חלק ניכר מזמנו של שץ הושחת על ויכוחים ומחלוקות עם חברי הוועד המנהל של המוסד בברלין. הוא היה איש החזון, והממונים עליו כבלו מבחינתו את ידיו ושמו את חזונו בסד המציאות. שץ העצמאי והאינדיווידואליסט ראה את עצמו מחליט בלעדי בסוגיות השונות הקשורות לניהול של "בצלאל". הוא התעקש על כך ש"בצלאל" יהיה ברבות הימים אקדמיה לאמנות יפה, ובעיניו היה הפן הזה של המוסד חשוב יותר מבתי-המלאכה. אנשי הוועד המנהל חשבו אחרת. מבחינתם חשוב היה לייצר מוצרים, לספק פרנסה ולזכות בהכנסות. סלע מחלוקת נוסף בין שץ ובין הוועד המנהל התגלע בתחום השיפוט האמנותי ותפיסת מהותה של אמנות לאומית. אנשי הוועד ביקרו באופן בוטה את איכותם של מוצרי "בצלאל". הם ראו בעיטורים בסגנון הפרחוני והמסתלסל של ה"אר-נובו" סגנון מיושן שאיבד מזוהרו ומן הקסם שהיה לו בסוף המאה ה-19, וגם סלדו מן המוטיבים היהודיים שהופיעו על המוצרים.

ב-1913 הודח שץ לזמן-מה מניהול בתי-המלאכה; ב-1915 החלה תקופה ארוכה של קשיים גדולים בלוויית אסונות כלליים כגון הרעב והמגפות שפשו בירושלים; ובחורף 1917, חמישה ימים לפני כיבוש ירושלים בידי האנגלים, גורש שץ שהיה נתין זר לדמשק, ומשם לטבריה ולצפת.

הקדמה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

משה עם לוחות הברית, 1918,
גבס

למאגר התערוכות , מוזיאון ישראל | מוזיאון ישראל, ירושלים | כל הזכויות שמורות © מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-
To The Israel Museum Exhibition Online | The Israel Museum, Jerusalem | Copyright © The Israel Museum, Jerusalem 1995-