שץ חלה מאוד. הרופאים אסרו עליו לפסל, והוא השקיע את שארית כוחותיו בציור. אחרי סגירת "בצלאל", ניסה לשוב ולגייס תרומות בארצות-הברית, כדי להפיח אש בגחלים הכבויות שהיו פעם המוסד שיצר. הוא נע ונד בין ערי ארצות-הברית, עם תערוכת חפצי "בצלאל" ויצירותיו שלו בתוך קרון נגרר מאחורי מכונית. במרס 1932 אושפז בבית-חולים בדנוור שבקולורדו, ומשם כתב לבנו ביד רועדת: "כתוב לאמא לעתים קרובות, אבל אל תזכיר שיעשו לי ניתוח[...] צריך לעשות ל'מאוז [מעז] יצא המתוק'. אם ידעו שאנוכי שוכב חולה אז יעזרו בעד 'בצלאל'. כתוב לכותבים בז'ורנלים. אם המה יצעקו נגד החלטות שאושרו נגדי ונגד 'בצלאל', אז יוכל להיות שיעזרו לי ". כך, בן 65, בודד ומרוחק מבני משפחתו, מארץ-ישראל ומ"בצלאל" נפטר בוריס שץ על שולחן הניתוחים. חצי שנה היתה גופתו מוטלת בחדר-המתים של בית-החולים בדנוור, כי משפחתו נותרה בחוסר כול ושום גוף ממסדי לא נרתם להבאתה לקבורה בארץ.

 

הקדמה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

. בוריס שץ, ירושלים 1930

למאגר התערוכות , מוזיאון ישראל | מוזיאון ישראל, ירושלים | כל הזכויות שמורות © מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-
To The Israel Museum Exhibition Online | The Israel Museum, Jerusalem | Copyright © The Israel Museum, Jerusalem 1995-