מוזיאון ישראל ,ירושלים | הודעות לעיתונות

מוזיאון ישראל, ירושלים מציג תערוכת צילומי עיתונות של הצלם הנודע אשר פליג הידוע בכינויו ויג'י. התמונות הושאלו למוזיאון מידי אספן האומנות הנדריק ברינסון מגרמניה.
בתערוכה למעלה מ-100 צילומים שהפכו לציוני דרך בעולם הצילום, השפיעו על דורות של צלמים והפכו את ויג'י לאחת הדמויות הבולטות והמשפיעות בתחום של פוטו-ג'ורנאליזם, במיוחד בתחום של צילומי חדשות.

הצלם הנודע בשם ויג'י (1968-1899) נולד סמוך ללבוב שבגליציה, השייכת היום לאוקראינה. הוא היה השני מבין שבעת ילדיהם של רחל וברנרד פליג ונקרא אשר. ב-1906 היגר אביו לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות כדי למצוא מקורות פרנסה למשפחתו שעמדה בפני סכנת התרוששות, עקב התגברות האנטישמיות ותכיפות הפוגרומים. ארבע שנים אחר-כך, ב-1910, הצטרפו אליו בני המשפחה כולם, והם התיישבו ברובע המזרחי התחתי של מנהטן. אשר, שהיה מעתה ואילך לארתור, למד בבית-הספר המקומי, ובגיל 15 עזב את הבית ועבד למחייתו במסעדות ובמכירת סוכריות לפועלי בתי-חרושת.
מפגשו הראשון של ויג'י עם הצילום התרחש ב-1917. באותה עת הוא עבד בסטודיו שעסק בצילום מוצרים לסוכנים-נוסעים, בהכנת חוברות פרסום למוצרים אלה ובצילומי ארכיטקטורה של בנייני מנהטן החדשים. ויג'י היה לעוזר צלם תפקיד, שכלל באותם ימים את החלפת לוחיות הזכוכית במצלמה והכנת אבקת המגנזיום למבזק. אחרי שאיבד את משרתו בסטודיו, החל לעבוד כצלם רחוב רכוב על סוס פוני ובידו מצלמה מייד שנייה ועסק בעיקר בצילום ילדי הרובע המזרחי התחתי.
ב -1921 החל ויג'י לעבוד במשרה חלקית בחדרי החושך של עיתון הניו-יורק טיימס ובסוכנות הצילום Wide World Photos, לימים Acme Newspictures, שסיפקה צילומים לשלושת העיתונים הניו-יורקיים: דיילי ניוז, וורלד טלגראם והראלד טריביון. בסוף 1935, אחרי שלא זכה להכרה המקצועית שציפה לה (שמו לא נדפס לצד צילומיו), החליט לעבוד כצלם עיתונות עצמאי. הוא עבד בשעות הלילה בלבד, ועד מהרה קנה לו שם בתחומו והיה ב -1940לצלם בכיר בעיתון הערב החדש PM. באותה תקופה אימץ לעצמו את הכינוי "ויג'י", וזה היה לסמלו המסחרי בעודו בחיים וחלק מתולדות הצילום העיתונאי לאחר מותו.
ויג'י היה צלם עיתונות צהובה חסר-פשרות, אך בה-בעת גם רב-אמן בתחום הצילום. מקצת מתהילתו אפשר לזקוף לעובדה, שהיה תמיד הראשון שהתייצב בזירת הפשע ובאתרי האסון. הוא נהג לישון במכוניתו, לצדו רדיו משטרתי מטרטר, בתא המטען של מכוניתו מכונת כתיבה, ועל צווארו היתה תלויה דרך קבע מצלמתו. אם נשמעו קולות ירי, היה ויג'י מגיע למקום האירוע עוד לפני המשטרה.
בצילומיו האופייניים של ויג'י נראים מעשי רצח איומים, תאונות ואסונות קשים וקבוצות של סקרנים; ואילו בצילומים אחרים לוכד את העין הסיפור האנושי ומתגלה מבטו הביקורתי של ויג'י על המעמד העליון בחברה האמריקנית. ספר הצילומים הראשון שלו, "עיר עירומה", ראה אור ב -1945והיה לרב-מכר. בצילומים שנדפסו בו נראית ניו-יורק כפי שנתפסה בעיניו של ויג'י, וחיי הרחוב של העיר מוצגים בה כמעשה אמנות. תיאור חיי הלילה של ניו-יורק, על כל צורותיהם וניגודיהם ועל המפגש המתמיד בין תרבויות ומעמדות, משקף את עניינו של ויג'י באדם מן הרחוב ובדמויות מפורסמות ואנשי החברה הגבוהה כאחד.
אוצר התערוכה ניסן פרץ והיא תוצג עד אפריל 2003.

התחלה

חנוכה 2002
מוזיאון ישראל בירושלים מציע
כניסה ללא תשלום לכל הילדים בחג החנוכה

מוזיאון ישראל בירושלים מזמין את כל ילדי ישראל לבקר במוזיאון ללא תשלום במשך כל ימות החג. הדבר מתאפשר הודות לתרומתם הנדיבה של שוחרי המוזיאון.
המוזיאון מציע שפע של תערוכות חדשות וכן מבחר רב של פעילויות , סדנאות והפעלות (הסדנאות בתשלום).

באגף הנוער נפתחה התערוכה "שאלה של טעם - על אמנות ואוכל" ובה אפשר לטעום, להריח, לראות , למשש ולשמוע כיצד מתייחס עולם האמנות לנושא האוכל.
הילדים יוכלו ליהנות מתיאורים של אוכל ביצירותיהם של גדולי האומנים ולשחזר סעודות חגיגיות בחיק הטבע בהשראתם של אומנים אימפרסיוניסטים. כן מוצעות סדנאות של הכנת נרות שמן וחנוכיות, אפיית דמי חנוכה במטבח החדש בתערוכה, טביעת מטבעות ברושמה מיוחדת והכנת "סופגניות לנצח" בחדר המיחזור.
תערוכה חדשה נוספת היא "אורות בהרי האטלס" המציגה מבחר מרהיב של מנורות חנוכה, חלקם מוצגים לראשונה, ממרוקו, תוניסיה ואלג'יריה.

הוארכה תערוכת שאגאל
לאור בקשת הקהל הוארכה התערוכה "שאגאל בישראל" והיא תימשך עד אמצע מרץ .2003. כן נמשכות תערוכותיהם של גדולי האמנים היהודים ג'ייקוב אפשטיין וז'ק ליפשיץ.

התחלה

הפתיחה- 1.12.02
אורות מהרי האטלס
מבחר נדיר של מנורות חנוכה מצפון אפריקה בתערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים

אוסף מרהיב ונדיר של מנורות חנוכה מארצות צפון אפריקה רובן ממרוקו ומיעוטן מתוניס ומאלג'יר מוצג בתערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים. חלק מהמנורות טרם נראו ומוצגות כאן לראשונה.
האוסף נתרם למוזיאון ישראל מידי האספן זיידה שולמן ז"ל והוא מייצג את המגוון המקיף ביותר מאזור זה.

עיקרו של חג החנוכה הוא טכס הדלקת נרות חנוכה, נר לכל יום. יהודי צפון אפריקה מספרים כי מנורות הפח ששימשו אותם הושלכו לאחר החג. עם זה, היו מנורות שנשמרו מדור לדור, ולכן ערכן רב בשימור המסורת והמנהגים של יהדות זו. כבר במאה ה-16 היתה מלאכת הנחושת והפליז שכיחה בקרב יהודי צפון-אפריקה. יוצרי מנורות החנוכה בארצות אלה היו פחחים, יוצקים ורוקעי נחושת שעבדו בנפרד מצורפי הזהב והכסף. בערי החוף ובצפון מרוקו השתמשו לצורך זה בפח-פליז ובפליז יצוק, ואילו בדרום נעשו מנורות החנוכה מאבן מחוטבת ומסותתת ומחרס וחרס מזוגג בשלל צבעים. המנורות בתערוכה ערוכות לפי אזור מוצאן, סגנון העבודה והחומרים מהן הן עשויות. ברקע המנורות מוצגים צילומי המקומות והאנשים כפי שהתגלו לעיניו של זיידע שולמן במסעותיו. את המנורות מעטרות צורות ציפורים רבות, שלהן משמעות סמלית ומביעות את הכמיהה של היהודי הנודד המבקש את מנוחתו במשכן אלוהיו.

זיידע שולמן (1890-1983) , בן למשפחה חסידית שהתיישבה בצפת יצא לחפש פרנסה בראשית המאה וסופו שהגיע לקזבלנקה. חדור בתחושת שליחות להציל את חפצי הקודש והמורשת התרבותית של קהילת מרוקו ערב הגירתה ארצה ולהעבירן לישראל יצא למסעותיו בערים ובכפרים, מסעות אשר ארכו שנים רבות.(שנות ה-40 וה-50). במהלך שנים אלה פגש ברובעי היהודים בעלי מלאכה מהם רכש את מנורות החנוכה. נראה שאי אפשר לנתק מן האוסף את סיפוריו המרתקים על מסעותיו בערי מרוקו וכפריה, את תיאורי מראות הנוף הקסומים שהתגלו לעיניו בהרי האטלס הגבוהים, את פגישותיו עם היהודים בעיירות או את תיאורי עולי הרגל הרוכבים על חמורים בדרכם לקברות צדיקים.
התערוכה מלווה בקטלוג דו-לשוני. אוצרת התערוכה חיה בנג'מין.

התחלה

הפתיחה -19.11.2002
חי, צומח, דומם - ציורי מופת מאירופה
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים

ציורי טבע דומם מעוררים בעת האחרונה עניין מחודש בחקר תולדות האמנות. בתערוכה החדשה כ-30 יצירות פרי מכחולם של אמנים מהמאה ה-17, ובהם באטרה, דה-הים, ון-ביירן, דולארט ואחרים. בשפה סמלית, לעתים נסתרת, מוצג העולם החומרני המאפיין את צרכני האמנות האירופים בתקופת הבארוק.
היצירות בתערוכה , רובן מאוספי מוזיאון ישראל, כוללות ציורים של אמני בארוק הולנדים, פלמים , ספרדים ואיטלקים, לצד דוגמאות עכשוויות בפיסול ובצילום.

הסוגה המכונה "טבע דומם" מתייחסת לציור בצבעי שמן המתאר סידור פרחים, פירות, חיות שניצודו וגם בעלי-חיים ועצמים אחרים מחיי היום-יום. היא החלה לפרוץ בארצות השפלה במאה ה-17 , ובמחצית המאה ניתן לה כינויה בשפה ההולנדית. באותה עת ולמשך שנים רבות אחר-כך, נחשבו ציורי טבע דומם למשניים בחשיבותם לעומת ציורים שתיארו אירועים היסטוריים או סצנות דתיות, אך מעמדם זה לא הניא אספנים חשובים מלאסוף אותם בהתלהבות. עם האספנים נמנו צ'רלס הראשון מלך אנגליה והחשמן פרריקו בורומאו ממילנו. כפי שמלמדת התערוכה, הפופולריות של ציורי טבע דומם לא נעלמה מן העולם, ותיאורי טבע דומם הוסיפו למשוך ציירים גם במאות הבאות.

הפרשנות הפוסט-מודרנית של תיאורי טבע דומם נוטה לסגת מהסמליות כבדת המשקל וגם מהניתוח ההיסטורי ולהתמקד תחתן בהנאה החושית הצרופה שאשפר להפיק מתיאורי הפירות, הפרחים ושכיות החמדה . למרות המילה "דומם, ציורים אלה מפיחים חיים בעזרת אותם עצמים הממלאים את הקיום היום-יומי שלנו ואת ההנאות הרבות של החיים.

התחלה

בלה שאגאל, נכדתו של מארק שאגאל מגיעה לישראל
תפגוש את הקהל בתערוכה "שאגאל בישראל"
במוזיאון ישראל ותהיה אורחת הכבוד באירוע השנתי של ידידי המוזיאון

בלה שאגאל, נכדתו של האמן מארק שאגאל ובתה של אידה בתו, מגיעה במיוחד מניו-יורק כדי לבקר בתערוכה "שאגאל בישראל" המוצגת במוזיאון ישראל וכדי להשתתף באירוע השנתי של אגודת הידידים.

בלה שאגאל-מאייר קרויה בשם אשתו הראשונה והאהובה של שאגאל המופיעה ברבות מיצירותיו. כדר' לתולדות האמנות וכאמנית בעצמה, היא מתמחה בעבודות שאגאל לא רק בזכות הקרבה המשפחתית אלא בתוקף עיסוקה המקצועי ונחשבת למומחית בינלאומית ביצירתו של סבה.
בימים ג', 12.11.02 בשעה 18.00 ו-ה', 14.11.02 בשעה 17.30 היא תדריך את הקהל בתוך התערוכה ותספר בצורה אישית ובלתי אמצעית זיכרונות מבית סבא.

ביום ה', 14.11.02 תהיה בלה שאגאל אורחת כבוד בערב השנתי שעורכת אגודת ידידי המוזיאון בארץ למטרות גיוס כספים. נושא הערב "אוהבים ופרחים" קיבל השראתו מהתערוכה והוא יעמוד כולו ברוח התערוכה. התערוכה "שאגאל בישראל" פרי שיתוף פעולה בין מוזיאון ישראל ומוזיאון תל-אביב זוכה להתעניינות רבה בארץ. בתערוכה דימויים הצומחים מתוך המורשת היהודית של האמן ויצירות שקשרו אותו עם ישראל.
קהיליית העסקים בארץ קשורה קשר הדוק עם המוזיאון והתחייבה דווקא השנה להשתתף באירוע על-מנת לסייע להצלחתו ולאפשר את המשך פעילותו האמנותית של המוזיאון.

בין אורחי הערב ראש הממשלה לשעבר מר אהוד ברק ורעייתו נאוה, נשיא אגודת הידידים של המוזיאון עו"ד יהודה רווה ורעייתו תמי, יו"ר מועצת המנהלים של המוזיאון עו"ד יצחק מולכו ורעייתו שלומית ויו"ר אגודת הידידים מר שלמה נחמה ורעייתו.

התחלה

הפתיחה - 8 בנובמבר 2002
"בראשית היה הקו"
ז'ק ליפשיץ - רישומים ופסלים
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים.

תערוכת רישומים ופסלים של ז'ק ליפשיץ, מגדולי היוצרים במאה ה-20 תיפתח ב-8 בנובמבר במוזיאון ישראל, ירושלים. בתערוכה יוצגו 70 רישומים וכ-30 פסלים.
ז'ק ליפשיץ ( 1891-1973) נולד בליטא ופעל בצרפת ובארה"ב. הוא נמנה עם המנסחים המרכזיים של השפה הקוביסטית בפיסול המודרני והתפרסם אחר-כך בפסלים שביטא בעוצמה רבה את תגובותיו לאלימות, למלחמה ולשואה. התערוכה פותחת צוהר לתהליכי היצירה של ליפשיץ ולשימוש שהוא עשה ברישום ובפסלי-הכנה עד לגיבושם המלא של הצורות, של הרעיונות ושל נושאי יצירתו. הרישומים בתערוכה בהשאלת בנו של האמן, וגלריה מרלבורו, ניו-יורק והפסלים מאוסף מוזיאון ישראל, מתנת אחיו של האמן.

"הפיסול שלי קשור תמיד לחיי"
"מיום ששלטתי בשפתי, התחלתי לספר סיפורים דרך עבודתי, וסיפורים אלו מקורם בחיי היומיום שלי, בפעולותי, בחלומותי ובתקוותי" (ז'ק ליפשיץ)

הצבת רישומיו של ז'ק ליפשיץ ופסליו אלה לצד אלה מאפשרת להבין לעומק את תהליך היצירה של אמן חשוב זה. הרישום היה לו אמצעי לניתוח תהליך ההתבוננות בעולם, וליפשיץ נהג לומר עליו שאין לו קיום עצמאי ביצירתו. קרה שחש כי מיצה את הרעיון לפסל כבר בשלב הרישום ולא המשיך מעבר לו, ולא אחת גם רשם את הפסל לאחר ביצועו, אך בדרך-כלל היו רישומיו מתווים לפסליו. רישומים כאלה מסרטטים נתיב שעורר תמיד עניין מיוחד - מהרעיון, שנהגה בתלת-ממד, למתווה דו-ממדי, המוביל ליצירה בתלת-ממד.

כפסל ריתקה את ליפשיץ הצגתם של אובייקטים מזוויות ראייה שונות, וכשבא לפריז ב-1909, אך טבעי היה שיפנה לקוביזם שפרץ שנים מועטות קודם לבואו. ואולם, את הקוביזם פיתחו פיקאסו ובראק על בסיס תורת הציור של סזאן, והם שאפו לזנוח את הניסיון לחקות את הטבע וביקשו ליצור שפת ציור מובהקת שדווקא תוותר על אשליית התלת-ממד. לכן מרשים כל-כך שליפשיץ ניכס את שפת הציור החדשה למדיום הפיסול. ליפשיץ, מהפסלים הקוביסטים הראשונים, נעזר אמנם בפסלים הקוביסטיים של ארכיפנקו ובוצ'יוני כדי לגבש לו שפה משלו, אך מקורות השראתו היו מגוונים וכללו גם את ציוריו של אל גרקו, אמנות פרהיסטורית, אמנות ארכאית, אמנות ימי-הביניים ואמנות אפריקנית, שאותה הוא גם אסף בשקיקה. המשותף לכל אלה הוא ביטוי אמנותי פיגורטיווי המתרחק מחיקוי.

בקוביזם לא ראה ליפשיץ "אסכולה", "אסתטיקה" או "דיסציפלינה" אלא ראייה חדשה של היקום, חיפוש אחר תחביר חדש. לימים אמר שלמעשה היה ונשאר קוביסט גם כשלא הגביל עצמו לתחביר הקוביסטי, וכי זה הורה לו את הדרך לחירות: החירות להגזים, לקצר, להאריך ולעוות, בלי כל קשר לעולם הנראה. ואכן אפשר להבחין ביצירותיו משנות ה-20 ואילך בקצוות החדים, בקצעים (הפאות השטוחות) ובמסה, המזוהים כל-כך עם הקוביזם.

רוב הפסלים המוצגים בתערוכה הם פסלי-הכנה. בתחילת דרכו יצר פסלי-הכנה בחומר, במעין שלב ביניים לקראת היציקה בברונזה. במשך השנים פיתח העדפה ברורה לברונזה, גם לצורך יצירת פסלי-הכנה. לא כל אחד מהם מומש לפסל, ואלה שמומשו אינם רק גדולים יותר - ניכרת בהם בשלות והם נעדרים את התזזית, המאפיינת את פסלי-ההכנה.

ליפשיץ יצר יותר מ-180 פסלי-הכנה בברונזה ואת רובם, 130 במספר, נתן לאחיו ראובן. ראובן ליפשיץ הקפיד לשמור עליהם כאוסף ובשנת 1970 החליט להעניקו למוזיאון ישראל.

חלל ריק חלל מלא / שקופים לא שקופים

במרכז יצירתו של ליפשיץ עמדה תמיד דמות האדם - מתרחצים, מלחים, ליצנים, נגני גיטרה, אקרובטים, אימהות נושאות את ילדיהן ואף דמויות מן התנ"ך ומהמיתולוגיה - ובכל תקופה נשאה הדמות סגנון אחר.

בתקופה הקדם-קוביסטית יצר ליפשיץ "ראשים אקדמיים" - יצירות השואפות לחיקוי מושלם של המודל.

בשנים 1914 - 1926, התקופה הקוביסטית המובהקת, התעמק בבעיות גאומטריה ובעיקר ב"חתך הזהב" - עיקרון מתמטי שעניינו חלוקת קטע לחלקים שונים בגודלם כך שיחס החלק הקטן לגדול הוא כיחס החלק הגדול לקטע כולו. לחתך הזהב ייחסו כבר באמנות הקלסית תכונות של איזון ושל הרמוניה בין חלקי היצירה.

ב-1927, כעשור לפני מלחמת העולם השנייה, וליפשיץ כבר נתון בשלב הפוסט-קוביסטי, הוא יצר פסלים המכונים "השקופים" - פסלים שבמרכזם חללים פתוחים שנועדו ליצור מוקד של ניגוד, לנקב את המסה. בשנים אלה הדמויות מתוארות בזוגות - נאהבים, נאבקים (דויד וגליית ופרומתאוס חונק את העיט) זוגות חבוקים וגם אימהות עם ילדים. פסליו הופכים דינמיים ומורכבים יותר, וצורותיהם מסקרנות וקשות יותר לפענוח.

משנת 1930 נעשה נושא הפסלים (חטיפת אירופה, לקחי אסון) חשוב מצורתם, אך האמן המשיך לעסוק גם בצורה ובעיקר ביחס שבין מסה לחלל.

במלחמת העולם השנייה הוברח ליפשיץ לארצות-הברית; שם נפתח פרק חדש בחייו האישיים ובעולם יצירתו, והיהדות היתה בו נדבך חשוב - קשריו עם הארץ התהדקו, והוא ביקר בה פעמים מספר, ויצירותיו החלו לשאת תכנים יהודיים, למשל הפסל "תפילה", שהתייחס לשואת יהודי אירופה והפסל "נס" (1947), שהביע את התפעמותו מהקמת מדינת ישראל.

אוצרות התערוכה מאירה פרי-להמן ויהודית שפיצר.

התחלה

8-10 באוקטובר 2002
כנס בינלאומי המוקדש לתרבות ולמסורת של יהודי קווקז בישראל
יערך בפעם הראשונה בירושלים
בכנס ישתתפו חוקרים מהארץ ומהעולם
במוזיאון ישראל ובמכון בן-צבי בירושלים

כנס בינלאומי ראשון בארץ בנושא "היהודים ההרריים: מהקווקז לישראל" יערך בירושלים בתאריכים
8-10באוקטובר 2002. הכנס ידון בהסטוריה, במורשת ובתהליכי עלייתם וקליטתם של יהודי קווקז בישראל.
הכנס יערך מטעם מכון בן צבי, מוזיאון ישראל ירושלים, ג'וינט ישראל, ג'וינט רוסיה, האוניברסיטה העברית, המשרד לקליטת עליה, משרד החינוך, התאחדות עולי קווקז ועיריית ירושלים.

הכנס יתקיים בהמשך לתערוכה "יהודי ההרים - אורחות חיים ומנהגים בקהילת הקווקז" המוצגת במוזיאון ישראל, ירושלים. את התערוכה אצרה בת העדה, לאה שמעאילוב-מקדש לאחר שחקרה את קורותיה ותרבותה במשך שנים מספר. בני הקהילה, שמקורותיה במזרח ובצפון אזור הקווקז, החלו לעלות ארצה כבר באמצע המאה ה-19. עם זאת נותרה הקהילה עלומה, ורק בשנים האחרונות עם העליה מארצות חבר העמים הגיע קיומה לתודעת הציבור. כיום חיים בארץ כ-80,000 יהודים מקווקז.
מטרת הכנס והתערוכה לערוך היכרות מקיפה עם עדה זו, שורשיה, תרבותה ומנהגיה ולתרום לתהליך הקליטה וההתערות בארץ. בין הנושאים שיידונו בכנס - רקע הסטורי וגיאופוליטי, הקווקזים והכוזרים, מסורת ותרבות, בתי הכנסת, גורל יהודי קווקז בתקופת השואה, ספרות ולשון, מעמד האשה, תעשיית השטיחים, תיאטרון ושפה, צבא וקליטה בארץ של הדור הצעיר, בעיות של זהות במעבר מקווקז לישראל ובעיות של התבדלות לעומת השתלבות. במהלך הכנס יוקרנו סרטים על יוצאי העדה ויערכו דיונים בדבר עתידה בארץ.

בכנס ישתתפו חוקרים בעלי שם מן הארץ ומן העולם, ובהם אלו המגיעים לראשונה מקווקז ומרוסיה, אנשי ג'וינט ישראל ורוסיה, מורים ומגשרים, אנשי חברת המתנס"ים, חוקרי עדות ישראל ואנשי משרד הקליטה. ביניהם מרדכי אלטשולר ומיכאל זנד מהאוניברסיטה העברית ירושלים, ברנדה שפר מקיימברידג' - ארה"ב, ראוף גוסנוב מבאקו - קווקז, דן שפירא מהאוניברסיטה הפתוחה תל-אביב, מרק קופוצקי ממוסקבה, יהודית קינג מג'וינט ירושלים ורבים אחרים.
הכנס יפתח במעמד סגן שר הקליטה מר יולי אדלשטיין במוזיאון ישראל, ירושלים ביום ג', 8 באוקטובר 2002 בשעה 18.30. ההרצאות תערכנה במכון בן צבי, ירושלים בימים ד-ה, 9-10 באוקטובר 2002.

התחלה

22 או 24 באוקטובר 2002
מוזיאון ישראל, ירושלים
עיצוב איטלקי, 1945 עד 2000
מאה חפצים מאוסף הטריאנלה במילנו

תערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים
ביתן פלבסקי לעיצוב
בין המוצגים ווספה, למברטה,מכונות כתיבה ומכשירי טלפון
תערוכה נודדת ברחבי העולם המציגה את התפתחות העיצוב האיטלקי ביובל השנים האחרונות, מגיעה למוזיאון ישראל בירושלים ותוצג שם בסוף אוקטובר השנה.

התערוכה הנודדת מציגה 100 חפצים מאוסף הקבע של הטריאנלה במילנו ועוקבת אחר התפתחות העיצוב האיטלקי החל מסוף מלחמת העולם השניה ועד ימינו. בין החפצים פרטי עיצוב שהפכו לקלאסיקה בעולם כולו - אופנועי הווספה והלמברטה, מכונת הכתיבה ולנטיין וטלפון הגרילו, לצד סמלי שנות ה-60 כמו הכיסא המתנפח ומנורת טיציו.
התערוכה מעניקה תמונה רחבה ומרתקת של העיצוב האיטלקי ועיצוב המוצר בארץ זו, המיטיב לשלב בין אסתטיקה וטכנולוגיה ושהצליח ליצור מוצרים המצטיינים באיכותם ומקוריותם יותר מכל מדינה אירופית אחרת, ואשר מעמיד את איטליה במקום מרכזי על מפת העיצוב באירופה.
עשרות מעצבים מיוצגים בתערוכה, החל בג'ו פונטי, ג'ו קולומבו, אטורה סוטסאס והאחים קסטיליוני, וכן ריצ'רד סאפר, מרקו זנוסו, מיקלה דה לוקי, אנדראה ברנזי ואחרים.
תערוכה חשובה זו נותנת מבט כולל על ההתפתחות ההיסטורית של העיצוב האיטלקי מבחינה אסתטית, חברתית ופוליטית לצד התפתחויות טכנולוגיות ושימוש בחומרים חדשים, בעיקר בתחום תעשיית הפלסטיק.
התערוכה מכוונת להציג בצורה הבהירה ביותר את התפתחות העיצוב האיטלקי גם לקהל שאינו בקי בהיסטוריה ובתרבות האיטלקית.

התחלה

"טכס הזכרון הרשמי במלאת שנה למתקפת הטרור בארה"ב
בהשתתפות נשיא המדינה מר משה קצב , ראש עיריית ירושלים מר אהוד אולמרט ושגריר ארה"ב בישראל מר דניאל קרצר
ייערך במוזיאון ישראל
ביום ד', 11.9.2002 בשעה 7.00 בערב
לאחר הטכס תיפתח התערוכה: אחרי 11 בספטמבר
צילומים מאתר מגדלי התאומים בניו-יורק מאת הצלם ג'ואל מאירוביץ

28 צילומים המתעדים את אתר מגדלי התאומים בניו-יורק לאחר הריסתם בהתקפת הטרור ב- 11 בספטמבר 2001, אשר צילם הצלם האמריקאי הנודע ג'ואל מאירוביץ, יוצגו
בתערוכה מיוחדת במוזיאון ישראל לציון יום השנה לאירוע. התערוכה תיפתח מייד לאחר תום טכס הזכרון למתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001 ולציון גילויי הגבורה ועוז הרוח של קרבנות האסון אשר ייערך במוזיאון ישראל, ירושלים.

ג'ואל מאירוביץ היה הצלם היחיד שהורשה להיכנס לאזור האסון. מונע על-ידי רצון עז לתעד את האירוע הנורא יצר הצלם תמונות דרמטיות מהרגעים ששינו את העולם. התמונות מתעדות את פעולות ההצלה, את מאמצי החילוץ, ואת ההרס שזרעה התקפת הטרור על בנייני מרכז הסחר העולמי בניו-יורק. באופן פרדוכסלי מתארים הצילומים חורבן פיזי וסצינות של זוועה באיכות מרהיבה של יופי אמנותי.
הצילומים בתערוכה נבחרו מתוך 5,000 שצילם מאירוביץ באתר. התערוכה נדדה עד כה ב-60 מוזיאונים שונים בערים מרכזיות בעולם, פרוייקט מיוחד שיזמו מחלקת המדינה של ארה"ב ומוזיאון העיר ניו-יורק על מנת לתת ביטוי ויזואלי לטרגדיה, להרס ולחורבן שגרמה המתקפה ומתוך השאיפה למיגור הטרור.
התערוכה במוזיאון בירושלים מוצגת בסיועה של שגרירות ארה"ב בישראל.

ג'ואל מאירוביץ נולד בניו-יורק בשנת 1938. הוא מגדיר עצמו כצלם רחוב המתעד אירועים שגרתיים בחיי היומיום. מאירוביץ זכה להכרה בינלאומית על עבודתו האמנותית כצלם בעל אמירה אישית נוקבת. תערוכות יחיד שלו הוצגו במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק, בארט אינסטיטיו בשיקאגו, במוזיאון סן-פרנסיסיקו לאמנות מודרנית, במוזיאון בוסטון לאמנויות יפות ובמקומות אחרים בעולם. עבודותיו מצויות באוספים של גדולי המוזיאונים, כמו גם באוסף מוזיאון ישראל, ירושלים.
אוצר התערוכה ניסן פרץ. התערוכה במוזיאון ישראל תימשך חודשיים.

התחלה

ספטמבר 11, 2002
אחרי 11 בספטמבר
צילומים מאתר מגדלי התאומים בניו-יורק
מאת הצלם ג'ואל מאירוביץ

הפתיחה 11 בספטמבר-נעילה 11 בנובמבר 2002

ג'ואל מאירוביץ היה הצלם היחיד שהורשה להיכנס לאזור האסון. מונע על-ידי רצון עז לתעד את האירוע הנורא יצר הצלם תמונות דרמטיות מהרגעים ששינו את העולם. התמונות מתעדות את פעולות ההצלה, את מאמצי החילוץ, ואת ההרס שזרעה התקפת הטרור על בנייני מרכז הסחר העולמי בניו-יורק. באופן פרדוכסלי מתארים הצילומים חורבן פיזי וסצינות של זוועה באיכות מרהיבה של יופי אמנותי.
הצילומים בתערוכה נבחרו מתוך 5,000 שצילם מאירוביץ באתר, ואשר הועברו לאוסף הקבע של מוזיאון העיר ניו-יורק.
תערוכת הצילומים נדדה עד כה ב-60 מוזיאונים שונים בערים מרכזיות בעולם, פרוייקט מיוחד שיזמו מחלקת המדינה של ארה"ב ומוזיאון העיר ניו-יורק על מנת לתת ביטוי ויזואלי לטרגדיה, להרס ולחורבן שגרמה המתקפה ומתוך השאיפה למיגור הטרור.
במלאת שנה לאסון תוצג התערוכה במוזיאון בירושלים בסיועה של שגרירות ארה"ב בישראל.

אוצר התערוכה ניסן פרץ. התערוכה תימשך חודשיים.

התחלה

בספטמבר 10, 2002
שאגאל בישראל
תערוכה חדשה במוזיאון ישראל, ירושלים
דגש מיוחד על המורשת היהודית של שאגאל ויצירות הקשורות לישראל

למעלה מ-80 ציורים ורישומים מאת האמן הדגול מארק שאגאל, מאוספי מוזיאון ישראל, מוזיאון תל-אביב ואספנים פרטיים בישראל יוצגו בתערוכה החדשה אשר תיפתח במוזיאון ישראל ב- 10.9.02.
התערוכה מבוססת על יצירות מאוספים פרטיים וציבוריים בארץ, ופרק מיוחד בה מוקדש לזיקתו של האמן למדינת ישראל. התערוכה תקיף את עיקר הנושאים שהעסיקו את שאגאל לאורך שנות פעילותו הרבות ואשר הפכו אותו לאמן נודע בארץ ובעולם. דגש מיוחד מושם בדימויים הצומחים מתוך המורשת היהודית של האמן וביצירות שקישרו את שאגאל עם העם בישראל ומדינת ישראל. יוצגו נושאים האופייניים לו - היהודי הנודד, היהודי והתורה, העיירה היהודית, ויטבסק עיר הולדתו של האמן, החגים היהודים והחיים היהודים, נאהבים ופרחים, שחקנים , מוזיקאים שחקני תיאטרון וליצני קרקס. כמו כן יוצגו רישומים יחידאיים לספרים של האמן ואשתו בלה "פגישה ראשונה" ו"אורות דולקים" וכן איוריו לתנ"ך.
תערוכה זו, פרוייקט משותף ביוזמת מוזיאון ישראל ומוזיאון תל-אביב לאמנות, נועדה להציג את העושר המצוי באוספי האמנות בישראל. רבות מן היצירות החשובות הושאלו ממוזיאון תל-אביב לאמנות, ואילו במוזיאון תל-אביב נערכת במקביל התערוכה "פיקאסו" הכוללת השאלות רבות ממוזיאון ישראל.

שאגאל וישראל
לאורך כל חייו שמר שאגאל על קשר הדוק עם מדינת ישראל והעם היהודי. 8 פעמים ביקר בישראל. יצירותיו בעקבות ביקורים אלה וצילומים שצולמו במהלך הביקורים יוצגו בתערוכה. בין המוצגים- צילום על אניה בדרכו ארצה עם חיים נחמן ביאליק משנת 1931, מכתבים ומסמכים נדירים מביקורים אלו, איוריו על ספרים של טדי קולק ובולים ומדליות ישראלים בעקבות יצירותיו.
ביקורו הראשון בארץ בשנת 1931בחברת בלה אשתו ואידה בתו נערך לרגל הזמנה גדולה ליצור סדרת איורים לתנ"ך. הוא הרבה לסייר בארץ ובביקור זה צייר אף את התמונה "פנים בית הכנסת בצפת" ו"הכותל המערבי", תמונות שיוצגו בתערוכה.
בשנת 1951 הגיע שאגאל לפתיחת תערוכות גדולות שלו בירושלים, בחיפה ובתל-אביב.
בשנת 1957 ביקר שוב בישראל לרגל פרסום איוריו לתנ"ך.
בשנת 1962 הגיע לחנוכת סדרת 12 הויטראז'ים אשר יצר לבית הכנסת במרכז הרפואי "הדסה" בעין כרם. 12 החלונות מייצגים את 12 שבטי ישראל .
בשנת 1963 חזר שאגאל לישראל והחל לעבוד על שטיחי הקיר הענקיים וקיר הפסיפס שיצר לבניין הכנסת ובהם תיאורים של יציאת מצרים . שאגאל הקדיש ציורים אלה לעם בישראל ולמדינת ישראל. רישום הכנה וצילומים יוצגו בתערוכה.
בשנת 1965 הגיע כדי לקדם את ביצוע התכנית לרצפת הפסיפס שבבניין הכנסת.
בשנת 1969 הגיע לרגל טקס חנוכת טריפטיכון שטיחי-הקיר לטרקלין הכנסת.
ביקורו האחרון של האמן בשנת 1977 והוא בן 90 שנה נערך לרגל קבלת תארי כבוד מהעיר ירושלים וממכון וייצמן למדע.

אוצרת התערוכה - סטפני רחום. התערוכה תימשך עד סוף שנת 2002.

מארק שאגאל
מארק שאגאל נולד בשנת 1887 , בעיירה היהודית ויטבסק בביילורוסיה, בן למשפחה חסידית דלת אמצעים. יצירתו האמנותית הושפעה רבות מילדותו ונעוריו בעיירה ומזכרונותיו משם. בשנת 1907 עזב לסנט.פטרבורג ולמד שם באקדמיה לאמנויות. בשנת 1910 לקח אותו תחת חסותו פטרון האמנויות מקס וינוור, אשר סייע לו בדרכו המקצועית ואפשר לו לעבור לפריס. בפריס גילה את הקוביזם ואמנים כמודליאני, לז'ה, ,פיקאסו ומאטיס היו לידידיו. הדמויות והנופים בציוריו עוצבו על פי זכרונותיו מהעיירה היהודית במזרח אירופה - בתי עץ, פרות ועזים ברחובות, הכלי-זמרים ועוד. ציורים באווירה חלומית ופיוטית כשהעצמים והדמויות מרחפים באוויר.
בשנת 1914 חזר לרוסיה וב- 1918 התמנה לקומיסר עממי לתרבות ואמנות בויטבסק, הקים שם את האקדמיה החופשית לאמנות ועמד בראשה. בשנת 1922 עזב את ברית המועצות והשתקע בצרפת . עם כיבוש צרפת במלחמת העולם השניה על-ידי גרמניה הנאצית ברח לארצות הברית וחי בה עד תום המלחמה אז חזר לצרפת לעיר ונס.
נוסף על תמונותיו בצבעי שמן, אקוורל, גואש המוצגים במוזיאונים ובגלריות ברחבי העולם, יצר שאגאל הדפסים ואיורים והתקין תפאורות ותלבושות לתיאטרון ולבלט, פיסל בחומר וביצע יצירות גדולות מימדים לבנייני ציבור . בין אלה בולטים הויטראז'ים לקתדרלה של מץ, התקרה של בית האופרה של פריס, ציורי הקיר בבית האופרה "מטרופוליטן" בניו יורק, קיר זכוכית בכניסה לבניין האו"ם ועיטורים למבנים בואתיקן. התנ"ך, המסורת והפולקלור של יהדות מזרח אירופה היו מקורות ההשראה העיקריים לשאגאל.
שאגאל נפטר בשנת 1985 בהיותו בן 98 שנה.

התחלה

ספטמבר 9, 2002
תערוכת זכרון לאמן מורל דרפלר
מוזיאון ישראל, ירושלים

מוזיאון ישראל, ירושלים יערוך תערוכה לזכרו של האמן מורל דרפלר אשר נהרג בפיגוע בנהריה
ב-9.9.2001.
עבודותיו הכמעט נבואיות של דרפלר הוצגו פעמים רבות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם ואחדות מהן נכללות באוסף מוזיאון ישראל. בתערוכה לזכרו מוצג חתך של יצירותיו, ובהן עבודות וידאו.
אוצר התערוכה - ניסן פרץ.

מורל דרפלר
1956 נולד ברומניה
1961 עלה לישראל
1992 ממקימי "פירמידה - מרכז לאמנים וגלריה לאמנות עכשווית",
חיפה
חי ועובד בארה"ב
9.9.2001 - נהרג בפיגוע בנהריה

לימודים
1981 מכללת ויצ"ו קנדה לעיצוב ע"ש נרי בלומפילד, חיפה

פרסים ומלגות
מלגת קרן התרבות אמריקה-ישראל בשנים: 1980 1981 1988 1990 1991
1991 פרס ז'ראר לוי לאמן הצעיר מטעם מוזיאון ישראל, ירושלים
פרס חברת קודאק, במסגרת הביינאלה לצילום, המשכן לאמנות,
עין-חרוד
פרס משרד החינוך התרבות

תערוכות-יחיד נבחרות
1984 "צמחייה עירונית", הגלריה לאמנות הצילום, תל-אביב
1985 גלריית אינטרנשיונל האוס, ניו-יורק
1988 "דיוקן", גלריה מומנט, המבורג
1989 "חפצים", גלריית ויואן אסדר, פריס
1990 "סיכום זמני", גלריית קרית האמנים, טבעון
1991 "דיוקן", גלריית פורטוליו, לונדון
1992 "ראשים", מוזיאון תל אביב לאמנות
1994 "עבודות 1994-1993" נגא, גלריה לאמנות ישראלית עכשווית,
תל-אביב
"8 אמנים, 8 חללים, 8 מיצבים/שטח הפקר", מוזיאון ישראל,
ירושלים
1996 "הבהובים, שחור ולבן", גלריית ארטספייס, רלייה,
צפון קרוליינה
1997 "הבהובים, שחור ולבן", המוזיאון היהודי, אטלנטה, ג'ורג'יה

תערוכות קבוצתיות נבחרות
1986 הביינאלה הישראלית הראשונה לצילום, המשכן לאמנות,
עין-חרוד
1987 הסלון הבינלאומי לצילום של יפן, טוקיו
1989 "ערוצי זכרון", קמרה אובסקורה, הגלריה, תל-אביב
1990 "גבול השלום", מרכז לאמנות, גבעת-חביבה
1990 "מראות וחזיונות", מוזיאון ישראל, ירושלים
1991 "חדש באוסף", מוזיאון תל אביב
1991 "זהויות ים-תיכוניות", אי און פרובנס, צרפת
1991 "חשיפה לאור", הביינאלה לצילום, המשכן לאמנות, עין-חרוד
1992 "מגמות בצילום הישראלי", בית האמנים, ירושלים
1992 "דיוקן", ארסופ, גלריה לאמנות, רשפון
1993 "גבולות הצילום" גלריית דיאפרמה, מילנו
1993 "החפץ", מוזיאון ישראל, ירושלים
1994 "סצנה מקומית 2", גלריית נגא, גלריה לאמנות ישראלית
עכשווית, תל-אביב
1994-97 "צילום בישראל", תערוכה נודדת באירופה מטעם מוזיאון
ישראל, ירושלים
1994 ארט פוקוס, גלריית פירמידה, חיפה
1995 "דיוקן עצמי", בית האמנים, ראשון-לציון
1995 "בחירת האמן", מוזיאון חיפה החדש, מוזיאון לאמנות
1996 "6 X 6 אינץ", גלריית פופ, סנטה קרוז
1996 "דיוקן בפיאצה", פלאצו ונדימיני, מילנו

אוספים
מוזיאון ישראל, ירושלים
מוזיאון תל אביב לאמנות
הספרייה הלאומית, פריס
מוזיאון חיפה החדש, מוזיאון לאמנות
המשכן לאמנות, עין-חרוד
מוזיאון לצילום, צ'רלריו
מוזיאון ג' ל' מגנס, ברקלי, קליפורניה
אוספים פרטיים

התחלה

אוגוסט 30, 2002
חילופים: 20 אמנים גרמנים וישראלים
פרויקט חילופי אמנים בין ישראל לבין גרמניה הניב שתי תערוכות גדולות בישראל,
האחת במוזיאון ישראל, ירושלים, הנפתחת ביום שישי 30.8.02
השנייה במוזיאון הרצליה לאמנות, הנפתחת במוצ"ש 31.8.02

"חילופים" הוא הפרויקט השישי בסדרת פרויקטים, שמטרתה לקיים דו-שיח בין גרמניה לבין מדינות אחרות באמצעות חילופי אמנים, מפגש ביניהם ועבודה משותפת של אוצרים ממדינות אלה. סיכומו של הפרויקט בתערוכות ובקטלוג של יצירות האמנים במדינות הנדונות.
את הפרויקט יזמה, ארגנה ומימנה לשכת התרבות של חבל נורדריין-וסטפאליה בגרמניה. "חילופים" הוא הפרויקט הראשון שפורץ את גבולות אירופה. קדמו לו הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית לשעבר, בלגיה, איטליה, פולין וספרד.
"חילופים" הניב שתי תערוכות גדולות במוזיאון ישראל, ירושלים, ובמוזיאון הרצליה לאמנות, שתפתחנה ב-30 וב-31 באוגוסט, ושלוש תערוכות בגרמניה, שתפתחנה במחצית מרס 2003.

20 אמנים עכשוויים מובילים, 11 ישראלים ו-9 גרמנים נבחרו על-ידי צוות מקצועי של אוצרים ואנשי אמנות כדי להשתתף בפרויקט "חילופים". אמות-המידה לבחירתם היו איכות היצירה ושייכותה לשיח האמנותי העכשווי. בחבר השופטים היו סוזן לנדאו ממוזיאון ישראל, דליה לוין ממוזיאון הרצליה, מבקר האמנות מיכאל לוין, דיטר רונטה ממוזיאון בון לאמנות, רינגו ברטש ממוזיאון אם אוסטוול שבדורטמונד ומרטין הנשל ממוזיאון קייזר וילהלם בקרלפלד.
האמנים הנבחרים התארחו ועבדו במדינה המארחת כחודשיים, וחוו אותה, את תרבותה ואת אורחות-חייה. יצירותיהם יוצגו בתערוכות בירושלים ובהרצליה ובשלושת המוזיאונים בגרמניה.
האמנים הישראלים: עדו בר-אל, פאוול וולברג, גל ויינשטיין, אוהד מרומי, רותי נמט, יהודית סספוטס, ברי פרידלנדר, זויה צ'רקסקי, דורון רבינא, אדם רבינוביץ' וגיל שני.
האמנים הגרמנים: יוקקו אנדו, אולריך גנת, אושי הובר, ואדים סכרוב, מרקוס ליננברינק, הייקה מוטר, שטפני פך, ינס ריינרט ומרטין שוונק.

בתערוכה במוזיאון ישראל כשישים יצירות - ציורים, פסלים, מיצבים, צילומים ועבודות וידאו. האמן הישראלי, דורון רבינא, ביצע ציור-קיר מיוחד לתערוכה. בעבודותיהם של מספר אמנים כבר ניכר השימוש שעשו בחומרים שנמצאו לפניהם בארצות המארחות, דוגמת הצלמים הישראלים פאוול וולברג, ברי פרידלנדר, והאמניות רותי נמט וזויה צ'רקסקי (אשר פיתחו, כל אחת בנפרד, נושאים שהחלו לדון בהם עוד כשעבדו בצוותא). חומרים ישראלים ניתן כבר למצוא בעבודותיהם של האמנים הגרמנים מרקוס ליננברינק, אושי הובר, יוקקו אנדו ואולריך גנת. בתערוכה במוזיאון הרצליה מוצגות עבודות של כל האמנים , על חלק מהם מושם דגש מיוחד.

חמישה מוזיאונים משתתפים בפרויקט: מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרת יהודית שפיצר; מוזיאון הרצליה לאמנות, אוצרת, אוצרת-ראשית דליה לוין; ובגרמניה: קונסטמוזיאום בון, אוצר, מנהל המוזיאון, פרופ' דיטר רונטה; מוזיאום קייזר וילהלם, קרפלד, אוצר, מנהל המוזיאון ד"ר מרטין הנטשל; מוזיאום אם אוסטוואל, דורטמונד, אוצר ד"ר טייפון בלג'ין.
קטלוג בשלוש שפות - עברית, אנגלית וגרמנית - ילווה את התערוכות.

התחלה

לפרטים נוספים - מחלקת עיתונות, 6708868-02