"פת לחם שניתנת מן הלב תספיק לאלף" (פתגם עממי)

בדת האסלאם לא נודעת ללחם חשיבות פולחנית כמו ביהדות ובנצרות. אך למרות היעדרו מן הפולחן, בחיי היומיום מייחסים ללחם קדושה. מכנים אותו "ברכת האל" או "ספר האל" (כינויו של הקוראן). לקדושהזואיןביטויבריבויצורותודגמיםאובייחוססמליותמיוחדת ללחם, אלא במעמד שמקנים לו. אין משליכים לחם, ואם נפלה פרוסת לחם ארצה ירים אותה המוצא אל מצחו, יישק לה ויאמר "בשם האל" ויניחה במקום מוגבה.
במסורת המוסלמית עיקר חשיבות הלחם במתן צדקה ובהכנסת אורחים, ויש לו תפקיד גם ברפואה העממית. יש הנוהגים לטמון לחם מתחת לכרית החולה, או להעביר פרוסה על גופו, ובתוך כך אומרים פסוקי שבח לאל ומבקשים מרפא לחולה.
מבחר לחמי החג המסורתיים הוא מצומצם, אולם בעת האחרונה ניתן למצוא בשווקים לקראת הרמדאן לחמים מיוחדים לחג ואפילו חלות.