ראשיתו של ה"לחם האחיד", המוצר שהפך למושג, בתקנות ממשלת המנדט. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התעורר בארץ מחסור בקמח ובחיטים מיובאים, ולכן נקבע שהלחם ייעשה מתערובת קמחים מיוחדת - "קמח סטנדרד פלשתינאי (א"י)". לחם זה היה עגול, כהה ודחוס, ומשקלו 1 ק"ג או 1/2 ק"ג. כדי להבטיח אספקה סדירה של מוצר יסוד זה, הונהג פיקוח על ייצורו ועל מכירתו.
בעקבות העלייה ההמונית והמצוקה הכלכלית שלאחר הקמת המדינה, הונהגה תכנית ה"צנע", ובמסגרתה נקבעו משקלו ומחירו של הלחם האחיד ומחיר זה סובסד, שכן לציבור גדול היה זה המצרך העיקרי בתפריט היומי. סבסוד הלחם האחיד נמשך עד תחילת שנות התשעים.
אף שצורתו וצבעו השתנו, הלחם האחיד נשאר בעשרות שנות קיומו לחם עממי ומושג סמלי, ושאלת מחירו היא מדד לקשב החברתי של פוליטיקאים לציבור. |
