סוג הלחם הראוי לפולחן לחם הקודש היה סלע מחלוקת קשה בין הכנסייה המערבית-הקתולית והכנסייה המזרחית-האורתודוקסית, ואחת הסיבות לפירוד ההיסטורי ביניהן בשנת 1054 . הכנסייה הקתולית מזהה את "הסעודה האחרונה" עם סעודת ה"סדר" ולפיכך לחם הקודש שלה הוא מצה (הוסטיה). הכנסייה האורתודוקסית, לעומת זאת, מקדימה את זמן ההתרחשויות ומדגישה את סמיכות הסעודה לזמן הקרבת קרבן הפסח ולפיכך מקדשת לחם מותפח. משמעויותיו של לחם הקודש, המוענק בטקסי המיסה או האוכריסטיה למאמינים שהיטהרו, באות לידי ביטוי בדימויים המוטבעים בבצקו בעזרת חותמות. חותמות לחם מן המאות השישית והשביעית לספירה שהתגלו באזורנו הם עדות לקדמותו של המנהג.
בארץ קיימות כעשרים וארבע עדות נוצריות שונות, וכך התפתח עושר של מנהגי אפייה ואופני קידוש הלחם והענקתו, וכמובן שפע של חותמות. רוב החותמות המוצגים כאן שייכים לכנסייה המזרחית.
אפיית לחם קודש רוסי
הכנסייה הרוסית הלבנה, הר הזיתים, 2005
צילם: עמי ברעם
