עתידני** תאגידים מזינים אותנו בתמונה של חיי אושר נצחי, שבה הטכנולוגיה היא הפתרון לכל בעיה. בחזיונות הטכנו - אוטופיים הללו אין מקום לספק או למורכבות. אנשים הם סטראוטיפים, ותפקידים חברתיים ותרבותיים נותרים בלי שינוי.

הפרויקטים בתערוכה זו נעים מתחת למעטה הבוהק הזה. הם משתמשים בעיצוב כאמצעי לבחינת ההשלכות החברתיות, התרבותיות והמוסריות הנובעות מהטכנולוגיות ומסגנונות - החיים הצצים חדשים לבקרים. כל הפרויקטים מדגימים גישות קונספטואליות וביקורתיות חדשות לעיצוב מוצרים ושירותים המעשירים את חיינו, אם כי לא בהכרח נוחים יותר. הם מטרידים, חתרניים, הומוריסטיים ופיוטיים.

רוב המעצבים, ובמיוחד מעצבי המוצר, תופסים את העיצוב כדבר ניטרלי, נקי וטהור. אבל כל עיצוב הוא אידאולוגי: תהליך העיצוב טעון בערכים המבוססים על ראיית עולם מסוימת, על דרך ייחודית לבחינת המציאות והבנתה. העיצוב בכלל נחלק לשתי קטגוריות רחבות: עיצוב מאשר ועיצוב ביקורתי. הקטגוריה הראשונה מחזקת את המציאות כפי שהיא כעת ותואמת את הציפיות התרבותיות, החברתיות, הטכניות והכלכליות הקיימות. רוב תחום העיצוב משתייך אליה. בקטגוריה השנייה לא רואים במצב הנוכחי את האפשרות היחידה, ויש בה ביקורת של המצב השורר כעת באמצעות עיצוב המגלם ערכים חברתיים, תרבותיים, טכניים או מוסריים חלופיים. עבודות העיצוב בחלק זה של התערוכה נכללות כולן בקטגוריה השנייה.

אף שתפקידו העיקרי של העיצוב כיום הוא לספק מוצרים חדשים - קטנים יותר, מהירים יותר וטובים יותר - יש גם מקום לעיצוב שונה, כזה המדרבן למיצוי עד תום של הפוטנציאל התרבותי והאסתטי הגלום במוצרים ובשירותים יומיומיים. עיצוב המעלה שאלות מנוסחות בקפידה וגורם לנו לחשוב, מציב למעצב אתגר לא פחות מעיצוב הפותר בעיות או מוצא תשובות, ואינו נופל ממנו בחשיבותו.

הפרויקטים בתערוכה קרובים לאופנה עילית, לתכנון מכוניות, לתעמולה עיצובית ולחזיונות עתידניים. אך אין הם באים להציג את חלומות המגזר התעשייתי, למשוך עסקים חדשים, לנבא מגמות אופנתיות חדשות או לבחון את השוק. מטרתם לעורר שיח ודיון בקרב המעצבים, אנשי התעשייה והציבור הרחב בנוגע לתפקיד שמשחקים המוצרים בעיצובן - ותכופות גם בהגבלתן - של החוויות היומיומיות שלנו. חומרי הגלם בעיצוב זה הם ערכים חברתיים, פסיכולוגיים, תרבותיים וטכניים.

הקושי בפיתוח פרספקטיווה ביקורתית בעיצוב נעוץ בעובדה, שמעצבים בכלל ומעצבי המוצר בפרט, רואים בערך החברתי של עבודתם חלק בלתי - נפרד מכוחות השוק. עיצוב המתרחש מחוץ לזירה זו מעורר חשדנות ונתפס אסקפיסטי או לא מציאותי. בגילומו הרע ביותר, עיצוב המוצר רק מחזק את ערכי הקפיטליזם העולמי. הוא עוזר לייצר ולשמר את התשוקה למוצרים חדשים, מבטיח התיישנות, מעודד אי - שביעות רצון מהקיים ורק מתרגם ערכי מיתוג לחפצים. תחום העיצוב חייב לנסח עמדה אינטלקטואלית משל עצמו שאם לא כן, הוא עלול לאבד את אמינותו האינטלקטואלית ולהיתפס סוכן של הקפיטליזם ותו לא.

מקומו של תחום העיצוב - בתווך בין הצרכן לבין התאגיד - מושלם ליצירת דיון באמצעות הצעות עיצוב בנושאי טכנולוגיה, צרכנות וערכי תרבות. אך עליו לפתח קודם כול אסטרטגיות תקשורת חדשות ולעבור מנרטיבים של הפקה וייצור לנרטיבים של צריכה. הווה אומר, עליו להסיט את הדגש מהאובייקט ומהדרכים ליישומו אל עבר החוויות שהוא יכול להציע.

אך כדי שעיצוב מסוג זה יהיה יעיל, הוא חייב לספק עונג, או ליתר דיוק, לספק סוג של חוויה, שאותה מכנה הסופר הבריטי מרטין אמיס 'עונג מורכב'. אחת הדרכים למימוש יסוד זה היא פיתוח של בדיונות ערכיים. אם במדע בדיוני הטכנולוגיה היא לרוב עתידנית והערכים החברתיים שמרניים, הרי שבבדיונות ערכיים ההפך הוא הנכון. בתרחישים אלו הטכנולוגיות מציאותיות, ובדיוניים, או לפחות מעורפלים ביותר, הם דווקא הערכים החברתיים והתרבותיים. המטרה היא לעודד את הצופים לשאול את עצמם מדוע הערכים הגלומים בהצעה נדמים 'בדיוניים' או 'לא - מציאותיים', ולבחון את המנגנונים החברתיים והתרבותיים המגדירים מציאות או בדיון. הרעיון אינו לשלול, אלא לעודד דיון ושיח על תפקידם של המוצרים בחיי היומיום. הפרויקטים בתערוכה עושים זאת באמצעות פיתוח פריטים חלופיים, לעתים מגרים במקצת, שמטרתם לעורר את הקהל באמצעות הומור, תובנה, הפתעה ופליאה.

במקרה זה 'השעיית הספק' מכרעת - אם הפריטים מוזרים מדי, יתייחסו אליהם בביטול; הם חייבים להיות מעוגנים בדפוסי התנהגות אמיתיים. הגישה מבוססת על תפיסת הערכים כחומר הגלם שממנו נוצרים החפצים. הגשמתם של ערכים בלתי שגורים באמצעות חפצים היא אחת הדרכים של העיצוב להפוך כלי חשוב בביקורת חברתית. הצעות העיצוב המשורטטות בבדיונות ערכיים מעוררות עניין בשל הפוטנציאל השימושי והתכליתי הגלום בהן. אחד האתגרים העיקריים בשימוש בבדיונות ערכיים הוא בשאלה כיצד להפוך אותם לתקשורתיים - אנחנו צריכים לראות אותם בשימוש, ממוקמים בחיי היומיום, אולם באופן שישאיר מקום לדמיונו של הצופה. איננו מוכרחים להשתמש במוצרים בעצמנו, די שנדמיין את השימוש בהם כדי שיטביעו בנו חותם. בדיונות ערכיים אינם יכולים להיות ברורים מדי, כי אז הם עלולים להיטמע במוכר ובידוע. המפתח טמון אפוא במוזרות קלה - אם יהיו מוזרים מדי יבטלו אותם מיד, אם לא יהיו מוזרים דיים ייספגו אל תוך המציאות היומיומית.

כמה מעבודות העיצוב בפופ - נואר משיגות זאת על - ידי שהן שואבות את הצופה אל תוך עולם מקביל, מעניינות אותו באמצעות שירה ואסתטיקה, ומשקפות לא כל - כך סוגיות אלא עיסוק במקומות ובחללים דמיוניים, מוליכות אותנו לעבר עולמות חלופיים, כמו אביזרים לסרט פיקטיווי. אחרות יכולות בנקל להתקיים בעולם כמות שהוא, אבל מושכות את תשומת - הלב לסוגיות מסוימות. הן חותרות תחת שפת הצורך והתפקוד ומנצלות אותה ליצירת פרובוקציה. הן רבות - רבדים - פונקציונליים, אסתטיים, אבל ביקורתיים - לא רק צופות מן הצד אלא מהוות חלק מן העולם. רובן עוסקות ביכולתם של המוצרים לענות על צרכים פסיכולוגיים שלרוב אינם זוכים להכרה. העבודות מקבלות על עצמן תפקיד טיפולי ומאפשרות לנו להקרין עליהן את תסכולינו, עוזרות לדמיין עולם אחר שבו צרכים זנוחים ורגשות חבויים מתקשרים לעולם חומרי ותעשייתי של חפצים בייצור המוני.

החפצים המוצגים ב'פופ - נואר' מאפשרים הצצה לעולם שבו מוצרים, רהיטים ושירותים מתחילים לשקף רעיון עמוק ומורכב יותר של משמעות ההוויה האנושית. הם מכירים ואף מהללים את 'האנשים האמיתיים' על היותם יצורים מבולבלים, מלאי סתירות וחסרי היגיון. כל פרויקט הוא אתגר ייחודי לתפיסה הרווחת של בני - האדם כ'משתמשים' מנותבים, שימושיים ויעילים, אך בסופו של דבר לא - מוגשמים.

** עתידנים, פוטורולוגיסטים בלעז, עוסקים בחיזוי העתיד מההיבט הטכנולוגי והחברתי

למאגר התערוכות , מוזיאון ישראל | מוזיאון ישראל, ירושלים | כל הזכויות שמורות © מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-
To The Israel Museum Exhibition Online | The Israel Museum, Jerusalem | Copyright © The Israel Museum, Jerusalem 1995-
דף הבית  
ג'יימס סניידר
מנכ"ל על -שם אן וג'רום פישר
מוזיאון ישראל, ירושלים
 
אמילי קמפבל
אחראית לעיצוב ואדריכלות במועצה הבריטית, לונדון
רות אור
סמנכ"לית המועצה הבריטית לתרבות, ישראל
 
אלכס וורד
אוצר לעיצוב ואדריכלות
מוזיאון ישראל, ירושלים
 
אנתוני דאן ופיונה רייבי  
תודות