לחם הקודש מוענק למאמין הנוצרי בשכבו על ערש דווי כסקרמנט אחרון, בתקווה שבאכלו ממנו יירפא, אך בעיקר הוא נועד לסייע לו לעבור את ייסורי הגסיסה. בכך הופך הלחם לחפץ מתווך בין עולם החיים והעולם שלאחר המוות. תפקיד זה בולט במיוחד בעדה הארמנית - בעצם נתינת לחם הקודש בפי המת, שעה שארונו מוצב בכנסייה. למאמין הנוצרי המוות נתפס כרגע הגאולה והכניסה בשער החיים האמיתיים.
לחם בפי המת בטקס אשכבה ארמני
צילם דנצ'ו ארנון
|
