בעלי המאפיות העדתיות למיניהן מעידים כי הם הראשונים לדעת על פטירתו של אדם בקהילה, שכן אז עליהם למהר ולאפות כמות גדולה של לחמים למשפחה האבלה ולמנחמים. בשבעת ימי האבל אין האבלים מכינים את אוכלם לעצמם, אלא קרוביהם והקהילה דואגים להם ומספקים את מזונם, ובכלל זה את הלחמים. סוכות האבלים בקהילת יהודי קווקז מאופיינות בערמות לחמים סדורות לאורך השולחנות. מנהג אבלות נוסף היה מקובל בקרב יהודי קווקז והוא להניח על אדן החלון בבית הנפטר פיסת לחם ומלח, כדי ש"המת יצא שבע לדרכו".