ב-1905 עבר שץ לברלין, מקום מושבה של ההנהגה הציונית לאחר מותו של הרצל, כדי לעשות נפשות לרעיון הקמת בית-הספר לאמנות "בצלאל" בירושלים. הוא התגורר אצל אפרים משה ליליין, גדול המאיירים הציונים באותה תקופה וידידו הקרוב של הרצל, והתוודע שם אל ד"ר פרנץ אופנהיימר, פעיל ציוני ותומך גדול של רעיון ההתיישבות השיתופית, ואוטו ורבורג, פרופסור לבוטניקה, מומחה לשאלות התיישבות ולימים נשיא התנועה הציונית. השניים נרתמו בהתלהבות ליוזמה, ויחד עם שץ נפגשו עם מנהיגים יהודים, נדבנים ואמנים ועמלו על גיוסם של גופים שונים, ציוניים ולא ציוניים, לטובת הקמת המוסד ששץ חלם עליו. רעיון "בצלאל" קרם עור וגידים.

ב-1905 היה "בצלאל" מפעל התרבות הציוני המוביל. חזון המוסד והבנת יעודו הושפעו מן התפיסה שרווחה בקרב הציונים בראשית המאה ה-20 ושחזתה עתיד גדול למזרח-התיכון: אלפי צליינים ותיירים ינהרו אליו, יעשירו את הארץ וישוועו לרכוש מוצרים בעלי משמעות דתית ומזכרות אופייניות.

הקדמה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

אנשי הוועד המנהל של "בצלאל" ראו בעיני רוחם, כיצד לימוד מלאכת-מחשבת ואריגת שטיחים יסייעו בפרנסתם של אנשי "היישוב היהודי הישן" ובגיבושו של דור יהודים פעילים ויצרנים, אשר יחליף את אותו חלק מן העם היהודי שנסמך על שולחנם של אחרים.


א"מ ליליין,
תו-ספר של בוריס שץ, 1905

למאגר התערוכות , מוזיאון ישראל | מוזיאון ישראל, ירושלים | כל הזכויות שמורות © מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-
To The Israel Museum Exhibition Online | The Israel Museum, Jerusalem | Copyright © The Israel Museum, Jerusalem 1995-