לחם! בקרב עדות ודתות בארץ - הלחם בטקסי מחזור החיים
 
English דף הבית מן הגרעין עד הכיכר לחם ופוליטיקה הקדושה שבלחם הלחם בטקסי מחזור החיים

סיפוריהם האישיים של האופים המתועדים כאן משקפים את תהליך התמקצעותו של ענף אפיית הלחם בארץ. תהליך זה התנהל בשני ערוצים - ייצור לחם תעשייתי מחד גיסא והתמחות אישית באפייה בעבודת יד מאידך. בתוך כך נפרש לפנינו פרק מן ההיסטוריה הפוליטית, הכלכלית והחברתית של היישוב בארץ מסוף המאה התשע-עשרה ועד היום.
נשות היישוב הישן הכינו את בצק הלחם בבית והביאו אותו לאפייה בתנור השכונתי, שהיה למקום מפגש חברתי תוסס. אולם היו ביניהן נשים יזמות, שהמחסור דחף אותן לחפש פרנסה, והן התקינו בביתן תנור והחלו לאפות לחם למכירה. כך החלו המאפיות המסחריות בארץ.
גלי העלייה ארצה בשנים הבאות העשירו את מגוון הלחמים. עדות רבות שמרו על מסורת האפייה הביתית הקהילתית שלהן. לצדן הוקמו מאפיות שכונתיות ומשפחתיות בידי אופים מקצועיים שהעלו את רמת האפייה בארץ. הצורך באספקתלחםלאוכלוסייה ההולכת וגדלה יצר את מפעלי הלחם הגדולים, והם בלעו בהדרגה את המאפיות השכונתיות. תעשיית הלחם הפכה אוטומטית והמונית.
עליית רמת החיים בעשורים האחרונים והחשיפה לתרבויות האפייה המערביות הולידו מחדש את הביקוש ל"לחמי בריאות" וללחמים "טבעיים", הנאפים בעבודת יד. השאיפה לחזור אל שיטות אפייה מסורתיות החזירה גם את העניין בלחמי העדות והביאה לפריחתה המחודשת של האפייה העדתית.


אריה אלנר, מאפיית קיבוץ עין-השופט, 1984
באדיבות ארכיון עין-השופט

האתר, טקסט ותצלומים © מוזיאון ישראל,ירושלים.1995-2006