ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד (שמות כה, ל)

קרבן לחם הפנים היה מורכב משתים-עשרה חלות ערוכות בשתי שורות. באוהל מועד היו עורכים את החלות על שולחן מיוחד, מחוץ לפרוכת, ואחת לשבוע היו מחליפים את הכיכרות. בימים שבית המקדש היה קיים, היו אופים את הלחם בערב שבת ומניחים אותו על שולחן שיש באולם הכניסה. ארבעה כוהנים היו עורכים את השולחן: שניים היו נושאים כל אחד שש כיכרות ושניים היו נושאים כל אחד בזיך של לבונה שהיו מקטירים עם הלחם יחדיו. לפניהם נכנסו ארבעה כוהנים אחרים, והם הוציאו את הכיכרות של השבוע שחלף והניחו אותן על שולחן של זהב באולם הכניסה, ערוכות באותו סדר, ואת הלבונה הישנה היו מקטירים. עתה רשאים היו הכוהנים לאכול את הלחם הזה. לפי המסורת, הלחם נשמר טרי במשך כל ימות השבוע ודרך נס לא התעפש ולא יבש (משנה מנחות יא).