בן זומא אומר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה, ואחר כך אכל. ואני משכים ומוצא כל אלה מתוקנים לפני. (בבלי, ברכות נח ע"א)

הפיכת התבואה ללחם, מן הגרעין עד לכיכר, היא תהליך ארוך ורב- שלבים. ראשיתו בזרע הנטמן באדמה, צומח, מבשיל ונקצר, המשכו בטחינת הגרעינים לקמח, ולבסוף עיבוד הקמח לבצק, התפחתו ואפייתו לכיכר של לחם.
עם תבואות הלחם נמנות החיטה, השעורה, השיפון ושיבולת השועל. כיום החיטה היא צמח המאכל העיקרי בעולם, בהיותה המקור למזון הבסיסי ביותר, המכיל את היסודות החיוניים לאדם.
גידול התבואה הוא תהליך המורכב ממספר רב של פעולות חקלאיות: חריש, זריעה, קציר, אילום, דיש, זרייה, כבירה, איסום וטחינה. כל אלה נעשו בעבר בעבודת יד בלבד. אולם כיום, בעולמנו הטכנולוגי, נעשית רוב העבודה בעזרת כלים ממוכנים. בארץ זורעים את החיטה בסתיו -באמצעות מחרשות מכניות החורשות, זורעות ומדשנות גם יחד; באביב קוצרים אותה- בעזרת הקומביין, המשלב את רצף הפעולות שמן הקציר ועד לדיש.
באולם זה מוצגים תצלומים, כלים עתיקים וכלים מראשית המאה העשרים, הממחישים את תהליך ייצור הלחם, מהטמנת הזרע באדמה ועד שכיכר הלחם הטרייה מגיעה אל שולחננו.

זולטן קלוגר, זריעה, כפר אברהם, 1935
באדיבות ארכיון הצילומים, הקרן הקיימת לישראל