"קח את זו שידיה מרוחות בבצק, היא אשת חיל" (פתגם עממי ערבי)

בצק תופח באמצעות שאור או שמרים הוא סמל פריון נפוץ במנהגי חתונה רבים. בכפרים של מוסלמים, דרוזים, צ'רקסים ואף נוצרים ברחבי הארץ נהוג להוביל את הכלה לבית חתנה בתהלוכה צוהלת. על מפתן הבית מקבלת הכלה מידי חמותה פיסת בצק (אל-ח'מירה) והיא מדביקה אותה מעל משקוף פתח הכניסה ומטביעה בה את צורת ידה. טביעת יד זו בבצק היא סגולה להגנה מכל רע, והבצק מסמל את דבקותה במשפחתה החדשה, שתביא עמה מזל טוב, פריון ושגשוג. יש שהחתן מדביק גם הוא פיסת בצק לקול יללות השמחה של הנשים. נשות משפחת החתן, המכינות את פיסות הבצק ומעטרות אותן מבעוד יום, דואגות לכך שיהיה דביק, שכן אם הבצק נושר חלילה, אות מבשר רעה הוא. פיסות הבצק המעוטרות מסמנות את בתי הכפר שנערכה בהם שמחה.

בצק כקמע
הדבקת בצק מעוטר מעל משקוף בית החתן בעת כניסת הכלה לשם
צילמה יהלום בובטה בגוש חלב בחגיגת חתונתם של אנש ואזאד ח'לח'יל