שני מקרים שאירעו לאחרונה עוררו בבריטניה דיון תקשורתי חסר תקדים הנוגע למשמעות העיצוב. המקרה הראשון היה ההתפטרות בכעס גדול של ג'יימס דייסון (ממציא 'דייסון',שואב -האבק -בלי -שקית) מתפקידו כיושב -ראש חבר הנאמנים של מוזיאון העיצוב בלונדון. גדשה את הסאה מבחינתו תערוכה שהוקדשה לקונסטנס ספריי, 'כוהנת סגנון -חיים' מאמצע המאה ה -20, שכונתה בפי כול 'מעצבת סידורי פרחים' - מעין מרתה סטיוארט (מעצבת אמריקנית וכוכבת תכניות בישול) שהקדימה את זמנה. דייסון, שסבר שתפקידו העיקרי של מוזיאון לעיצוב הוא להדגיש את הקשר שבין הנדסה לטכנולוגיית הייצור, מצא טעם לפגם בתערוכה שכזו. האירוע השני היה החלטת חבר השופטים של אותו מוזיאון להעניק את התואר היוקרתי 'מעצב השנה' להילרי קוטאם, שבניגוד לשאר המתמודדים, איננה מעצבת אלא פעילה חברתית המאמינה בכל מאודה בשימוש ב'חשיבה עיצובית' לטיפול בבעיות העמוקות של תפקוד לקוי בתחום השירות הציבורי, ובעיקר בבתי -הסוהר, בבתי -הספר ובשירותי הבריאות. שני האירועים הללו מעלים את השאלה: מהו בעצם עיצוב? במאה ה -20 שימשו כיסאות אבן -בוחן עיקרית לחשיבה מתקדמת, כמותם גם מכשירים ביתיים שנועדו לחסוך עבודה, פתרונות דיור להמונים, ומאוחר יותר גם מוצרי חשמל נישאים. אך שני האירועים שצוינו כאן עומדים במרכזו של שיח חדש שבמסגרתו התרחבה משמעות העיצוב בעולמנו הפוסט -מודרני והפוסט -תעשייתי ופנתה לדרך שאין ממנה חזרה. מעמדו של הדימוי שווה לזה של יצירת האמנות; ערכו של השירות גבוה לעתים מזה של המוצר; הסביבה הבנויה היא רעיון מטפיזי גדוש בכוחות סמויים; החידוש מבוקש יותר מן החדש; והעיצוב, שהפך מזמן בעיני רבים לשם נרדף לביטוי הזול 'מעוצב', משיב לעצמו שמץ מן המשמעות המופשטת והנאצלת שהיתה לו בעברו.

התערוכה 'חומר למחשבה' מציגה שניים מנושאי הדגל החשובים ביותר לגישה זו של המאה החדשה. פיונה רייבי ואנתוני דאן קיבצו אסופה של עבודות עיצוב 'ביקורתי' - פתרונות ספקולטיוויים וטיפוליים לפחדים ולתשוקות של בני -האדם. מוצרים המספקים את ה'העונג המורכב' (במילותיו של מרטין אמיס) של בדיחה רצינית. אוסף הדוגמאות נפלא, ומשמש עדות מוצקה להשפעתו של הזוג היוצא -דופן הזה על דור שלם של בוגרי המכללה המלכותית לאמנות ( RCA ) בלונדון. סם הכט וקים קולין מ'אינדסטריאל פסיליטי', מעצבי המוצר המבריקים ביותר בבריטניה, בוחנים תדיר את המכשירים ואת החפצים בחיינו. גם הם מעצבים ביקורתיים, בדרכם, המפנים את חציהם כלפי צריכת היתר והמורכבות הטכנולוגית המופרזת. בעולמם של השניים - אותו 'נוף' שהם מזכירים לרוב - החפצים, אף שאינם חלק אורגני מסביבתם, משתלבים היטב בהקשר הפיזי שלהם ואף נדמים בו חיוניים. מעודד להיווכח שדווקא שני נציגי הפשטות הללו מצליחים ללכוד את תשומת -הלב של המסחר הבינלאומי, שכן מקובל לחשוב שזו נמשכת בדרך -כלל אל עיצוב המשאיר עקבות גסים יותר ומובנים מאליהם.

אלכס וורד, האוצר המוכשר וחד -העין של מוזיאון ישראל, כינס יחדיו קבוצה זו של אנשי מקצוע ויצר תערוכה מרתקת שלא זו בלבד שהיא משקפת את זמננו; היא גם אוצרת בתוכה הבטחה בנוגע לעתידו של העיצוב. אנו שמחים שדווקא ישראל, בעלת מסורת של יצירתיות וחדשנות, שבה עדיין רב מאוד החדש, היא הבמה להצעות עיצוב מעוררות מחשבה שכאלה. אנו חשים כי השותפות בפרויקט כה חשוב היא זכות גדולה שנפלה בחלקנו, ומודים למנהל המוזיאון ג'יימס סניידר על תמיכתו הנלהבת. גיוסם של אנשי Graphic Thought Facility , המעצבים הגרפיים הבריטים הבולטים ביותר היום, לעיצוב הפרסום הזה, משלים את ייצוגם של התנאים השוררים היום לעיצוב בבריטניה, תחום שהמועצה הבריטית שמחה לתמוך בו.

למאגר התערוכות , מוזיאון ישראל | מוזיאון ישראל, ירושלים | כל הזכויות שמורות © מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-
To The Israel Museum Exhibition Online | The Israel Museum, Jerusalem | Copyright © The Israel Museum, Jerusalem 1995-
דף הבית  
ג'יימס סניידר
מנכ"ל על -שם אן וג'רום פישר
מוזיאון ישראל, ירושלים
 
אמילי קמפבל
אחראית לעיצוב ואדריכלות במועצה הבריטית, לונדון
רות אור
סמנכ"לית המועצה הבריטית לתרבות, ישראל
 
אלכס וורד
אוצר לעיצוב ואדריכלות
מוזיאון ישראל, ירושלים
 
אנתוני דאן ופיונה רייבי  
תודות