 |
 |
אל עבודתו של סם הכט התוודעתי בהתקופה ששימשתי פרופסור לעיצוב תעשייתי במכללה המלכותית לאמנות ( RCA ). כעבור זמן פכשתי גם את קים קולין בעת שלימדה במחלקה לאדריכלות במכללה. שני המוחות ושני תחומי העיסוק שלהם חברו יחדיו עם כינונו של הסטודיו 'אינדסטריאל פסיליטי'. השניים פוסעים בנתיב שמעטים ההולכים בו ושעד כה לא היה כה גלוי לעין, ואין כל רע בכך. בנתיב זה הם נושאים עמם שלושה מטענים – מציאה, עשייה וחשיבה – מהלכים מקבילים השווים בערכם, ויחדיו מניעים את העיצוב קדימה. בלי מציאה אין חשיבה, ובלי חשיבה לא תיתכן כל עשייה. בהיעדר המטען אתה נותר עם מחשבה יישומית בלבד – היינו, רעיונות הניתנים אמנם לבנייה מהירה, אך אינם יכולים לכוון לעתיד תרבותי.
הכט וקולין שייכים לקבוצה קטנה אך חשובה המאמינה שהעיצוב אינו חייב להיות מסוגנן, אישי או תֵמטי, אלא מה שאני מכנה דמוי רוח -רפאים. כמו רוחות -רפאים גם חחפציהם נדמים עירומים ולא -גמורים, אך יש בהם עושר ואולי גם אריכות ימים הנובעים מן השימוש בהם. רוח -הרפאים קרובה יותר במהותה לכוונת העיצוב, כיוון שהיא רב -ממדית. היא גשמית ובה בעת נטולת -גשמיות. היא נוכחת כרוח; זוהי המהות. המציאה מעשירה אותנו, מקבילה לתהליך היצירה, לרעיונות ולמחשבות המניעים את העיצוב קדימה, להתבוננות המתמשכת בעולם. עבודתם היא הרבה מעבר לפתרון בעיות גרידא, כיוון שבבעיות אין יסוד של 'מציאה', ולכן גם אין הפתעות. זה הזמן שבו העיצוב התעשייתי צריך להציב את המחשבה לפני העשייה. |
|
|
|
