסיאנסים. בשנים
1916- 1918 בילה בראונר הצעיר בבית-ספר האוונגליסטי בבריילה שעל גדת
הדנובה, וב-1921 למד בבית-הספר לאמנויות בבוקרשט. תערוכת-היחיד הראשונה
שלו, שהוצגה בגלריה מוצארט בבוקרשט ב-1924, שיקפה את עניינו באקספרסיוניזם.
לימים, סייע בראונר בהקמת כתב-העת הדאדאיסטי "75 HP" בבוקרשט,
והיה קשור גם לכתב-העת הדאדאיסטי והסוריאליסטי "UNU."
ב-1930 השתקע בראונר בפריז, והתיידד שם עם בן ארצו, קונסטנטין ברנקוזי.
באמצעות איב טנג'י התוודע אל הסוריאליסטים, וב-1933 היה לחבר התנועה.
תערוכת-היחיד הראשונה שהציג בפריז, בגלריה פייר בשנת 1934, לוותה בקטלוג
ובו הקדמה נלהבת מאת אנדרה ברטון. ואולם, התערוכה לא זכתה לאהדת הקהל,
וב-1935 שב בראונר לבוקרשט. שלוש שנים אחר-כך חזר לפריז, ובמהלך התערבות
בתגרה שפרצה בין האמנים אוסקר דומנגז לאסטבן פרנסז איבד את עינו השמאלית.
מאוחר יותר הגדיר את התקרית הזאת: "המקרה הכואב והחשוב ביותר
בחיי". מעניין לציין, כי שנים אחדות לפני כן, ב-1931, צייר בראונר
דמויות של בעלי עיניים פגועות ואף דיוקן עצמי עם עין אחת נוטפת דם.
בעקבות זה, האמינו רבים שהוא ניחן ביכולת לראות את הנולד.
עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה נמלט בראונר לדרום צרפת, יצר קשרים עם
סוריאליסטים נוספים במרסיי, וכעבור פרק זמן מסוים מצא מפלט בשווייץ.
חוסר האפשרות להשיג כלי ציור בעת ההיא אילץ אותו לאלתר, וכך פיתח את
טכניקת צבע הדונג, שבה צייר בדונג או חרת עליו. עד סוף ימיו המשיך
לפתח טכניקה זו, והעדיף להשתמש בחומרי צביעה אורגניים, כגון קפה או
אגוזים טחונים. השימוש בטכניקה אישית זו הלם במיוחד את חזיונותיו האיזוטוריים,
כפי שאפשר להיווכח ביצירות המוצגות כאן: "אישה", "הר",
ו"החפץ מעניק חיים".
ב-1948, אחרי שנפרד מהתנועה הסוריאליסטית ושב לפריז, החל בראונר להתמקד
בפיתוח סגנונו האישי. יצירותיו מתקופה זו כוללות מאפיינים מאמנות המזרח
הקדום (כגון, ההשטחה והדמויות הניצבות זו מול זו ב"דיכוי האובייקט"),
מהקבלה ומטקסטים מיסטיים אחרים (כדוגמת Novalis ביצירה "החפץ
מעניק חיים"), מהמאגיה התנ"כית ("נחש הנחושת")
ומאלכימיה ("האלכימאי"). הן מצטיינות באיכותן הנאיווית והעממית,
הבאה לידי ביטוי בצורות המופשטות הצבועות בצבעים עזים ובשימוש בדגמים
קישוטיים. על אף ההתמקדות בדימויים פיגורטיווים - בני אדם, בעלי-חיים
או חיות מיתולוגיות - יצירתו מעמידה לקסיקון מורכב של צורות סמליות.
חרף התפתחותו הסגנונית האקלקטית של בראונר, יצירותיו מדברות בקול אחיד
וברור, ומונעות מתוך חיפוש אחר רוח אוניוורסלית.
4 יצירות מופת מאת האמנים
מאן רי, חואן מירו, מקס ארנס וג'קסון פולוק נתרמו למוזיאון ישראל
היצירות, המעשירות את אוסף האמנות המודרנית של המוזיאון, מוצגות
לציבור
4 יצירות מעולות התקבלו בזמן האחרון במחלקה לאמנות מודרנית במוזיאון
ישראל, ירושלים וכל אחת מהן מוסיפה לאוסף ממד שלא יוצג בו עד כה: שני
ציורי שמן - "רקדנית ספרדייה" מאת חואן מירו ו"קומפוזיציה
אופקית" של ג'קסון פולוק, פסל של מקס ארנס "המלך משחק עם
המלכה" וההצרף (אסמבלז') "ונוס משוחזרת" מאת מאן ריי.
3 יצירות נתרמו מסילוויה ויוסף סליפקה מני-יורק והיצירה של מאן ריי
היא מתנת חוזה מוגרבי מניו-יורק. היצירות מוצגות לקהל בביתן לאמנות
מודרנית.
יצירתו של ז'ואן
מירו "רקדנית ספרדייה" משנת 1927 מרהיבה ביופיה. מטפחת
ראש צבעונית, חצאית מתרחבת ונעל מחודדת - כולם מסמלי הריקוד
הספרדי - משולבים ביצירתו הדמיונית והשנונה של האמן הסוריאליסטי
ז'ואן מירו, כדי להמחיש את המקצב של הרקדנית ואת התגרותה המעודנת.
יצור דמוי שור, המורכב מאיברי דג ושועל, מרחף בכתם לבן דמוי
ענן, ומזכיר יצורים אחרים מאוצר הדימויים הדמיוני של האמן.
מ-1921 ועד 1929 יצר מירו תשע יצירות המשקפות את התפעלותו מרקדניות
ספרדיות. ביצירות אלו, שנוצרו ברובן דווקא בפריז, רחוק מארץ
הולדתו, התייחס מירו לנוף הנצחי והאידילי של תקופת ילדותו בקטלוניה,
כשם שעשה גם ביצירות אחרות המתארות חוות כפריות ועיירות פסטורליות.
באמצעות אמנותו, שאף האמן לחזק את המורשת הקטלונית וליצוק לתוכה
תכנים חדשים ופחות לוחמניים. |
 |
| פסל הברונזה
שיצר מקס ארנסט "המלך משחק עם המלכה" בשנת 1941 מתווסף
אף הוא לאוסף. בקיץ 1944, בשבתו בלונג איילנד שבארצות-הברית, יצר
מקס ארנסט מכלול פסלים חשוב, רבים מהם קשורים למשחק השחמט. צורות
החרוט, הקרן והגליל וצורות מקוטעות שונות שימשו אותו הן ליצירת
כלי המשחק הן ליצירת הפסלים. אחד מפסלי הברונזה המרכזיים שיצר
הוא "המלך משחק עם המלכה". הקרניים שעל ראש המלך משקפות
השפעה של בובות הקאצ'ינה של שבט ההופי האינדיאני שהאמן נהג לאסוף,
ואילו הידיים הגאומטריות והסכמטיות נוצרו כנראה בהשפעת משרוקיות
דמויות אדם ממערב אפריקה. המלך מתואר כשחקן שח ובדמות האמן עצמו,
המשחק עם הצורות ומשנה והופך אותן במעשה האמנות. |
 |
יצירה חשובה נוספת שנתרמה למוזיאון היא "קומפוזיציה אופקית"
של ג'קסון פולוק משנת 1949 בקירוב. הצייר האמריקני ג'קסון פולוק, אמן
בולט בזרם האקספרסיוניזם המופשט, נודע בזכות ציורי ה"טפטוף"
או ה"פעולה" שיצר בשנים 1947-1951. פולוק נהג למתוח בד ציור
גדול על רצפת הסטודיו הענק שלו, שהיה קודם לכן אסם, ובעזרת מברשות,
מקלות ואף מנטפים שפך, התיז וטפטף צבע על פני הבד. טכניקה זו, שהתפתחה
מן הציור האוטומטי הסוריאליסטי, יוצרת קומפוזיציה חסרת גבולות העשויה
קווים קווים החודרים זה לזה ומרחב שאין בו הבחנה בין מעלה ומטה, פנים
וחוץ. "קומפוזיציה אופקית", שהיא ציור רוחבי מאוד, נחתכה
כנראה מקומפוזיציה גדולה אף יותר, ונדמה שהיתה יכולה להשתרע עד אינסוף.
פולוק טפטף שלושה צבעים על רקע בצבע חלודה ואלו יצרו מארג סבוך: קווים
זורמים כחולים ושחורים שזורים ומתערבבים זה בזה, ומעליהם מתפתלים חוטים
עדינים של צבע לבן, תחושת העומק והחיות נוצרת בזכות השילוב הזהיר של
גוונים בהירים וכהים.
| יצירתו
של מאן ריי "ונוס משוחזרת" משנת 1936, העשויה יציקת
גבס וחבל, נתרמה מחוזה מוגרבי מניו-יורק. יציקת הגבס של ונוס חסרת
הראש קשורה היטב בחבלים. ה"שחזור" של מאן ריי כרוך בכפיתת
הדמות הנשית והוא מבטא פנטזיה ארוטית דומה לזו שביצירה "בתולה
לא מבוייתת" מ- 1964. "ונוס משוחזרת" מעלה על הדעת
את "חידתו של איזידור דוקאס" מ-1920 , שבה מכונת-תפירה
עטופה וקשורה מייצגת את אמרת-הכנף של המשורר לוטראמן" "יפה,
כמו מפגש אקראי בין מכונת-תפירה ומטרייה על שולחן הניתוחים". |
 |
"דם הכלנית וכתם הכרכום"
הסיפורים שמאחורי השירים - ערב מיוחד עם דן אלמגור
יום ג', 18 בנובמבר בשעה 8 בערב
| דן אלמגור ינחה ערב מיוחד במוזיאון
ישראל, ירושלים אשר יוקדש לתערוכה "דם הכלנית וכתם הכרכום
-פריחה באמנות ארץ-ישראל" המוצגת בימים אלה במוזיאון.
יהא זה מופע זמר ושירה המוקדש לשירי ארץ ישראל מראשית המאה
הקודמת. דן אלמגור ינחה ויספר את הסיפורים שמאחורי מיטב השירים
שליוו את היישוב, על הפאתוס והתמימות שאפיינו אותם ועל הנופים
והפריחות שברקע. עם דפנה זהבי - שירה, וגבי ארגוב - שירה ונגינה
על פסנתר.
התערוכה מציגה שפע דימויים של צמחים ופרחים, ציורי נוף וגן
ותיאורי טבע. בולטים במיוחד ציורי הפרחים של ראובן רובין, נחום
גוטמן, אריה לובין, שמואל חרובי ואחרים ובהם מאפיינים השאובים
מן התרבות העברית וההשפעות של ערכי עבודת האדמה והפרחת השממה.
פרחים נוכחים גם בעבודתם של אמנים ישראלים בני זמננו המבטאים
כמיהה לעולם ילדותם התמים. בתערוכה מופיעים שירים ואיורים מספרות
הילדים הישראלית הקלאסית של תחילת המאה ה-20.
הערב ילווה בשקופיות מתוך התערוכה. |
פנחס ליטבינובסקי, 1985-1894
ערבי עם פרח, 1926
מוזיאון תל אביב לאמנות
מתנת רפאל והדסה קלצ'קין, תל אביב |
נשיא המדינה מר משה קצב ביקר
בתערוכה "ויסעו ויחנו - סוכות מהעולם"
מוזיאון ישראל,ירושלים - יום ד', 15 באוקטובר בשעה 11.30
יחד אתו ארח המוזיאון את מנהל המוזיאונים בואתיקן , דר' פרנצ'סקו
בורנלי אשר באדיבותו הועבר מהואתיקן לתערוכה ממצא ארכיאולוגי נדיר
נשיא המדינה מר משה קצב ורעייתו גילה, שגריר הואתיקן בישראל מר פייטרו
סאמבי, מנהל המוזיאונים בואתיקן דר' פרנצ'סקו בורנלי, השגריר לשעבר
מר נוויל למבדן ונציגי משרד החוץ התקבלו על ידי מנהל מוזיאון ישראל
מר ג'יימס סניידר וביקרו בתערוכה "ויסעו ויחנו - סוכות מהעולם"
שנפתחה לא מכבר במוזיאון.
התערוכה מציגה תחת קורת גג אחת סוכות ממקומות שונים בעולם ומעדות
שונות בעם היהודי. באדיבות המוזיאונים של הואתיקן והעומד בראשם דר'
בורנלי הועבר לתערוכה ממצא ארכיאולוגי נדיר מאוד. זהו שבר של זכוכית
על גביו מתואר ציור עשוי עלה זהב ובו בית המקדש ושני מבנים המזוהים
על-ידי החוקרים כסוכות. זהו לכן תיאור הסוכות העתיק ביותר והוא מתוארך
למאות ה-3-4 לספירה. הוא מתאר את הסוכה כסמל משיחי המבטא את התקווה
לגאולה.
לאחר הביקור בתערוכת הסוכות ביקרה המשלחת בתערוכה "סוד ההיכל
- בעקבות מגילת המקדש", תערוכה המציגה את סוד קסמו של מוסד המקדש
בתולדות עם ישראל.
היינו כחולמים: אמנות
ארץ-ישראלית מוקדמת
זר תערוכות נוסטלגיות
מוזיאון ישראל,ירושלים. 9 באוקטובר 2003 - ינואר 2004
מוזיאון ישראל יציג בתחילת אוקטובר זו לצד זו שלוש תערוכות נושא גדולות
תחת הכותרת "היינו כחולמים - אמנות ארץ-ישראלית מוקדמת".
תהא זו סדרת תערוכות בין-מחלקתית הכוללת מבחר יצירות בתחומי האמנות
והאמנות הדקורטיבית, הצילום והגרפיקה מהמחצית הראשונה של המאה ה-20.
עבודות האמנות מייצגות את ההתיישבות המחודשת בארץ ישראל, שילוב מגמות
אמנותיות אירופיות בנות התקופה עם התרבות הישראלית המתחדשת, והרהור
נוסטלגי במבט האוטופי של הציירים, הצלמים והמעצבים הישראלים הראשונים.
הסדרה מורכבת משלוש תערוכות גדולות:
"שחורה אני ונאוה - התנ"ך בתמונות של אבל פן "
- רטרוספקטיבה
| למעלה מ-100 יצירות של אבל פן בטכניקות
שונות ומתקופות שונות של יצירתו יוצגו בתערוכת היחיד המוזיאלית
הראשונה של אמן חשוב זה. אבל פן נודע בעיקר בציורי התנ"ך
שלו, שהתאפיינו בתיאור חי, מורכב ואישי של גיבורי המקרא כבני המזרח
וכאנשים בשר-ודם. לצדם מוצגים ציורי "נאד הדמעות" המתארים
את פרעות קישינוב וכן ציורים מתקופת שהותו בפריז. במחצית הראשונה
של המאה העשרים נחשב אבל פן אחד הציירים הארצישראלים החשובים ביותר.
שיעתוקים של ציוריו ודפים מאלבומי התנ"ך שלו נתלו בבתים רבים
בארץ. |
 |
בשנים האחרונות חוזרים הישראלים אל פן וציוריו זוכים להערכה מחודשת.
היוצר הנשכח הזה, ששב אל התודעה הקולקטיווית מייצג כנראה איזו זיקה למקום
המעוררת געגועים.
אוצר - יגאל צלמונה, אוצר ראשי בינתחומי.
"דם הכלנית וכתם הכרכום: פריחה באמנות ארץ-ישראל"
צמחים ופרחים ביצירות
אמנות ישראלית למן תקופת בצלאל בראשית המאה ועד לשנות ה-50. כן
משלבת התערוכה מעבודותיהם של אמנים הפועלים היום. ציורי נוף וגן,
מתווים בוטניים,דגמים עיטוריים, תיאורי טבע ותיאורי דיוקן. כולם
קשורים למסורת ציורי הפרחים באמנות המערבית אך יש בהם מאפיינים
השאובים מן התרבות העברית והשפעות של ערכי עבודת האדמה, חזון הצמיחה
הלאומית והפרחת השממה. לצד יצירות אמנות מתחום הציור, הפיסול והצילום
יוצגו מגוון פריטים מתחום המחקר הבוטני והתרבות הפופולרית כגון
אנציקלופדיות, ספרי ילדים, כרזות, כרטיסי ברכה, חפצי מזכרות, שטיחים
ומשחקים. המוצגים לוקטו מאוספיו העשירים של מוזיאון ישראל וכן
מעשרות מוסדות ואוספים מוזיאליים ופרטיים בישראל.
בין האמנים שיצירותיהם מוצגות ראובן רובין, נחום גוטמן, אורי רייזמן,
זריצקי, זאב רבן, ליליאן, ואחרים.
אוצרת - תמי מנור-פרידמן,
אוצרת אורחת |
 |
הוי ארצי - חלוצי הצילום בישראל
צילומים שנעשו בארץ ישראל
במחצית הראשונה של המאה העשרים המתייחסים לדמות הישראלי החדש בהקשר
לנוף שמסביבו, ומתארים את התחדשות היישוב בארץ והשיבה לעבודת האדמה.
נקודת המוצא היא אמנים ישראלים כפי שקלטו ותיארו בעדשת המצלמה
את ישיבתם במקום וכיצד מתואר היהודי החדש בתבנית נוף מולדתו. תיאורים
של חלוצים , ספורטיאים , פרדסים בשרון, יערות בגליל, שדות חיטה
בעמק יזרעאל, דייגים בכינרת ועוד.
בין הצלמים יעקב בן-דב, שמואל-יוסף שוייג, יעקב רוזנר, ולטר צאדק,
ואחרים.
אוצר - ניסן פרץ, אוצר לצילום. |
 |
סוכות במוזיאון ישראל, ירושלים
הכניסה למוזיאון חינם לילדים עד גיל 17 בין התאריכים 11.10-18.10
שעות הביקור בחג הסוכות – א, ב, ד,שבת: 10.00-1600, ג, ה: 10.00-21.00,
ימי ו: 10.00-14.00
תערוכות חדשות
ויסעו ויחנו: סוכות מרחבי העולם
אלפי שנים של מסורת יהודית מוצגות בפעם הראשונה תחת קורת גג אחת בסוכות
נדירות מאיטליה, מהולנד, מתורכיה,
מבוכארה, מהונגריה, מפולין, מתימן, מכורדיסטן ועוד
הדרכות לקהל הרחב בתערוכה בימי ב' 12:00, בימי ה' 17:30. בחוה"מ
סוכות הדרכה מיוחדת ביום א' 12.10.03 בשעה 11:00.
הדרכות מיוחדות לכל המשפחה בימים ב'-ה' 13.10-16.10 בשעה 12:00, כלול
במחיר הכניסה
היינו כחולמים - זר תערוכות של אמנות ישראלית מוקדמת
שלוש תערוכות גדולות יפתחו בערב חג הסוכות, 9 באוקטובר 2003:
"שחורה אני ונאוה – התנ"ך בתמונות של אבל פן"
"דם הכלנית וכתם הכרכום – פריחה באמנות ארץ-ישראל"
"הוי ארצי – צילום ארץ-ישראלי מוקדם"
מבט מרגש אל העבר דרך דמותם של גיבורי המקרא מאת אבל פן, צילומי החלוצים
מאת יעקב בן דב, יעקב רוזנר ואחרים ודימויי לבלוב ופריחה באמנות ישראלית
בציורים מאת ראובן רובין, נחום גוטמן, אורי רייזמן ורבים אחרים.
הדרכות בתערוכות לקהל הרחב: ימי ג' 17:00, ימי ה' 12:00 (החל מ 14.10.03)
פעילויות לכל המשפחה - סדנאות ומופעים
ציורי שמן של האושפיזין, מגזרות נייר, קישוט צלחת, הנבטת חיטה ועוד
מגוון סדנאות ומופעי רחוב בהשראת עדות ישראל ולרגל התערוכה ויסעו ויחנו.משפחת
אלייב, מופעי תיפוף, מוזיקה אתיופית, כליזמרים ועוד.
בימים ב'-ה' בין השעות 10:30-15:00
המופעים חינם, הסדנאות בתשלום (10-20 ש"ח).
שנות טובות
סיפורן של שנות טובות מיוחדות מרחבי העולם וסדנה להכנת שנות טובות,
בימים ב'-ה' 13.10-16.10 בשעה 11:30 לבני 4-7 בספרייה, בתשלום.
חצר השוק
שוק ססגוני לכל המשפחה באווירה ים תיכונית: דוכני שוק, סדנאות, ריחות,
צבעים, טעמים ופינות בישול ממטעמי השוק.
בימים ב' 13.10, ד' 15.10 בין השעות 10:30-15:00. בימים ג' 14.10,
ה' 16.10 בין השעות 10:30 - 17:00 , בתשלום (25 ש"ח).
שנה מתוקה
תערוכת איורים ססגונית מאת האמן מרק פודוול המשלב בין חגי ישראל ומטעמי
החגים ויוצר פסיפס מרהיב של מסורות וטעמים.
מפגש חד פעמי לכל המשפחה עם האמן ביום ה' 16.10 בשעה 17:00 בספרייה,
לבני 5 ומעלה(באנגלית, כלול במחיר הכניסה)
"וייסעו ויחנו"
- סוכות מרחבי העולם
מהסוכה במדבר ועד סוכתו של דוד בן-גוריון
מוזיאון ישראל, ירושלים
תערוכה המציגה לראשונה אוסף מגוון של סוכות מקהילות ישראל השונות ברחבי
העולם , חלקן ייבנו בגודל טבעי בתערוכה, ולצידן מוצגים הקשורים לחג
כמו התיאור העתיק ביותר של סוכה בחצר בית המקדש שנתקבל ממוזיאון הואתיקן
ועד לעיטור מיוחד לסוכתו של דוד בן-גוריון בשנות ה-60 במדינת ישראל
25 בספטמבר - פברואר 2004
טכס הפתיחה - 2 באוקטובר 2003
לקראת החגים ובמיוחד לכבוד חג הסוכות תפתח במוזיאון ישראל, ירושלים
תערוכה המציגה לראשונה בפני הקהל אוסף מגוון של מבני סוכות מקהילות
שונות בעולם.
מבנה הסוכה העשוי מכפות דקלים, שיחים, בוץ ועלים כפי שנבנה בתקופות
פרה - היסטוריות וממשיך להבנות עד לימינו בחברות שאינן טכנולוגיות,
נבנה לרוב כמגן בפני שמש קופחת וכמגורים זמניים עבור האדם הנודד -
זהו מבנה אשר אין שני לו בארעיותו - הוא מתכלה כטיבם של החומרים מהם
הוא עשוי וננטש מדייריו לאחר שהם ממשיכים בנדודיהם.
בתולדות עם ישראל מוזכרת הסוכה כמבנה בו דרו בני-ישראל במדבר ואשר
לזכרו אנו בונים בכל שנה סוכות. המנהג החוזר על עצמו שנה אחר שנה הביא
ליצירתן של "סוכות נצח" - מבני עץ הנשמרים ומשמשים את בעליהם
לאורך שנים רבות. בעליהן העשירים של סוכות שכאלו יכלו להרשות לעצמם
אף לצייר על דפנותיהן - סוכות שכאלו ושרידיהן יוצגו בתערוכה.
גיבוש ההלכות שבמשנה המורות כיצד לבנות את הסוכה הכשרה, יצרו מכנה
משותף אחד לסוכות הנבנות בקהילות שונות ברחבי העולם. הסוכות נבדלות
האחת מן השנייה בסגנון העיטור שלהן ובמנהגים הנלווים להן בהשפעת החברה,
הסביבה ואמנות המקום. מרכיב משפיע נוסף היה האקלים, בארצות אירופה
הקרות נבנו הסוכות בתוך הבתים כשבאחד מחדרי הבית הוסר חלק מהגג והונח
במקומו סכך או שנבנו סוכות הנראות כבקתות עץ. בארצות המזרח החמות הסתפקו
במבנה של קורות עץ וכדפנות לסוכה נתלו אריגים הדורים ומפוארים במיוחד.
התערוכה פורשת יריעה רחבה אודות תולדותיה של הסוכה, בראשיתה מוצגות
סוכות מדבר בהן מתגוררים עד לימינו הבדווים בסיני ולפי ההשערה בסוכות
שכאלו דרו שבטי ישראל הקדומים במדבר. מרכזה של התערוכה מוקדש לסוכות
בנות המאות ה- 18, ה- 19 וה- 20 מארצות שונות כמו: גרמניה, הולנד,
בוכארה, עיראק ואיטליה. ממדינת ישראל מוצגת סוכה מצוירת כולה מתל-אביב
משנות השישים ועיטור מיוחד שנעשה לכבוד יום הולדתו ה- 80 של דוד בן-גוריון
שחל בסוכות של שנת 1966.
הסוכה כסמל משיחי המבטא את התקווה לגאולה מוצגת באמצעות ממצא ארכאולוגי
נדיר אשר הובא ממוזיאון הוותיקן. על גבי שבר זכוכית מתואר ציור עשוי
עלה זהב ובו בית-המקדש ושני מבנים המזוהים על-ידי חוקרים כסוכות. זהו
לכן תיאור הסוכות העתיק ביותר בעולם המתוארך למאות ה-3 וה- 4 לספירה.
ממצא ארכאולוגי חשוב נוסף הוא מכתב של בר-כוכבא אשר פונה לאנשיו ומבקשם
לשלוח למחנהו את ארבעת המינים לקראת חג הסוכות של שנת 134 לספירה.
תערוכת צילומים של הצלם יוסף כהן בסופה של התערוכה נותנת מבט מזווית
אישית ומעניינת על הסוכות הנבנות בימינו בישובים שונים ברחבי הארץ.
תערוכה זו היא אחת מסדרת תערוכות של המחלקה ליודאיקה ואתנוגרפיה המוקדשת
לחגי ישראל.
אוצרת התערוכה רחל צרפתי.
קונטרול: מיקי קרצמן ודוד
ריב - ציור וצילום
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים
הפתיחה: יום ה' 18.9.03 בשעה 19:00.
| מאז שנת 1988 לא חדלו
דוד ריב ומיקי קרצמן לעבוד יחדיו. הם הדוגמה הישראלית העקבית ביותר
לאותו דגם אמנותי עכשווי של שיתוף פעולה בין צמד אמנים. הם אולי
הדוגמה הישראלית המרתקת ביותר לעיסוק באחד מהנושאים העקרוניים
ביותר של האמנות העכשווית: יחסי הגומלין שבין הצילום (על מגזרות
הפעולה השונות שלו) לבין הציור. |
 |
מיקי קרצמן עובד מתחילת שנות השמונים כאחד מצלמי העיתונות המבריקים
והרדיקלים ביותר בארץ; הכרוניקה של עבודותיו מקבילה, למעשה, לתולדותיו
של המקום, על אתריו, שיגרתו, תהפוכותיו והאירועים שחרטו בו צלקות עמוקות
בעשרים השנה האחרונות. עבודתו של קרצמן ניחנה בביטוי של ישירות בלתי-אמצעית
נוכח המציאות, באומץ-לב, מסירות אתית ומעורבות פוליטית מול העולם נכחו
- קרצמן הוא הדוגמה הישראלית המובהקת ביותר לאותה איכות צילומית המגלה
את הנקודה המכאיבה כל כך במציאות שממולנו. אך קרצמן אינו מסתפק בגילוי
של ישירות מיידית מול מצבים קונקרטיים של אזורינו אלא הוא גם מתרגמם
ומרחיבם למבעים והקשרים מופשטים יותר המקנים לדמויות ולנסיבות המקומיות
מבע רגשי טראגי ומימד של איקונות אוניברסליות לסבלו של אדם באשר הוא
אדם. עבודותיו של קרצמן שחלק גדול מהן נעשו במהלך עבודתו כצלם-עיתונות
(ב"חדשות", וב"הארץ" וגם כצלם של עיתונות-חוץ)
מעלות לדיון את השאלה באשר להבדל ולזיקה בין צילום עיתונות ל"צילום
אמנותי" - כשם שהם מצביעות על ה"רווח" הקיים בדרך כלל
בין הדיווח העיתונאי ובין המידע המועבר בדימויים חזותיים, שלהם מימד
אנושי, אמפטי ו"חם" יותר.
| צילומים אלו של קרצמן
שמשו כנקודת המוצא העיקרית לציוריו של דוד ריב ב14 השנים האחרונות.
מקובל להניח כי היו אלו בעיקר מראות הזוועה של האינתיפאדה והכיבוש
שצילם קרצמן, אך סקירה מדוקדקת יותר של יחסי הגומלין בין עבודותיהן
תגלה כי ריב עוקב גם אחר המראות השגרתיים יותר של היומיום הישראלי
(נוף עירוני, דימויים מTV). יחסי ציור-צילום אלו בעבודתו של ריב
מעלים אפשרות לקיומה של אמנות הנוצרת מתוך זיקה למחזור הדימויים
היומיומי ה"נמוך", ל"תקשורת ההמונים" ובעיקר
לאיקונות המגובשות ב"מדייה". עיבודיו של ריב לעבודותיו
של קרצמן גם מעלות סוגיות שונות ומורכבות אודות פעילות ציורית
הנובעת מתוך היומיום המקומי. ישנה משמעות רבה לעבודתם המשותפת
של קרצמן וריב כצומת קריטית בה נוצרת מתוך תנאי העשייה של התרבות,
החברה והפוליטיקה הישראלית אפשרות מקורית ואינטנסיבית של הריאליזם. |
 |
בתערוכה יוצגו כ-80 עבודות, צילומים שנעשו על יד קרצמן וציורים של
ריב המגיבים לאותם צילומים (וגם ציורים על פי צלמים אחרים). העבודות
עוקבות במיוחד אחרי האינתיפאדה, החיים ב"אזור א'" ואינתיפאדת
אל-עקסא. המסר שעולה הן מהצילומים והן מהציורים הוא שככל שהאירועים
(פעילות טרור, הפגזות תגובה ועצורים) שאנו עוברים קשים, החיים השגרתיים
אפילו קשים יותר. בתערוכה יוקרן סרט, פרויקט חדש משותף שהוכן במיוחד
עבור התערוכה. בסרט ישוחחו קרצמן וריב על עבודתם.
הפרויקט של עידן רייכל-ההופעה
"הפרויקט של עידן רייכל" ממשיך במסע המיוחד... ועכשיו הוא
מגיע לירושלים:
8/9/03 גן הפסלים במוזיאון ישראל, ירושלים בשעה 20.30
מופע מיוחד לסיום אירועי הקיץ בגן הפסלים למרגלות הפסל "אהבה"
מאת האמן רוברט אינדיאנה ובינות לפסליהם של גדולי האמנים הנרי מור
, פבלו פיקסו, מנשה קדישמן ואחרים. נופיו הקסומים ואורות ירושלים הפזורים
לכל מלוא רוחב העין הופכים את הגן למקום קסום ומרהיב, בולט בייחודו
בין גני הפסלים בעולם
כל ריחות וצבעי החברה הישראלית עטופים יחד באריזה אחת .מוסיקה אתיופית
,טקסטים ושירה אמהרים, כלי נגינה אתיופיים, משולבים בסאונדים מקצבים
וביטים אלקטרונים עד אמבייאנט.
את השירים: "בואי" , "מדברים בשקט" , ו- "אם
תלך" כבר אין צורך להציג... עכשיו, בואו להתרגש ולהתענג מהקסם
הצלילים והיופי הבוקעים מן המופע .
"מופע מושקע,ערוך היטב,עם תאורה ותלבושות יפות והרבה ריגושים...ערב
ישראלי כבר ארוז היטב גם לייצוא" (יוסי חרסונסקי "מעריב")
"זו הפקה מושקעת, עם תפאורה מכובדת, תאורה שלא חסכו בה, תלבושות
ראויות. הכל עשוי בהקפדה יתרה...מומלץ בהחלט להגיע למופע המושקע-עד
ממלכתי של הפרויקט" (אבי אפרתי "תל אביב" "ידיעות
אחרונות")
על הבמה:
עידן רייכל - קלידים , סמפלרים, שירה
דין דין אביב - שירה
כברה קאסי - שירה
ווגדרס אבי וואסה - שירה
גלעד שמואלי - תופים
איתמר דוארי - כלי הקשה
עמוס פרידמן - באס, עוד
לפרטים נוספים: שרון מלין-יחסי ציבור הליקון- 5562212-03
חצר השוק בתוך מוזיאון?!?!
תרנגולות, חמוצים, תבלינים וארגזים בסמוך לתערוכת האוכל
מוזיאון ישראל, ירושלים - 5-26 באוגוסט בשעות פתיחת המוזיאון
איזה הורה היה מדמיין
כי בביקורו במוזיאון יוכל להאכיל, עם ילדיו כמובן, תרנגולות ,להחמיץ
כרובית ופלפלים, לרקוח עגבניות, לבשל פסטה ולהתבשם מניחוחות הרוזמרין,
הפטרוזילה והבזיליקום.
הקיץ זה קורה: שוק ססגוני באווירה ים תיכונית נבנה במיוחד בחצר
אגף הנוער במוזיאון ישראל, ירושלים לרגל התערוכה "שאלה של
טעם: האוכל באמנות" המוצגת בסמוך. |
 |
השוק, בנוי כשוק אמיתי טיפוסי לארצות הים התיכון ,עם "שדרה"
מרכזית ופינות מכל עבר, עשוי כולו ארגזי עץ מלאים כל טוב – פירות ,
ירקות, תבלינים, גרעינים, ביניהם יכולים הילדים וההורים לבלות, ליצור
וללמוד. במרכז השוק פינת חי, ובה משוטטות תרנגולות מטילות, לצידה נשתלה
פינת ירק, והילדים יוכלו לחזות בנביטה של ירקות שונים. כמו כן הוקמו
פינת תבלינים , פינת החמצת מלפפונים, פינת בישול, פינת תה ושש-בש,
פינות יצירה בזרעונים ובקטניות, פינות שקילת פירות וירקות, אפשרות
לקנות פירות יבשים ותבלינים - בליל משכר של ריחות וטעמים. חצר השוק
נועדה לשחזר אוירה של שוק ים תיכוני אמיתי ולספק אפשרויות יצירה ולמידה
בנושא האוכל. כך גם יבוא לידי ביטוי המושג "עושים שוק":
מוכרים...שוקלים...אורזים...ואפילו קונים במתחם השוק המשלב דוכני שוק,
פינות בישול ממטעמי השוק, סדנאות, צבעים, קולות וניחוחות.
את סביבת השוק עיצבה קבוצת "תו" מחיפה בהנחייתה של אוצרת
התערוכה "שאלה של טעם ,אוכל ואמנות" - חגית אלון. קבוצת
תו נוסדה בשנת 1987 על ידי שלושה ארכיטקטים - יואב טריפון, ראובן כהן
אלורו ומעוז אלון. קבוצה זו עוסקת בתחומים שונים הנוגעים לחוויית החלל
והסביבה: ארכיטקטורה, עיצוב מוזיאונים ותערוכות, אירועי אמנות סביבתיים,
תיאטרון רחוב, פיסול ,מיצב ומיצג.
חצר השוק פעילה בתאריכים 5.8-26.8 בשעות פתיחת המוזיאון (לא כולל
ימי א').
בימי שלישי וחמישי – הפסקת צהרים בין 15:00 ל – 16:00 ומאז ועד שמחשיך.
הכניסה לשוק והפעילות בתשלום של 25 ש"ח לילד.
כניסה לשוק משולבת עם כניסה למוזיאון וכרטיסיית פעילויות לילד במחיר
40 ש"ח לילד.
לפרטים ולהזמנות: 6771302-02, 6708081-02.
העפיפוניאדה במוזיאון ישראל,
ירושלים
יום ג', 12.8.02
במהלך האירוע -תצוגה אווירית של עפיפוני אוכל
העפיפוניאדה השנתית של מוזיאון ישראל, ירושלים תיערך ביום ג', 12.8.03
בין השעות 16.00-20.00. ביום זה מציע המוזיאון סדנאות לבניית עפיפונים
בשעות הבוקר ואחה"צ והפרחת עפיפונים החל משעה 4 אחה"צ.
השנה לקוח המוטיב המרכזי שיופיע על העפיפונים מתוך התערוכה "שאלה
של טעם - אוכל ואמנות" המוצגת הקיץ באגף הנוער. בעת הפרחת העפיפונים
תעלה לאוויר מעין תערוכת אוכל - המבורגר ענק, נעל מפלפלים אדומים (על-פי
אמנית לילי פורן), "בננה" (על פי האמן אנדי וורהול), "התפוח"
(על פי האמן קלאס אולדנברג), עוגות (על פי האמן תום ויסמן), ועוד.
אירוע העפיפוניאדה הפך למסורת. בכל קיץ מתקבצים ובאים חובבי עפיפונים
מרחבי הארץ, חלקם בונים את העפיפונים בעצמם וחלקם בסדנאות מיוחדות
אשר מציע המוזיאון באותו יום בשעות הבוקר ואחה"צ. שיאו של האירוע
בהפרחת העפיפונים, חלקם גדולי ממדים, בגן הפסלים וברחבת הכניסה החל
מהשעה 4 אחה"צ. שמי המוזיאון הופכים למרבד ססגוני של צורות וצבעים,
והעפיפונים נראים למרחוק.
הכניסה לאירוע - ללא תשלום נוסף וכלולה בדמי הכניסה למוזיאון, הסדנאות
בתשלום.
במהלך היום ניתן לחזות בתערוכות השונות המתקיימות הקיץ במוזיאון -
"התגלות - דימויי ישו בצילום", "סוד ההיכל - בעקבות
גמילת המקדש", "ארון הבגדים היהודי", "שאלה של
טעם : אוכל באמנות" ועוד.
עם שקיעת החמה יוזמן הקהל לצפות בפרוייקט התאורה המיוחד שפועל השנה
בגן הפסלים במוזיאון בשיתוף חברת החשמל. הפסלים מוארים באורות צבעוניים
והגן הופך לקסום.
30 באוגוסט 2003
יצירת מופת של ראובן רובין חוזרת הביתה
מוזיאון ישראל רכש מחדש את יצירת המופת "נוף טבריה"
היצירה מוצגת לקהל בתערוכה במוזיאון
יצירת המופת "נוף טבריה" מאת ראובן רובין , מגדולי הציירים
הישראלים, אשר היתה שייכת לאוסף מוזיאון ישראל, אבדה בדרכה חזרה מתערוכה
במוזיאון היהודי בניו-יורק בשנת 1982. ממשלת ארה"ב שילמה את עלות
הביטוח על הציור שאבד.
באופן מסתורי הגיעה היצירה לשוק הפשפשים ביפו ונרכשה בידי אשה מישראל.
בתקדים משפטי יוצא דופן קבע בג"ץ בפברואר 2003 כי ממשלת ארה"ב
היא הבעלים החוקיים של התמונה.
בימים אלה רכש המוזיאון , בעזרת תורם אנונימי, את היצירה מחדש והיא
תוצג לציבור בתערוכה "מראות מכאן 2 – אוסף האמנות הישראלית במוזיאון
ישראל". לצדה מוצגת יצירת מופת נוספת של רובין - "דיוקן
עצמי" משנת 1923 אשר נרכשה בכספי הביטוח של היצירה הראשונה. תערוכת
" מראות מכאן 2" חוקרת באמצעות נקודות מבט שונות ודרכי התבונות
מגוונות את השתלשלות הסגנון באמנות ישראל החל מתקופת "בצלאל",
דרך הזיקה למזרח, שאפיינה את שנות העשרים , המופשט הלירי של שנות ה-50
האמנות המושגית של שנות ה-70 ועד לאמנות העכשווית הצעירה בת-ימינו.
"נוף טבריה" הוא אחד מציורי הנוף המוקדמים (צויר בשנים
1926-1928), בהם תיעד ראובן את הכינרת ואת העיר טבריה. ברקע נראה רכס
הרי הגליל והגולן המתנשאים מאחורי העננים, ולמרגלותיהם מחלקים מימיה
הכחולים של הכינרת , הבוהקים באור השמש, את זירת הנוף לרוחב התמונה.
בקטע הנוף נראית העיר העתיקה של טבריה, מבוך צפוף של בתים בנויים אבני
בזלת שחורות לצד בתים המסוידים לבן. לצד טור של ברושים מחטיים מתעקלת
הדרך בתוך הנוף ומובילה לעמק הירדן, ומימינה נראות מצבות האבן של בית
הקברות היהודי של טבריה. במרכז התמונה מטע קטן של עצי תמר. בתוך הים
שטה על המים סירת מפרש בודדה ובירכתי התמונה - שני גמלים . בציור זה
מדגיש ראובן את האלמנטים של ישן מול חדש ואת הדיאלקטיקה של מערב מול
מזרח בנוף המקומי. בנייה חדשה מול מבוך הבנייה הערבית וגמלים מול הקדמה
הטכנולוגית הנרמזת על-ידי עמודי החשמל לצדי הדרך וצינור המים המתחבר
לשוליה. פנורמה רחבה של נוף הכינרת שהצייר משקיף עליה מנקודת תצפית
גבוהה נתפסת על הבד כפסיפס של פרטים מעובדים בקפידה המגלים את יחסו
של הצייר לארצו.
מיצב חדש מאת האמנית יעל
רובין
בתערוכה "שאלה של טעם: אוכל באמנות"
במוזיאון ישראל, ירושלים
עבודתה של האמנית יעל רובין "מנגל על הדשא", 2003 המתארת
אווירת שבת וחג בפארק מלא משפחות שבאו ל"מנגל" מוצגת בחלל
למיצבים מתחלפים בתערוכה "שאלה של טעם: אוכל באמנות" במוזיאון
ישראל, ירושלים. בחלל מוצבים צילומים מוגדלים שצילמה האמנית בגן סאקר
בירושלים, בפארק הירקון ובגן צ'ארלס קלור בתל-אביב. ביניהם מפוזרים
אובייקטים "שימושיים". המיצב יוצר אשליה של שעת צהרים בפארק.
מושפעת מציורו הנודע של מאנה "ארוחה על הדשא" אשר צוטט
על-ידי אמנים רבים ב-140 שנות אמנות מודרנית, העבירה יעל רובין את
ה"ארוחה על הדשא" לכאן ועכשיו , לדשא הישראלי ולתרבות המנגל
בשבתות ובחגים. היא צילמה שמיכות פוך, מזרנים, סירים, קומקומים וחפצים
רבים אחרים שהוציאו אנשים ממקומם הטבעי בתוך הבית אל כל פיסת דשא ישראלי,
וטריטוריות שנוצרו בעזרת כסאות וחבלים. עצים הפכו מתלים לפריטי לבוש
ולשקיות זבל וחפצים מוכרים שינו את ייעודם. הפיקניק הפך ל"על
האש" והאחו - לפארק ציבורי או לאי תנועה.
תצלומי העבודה לצדם של חפצים שליקטה האמנית ופיזרה בחלל ושידורים
הנשמעים ברקע יוצרים סביבה שהוצאה מהקשרה ונכלאה באשליית שעת צהרים
בתוך חלל המוזיאון.
במהלך חודש אוגוסט, בימי ג' אחה"צ יערכו מפגשים עם האמנית ולאחריהם
סדנאות מונחות.
טעם עולמי
לרגל התערוכה "שאלה של טעם - האוכל באמנות"
אירועים מיוחדים בחודש אוגוסט באגף הנוער, ברחבי המוזיאון ולאורך השדרה
הראשית
חצר השוק
שוק ססגוני לכל המשפחה באווירה ים-תיכונית לצד התערוכה שאלה של טעם:
אוכל באמנות.
"עושים שוק": מוכרים...שוקלים...אורזים...ואפילו קונים במתחם
השוק המשלב דוכני שוק, פינות בישול ממטעמי השוק, סדנאות, צבעים, ריחות
וטעמים.
חצר השוק פעילה בתאריכים 5.8-26.8 בשעות פתיחת המוזיאון (לא כולל ימי
א'). כניסה לשוק משולבת עם כניסה למוזיאון וכרטיסיית פעילויות לילד
35 ש"חלילד. הכניסה לשוק למלווה (בנוסף לכרטיס כניסה למוזיאון)
10 ש"ח.
לפרטים ולהזמנות: 6771302-02, 6708081-02.
מסע בין הטעמים -תרבות, אמנות ואוכל
פסטיבל ססגוני של ניחוחות
וטעמים מרחבי העולם: מיפן ומהודו, מצרפת וממקסיקו, מאיטליה, מתורכיה,
ועוד בשדרה הראשית ובחוצות המוזיאון.
טועמים תרבות דרך אמנות, אוכל ומוסיקה. שפים המבשלים לעיני הקהל,
מופעי מחול ומוסיקה, סדנאות אמנות וסדנאות בישול, סיורים בתערוכות
המוזיאון, ציור בפיקניק אימפרסיוניסטי, קיפול טורטיות, פיסול בפסטה
ועוד וכן דוכני אוכל לרשות הקהל ממיטב המסעדות.
הכניסה לפסטיבל בימים ד', ה', , ב', ג' בתאריכים 13.8-14.8, 18.8-19.8
בשעות פתיחת המוזיאון כלולה במחיר הכניסה, הפעילויות בתשלום.
לפרטים: 6708960-02 |
 |
מנגל על הדשא
מיצב חדש מאת האמנית יעל רובין של דמויות, חפצים וצילומים גדולי מימדים
שלוקחים אותנו אל אווירת המנגל ויוצרים אשליה של שעת צהריים בפארק.
בתערוכה שאלה של טעם: אוכל באמנות.מ-15.7.03 ועד 15.9.03.
בעקבות המיצב אירועים מיוחדים עם אמנים ושפים ידועים במהלך חודש אוגוסט
בשעות הערב.
לפרטים ולהזמנות: 6771302-02
עוגה באמצע ההצגה
הצגת ילדים עם רונית רמר בביצוע תיאטרון הבמה הקטנה, יום ג, 5.8 בשעה
17.00, באגף הנוער. שחקנית עסוקה הלהוטה אחר עוגות פוגשת את פרדי הטבח
ושניהם "מבשלים" לפני הילדים שלושה סיפורים מצחיקים העוסקים
במאכלים.
תערוכות
בתקופת הקיץ הקהל מוזמן לבקר בתערוכות החדשות: "סוד ההיכל: בעקבות
מגילת המקדש"; "ציידי הרוחות: אמנות מרכז אפריקה מאוסף גסמן";
"התגלות: דמותו של ישו בצילום". כמו כן פתוחות לקהל בתערוכות
"מרדכי ארדון: נוף אינסוף" (עד סוף יולי); "ארון הבגדים
היהודי"; "סיפור בחרוזים: קישוטי גוף, קמיעות ופסלים מאפריקה";
"מראות מכאן 2: אמנות ישראלית"; "מטמורפוזה: גלגולי
צורות באמנות ישראלית צעירה"; "תמונות קצרות" אמנות
וידיאו וצילום"; "סיפורי ויג'י: צילומי עיתונות משנות ה-40"
ובאגף הנוער מוצגת תערוכה אינטראקטיבית ובה פעילויות וסדנאות לילדים:
"שאלה של טעם - על אוכל ואמנות".
"קיץ מחשמל במוזיאון
ישראל"
אירועי קיץ בסימן של אור, אנרגיה וחשמל במוזיאון ישראל, ירושלים
לרגל התערוכה "אור ראשון - רוטנברג ואדריכלות תחנות הכוח בשנות
ה-20 וה-30" בשיתוף חברת החשמל
כל האירועים פרט לאירוע הפתיחה כלולים במחיר הכניסה למוזיאון
לראשונה במוזיאון ישראל -
התזמורת הפילהרמונית ודוד ד'אור בגן האמנות -קונצרט פתוח תחת
כיפת השמים לאור השקיעה
8 ביולי, יום ג' בשעה 20:00
קונצרט פתיחה חגיגי של אירועי "קיץ מחשמל" תחת כיפת השמים
באווירה המיוחדת של גן האמנות
חגיגה של קלסיקל ישראלי ובינלאומי בניצוחו של רפי קדישזון
בתכנית קטעים מיצירותיהם של ביזה ,הנדל ואחרים ושירים מפי דוד ד'אור
בליווי התזמורת בהם: שמור על העולם, קול מהשמים, חסד מופלא, שדמתי,
לו יהי, יד ענוגה,אהבה בת 20 וגרסה מיוחדת לירושלים של זהב. כמו כן
- מחרוזת שירי להקות הנח"ל ולהקת התרנגולים.
דמי כניסה: 95 ש"ח. למנויים 85 ש"ח. הנחות לבעלי דיינרס
וויזה.
מומלץ להזמין כרטיסים מראש לפרטים ולהזמנות 6771300-02 החל מ-9 ביוני.
גן האמנות באור אחר
10-29 ביולי בימים ב, ג, ד ו-ה, בשעות 20.00-22.00
11-21 באוגוסט בימים ב, ג, ד ו-ה, בשעות 20.00-22.00
כלול במחיר הכניסה. בימים ב' ו-ד' כניסה לגן הפסלים בשעות הערב בלבד
. במחיר 10 ש"ח.
גן האמנות כפי שלא נראה מעולם: מידי ערב עם שקיעת החמה יתעורר גן הפסלים
לחיים חדשים על ידי תאורה מתחלפת שתציף את מרחביו בגוונים מרהיבים
ותצור פנטזיה לילית קסומה.
פרוייקט תאורה מיוחד בביצוע חב' מג'נטה ,מעצב דני פישוף ובשיתוף עם
חברת החשמל.
"החשמליה"
16,15,14 ביולי בשעה 20:30 , כלול במחיר הכניסה.
קצב, תנועה, מוסיקה ותאורה במופע יחיד מסוגו של אמני כלי ההקשה חן
צימבליסטה וצחי פטיש. האמנים ינגנו על עמודי חשמל, מבדדים, כדורי אזהרה
ואפילו… על כלי הקשה קונבנציונאליים שיוצרים יחדיו אפקטים מיוחדים
ומוסיקה מקורית מלהיבה.
סימפונית האש
22 ביולי, יום ג' בשעה 20:00, כלול במחיר הכניסה.
סימפונט רעננה בשיתוף עם אמני ראש חוצות בחוויה בינתחומית מרהיבה המשלבת
מוסיקה קלאסית בתזמון מופלא עם חזיון להטוטי אש ואקרובטיקה. ינוגנו
קטעים ממחול האש, מחול החרבות, כרמן , הליצנים ועוד.
העפיפוניאדה ה-18 .
12 באוגוסט 10:00-13:00, 16:00-20:00, כלול במחיר הכניסה.
אירוע ססגוני לכל המשפחה. הפרחת עפיפונים ססגוניים בגן הפסלים וסדנאות
לבניית עפיפונים.
פניני אופרה: אש האהבה
14 באוגוסט יום חמישי, בשעה 20:00, כלול במחיר הכניסה.
קטעי אהבה מפורסמים מהאופרות ריגולטו, לה-טרוויאטה, הספר מסביליה,
טוסקה, כרמן ועוד.
עם התזמורת הקאמרית הירושלמית וסולנים.
הכניסה לכל המופעים כלולה במחיר הכניסה למוזיאון (מלבד למופע של התזמורת
הפילהרמונית).
"סימפוניית האש"
תזמורת סימפונט רעננה במופע משולב עם תיאטרון ראש חוצות
מוזיאון ישראל, ירושלים - יום ג', 22 ביולי בשעה 8 בערב
במסגרת הפסטיבל "קיץ מחשמל במוזיאון ישראל" המציע לקהל אירועים
של אור, חשמל ואנרגיה ובשיתוף חברת החשמל, יעלה ביום ג, 22 ביולי המופע
"סימפוניית האש".
יהא זה אירוע מרהיב המשלב קטעים ממיטב המוסיקה הקאלסית – מחול האש,
מחול החרבות, כרמן ואחרים בביצוע תזמורת סימפונט רעננה . במקביל יערך
במקום מופע אקרובטיקה ולהטוטי אש עם תיאטרון ראש חוצות. בתיאטרון זה
חברים אמני קרקס, להטוטנים ואקרובטים.
המפגש המרתק בין המוסיקה והאש חושף את הפוטנציאל התיאטרלי שמאחורי
הצלילים ויוצר חוויה רב חושית מרשימה, משופעת בהתרחשויות מפתיעות ,
להטוטנות אש, קטעי אקרובלנס ורגעים עוצרי נשימה.
בין היצירות : כרמן מאת ביזה, נבוקו מאת ורדי, ריקודים הונגריים מאת
ברהמס, מחול החרבות מאת חצ'טוריאן, מחול האש מאת דה פאלייה ועוד.
התגלות: דמותו של ישו בצילום
1855-2002
תערוכה המקיפה 160 שנה של אמנות הצילום ומציגה , בין השאר,
עבודות של ג'וליה מרגרט קמרון, אנני לייבוביץ, אנדרה סראנו ומנואל
אלווארז בראבו
מוזיאון ישראל, ירושלים. הפתיחה: 22 במאי 2003
לראשונה, מועלית במוזיאון ישראל תערוכה הבוחנת את ייצוגו של ישו
באמנות הצילום.
אמנות הצילום היא אמנות צעירה. אך היא ממשיכה את המסורת עתיקת היומין
של ציורי ישו והנצרות, וכמוה, מכילה דימויים רבים מאוד של ישו, חייו,
ומותו וסצינות רבות של נושאים ומוטיבים דתיים המתייחסים לברית החדשה.
החל מפורטריט עצמי של הצלם בדמותו של ישו וקדושים אחרים ועד להקה שלימה
המעבירה מסרים או סצינות מחיי ישו ומהנצרות. הדימויים בתערוכה הם כלל
אנושיים, דימויים של סבל, רחמים וקורבן. התערוכה בוחנת את ייצוגו זה
של ישו משתי נקודות מוצא. האחת - השפעת אמנויות אחרות על הצילום, והאחרת
- התפתחותה העצמאית של מסורת הצילום ב-160 השנים האחרונות. הייצוגים
המוקדמים של ישו בצילום נושאים מטען דתי צרוף ואילו הצילום העכשווי
חילוני כמעט לחלוטין, הוא נוטש את המסורת הדתית ומשתמש בסמלים נוצריים
כמטפורה לנושאים חברתיים ופוליטיים וכראייה סאטירית של החברה. בתערוכה
150 עבודות של 80 אמנים בני ארצות שונות ודתות שונות, רובן טרם הוצגו.
אחדות מהן נדירות במיוחד והן לקוחות מאוסף מוזיאון ישראל, מאוספים
ציבוריים ומאספנים פרטיים ברחבי העולם, ממוזיאונים, ספריות, ואמנים.
הוגה הרעיון ואוצר התערוכה הוא ניסן פרץ, אוצר המחלקה לצילום במוזיאון
ישראל, ירושלים. ניסן פרץ אסף וליקט את היצירות מרחבי העולם והוא אשר
הוציא לאור את קטלוג התערוכה המכיל הקדמה מקיפה מאת אוצר התערוכה ומאמר
פרי עטה של אדל ריינהרץ, פרופ' לברית החדשה במחלקה ללימודי דתות באוניברסיטת
מקמסטר, המילטון, אונטריו. בחודש אוקטובר 2002 הוצגה התערוכה בפעם
הראשונה ב"פטרימויין פוטוגרפיק", מוזיאון לצילום בפריז,
ששימש בעבר כמלון המפורסם Hotel de Sully וזכתה להדים רבים. עם סיום
הצגתה במוזיאון ישראל בספטמבר 2003 תוצג התערוכה בהמבורג, גרמניה.
דימויי ישו החלו להופיע בצילום במקביל לתחילת התפתחות הצילום באמצע
המאה–19, וממשיכים להופיע עד היום. התערוכה כוללת צילום מראשית ימי
הצילום בטכניקת הצילום הנושנה (דגאריוטייפ) ומכילה צילומים לאורך השנים
עד ימינו. בתערוכה גישות שונות בתולדות המדיום הצילומי המושפעות מדעות,
רקע אמנותי ורקע דתי כאשר כל אחד מן האמנים מונע על-ידי השפעות ומטרות
שונות. הרבה מהאמנים אינם קשורים לתפישה מסויימת אלא כל אחד מהם בא
מתפישתו האישית הייחודית והנושאים נעים בין הדתי לחילוני, בין הערצת
דמותו של ישו ובין דחייתו. לא תמיד מופיעה דמותו של ישו במפורש. לעיתים
כולל הצילום רק סמל המרמז על נוכחותו.
ניתן להבחין בתערוכה במספר גישות: ביטויים אמנותיים טהורים כמו אלה
של ג'וליה מרגרט קמרון, אן בריגמן, אנדרי סרנו וראוף ממדוב; גישה דתית
בעיקרה כמו בצילומיהם של פרד הולנד דיי ואוסקר ריילנדר; גישה עכשווית
כמו זו של ג'ון דגדייל המציב את הקדוש לעומת החילוני; צילום חברתי
מדיני של ג'ון הרטפילד, אגון סמית ומנואל אלווארז בראבו וצילום מסחרי
כפי שבא לידי ביטוי בעבודותיה של אנני לייבוביץ בביימה את גיבורי הסדרה
הטלויזיונית הסופרנוס מסבים לסעודתם האחרונה. הצלמים הישראלים המיוצגים
בתערוכה הם דגנית ברסט, פסי גירש, מיכה קירשנר, מיקי קרצמן, עדי נס,
ג'ואל קנטור, פבל וולברג, איילת השחר-כהן, בועז טל, שמחה שירמן, אילן
מזרחי, ואפרת נתן.
DINNER DRESS - דיבורים
על דורה
מופע ארוחה מאת האמנית תמר רבן
מוזיאון ישראל, ירושלים - 1,7,8,12,13, במאי
בשעה 21.00
לרגל התערוכה "שאלה של טעם - אוכל באמנות" המוצגת באגף
הנוער ע"ש רות ,מוזיאון ישראל, ירושלים, תעלה האמנית תמר רבן
את המיצג "DINNER DRESS - דיבורים על דורה", מיצג רב-חושי
יוצא דופן ומרתק אשר זכה להתעניינות רבה בארץ ובעולם והוצג ב- 8-1997
בפסטיבל וינה,פסטיבל ציריך בתיאטרון,קמפנגל המבורג ובמקלט 209 בת"א..
בכל אחת מההופעות מוזמנים 24 אנשים לסעוד ארוחת גורמה בת חמש מנות
על "שמלתה" של
תמר רבן ולהקשיב לסיפוריה על דורה.
האורחים יושבים סביב שמלת הערב המפוארת של האמנית תמר רבן שהיא מעין
שולחן-מפה והם מוזמנים להשתתף בטקס הארוחה. השף דניאל זך ממסעדת "כרמלה
בנחלה" בתל-אביב, מבשל במקום את האוכל, אילן גרין מבשל את הצלילים,
פנינה רייכמן רוקמת משפטי אהבה מחוטי צמר המשולבים גם בשערותיה של
תמר, ובוקי גרינברג מארח בדרכו המיוחדת את הקהל. דורה היא אמה של רבן,
אך היא גם דורה של פרויד ולמעשה היא כל אשה. תמר יושבת במרכזו של שולחן
עגול ומספרת סיפורים טריויאליים כביכול, מעין רכילות אינטימית המסופרת
בזמן האוכל. באמצעות הסיפורים והטקסים במהלך הארוחה , משרטטת רבן את
דמותה של אמה דורה, עולה מגרמניה שנעקרה מתרבותה אך נאחזה בה בכל כוחה
למרות חייה הקשים. ביצירה מעורבים אמצעי ביטוי אמנותיים המשתפים את
כל החושים בחוויית העיכול.
המופע הועלה לפני מספר שנים ב"מקלט" בתל-אביב ועורר תגובות
חמות ביותר. לאחר מכן הוצג בעולם -בפסטיבל וינה, בפסטיבל ציריך, בתיאטרון
קמפנגל בהמבורג, ובכל מקום זכה להדים רבים.
המופע יערך בתוך אולמות התערוכה "שאלה של טעם -אוכל באמנות "
המוצגת בימים אלה באגף הנוער ע"ש רות מוזיאון ישראל, ירושלים.
המופעים בחסות "יקבי רמת הגולן" "סולתם רדד" ו"ניופאן".
מחיר למשתתף כולל ארוחת גורמה בת חמש מנות -280 ש"ח (ההצגה למבוגרים
בלבד)
מספר המקומות מוגבל ,חובה להזמין כרטיסים מראש. (ששה מופעים נוספים
יערכו בחודש יוני).
טלפון להזמנות - 02-6771302
מתוך הביקורת -
"המיצג מפתיע בשימוש באביזרים וביצירת רגעים חזותיים
וצלילים הנחרתים בזיכרון...
...כדאי להשקיע בכרטיס היקר מאד,כי רק כך אפשר ליהנות מהחוויה כולה".
סמדר שפי,"הארץ" 3.4.2003.
"...מופע הארוחה של תמר רבן הוא הוכחה לכך שעדיין אפשר לרגש,לגרות,לעורר
בקהל חוויה
טוטלית המפעילה את החושים,נוגעת,מאיימת,מהנה ומרגשת. הצירוף של אוכל
משובח,סאונד,הפקה ואירוח מוקפדים יחד עם סיפורים אישיים וזיכרונות
- עובד".
לביאה שטרן,"סטודיו" כתב עת לאמנות,חוברת 91, מרץ 1998.
הפתיחה - 16.4.03
סיפור בחרוזים: קישוטי גוף , קמיעות ופסלים מאפריקה
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים
תערוכה קטנה ואינטימית במוזיאון
ישראל, ירושלים חושפת סיפור בחרוזים : סיפור שילובם של החרוזים
באביזרי לבוש, בקישוטי הגוף, בקמיעות, ובפסלים ביבשת אפריקה.
לחרוזים נודע תמיד חלק חשוב במסורת האמנות של אפריקה וניתן
למצוא אותם שזורים בחפצים רבים: במסכות מלכותיות של ראשי שבטים
במרכז אפריקה, בכתרים ובכובעים של מלכי שבט היורובה מניגריה,
במחוכים טקסיים של שבט הדינקה מסודן ובקישוטי הגוף של השבטים
מסאי וסמבורו ממזרח אפריקה. |
 |
בתערוכה מוצגות כ-100 יצירות שזורות בחרוזים, כולם מעשה יצירה מפואר,
מקורי וצבעוני. הם מעידים על עושר וכח, משמשים כתחליף לכסף ומשמשים
גם כקמיעות ספיריטואליים ומאגיים. חפצים עשויים חרוזים נועדו גם להבדיל
בין השליטים לפשוטי העם. יצירות מורכבות ומפוארות נועדו לשליטים ויצירות
פשוטות לנתינים. גם הגברים וגם הנשים באפריקה עונדים חרוזים לשם קישוט,
לציון הגיל, המצב המשפחתי והמעמד החברתי. כמו כן תפקידם של החרוזים
להעביר אנרגיות רוחניות ולהבליט את נוכחותו של העונד אותם.
החרוזים עצמם המשולבים בתוך החפצים מקורם בוונציה, הולנד, בוהמיה
ומורביה והם נסחרו באפריקה במאות 18 ו-19.
בין החפצים המוצגים – שמלות וכיסויי גוף, תיקים, נעליים, בגדי גוף,
כתרים וכובעים, שרביטים, כיסויי ערווה, ועוד. נעליים מעוטרות חרוזים
היו לאחד ממלבושי המלכות של שבט היורובה במאה ה-18 כאשר האופנה האירופאית
היתה למודל של חיקוי באפריקה. במאה ה-10 אסרו שליטי שבט היורובה בניגריה
על פשוטי העם את השימוש במטריות ובנעליים, שכן אלה נקשרו בתודעה עם
מעמד המלוכה וראשי השבטים. מוטיב הראש שעיניו דרוכות בחזית הנעל מסמל
את הרוחות העומדות על המשמר מפני צרות אפשריות ובצדי הנעל מופיעות
צורות של כתרים אירופיים המסמלים מלכות וכבוד. כיסויי הערווה ממזרח
אפריקה המוצגים בתערוכה מייצגים את הפריט החשוב ביותר בלבושה של האשה,
שכן הצניעות היא מרכיב חשוב בהתנהגות החברתית. סוגים שונים של כיסויים
אלה מבדילים בין אשה נשואה, אם לא נשואה, ופילגש.
מחוך החרוזים בתצוגה שייך לרועה בקר מסודן. רועי הבקר לא נהגו ללבוש
בגדים פרט למחוך וצבעי המחוך מלמדים על גילו של הלובש.צבעים עזים לצעירי
הרועים,צבעים בהירים למי שעברו את גיל השלושים.
אוצרת התערוכה דורית שפיר. התערוכה תימשך כשנה.
הפתיחה -8.4.03
מראות מכאן 2: אמנות ישראלית מאוספי המוזיאון
ועוד
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים.
באמצעות נקודות מבט שונות ודרכי התבוננות מגוונות נחקרת השתלשלות
הסגנון באמנות ישראל - מתקופת "בצלאל" דרך הזיקה למזרח שאפיינה
את שנות ה-20, המופשט הלירי של שנות ה-50האמנות המושגית של שנות ה-70,
ועד לאמנות העכשווית הצעירה בת-ימינו.
מתחילתה של האמנות הישראלית שזורה בה כחוט השני ההתייחסות לנוף. הנוף
המקודש מול הנוף החילוני, הנוף כמייצג את הערגה לשילוב של אדם וטבע;
הנוף כבסיס של הפשטה; והנוף כביטוי לסוגיות פוליטיות וסביבתיות.
בתחילת המאה ה20 יצר בית המדרש למלאכת האמנות "בצלאל" כלי
יודאיקה וחפצים שימושיים אשר הנוף מהווה בהם נושא מרכזי. אתרים דתיים
וחילוניים בארץ מופיעים ביצירות הללו בזיקה להקשר המקראי וכסמל לערגה
היהודית-ציונית לארץ. בניגוד למגמות של אמני בצלאל ביקשו אמני שנות
ה- 1920 לבטא את יחסם למקום בשפה מודרניסטית שהושפעה מהתפתחות האמנות
באירופה. רוב התיאורים של האמנים המרכזיים בתקופה זו הוא של נופי הארץ
ללא המאפיינים היהודיים המובהקים ועם הדגשת הזיקה למאפיינים המקומיים.
דמותו של הערבי סימלה ביצירות רבות את הקשר המיתי והשורשי לקרקע ואת
החיבור השלם של האדם והנוף. אמנים כגון ראובן רובין ונחום גוטמן ניסו
ללכוד את האור הארץ ישראלי ע"י שימוש בפלטת צבעים בהירה. אמנים
אחרים כגון אנה טיכו יצרו קשר עמוק עם הנוף המקומי על ידי ציור ריאליסטי
בעל מאפיינים אקספרסיביים. במהלך שנות השלושים שהו אמנים ישראלים רבים
בפאריז והושפעו מציירי אסכולת פאריז היהודית. כתוצאה מכך חלה אצל אחדים
מהם נטייה לציור נוף בגוונים כהים ולפעמים גם קודרים יותר.
המשיכה למיתוסים של המזרח הקדום קיבלה את ביטוייה המובהק ביותר בעבודתיו
של יצחק דנציגר כמו ביצירות הסופרים והמשוררים שכונו "כנענים"
בשנות השלושים והארבעים. דנציגר פיסל את דמותו של הצייד המקראי "נמרוד"
(1939) כעשוי מרכיבי המקום (אבן-חול נובית). נמרוד מבטא, בין השאר,
את המיזוג בין דימויי האדם והאדמה. זיקה מסוג אחר לאדמה ניתן למצוא
מאוחר הרבה יותר ביצירותיו של מיכה אולמן המעלות על הדעת סוגיות של
חפירה כדרך של הגנה וחיפוש.
הנוף היווה גם את נקודת המוצא לציירי קבוצת "אופקים חדשים".
למרות שזו שמה לה מטרה ליצור אמנות בעלת מאפיינים בינלאומיים, הרי
סגנון ההפשטה הלירית שזריצקי ועמיתיו פיתחו, היו בהחלט סממנים מקומיים
בהתייחסות לנוף ולאור המקומי. לעומתם, אמנים כגון אברהם אופק עסקו
בסוגיות החברתיות בסגנון פיגורטיבי וישיר והתייחסו לחוויית הפליט והעולה
החדש והשתלבותו במקום ובסביבה.
ההקשרים הפוליטיים שבהתייחסות למקום, עומדים בבסיס יצירתם של פנחס
כהן-גן, דוד ריב, תמר גטר ואחרים, שבהתריסו נגד מיתוסים וסמלים לאומיים
מקובלים.
התמודדות עם נוף מהווה את אחד הנושאים השכיחים באמנות הנוצרת גם כיום.
אמנים אחדים מכוונים את יצירתם אל עבר מחוזות נוף דימיוניים, ולעיתים
מאיימים, ואילו אחרים יוצרים תוך זיקה ברורה לנוף המצוי והנראה לעין.
נושא נוסף המיוצג בתערוכה זו הוא ההתייחסות של מספר אמנים לים. הים
נתפס בין השאר כמקום של מסעות ונדודים, של מעבר בין תרבויות. בהקשר
הישראלי מסמן הים את ההגירה, העלייה מאירופה וההגעה לחופי הארץ.
אוצר התערוכה אמיתי מנדלסון.
מרץ 28,2003
האספן וחוקר האמנות ארטורו שוורץ תרם למוזיאון
ישראל
17 יצירות דאדא וסוריאליזם נדירות
בין היצירות בולטות אלה של סלוואדור דאלי, מאן ריי וז'אן ארפ
היצירות מוצגות לקהל
מאן ריי
מוזיאון ישראל, ירושלים זכה בתרומה חשובה ביותר של 17 יצירות אמנות
דאדא וסוריאליזם, נדירות ורבות ערך. את היצירות תרם אספן האמנות, החוקר
והמשורר ארטורו שוורץ.
התרומה כוללת ציורים, רישומים, קולאז'ים וצילומים נדירים, המשלימים
היבטים משמעותיים באוסף העשיר של המוזיאון לאמנויות אלו, אף הוא בתרומתו
של ארטורו שוורץ. בין היצירות של אמני דאדא בולטים ניתן למצוא כאלה
של מכס ארנסט, מרסל דושאן, מאן ריי, פרנסיס פיקביה, קורט שוויטרס,
ז'אן ארפ, ראול האוסמן, ופרייטג-לורינהובן. כן ניתן למצוא עבודות סוריאליסטיות
מרכזיות מאת אנדרה ברטון, סלוואדור דאלי, אנדרה מאסון וויקטור בראונר
המדגימות את חשיבות ההומור, המקריות, והאי-רציונלי בתנועת מרד אמנותית
זו.
מייד עם הגעת היצירות למוזיאון החלו
ההכנות להעלותן לתצוגה כדי שקהל המבקרים יוכל לחזות בתרומה החשובה.
עתה מוצגות היצירות בגלריה לאמנות מודרנית וליד כל יצירה מופיע
הסבר מפורט. חלק מן היצירות הוצגו בעבר בתערוכה הגדולה שאירגן
המוזיאון "חולמים גלויי עיניים - אמנות דאדא וסוריאליזם
מאוסף ורה וארטורו שוורץ". התערוכה זכתה להדים רבים ולאחר
הצגתה בירושלים הוצגה בסן-פרנציסקו, בטורונטו ובקרוב תוצג בריו-דה
ז'נרו.
לפני ארבע שנים תרם ארטורו שוורץ למוזיאון ישראל אוסף יצירות
דאדא וסוריאליזם המונה כ-750 יצירות מאת 200 אומנים וכן ספריה
המונה יותר מ- 1000 פריטים. זהו אחד האוספים הגדולים בעולם לאמנות
הדאדא והסוריאליזם . תרומה ייחודית זו בהיקפה ובחשיבותה הפכה
את מוזיאון ישראל למרכז עולמי של חקר הדאדא והסוריאליזם.
עתה, עם הגעתן של 17 היצירות הנוספות מתבסס יותר מתמיד מעמדו
של מוזיאון ישראל כמרכז הגדול בעולם לתצוגה ולמחקר אמנות הדאדא
והסוריאליזם. |
סאלבדור דאלי |
הפתיחה - 28 במרס 2003
אור ראשון
רוטנברג ואדריכלות תחנות הכוח בשנות ה-20 וה-30
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים.
סיפורו המרתק ורחב היריעה של פנחס רוטנברג, שבתוך פחות מעשור הפך
חזונו הגדול לייצר חשמל בארץ-ישראל למציאות קיימת. רוטנברג העסיק את
הטובים שבאדריכלי התקופה ובהם אריך מנדלסון, ריכארד קאופמן ואלכסנדר
ברוולד, והם היו לחלוצי האדריכלות המודרנית בארץ-ישראל.
התערוכה "אור ראשון - רוטנברג ואדריכלות תחנות הכוח בשנות ה-20
וה-30" תיפתח במוזיאון ישראל,ירושלים ב-28 במרס 2003.
עם עלייתו של פנחס רוטנברג ארצה, בשנת 1919, הביא עמו חזון גדול ונועז
לייצור חשמל בארץ-ישראל כמנוף לייסודה של מדינה מודרנית.
ב-1921 הצליח להשיג זיכיון בלעדי מהממשלה הבריטית לשימוש במקורות המים
לשם ייצור חשמל. עיקר תוכניתו התבססה על נהר הירדן, אך את האישור הסופי
לשימוש בו השיג רק ב-1926. תחנת הכוח שהקים בנהריים היתה "היהלום
שבכתר" מבין כל התחנות שיזם והקים ברחבי הארץ. היתה זו משימה
אדירה שכללה, מלבד תחנת-הכוח עצמה, גם יצירת אגם מלאכותי ומערכת סכרים
ותעלות לוויסות הזרימה של הירדן והירמוך. בנוסף נבנו במקום מגורים
לעובדי ופקידי החברה.
התערוכה במוזיאון ישראל מציגה את תחנות-הכוח הראשונות שהוקמו בשנות
ה-20 וה-30 על-ידי רוטנברג וצוות האדריכלים שהעסיק, ביניהם אלכסנדר
ברוולד, יוסף ברלין, אריך מנדלסון, ריכרד קאופמן וקליפורד הולידיי.
תחנת-הכוח הראשונה ת"א-יפו (1921-1923) עוצבה בסגנון ניאו-קלאסי
אקלקטי, אך שתי התחנות הבאות בחיפה וטבריה (1923-1925) מסמנות את תחילת
האדריכלות המודרנית בארץ-ישראל.
אחד ממבני המגורים בנהריים היה מעונו של רוטנברג בעת ששהה במקום והוא
כונה "הבית הלבן"
(1929). מבנה זה היה המבנה המתקדם ביותר בארץ באותה תקופה ועמד בכל
הקריטריונים של אדריכלות האוונגרד באירופה של שנות ה-20.
המבנים שהקימו רוטנברג ואדריכליו היו ביטוי לאדריכלות תעשייתית שיכלה
להתחרות בהצלחה, מבחינת האיכות אם כי לא מבחינת הגודל, במקבילותיה
האירופאיות, ולעיתים אף הקדימו את זמנם בעשור.
תחנות-הכוח חיפה א' ורדינג שנבנו בשנות השלושים משקפות שינוי בסגנון
וגישה שמרנית יותר. לעומת זאת, חלליהם הפנימיים של תחנות אלו היו שונים
לחלוטין מאלו של התחנות המוקדמות והקטנות. היו אלו חללים ענקיים הנתמכים
בעמודי בטון מרשימים, הטורבינות ושאר הציוד המכני הוצבו על משטחי ריצוף
בשחור לבן וכל אלו יצרו מראה דרמטי עם משחקי אור-צל חריפים.
רוטנברג גם דאג לעובדיו ופקידיו ויזם בניית שיכונים לעובדי החברה בהדר
הכרמל, בנווה שאנן ובקריית חיים. אף שלא כל התוכניות יצאו אל הפועל,
הן חשובות מבחינת התיכנון המתקדם ששאב השראתו מהתפיסות החדשניות ביותר
באירופה כמו רעיון "הבית הגדל".
 |
מענין לעקוב אחר תהליך התיכנון שפיתח רוטנברג תוך שיתוף פעולה בין
מהנדסיו, משרד התיכנון שהקים והאדריכלים שהעסיק והאופן בו ניהל ביד
רמה את הפרוייקטים המורכבים הללו. בממלכתו התעשייתית היה רוטנברג שליט
יחיד ובעיני רוחו היה הוא האדריכל הראשי. אך היו גם צדדים נוספים באישיותו
ששיקפו את טיבו ההומניסטי והסוציאליסטי בדאגתו לרווחת עובדיו. אם כי
התועלת הכלכלית לא נסתרה מעיניו, היה החזון הציוני הדחף העיקרי ליוזמותיו
ולשאיפתו לביסוס האחיזה היהודית בארץ-ישראל.
התערוכה מתבססת על רישומים ותוכניות מקוריות מאוסף ארכיון חברת החשמל
בחיפה וכן מספר רישומים מארכיון ריכרד קאופמן השמור בארכיון הציוני
המרכזי בירושלים. זו הפעם הראשונה בה מתאפשר לקהל הרחב להתרשם מרישומים
מרהיבים אלו ולצידם קטעים מסרט נדיר המתאר את תהליך הבניה בנהריים
וכן צילומים המתעדים את תהליך הבניה של התחנות השונות. כמו כן יוצגו
מספר מודלים של התחנות שנבנו במיוחד לתערוכה.
השימוש בחשמל נעשה בהדרגה בעולם התעשייה ובחיי היומיום בסוף המאה
ה-19. מתחילת שנות ה-20 והלאה הלכה וגברה הדרישה לחשמל ולמוצרי החשמל
כמו תנורי חימום ואפיה, מכונות כביסה ושואבי אבק. שווקי העולם מתחרים
כיום לספק את דרישתו של הצרכן למוצרי חשמל ממוזערים ומתוחכמים יותר
בעוד שהמשרדים והבתים ממשיכים להתמלא ביותר ויותר אביזרים חשמליים.
התערוכה "אור ראשון - רוטנברג ואדריכלות תחנות-הכוח בשנות ה-20
וה-30" היא תוצאה של שיתוף פעולה בין מוזיאון ישראל לחברת החשמל.
התערוכה נפתחת לקראת יובל ה-80 לחברת החשמל שנוסדה ב-29 במרץ 1923
כ"חברת החשמל לארץ ישראל" על-ידי פנחס רוטנברג.
התערוכה תוצג בביתן פלבסקי לעיצוב במוזיאון ישראל,ירושלים מ-28 במרס
2003 למשך כחצי שנה. בשיתוף חברת החשמל.
אוצר התערוכה - אלכס וורד. המעצב - מרק בוברוביץ.
תמונות קצרות- אמנות וידיאו
וצילום
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים
הפתיחה - 13.3.03
יצירות מאוסף המחלקה לאמנות עכשווית ורכישות חדשות של עבודות מאת
האמנים קנדידה הופר, נוביושי אראקי, פול פייפר , מייקל ג'ו , קלי נופר
ואחרים מוצגים בתערוכה החדשה "תמונות קצרות".
שם התערוכה שאול משם סרטו של במאי הקולנוע רוברט אלטמן, שהתבסס על
אסופת סיפורים קצרים מאת ריימונד קרוור, הנקראת אף היא "תמונות
קצרות". בסרט עובר אלטמן מסיפור לסיפור בדרך האסוציאציה, ויוצר
פסיפס שמקורותיו הם ההתנהגות האנושית על כל המיסתורין שבה וצירופי
המקרים שבניסיונות חיים שונים. גם בתערוכה כל צילום ועבודות וידאו
מרמזים על סיפור אנושי, וכולם יחד יוצרים סיפור אחד של אור וצל או
של פנס-הקסם שהצילום והקולנוע התפתחו ממנו. כמו בכל תערוכה קבוצתית
כמעט, גם כאן נושאי העבודות מתחברים זה לזה בצורה מוזרה ומקוטעת, הנגזרת
מצירופם המתואם יחד.
האמן הצ'יליאני אלפרדו ז'אר משתמש בצילומים דוקומנטריים מאמריקה הלטינית,
מאסיה ומאפריקה, כדי לבחון נושאים מגוונים: מהשפעות פסולת רעילה על
כפר באפריקה והסכנה המאיימת על חייהם של כורי זהב בברזיל, ועד מצבם
של פליטים וייטנמיים הכלואים בהונג-קונג ורצח-העם ברואנדה. ז'אר בוחן
את גבולות אפשרויות הייצוג של הצילום, ודימויי האדם שלו, הקטועים (cropped
image) בדרמטיות, מתייצבים פנים-אל-פנים מול הצופה. גישה שונה לחלוטין
מאפיינת את צילומיו של האמן היפני נובויושי אראקי. אלה מתמקדים בגוף
האישה, המוצג לעתים תכופות כשהוא קשור, בתנוחות מורכבות או אף טקסיות.
עבודותיו מתוארות (גם בפיו) כסוג של סיפורי הרפתקות הערוכים בקומפוזיציות
ספונטניות, שעליהן הוא מוסיף את רגשותיו.
צירוף המילים "short cuts" פתוח ליותר מפרשנות אחת בשפה
האנגלית, והוא מכוון לא רק לדרך הקצרה ביותר ממקום אחד למשנהו, אלא
גם לדבר-מה קצר ומדויק שנעצר בזמן ובמרחב. כל המשמעויות האלה מוצאות
את ביטוין בתרגיל המטפורי הנע בין תמימות לאובדן שניסינו לערוך כאן.
אוצרת התערוכה סוזן לנדאו.
13 במרץ ,2003
פורים במוזיאון ישראל, ירושלים
ביום ד', שושן פורים, 19.3.03 הכניסה חינם למוזיאון ולמופעים
במוזיאון ישראל, ירושלים יערכו השנה אירועי פורים ברוח התערוכה "שאלה
של טעם: אוכל באמנות" הנערכת בימים אלה באגף הנוער. האירועים
יערכו בימים שלישי ורביעי, 18, 19 במרץ 2003 משעות הבוקר ועד אחה"צ.
יום ג' 18.3 המוזיאון פתוח בשעות 10.00-21.00
סדנאות להכנת ליצנים-רעשנים ממכסים של צנצנות בשעות 10:00-14:00, 16:00-19:00
בחדר המיחזור.
מי מפחד ממפלצות - סיפורים ואגדות על מפלצות והכנת מפלצת בסדנה מיוחדת
10:30, בספרייה.
סדנאות פורימיות והכנת אוזני המן במטבח האמיתי המוצב בתערוכה במהלך
היום.
יום ד' 19.3 הכניסה למוזיאון ולמופעים חינם בשעות 10.00-16.00 (סדנאות
בתשלום)
הזמנה למשתה המלך - בואו למסע בעקבות הטעמים עם תחפושות מעוררות תיאבון
ועם גיבורי המגילה במפגש עם הקהל, תחרות תחפושות נושאת פרסים, סדנאות
פורימיות כיד המלך, משתה פורים, מופעים ושלל פעילויות לילדים, מספרי
סיפורים בגלריות המוזיאון, מבשלים שיר, סיפור והצגה עם טבח מיוחד במטבח
שבתערוכה ויין כיד המלך.
(הסדנאות בתשלום) לפרטים ולהזמנות: 6771302-02.
קרקס זוקיני - קרקס מעולם אחר, מטורף, צבעוני מצחיק ולא יאמן, בשעה
11.00
תחרות תחפושות נושאת פרסים ברוח התערוכה "שאלה של טעם" וסדנאות
להכנת כובעים פורימיים.
לפרטים: 6771302-02.
כמו כן פתוחות התערוכות הבאות :
שאלה של טעם - על אומנות ואוכל, נוף אינסוף - יצירותיו של מיכאל ארדון,
אציל בן 6,000 שנה, תערוכת רפי לביא,
סיפורי ויג'י: צילומי עיתונות משנות ה-40 ועוד.
מחודש אפריל 2003 למשך שנה
היכל הספר במוזיאון ישראל ייסגר זמנית לשיפוצים
ולחידושים
היכל הספר במוזיאון ישראל, ירושלים ייסגר זמנית למשך שנה החל מאפריל
2003 ויעבור תהליך נרחב של שיפוצים וחידושים הודות לתרומה מיוחדת שנתקבלה
במוזיאון לצורך זה.
בהיכל הספר מוצגות כיום מגילות מדבר יהודה הנחשבות לתגלית הארכיאולוגית
החשובה ביותר במאה העשרים והנכס התרבותי החשוב ביותר של עם ישראל.המגילות
הגנוזות התגלו במערות קומראן בשנת 1947 והן העתיקות ביותר שנחשפו אי
פעם. מכילות את כתבי המקרא וכתבים נוספים ומספרות את סיפור תולדות
עם ישראל בשלהי ימי בית שני. ההיכל, מבנה יחיד מסוגו בעולם תוכנן בידי
האדריכלים פרדריך קיסלר וארמנד ברטוס ונחנך בשנת 1965 והפך לציון דרך
בארכיטקטורה הבינלאומית ולאתר תיירותי יחיד במינו, בולט ומיוחד בנופה
של ירושלים.
מטרת השיפוצים היא שיפור מצבו הפיזי של המבנה הקיים, והרחבת המתחם
לשיפור חווית המבקרים. השיפוץ לא יפגע בייחודו הארכיטקטוני של המבנה
הקיים.
בתוך המתחם יערכו תוספות והרחבות בניה ויוקמו חללים למילוי פונקציות
חדשות לשירות הקהל - אודיטוריום, חדר אוריינטציה וחדרי הרצאות. כן
יוקם מרכז מידע משוכלל המתעד את נושא המגילות הגנוזות, תכנון ובניית
המבנה הייחודי של היכל הספר. השיפוץ יהפוך את ההיכל למוזיאון חי ודינמי
וישפר את חווית הידע והפוטנציאל החינוכי האדיר, הגלום באוצרות ההיכל.
השנה, לראשונה, הופעל במתכונת ניסיונית פרויקט מיוחד בבתי הספר התיכוניים
המציע את המגילות הגנוזות כיחידת לימודים לבגרות. התכנית מופעלת בידי
אוצר ומנהל היכל הספר דר' אדולפו רויטמן. כמו כן הופק מדריך קולי חדש
להיכל הספר המגיש את סיפור המגילות באופן דרמטי. בעתיד יחנך אתר אינטרנט
חדשני.
במהלך השיפוצים יעברו חלק מהמגילות הגנוזות לתצוגה בתערוכה בינתחומית
חדשה: "סוד ההיכל- בעקבות מגילת המקדש"
אשר תיפתח באולמות המוזיאון ביוני 2003.
התערוכה תוקדש לנושא המקדש ובמרכזה תוצג מגילת המקדש, אחת המגילות
החשובות ביותר להבנת מחשבת ישראל ודת ישראל בתקופת בית שני והמגילה
והארוכה ביותר במידותיה מתוך מגילות במדבר יהודה (אורכה כ-9 מטרים).
כמו כן תציג התערוכה את נושא המקדש כפי שהוא מופיע בשלל ממצאים ארכיאולוגים,
ביצירות אמנות, במגילות נוספות ממדבר יהודה, בחפצי יודאיקה, ועוד.
בעתיד, עם פתיחתו מחדש של היכל הספר יועברו ממצאי בר-כוכבא לתצוגה
באולמות המוזיאון ובמקומם מתוכננת תצוגה חדשה על תולדות התנ"ך
מהתקופה שאחרי כת מדבר יהודה ועד העידן הוירטואלי.
תגלית נדירה של קבורת אציל
מלפני 6,000 שנה
תוצג במוזיאון ישראל, ירושלים החל מ-1 במרץ 2003
תגלית נדירה של קבורת אציל מסוף התקופה הכלקוליתית (לפני 6,000 שנה)
אשר נחשפה במערת הלוחם במדבר יהודה תוצג לקהל לראשונה במוזיאון ישראל,
ירושלים.
בזכות האקלים היבש באזור מדבר יהודה נשמר הנקבר, כשהוא לבוש בחצאית
מעטפת, אבנט ארוך ומפואר מהודק למותניו, וגופתו עטופה בתכריך. לידו
היו המנחות שנועדו ללוותו אל החיים שלאחר המוות.
לאיש, שהיה זקן מאוד לתקופתו (בן 45-50) נערך כנראה טקס קבורה מפואר;
בטקס נמשחו גופו והחפצים הנלווים לקבורה במשחה אדומה המופקת מהמחצב
הברזלי אוכרה.
האציל חי כנראה ביריחו או ביישוב סמוך, ובמותו נשאו אנשי המקום את
גופתו אל מערה מרוחקת במצוק גבוה. מקום קבורתו והחפצים המפוארים שנמצאו
לידו - אריגים, קשת מפוארת, סכין צור ארוך, מקל הליכה וסנדלים - מעידים
כי היה איש רם-מעלה.
האריגים שנמצאו במערה מדהימים בגודלם ובאיכותם - תכריך הפשתן באורך
7 מטרים, וברוחב 2 מטרים נשאר שלם. קצות הבד עוטרו בחוטים צבועים והיריעה
כולה נארגה כנראה בידי 3 אורגות לפחות בנול קרקע גדול ממדים. היריעה
קופלה פעמיים למעין מעטפת בת 4 שכבות שבתוכה הונח הנקבר. כן נמצאו
חצאית פשתן, שהייתה בגד אופייני לתקופה, אבנט פשתן שאורכו כ-2 מטרים
מעוטר בפאר רב בקצותיו. גם האבנט היה פריט בסיסי בלבוש הגבר, והמהודרים
שבאבנטים עיטרו את מותניהם של מלכים ושל אצילים. ליד השלד נמצאו סכין
צור וסנדלי עור, לצדם קשת וחצים, מקל הליכה, סל קנים וקערת עץ.
סנדלי עור הבקר שנמצאו הם מלאכת מחשבת וכמותם לא נמצאו. סכין הצור
הארוך הוא אחד ויחיד ולא נתגלה כמותו בארץ ומסביב לה, ונראה כי הונח
בקבר כפריט מותרות לציון מעמדו החברתי הגבוה של הנקבר.
קשת עשויה עץ זית נמצאה לצד המת שבורה לשניים במכוון, כנראה כחלק מטקס
המכונה "המתת הכלי" , שנועד להמחיש שלא תוכל עוד לשמש בעולם
הזה ומבטיח את מסעה הלאה עם בעליה. קשת זו היא הקדומה ביותר שנמצאה
באזורנו. כן נמצאו חלקי חצים ומקל הליכה מענף עץ ערבה ששימש כסמל מעמד.קערת
העץ וסל הקנים הכילו מוצרי מזון שנועדו לשרתאת האציל בחיים שלאח המוות.
התערוכה מהווה הזדמנות ראשונה להציץ לעולם הקדום באמצעות ממצאים אורגניים
שטרם נמצאו בארץ, וטרם הוצגו בה. הממצאים מוצגים בתערוכה בדיוק כפי
שנמצאו במערה ושלד האציל שוחזר במדויק לפי השלד המקורי.
התערוכה בשיתוף רשות העתיקות וקמ"ט יהודה ושומרון. אוצרת התערוכה
אסנת מיש-ברנדל.
התערוכה מוקדשת לזכרה של אורנית אילן ז"ל, אוצרת רוקפלר 1992-2001
ב11 בפברואר 2003
ציור חושני של הצייר פרנסואה בושה, גדול אמני
הרוקוקו הצרפתי
יוצג במוזיאון ישראל, ירושלים החל מ-11 בפברואר 2003
הציור מתאר את פילגשו של מלך צרפת לואי ה- 15, והושאל למוזיאון ישראל
ממוזיאון וולראף-ריכרטץ, בקלן, גרמניה
הציור "עירומה שוכבת" (דיוקן לואיז או'מרפי) משנת 1751
מתאר את מי שהפכה לפילגשו של מלך צרפת לואי ה-15 בטרם מלאו לה 15 שנה.
לואיז או'מרפי הייתה רק בת ארבע-עשרה כשהפכה לפילגשו של לואי ה- 15,
מלך צרפת. כה רענן היה יופייה הצעיר וכה עזים קסמיה הנשיים עד כי היא
עשתה את הבלתי-אפשרי ודחקה את רגלי הפילגש המלכותית הרשמית, מאדאם
דה- פומפאדור, החוצה ממיטת המלך. מעניין לציין כי דיוקן זה - אחד מתוך
שתי גרסאות שונות מעט - היה שייך לאחיה של מאדאם דה-פומפאדור ועיטר
את קירות חדרונו הפרטי, לצד תיאורי ערום נוספים.
ציור עדין זה, על גוונים השחמחמים, מציג לראווה את חמוקי גווה של
או'מרפי הצעירה. ספרה, שנותר פתוח לרווחה על שרפרף נמוך בסמוך לספה
הסתורה, עונה כהד על תנוחתה, בעוד ענף הנושא שני וורדים (המסמלים,
ברוח אותה עת, את היופי הנשי), מונחים על הרצפה, ומדגישים את אווירת
התום והארוטיקה של ציור זה.
אחד ממקורות המידע הראשיים אודות לואיז או'מרפי (1735 - 1815) הוא
לא אחר מאשר קזנובה, ההרפתקן והכותב הוונציאני המפורסם, המתרברב בזיכרונותיו
כי בילה 25 לילות עמה. קזנובה אף שלח צייר מיניאטורות לצייר את לואיז,
עירומה, שוכבת על ביטנה, בתנוחה מרמזת הדומה לזו המוצגת כאן.
מקור מידע מדויק יותר אודות לואיז הוא יומנו של המרקיז דה-ארג'נסון,
שר
חוץ לשעבר. לדבריו, היא הייתה ממוצא אירי ועבדה כמודליסטית לציירים
וכתופרת בטרם הובאה כפרס אל המלך על-ידי משרתו האישי לבל, לאחר שהמלך
הוקסם מאחד מדיוקנותיה בעירום.
פרנסואה בושה היה צייר בעל מוניטין כשיצר ציור זה.
הוא נולד בשנת 1703 בפריז לאב אמן, נחשב כבר מגיל צעיר למחונן, ושלט
בתחומי התצריב, הרישום והציור. הוא הציג בקביעות בסאלון הפריזאי היוקרתי
ופטרוניו היו מבית ומחו"ל. עד מהרה מצא בושה את דרכו למגורים
בלובר
וב- 1746 החל לקבל הזמנות עבודה מהחצר המלכותית בוורסאיי.
את הדיוקן המפורסם של מאדאם דה-פומפאדור צייר ב- 1750, ואחר-כך המשיך
לצור עבור הפילגש המלכותית שטיחי קיר, רהיטים, כלי פורצליין וכמובן
ציורים נוספים. סגנונו היה על טוהרת הרוקוקו: קליל, משועשע, ארוטי
לעיתים מזומנות, תמיד תוך שימת דגש על ההיבטים הקישוטיים של הנושא
המתואר.
בשנת 1765 התמנה בושה למנהל האקדמיה המלכותית ולראשון ציירי המלך.
הוא נפטר ב- 1770 ונקבר בפריז.הציור יוצג במוזיאון במשך כשלושה חודשים.
ב-6 בפברואר 2003
"זה לא צבר, זה גרניום" רפי לביא, עבודות
1950-2003
התערוכה המקיפה ביותר שהייתה לרפי לביא תיפתח במוזיאון ישראל,
ירושלים
. אוצרת - שרית שפירא
התערוכה המקיפה ביותר שהייתה עד כה לרפי לביא תיפתח ב-6 לחודש פברואר
2003 באולם לאמנות עכשווית, הבניין לאמנות המאה-20 ע"ש נתן קמינגס
במוזיאון ישראל, ירושלים.
רפי לביא (נולד 1937), אחת הדמויות המכריעות ביותר בהיווצרותה של סצינת
המודרניזם באמנות ובתרבות הישראלית: אמן רב-השפעה, אוצר, מבקר אמנות
ומוסיקה, מורה לארבעה דורות של אמנים ישראלים וממעצבי דמותה של "המידרשה"
אחד מבתי האולפנא המרכזיים לאמנות בארץ. בתערוכה מוצגות למעלה מ-200
עבודות של לביא: ציורים, רישומים, צילומים, תרשימים של עבודות מושגיות,
סרטים, עבודות גראפיקה (עיצוב כריכות ספרים, תפריטים למסעדות, דפים
בכתבי עת, תגובות גראפיות פוליטיות) וצ'מבלו עליו הוא צייר. חשיפה
זו של פעילותו העניפה של לביא כוללת עבודות קאנוניות שלו מתקופותיו
השונות בצד עבודות שלא הוצגו מזה יותר משלושים שנה: כמו למשל הסרטים
"סוכריות" (1970) או "מיץ פטל" (1970) וגם הרבה
עבודות שלא נחשפו מעולם עד כה: כמו למשל רישומיו המתייחסים בפרוטרוט
לשירה ולספרות העברית (לדויד אבידן, לאלתרמן, ולסיפורים מסוימים של
עגנון כמו: "בית המידרש" או "סיפורי בדים") הציור
הראשון (1950) שעשה לביא בחייו והוא בן 13 שנה או סידרת הציורים המאוחרת
ביותר שעשה עד כה (ציורים שנעשו בשלהי 2002 ותחילת 2003) החושפת את
העוצמה והעושר הציורי הרב היוקדים בעבודתו גם לאחר שהכריז על עצמו
כמי שפרש מהפעילות הציבורית (ב-1999, עם יציאתו לגמלאות מתפקידו כמורה
וכמרכז לימודי האמנות ב"מידרשה"). התערוכה מלווה בספר (עברי-אנגלי)
בן 450 עמ' ובו יותר מ - 140 רפרודוקציות בצבע, "מיכתב לרפי":
מאמר אישי קצר של יונה פישר (שליווה את לביא בתחילת דרכו ואצר את תערוכתו
במוזיאון ישראל לפני 30 שנה) וטכסט בן 7 פרקים של אוצרת התערוכה, שרית
שפירא, שהוא פרי של מחקר וסידרה ארוכה של ראיונות עם האמן שנערכו במשך
ארבע השנים האחרונות.
 |
התערוכה והספר מבקשים לשקף את מכלול עבודתו של לביא מתוך אספקלריה
המציגה אותו בשונה מהרבה מהדימויים, מהתדמיות וממטבעות הלשון שדבקו
בדמותו. בעיקרו של דבר ניתן לומר כי עבודתו של לביא מוצגת הפעם כ'אמנות
חובקת כל' וכיצירה החומדת את השפע הרב ביותר ממנו יכולה לינוק הפעילות
היוצרת, תוך כדי שבמודע ובמתכוון היא נמנעת מלהמחיש עד תום את אותם
'אוצרות' אליהם מושטות כפיה. זוהי טקטיקה דאדאיסטית-דושאנית ביסודה
- אכן אחד החוטים שעוברים כחוט השני בתערוכה ובספר עוקבים אחר האופן
שבו לביא מתרגם את תפיסת העולם הזו לעולמו הציורי ("דושאן הוא
האמן החשוב לי ביותר" אומר לביא). עבודתו של לביא מוצגת כמצבור
אנציקלופדיסטי של ידע והקשרים: כפניה אל השכל ("ראש" בלשונו)
והאינטואיציה החושית ("גרניום" בשפתו); כהתכוונות אל החלל
הציורי בצד התנועה במימד הזמן (המילים "העתיד" ו"אמנות
היום" מרבות להופיע בעבודותיו), כציטוט של ציירי-מופת מהעבר (פרגונאר,
קורו) בצד יוצרים מודרנים (שטוקהאוזן, קאגל); כעימותן של של האמנות
והמוסיקה (סימון שמותיהם של באך, בטהובן והרצאות על "מוסיקה ואמנות");
כרמיזה על יוצרים ויצירות בקולנוע (כמו דימוי ראש של סוס המרמז על
סצינה אלימה ב"סנדק" של קופולה, רסיסי צבע אדום בהם רואה
לביא רמז לסיום הסרט "טירת הדמים", גירסתו של קורסאואה ל"מקבת");
כהתייחסויות לשקספיר בצד מבטים לעבר ארון הספרים היהודי (ברושמו בעבודותיו
"שולחן ארוך" הוא מתכוון גם ל"שולחן ערוך"); כמנייה
של שולשלות של מנהיגים (גולדה מאיר, דאדו, לוי אשכול, יצחק נבון, שמעון
פרס, אהוד ברק) ואנשי-רוח ( גתה, היינה, שיינברג, ליבוביץ'); כאימוצה
החם של דמות הגאון ואיש- האשכולות היהודי בן תקופת ההשכלה אל חיק ביתו
של זה הגר בלב הכרך התל-אביבי (בכתובתו "אילנה ורפי לביא, רח'
'יונה הנביא 42'" המרבה להופיע בעבודותיו); כהצטרפות אל דמות
הזר והגולה (דימוי יצחק קומר מ"תמול שלשום" של עגנון שהוא
שב וחוזר אליו במהלך השנים דרך הדימוי של "כלב חוצות", החיה
שקומר הפכה ל'אני האחר' שלו). הכוונתו להביא את עבודתו לעבר מבוע של
שפע, חיות ופריון מומחשת בקבוצה גדולה של עבודות המוצגות בתערוכה יחדיו
כשבחלקן הן מעלות דימויים של מקווים ומפלים של מים, ובחלקן דימויי
כדים המגירים מתוכם את נוזליהם. מתוך ריבוי הנושאים המועלים בתערוכה
ובספר מוטעמים במיוחד דימויו של לביא המתייחסים לאירועים פוליטיים
טראומטיים שליוו ומלווים את תולדותיה של החברה והתרבות הישראלית: מלחמת
ששת הימים, מלחמת יום-הכיפורים, מלחמת לבנון, רצח רבין והנסיבות הקודרות
של הזמן האחרון.
המימד האנציקלופדיסטי בעבודתו של רפי לביא יקבל את ביטויו גם בפיזורן
של כמה מעבודותיו בתערוכות ובתצוגות המתקיימות באגפים השונים של מוזיאון
ישראל: כמו באגף לארכיאולוגיה, באגף ליודאיקה, בתערוכת ה"אוכל"
המתקיימת באגף הנוער, בתערוכת "מראות מכאן 2" שתתקיים באולם
לאמנות ישראלית או בתצוגה לאמנות מודרנית. במהלך חודשי התערוכה מתכנן
המוזיאון סידרה של הרצאות ודיונים סביב נושאים מרכזיים באמנות ישראלית
שפועלו של לביא היה כרוך בהם.
התערוכה תוצג במוזיאון כשלושה חודשים.
לבקשת הקהל
מאריכים את התערוכה "שאגאל בישראל"
התערוכה תהיה פתוחה עד 15.3.03
100,000 איש ביקרו בתערוכה עד כה
הדרכות בתערוכה ללא תשלום נוסף בימי שני וחמישי בשעה 12.00
לבקשת הקהל מוזיאון ישראל מאריך את התערוכה "שאגאל בישראל"
והיא תינעל רק ב-15 במרץ 2003. התערוכה שהיתה אמורה להינעל בימים אלה
זוכה להתעניינות רבה. מאז פתיחתה ב- 10 בספטמבר 2002 ועד כה ביקרו
בה כ-100,000 איש, רבים מהם מירושלים וסביבותיה וחלקם מרחבי הארץ,
זאת למרות המצב הבטחוני.
בימי שני וחמישי בשעות הצהרים מלאים אולמות התערוכה במבקרים הבאים
לשמוע הדרכות על האמן, משפחתו ויצירתו האומנותית. רב גם מספר הקבוצות
המאורגנות המגיעות לצפות בתערוכה , ביניהם תלמידי בתי הספר, שוחרי
אומנות ושוחרי המוזיאון.
התערוכה מקיפה את עיקר הנושאים שהעסיקו את מרק שאגאל בתקופת פעילותו
הרחבה והיא כוללת 80 ציורים ועבודות על נייר מתוך האוספים של מוזיאון
ישראל,ירושלים, של מוזיאון תל-אביב לאמנות ושל אספנים פרטיים בארץ.
דגש מיוחד מושם בדימויים הצומחים מתוך המורשת היהודית של האמן וביצירות
שקישרו את שאגאל עם ישראל.
17 בדצמבר, 2002
סיפורי ויג'י - צילומי עיתונות משנות ה- 40
תערוכת חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים
הפתיחה - 17.12.2002 בשעה 6.30 בערב
לרגל הפתיחה ייערך בשעה 5 בערב רב-שיח בהשתתפות צלמי העיתונות
מיכה ברעם,אלכס ליבק, מיקי קרצמן ודויד רובינגר
 |
| Coney Island |
מוזיאון ישראל, ירושלים מציג תערוכת צילומי עיתונות של הצלם הנודע
אשר פליג הידוע בכינויו ויג'י. התמונות הושאלו למוזיאון מידי אספן
האומנות הנדריק ברינסון מגרמניה.
בתערוכה למעלה מ-100 צילומים שהפכו לציוני דרך בעולם הצילום, השפיעו
על דורות של צלמים והפכו את ויג'י לאחת הדמויות הבולטות והמשפיעות
בתחום של פוטו-ג'ורנאליזם, במיוחד בתחום של צילומי חדשות.
הצלם הנודע בשם ויג'י (1968-1899) נולד סמוך ללבוב שבגליציה, השייכת
היום לאוקראינה. הוא היה השני מבין שבעת ילדיהם של רחל וברנרד פליג
ונקרא אשר. ב-1906 היגר אביו לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות כדי למצוא
מקורות פרנסה למשפחתו שעמדה בפני סכנת התרוששות, עקב התגברות האנטישמיות
ותכיפות הפוגרומים. ארבע שנים אחר-כך, ב-1910, הצטרפו אליו בני המשפחה
כולם, והם התיישבו ברובע המזרחי התחתי של מנהטן. אשר, שהיה מעתה ואילך
לארתור, למד בבית-הספר המקומי, ובגיל 15 עזב את הבית ועבד למחייתו
במסעדות ובמכירת סוכריות לפועלי בתי-חרושת.
מפגשו הראשון של ויג'י עם הצילום התרחש ב-1917. באותה עת הוא עבד בסטודיו
שעסק בצילום מוצרים לסוכנים-נוסעים, בהכנת חוברות פרסום למוצרים אלה
ובצילומי ארכיטקטורה של בנייני מנהטן החדשים. ויג'י היה לעוזר צלם
- תפקיד, שכלל באותם ימים את החלפת לוחיות הזכוכית במצלמה והכנת אבקת
המגנזיום למבזק. אחרי שאיבד את משרתו בסטודיו, החל לעבוד כצלם רחוב
- רכוב על סוס פוני ובידו מצלמה מייד שנייה - ועסק בעיקר בצילום ילדי
הרובע המזרחי התחתי.
ב -1921 החל ויג'י לעבוד במשרה חלקית בחדרי החושך של עיתון הניו-יורק
טיימס ובסוכנות הצילום Wide World Photos, לימים Acme Newspictures,
שסיפקה צילומים לשלושת העיתונים הניו-יורקיים: דיילי ניוז, וורלד טלגראם
והראלד טריביון. בסוף 1935, אחרי שלא זכה להכרה המקצועית שציפה לה
(שמו לא נדפס לצד צילומיו), החליט לעבוד כצלם עיתונות עצמאי. הוא עבד
בשעות הלילה בלבד, ועד מהרה קנה לו שם בתחומו והיה ב -1940לצלם בכיר
בעיתון הערב החדש PM. באותה תקופה אימץ לעצמו את הכינוי "ויג'י",
וזה היה לסמלו המסחרי בעודו בחיים וחלק מתולדות הצילום העיתונאי לאחר
מותו.
ויג'י היה צלם עיתונות צהובה חסר-פשרות, אך בה-בעת גם רב-אמן בתחום
הצילום. מקצת מתהילתו אפשר לזקוף לעובדה, שהיה תמיד הראשון שהתייצב
בזירת הפשע ובאתרי האסון. הוא נהג לישון במכוניתו, לצדו רדיו משטרתי
מטרטר, בתא המטען של מכוניתו - מכונת כתיבה, ועל צווארו היתה תלויה
דרך קבע מצלמתו. אם נשמעו קולות ירי, היה ויג'י מגיע למקום האירוע
עוד לפני המשטרה.
בצילומיו האופייניים של ויג'י נראים מעשי רצח איומים, תאונות ואסונות
קשים וקבוצות של סקרנים; ואילו בצילומים אחרים לוכד את העין הסיפור
האנושי ומתגלה מבטו הביקורתי של ויג'י על המעמד העליון בחברה האמריקנית.
ספר הצילומים הראשון שלו, "עיר עירומה", ראה אור ב -1945והיה
לרב-מכר. בצילומים שנדפסו בו נראית ניו-יורק כפי שנתפסה בעיניו של
ויג'י, וחיי הרחוב של העיר מוצגים בה כמעשה אמנות. תיאור חיי הלילה
של ניו-יורק, על כל צורותיהם וניגודיהם ועל המפגש המתמיד בין תרבויות
ומעמדות, משקף את עניינו של ויג'י באדם מן הרחוב ובדמויות מפורסמות
ואנשי החברה הגבוהה כאחד.
אוצר התערוכה - ניסן פרץ והיא תוצג עד אפריל 2003.
הפתיחה- 1.12.02
אורות מהרי האטלס
מבחר נדיר של מנורות חנוכה מצפון אפריקה בתערוכה חדשה במוזיאון
ישראל, ירושלים
אוסף מרהיב ונדיר של מנורות חנוכה מארצות צפון אפריקה – רובן ממרוקו
ומיעוטן מתוניס ומאלג'יר מוצג בתערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים.
חלק מהמנורות טרם נראו ומוצגות כאן לראשונה.
האוסף נתרם למוזיאון ישראל מידי האספן זיידה שולמן ז"ל והוא מייצג
את המגוון המקיף ביותר מאזור זה.
עיקרו של חג החנוכה הוא טכס הדלקת נרות חנוכה, נר לכל יום. יהודי
צפון אפריקה מספרים כי מנורות הפח ששימשו אותם הושלכו לאחר החג. עם
זה, היו מנורות שנשמרו מדור לדור, ולכן ערכן רב בשימור המסורת והמנהגים
של יהדות זו. כבר במאה ה-16 היתה מלאכת הנחושת והפליז שכיחה בקרב יהודי
צפון-אפריקה. יוצרי מנורות החנוכה בארצות אלה היו פחחים, יוצקים ורוקעי
נחושת שעבדו בנפרד מצורפי הזהב והכסף. בערי החוף ובצפון מרוקו השתמשו
לצורך זה בפח-פליז ובפליז יצוק, ואילו בדרום נעשו מנורות החנוכה מאבן
מחוטבת ומסותתת ומחרס וחרס מזוגג בשלל צבעים. המנורות בתערוכה ערוכות
לפי אזור מוצאן, סגנון העבודה והחומרים מהן הן עשויות. ברקע המנורות
מוצגים צילומי המקומות והאנשים כפי שהתגלו לעיניו של זיידע שולמן במסעותיו.
את המנורות מעטרות צורות ציפורים רבות, שלהן משמעות סמלית ומביעות
את הכמיהה של היהודי הנודד המבקש את מנוחתו במשכן אלוהיו.
זיידע שולמן (1890-1983) , בן למשפחה חסידית שהתיישבה בצפת יצא לחפש
פרנסה בראשית המאה וסופו שהגיע לקזבלנקה. חדור בתחושת שליחות להציל
את חפצי הקודש והמורשת התרבותית של קהילת מרוקו ערב הגירתה ארצה ולהעבירן
לישראל יצא למסעותיו בערים ובכפרים, מסעות אשר ארכו שנים רבות.(שנות
ה-40 וה-50). במהלך שנים אלה פגש ברובעי היהודים בעלי מלאכה מהם רכש
את מנורות החנוכה. נראה שאי אפשר לנתק מן האוסף את סיפוריו המרתקים
על מסעותיו בערי מרוקו וכפריה, את תיאורי מראות הנוף הקסומים שהתגלו
לעיניו בהרי האטלס הגבוהים, את פגישותיו עם היהודים בעיירות או את
תיאורי עולי הרגל הרוכבים על חמורים בדרכם לקברות צדיקים.
התערוכה מלווה בקטלוג דו-לשוני. אוצרת התערוכה חיה בנג'מין.
|
|
|
|
