בראשית יופי של ספר קאמרה סאקרה דמדומים יופי וקדושה דף הבית בעין המתבונן אורים בגוף וברוח

פרוכת
קריגסהבר (בווריה), גרמניה, 1724-1723
האמן: אלקנה שץ נאומבורג מפירת, גרמניה
רקמת חוטי כסף וחוטים מוזהבים על קטיפת-משי, 147 x 249 ס"מ
מתנת משפחת מולדובן, ניו-יורק,
באמצעות ידידי המוזיאון בארה"ב

היצירות המוצגות בתערוכה "אוצרות חדשים" שייכות למשפחה גדולה אחת, ואף-על-פי-כן כל אחת מהן היא בת יחידה. כולן הגיעו לאגף לאמנות יהודית ולאתנוגרפיה שבמוזיאון ישראל בעת האחרונה - מי במתנה ומי בהשאלה. בצירופן יחד, באולם אחד, אנו מבקשים לצייר פסיפס של תמונת חיים מקהילות יהודיות בצפון אפריקה, באירופה ובאסיה, למן הלבוש המיוחד והעדיים, דרך אביזרי הבית ופריטי בית-הכנסת ועד לנכסי הרוח. היצירה העתיקה ביותר בתערוכה היא כתב-יד בן 500 שנה בקירוב, והיצירות המאוחרות ביותר נוצרו כאן, ב"בצלאל - בית מדרש לאמנות ולמלאכות אמנות", בראשית המאה ה-20. כולן יחד מלמדות שבכל הזמנים ועל אף התלאות, הסופר היהודי לא חדל לכתוב, האמן היהודי המשיך ליצור, ובעל המלאכה היהודי לא שבת ממלאכתו.

בין המוצגים הנבחרים, "הגדת נירנברג הראשונה" שיוצרה היה אמן כתבי-היד היהודי בן המאה ה-15, יואל בן שמעון, המוכר לנו מתוך לפחות 11 כתבי-יד אחרים. בן שמעון זה היה דמות דומיננטית בתקופתו, והשפעתו על הסופרים-המאיירים מן החוג האשכנזי שהתיישבו במחצית השנייה של המאה ה-15 בצפון איטליה ובמרכזה היתה גדולה. הוא השתייך ל"אסכולה פירנצה", שמבית היוצר שלה יצאו עשרות כתבי-יד עבריים מאוירים. ציורי הגדת נירנברג נותנים בידינו הזדמנות נדירה לעקוב אחרי התפתחות יצירתו, שכן הוא כתב ואייר את ההגדה כאשר היה צעיר לימים, והיא כנראה יצירתו המוקדמת ביותר. סגנונו הלא מגובש באותה עת ניכר בעיצוב הדמויות ובצביעת הרקע שסביבן. בהגדה מתוארות תמונות מקראיות כנהוג בהגדות אחרות, וכן איורים שעניינם טקסט ההגדה, טקס ליל הסדר וחזון אחרית-הימים המוזכר בסופה. הערת הסיום של כתב-היד מנוסחת בהומור, וזו לשונה: "אני הסופר יואל ב'ר' שמעון זצ"ל כתבתי זה הספר הגאולה לנתן ב'ר' שלמה זצ"ל הקב"ה יזכה אותם להגות בו ולשורר בו ... הסופר לא יזק לא היום לא לעולם עד שיעלה חמור בסולם".

דוגמה נדירה למלאכת הגברים הרוקמים בקהילות היהודים במרכז אירופה היא הפרוכת המפוארת מן העיר קריגסהבר שבגרמניה. משפחה של "יהודי חצר" הקדישה אותה בשנת 1724 לבית-הכנסת המקומי. רקמתה עשויה בגוני הירוק העמוק, הזהב והאדום המלכותי והיא כוללת כתובת הקדשה. תכניתה אופיינית לפרוכות האשכנזיות מן המאה ה-18: במרכזה לוח רקום בפאר רב, משני צדיו - עמודים סליליים ובראשם אגרטלי פרחים, ומעל - אריות זקופים האוחזים כתר גדול.

את מנורת השמן לשבת שהוקדשה בשנת 1763 לבית-כנסת בעיר פרזה שבגרמניה יצר צורף נוצרי. בזיכי השמן של המנורה הידועה בכינויה "הכוכב היהודי" ("יודן שטרן") מעוצבים בצורת כוכב. יתר חלקיה - הקערית לנטיפי השמן וחלקי האפיריון מעל - מעובדים בעבודת ריקוע המעניקה נפח ותנועה, ועליהם נוספו בעבודת יציקה ענפים ו"מלאכים" דמויי תינוקות (פוטים) הרוכנים מעל מעקים ואוחזים בידיהם זרי פרחים. עיטורי המנורה מעובדים כך שלהבות האש משתקפות ומוכפלות בגופה הממורק. מנורות כאלה נוצקו מאות שנים בפליז, בעיקר בגרמניה, ועליהן הוסיפו את הקולב הארוך, דמוי המאכלת המשוננת, לתלייה. יוצרה של מנורת הכסף המוצגת כאן שילב בה דגמים מכלים אחרים שיצר, אך כנראה נענה לבקשת הלקוח היהודי ולא הוסיף כנפיים לכתפי ה"מלאכים".

על זוג הרימונים מעיראק המיועד לעיטור ספר התורה חקוקה כתובת הקדשה האוסרת לפדותם או למוכרם לעולם ועד. לפי התאריך העברי המצוין בהמשך הכתובת - שנת תק"ב (1742) - נראה שאלו הם הרימונים המוקדמים ביותר הידועים מאזור זה. הרימונים או ה"תפוחים", כפי שכינו אותם בארצות המזרח, מעוטרים בשורות עלעלים וכדורים דמויי פנינים, בפעמונים זעירים תלויים על שרשרות ובחמשות שטוחות, וכל חלקיהם יחד מעניקים להם נופך של תכשיטים מזרחיים מלכותיים.

יריעות האריג המצוירות קישטו את סוכתו של רבה הראשי של קהילת יהודי דנמרק. בזמן מלחמת העולם השנייה נמלטו רוב יהודי דנמרק לשוודיה, ובהם גם אשת הרב. כאות הוקרה למשפחת עטלינגר שנתנה לה מחסה, העניקה אשת הרב את היריעות לבני המשפחה, והן עיטרו את סוכתם אשר היתה מהיחידות שהוקמו בסטוקהולם. ציורי היריעות יוצרים את האשליה של סוכה בתוך סוכה: במרכזה של כל אחת מהן מצוירת תמונה ממוסגרת, ובשוליה נראים ענפים וצמחים המטפסים על שלד העץ של ה"סוכה". הציורים העממיים שבתמונות הממוסגרות הועתקו מציורים ידועים, והם מתארים אירועים מחיי משה, נדודי בני ישראל במדבר וימי הגאולה.

שלושה אביזרים של שלוש נשים יהודיות מוצגים זה לצד זה, שלושתם מן המאה ה-19, אך כל אחד מהם מיוחד לקהילה אחרת: האחד מתורכיה מתקופת האימפריה העות'מאנית, השני ממזרח אירופה, כנראה מפולין, והשלישי מאלג'יריה שבצפון אפריקה.


עיטור ראש דמוי כתר לאישה
מזרח אירופה, המאה ה-19
עבודת שפאניער, משי, פנינים ואבנים חצי-יקרות,
26x13.5 ס"מ
מתנת רות פינקוס ברוהל דה-שונטאל, מונטווידאו, אורוגוואי

 


לוחיות ועליהן תמונות מחיי החלוצים
בצלאל, ירושלים, 1929-1906
דיו על עץ , 13 x 13 ס"מ כל אחת
השאלה ארוכת-טווח מאת אלן ב' סליפקה, ירושלים

הראשון מבין השלושה הוא רביד זהב שהיה הרכיב היקר והעיקרי במערכת התכשיטים של הכלה היהודייה בקהילות הספרדיות שבאימפריה העות'מאנית, ובעיקר בערים איזמיר, רודוס וירושלים. הרביד נקרא "אוגאדרו" בשפה היהודית-ספרדית (לדינו), ופירושו: סרט לצוואר או ... חבל תלייה. ערכו הכספי היה רב מאוד עד כי נשים רבות מימנו בעזרתו את רכישתה של חלקת הקבר שלהן.

האביזר השני הוא עיטור ראש דמוי כתר שחבשה ככל הנראה האישה היהודייה במזרח אירופה בחגים ובמועדים. העיטור שקושט בפנינים ובאבנים חצי-יקרות, תואר רבות ביצירות אמנות, והוזכר גם ב"מכתב על קייב" שחיבר בשנת 1847 הסופר הצרפתי הנודע אונורה דה-בלזאק. "נשותיהם חובשות מצנפת אופיינית, המורכבת משני לבבות כרוב מעשה צורף הניצבים מעל המצח ויוצאים מתוך עטרת פנינים... זהו בית האוצר של כל משפחה יהודית". בעיטור משולבת מלאכת אריגה מיוחדת של חוטים מוכספים ומוזהבים ("שפאניער") שהופקדה בידיהם של בעלי-מלאכה יהודים בלבד.

הפריט השלישי בקבוצה זו הוא ה"ז'ובה" - שמלה מפוארת שלבשו הנשים היהודיות באלג'יריה המזכירה בעיצובה מלבושי נסיכות ואצילות בנות המאה ה-15 באירופה. השמלה הארוכה, עתירת הבד וחסרת השרוולים, רקומה בלבבית ובשולי הפתחים. מתחתיה נהגו ללבוש אפודה רקומה מעל כותונת בעלת שרוולים בהירים ודקיקים, ועל הראש הונח לעתים כיסוי מיוחד בצורת חרוט גבוה עשוי חוטי מתכת ונושא שובל בד. רקמת האפודה הכבדה והעשירה היתה עשויה פתילים סליליים של חוטים מוזהבים, מוכספים ומואחזים, והנוהג ללובשה מתחת לשמלה נועד כנראה שלא למשוך תשומת-לב, כנהוג בקרב קהילות היהודים.

חפצי בצלאל הם רק חלק מאוסף שלם של שכיות חמדה שנוצרו ב"בצלאל - בית מדרש לאמנות ולמלאכות אמנות" ובבתי-המלאכה שפעלו לצדו, מאז הוקם בשנת 1906 ועד סגירתו בשנת 1929. חזונו של מייסד בית המדרש, פרופ' בוריס שץ, היה להקים בירושלים מרכז תרבות לאמנות העברית החדשה, שימשוך אליו אמנים יהודים מרחבי העולם ותלמידים מן הארץ ומן התפוצות. מבחר מן האוסף המוצג כאן בפעם הראשונה כולל מזכרות, חפצי אמנות יהודית, כלים, פריטי נוי ולוחיות עץ קטנות המתארות בחן ובהומור את הווי חיי החלוצים. בשטיחי הצמר עזי הצבע משולבים כתובות עבריות, סמלים הקשורים לציונות ותיאורי המקומות הקדושים. החפצים העשויים כסף, נחושת, פליז, שנהב, עץ וטרקוטה, יוצרו בטכניקות של ריקוע, חקיקה, צריבה, פיליגרן ושיבוץ ב"עבודת דמשק". כולם מעוצבים ומעוטרים במיטב המסורת והסגנון של בצלאל המשלב מזרח ומערב, והם מייצגים תקופה חשובה בתולדות האמנות והאומנות בארץ-ישראל.

למאגר התערוכות , מוזיאון ישראל | מוזיאון ישראל, ירושלים | כל הזכויות שמורות © מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-
To The Israel Museum Exhibition Online | The Israel Museum, Jerusalem | Copyright © The Israel Museum, Jerusalem 1995-