חגיגת בר-המצווה היא מנהג חדש יחסית, שהחל להתגבש רק במאה השש-עשרה בקרב יהודי אשכנז, והם העניקו לו את שמו. בחגיגה זו מקבל עליו הנער בן השלוש-עשרה את "עול המצוות" ולראשונה מניח תפילין, עולה לתורה וקורא את ההפטרה. חותמת את הטקס סעודה חגיגית עם חלה הדורה. כיום מקובל להפריד בין העלייה לתורה ובין החגיגה. זו נערכת באולם שמחות ובו מפארות את שולחן המשפחה חלות בדגמים שונים. בעת האחרונה רווח בקרב חוגים מסוימים המנהג לציין את התבגרות הבנות באופן דומה. החלות החגיגיות מבטאות את הצטרפותם של הנערים והנערות לקהל המבוגרים.