בראשית יופי של ספר קאמרה סאקרה דמדומים יופי וקדושה אוצרות חדשים בעין המתבונן דף הבית בגוף וברוח

" הכול יודעים את האור, אך אין יודע לומר מהו"
מיוחס לסמואל ג'ונסון בספרו של ג'יימס בוזוול

האור הוא יסוד בעל חשיבות אדירה בתרבות ובאמנות. האור, אותה מהות שבלעדיה אין ראייה, נתפס לאורך ההיסטוריה יסוד מרכזי לא רק במובן הפיזי אלא גם במובן הסמלי: הוא מסמל את האלוהי, את הנשגב, את האמת, את התבונה ואת החיים עצמם.

משמעות מיוחדת במינה מיוחסת ליסוד האור, המהות הראשונה שברא האל, במקורות היהודיים - מהמקרא, דרך עולם המדרש והאגדה ועד המיסטיקה היהודית לענפיה. לפי מסורות שונות אור הבריאה, שנברא לפני בריאתם של השמש והירח ביום הרביעי, נגנז לאחר שראה האל שאין האדם ראוי לו, ולכן שמרו לצדיקים באחרית הימים. לפי מסורות אלו האור היומיומי אינו אלא קו דק מאותו אור הבריאה הנשגב.

תערוכה זו, שבמרכזה יצירות האמנים שעלו לשלב הגמר בתחרות קרן עדי להבעה יהודית באמנות ובעיצוב לשנת תשס"ג (2003), בוחנת את מושג האור לייצוגיו השונים. העבודות בתערוכה מתמודדות כל אחת בדרכה עם האור כמהות - לא רק כתאורה, אלא כיסוד עצמאי בעל תכונות סמליות, רגשיות ורוחניות. יש בה עבודות המשתמשות באור כ'חומר' ממש וכחלק אינטגרלי מן היצירה; אחרות נותנות לאור ביטוי ייצוגי בציור ובפיסול ויש העושות כן בצילום, שהמשמעות המילולית של שמו הלועזי - פוטוגרפיה - היא 'כתיבה באור'.

אף שהעבודות כולן מתמקדות בנושא אחד, רב בתערוכה הגיוון גם בהדגשים שנותנים האמנים ובמקורות שמתוכם הם שואבים את ההשראה ליצירותיהם: יש עבודות המתייחסות במפורש לנושאים יהודיים מן המקורות ולמסורת הענפה סביב נושא האור, באחרות ההתמודדות עם הנושא נעשית בדרך מופשטת, אישית וחווייתית יותר.


ליאורה לאור, נולדה ב-1952
דימוי אור # 28, 2003
תצלום וידאו בעיבוד דיגיטלי, 80x60 ס"מ
באדיבות גלריה דביר, תל-אביב

יצירותיהם של משה גרשוני, מוש קאשי, מאשה יוזפפולסקי ומרדכי ארדון עוסקות, כל אחת בדרכה, באור כמהות היוצאת מתוך החושך, כהתגלמות הנשגב, ולעתים גם באור ובחושך המזוגים זה בזה ומבטאים את המציאות לפני שהופרדו היסודות המנוגדים הללו; בעבודותיו של עדו בר-אל האור הוא חומר הניתז על פני המשטח הציורי באופן ספונטני וחופשי ומזכיר לעתים התפרצות געשית. עבודתו של מיכה אולמן, 'שבוע', העשויה חול על נייר, בנויה משבע שכבות. בכל שכבה החול מתמעט ומפנה מקום ללובן הנייר, כמדמה את המעבר מחול ימי החולין לקודש השבת.

סוזנה יאנינה, בלו-סימיון פיינרו, ויצחק פרנקל (פרנל) עוסקים באור הקורן מתוך בית-הכנסת, מקום התפילה והתייחדות האדם עם האל. סוזנה יאנינה הציפה מבנה של בית-כנסת מהמאה ה-19 בטרנבה שבסלובקיה, המשמש מוזיאון יהודי, בעשן שיצר אפקט של ערפל.

בתמונות מצילום הווידאו שלה אדריכלות המבנה וחפצי הקודש המוצגים בו כמעט נעלמים בתוך ברכת אור; ביצירתו של פיינרו האור בוקע מתוך דגם של בית-כנסת, שאין בו כל פתח, אך פעורים בו חרכים דמויי אותיות האלף-בית, שלפי ספר יצירה, החיבור הקבלי העתיק, היו מיסודות הבריאה; יצחק פרנקל צייר בשנות ה-30 את בית-הכנסת בצפת ותיאר אותו חלל חשוך שבו האור כמו יוצא מתוך קירות המבנה ומאיר את החלל הפנימי באור יקרות.

עבודות אחרות בתערוכה מרמזות למסורות יהודיות ולסיפורי המקרא: בעבודתן של גלי כנעני ועדה ורדי 'מתווה לכתונת אור', האמניות נותנות ביטוי למסורת ולפיה כותנות העור שיצר אלוהים לאדם וחווה לאחר גירושם מגן העדן היו בעצם כותנות אור. ביצירה באים לידי ביטוי המתח ויחסי הגומלין בין האור הרוחני לעור הגשמי; בעבודת הצילום של עינת עריף ויוסי גלנטי 'תווך' (טריפטיך) נראית קשת, המסמלת את ההבטחה האלוהית ואת הברית בין האדם לאל. ביטויה האנושי של הברית הוא הקרבן שהקריב נוח, וביטויה האלוהי הוא הקשת, הנוצרת מהשתברות קרני האור. ביצירתו של מולי בן-ששון, 'גולל אור' - צירוף הלקוח מתפילת ערבית - נותן האמן ביטוי פיסולי לשעת בין הערביים שבה האור והחושך מזוגים זה בזה: האור משחק בתוך טבעת מביוס (טבעת המחוברת בשני קצותיה במהופך, כך שהצד החיצוני ממשיך את הצד הפנימי) עשויה ברזל המסתובבת ויוצרת השתקפויות שבהן האור והחומר מתאחדים ונפרדים חליפות.


זליג סגל, נולד ב-1933
לגעת באור, 2003
אלומיניום, 23x26x9 ס"מ
אוסף האמן
הזוכה בתחרות קרן עדי
להבעה יהודית באמנות ובעיצוב

בעולם המדרש ובקבלה מוענקת לנר חשיבות סמלית. בקבלה לובש הנר תכונות של חיבור בין העולם הגשמי לשמימי: החלק התחתון של הלהבה, שבו האש אדומה-כחולה, מסמל את הגשמיות ואילו חלקה העליון, הלבן, מתקשר לרוחני ולאלוהי. תצלומה של רותי נמט, שבו נראים נר, אתרוגים וסכין, מקשר בין דימויים מן העולם היהודי לציורי טבע דומם מן המאה ה-17 - ציורי ה'וניטס', שנקראו גם 'ממנטו-מורי' (זכור את המוות) - שבהם הנר מבטא את זמניותם של החיים; ביצירתו של דב אבמרסון, 'נר מצווה', נרות נשמה, המייצגים מצוות שונות ביהדות, מסודרים ומקוטלגים כחומרי גלם. מיפוי המצוות וסימונן באופן גרפי קר מעלה, לדעת האמן, שאלות על אופן תיוגן ומיפוין של המצוות - הביטוי לחיי האמונה.

בעבודות מסוף שנות ה-70 יצר אברהם אופק, באמצעות השתקפויות של מראות, מילים עשויות אור המוקרנות על קירות ועל אבנים, אותיות, ציוויים ואמירות, שהן מעין כתיבה אלוהית - כתיבה באור; מילים מתחברות לאור גם בעבודתו של גרי גולדשטיין - סדרת גלויות צבועות בשחור שבהן כתב בלבן פסוקים מסיפור הבריאה ומכתבים קבליים הנוגעים למושג האור. בלו-סימיון פיינרו יצר את המילה 'צמצום' באותיות נאון צרות ובכך הפקיע ממקורה את המילה הקשורה למסורות קבלה עתיקות, והעבירה אל תחום האור הטכנולוגי, התעשייתי, העכשווי, מעשה-ידי אדם - הנאון.

בעבודתם של אמני קבוצת 'האור הוא טוב' (יהודה גולדין, פיליפ שיימן, מיכאל קוקולביץ, עדינה שפיגלר, מלכי פירר) מזוהה האור עם הטוב האלוהי והאנושי גם יחד. באמצעות הארת מקומות חשוכים בשכונות ובאתרים ברחבי הארץ בחנו חברי הקבוצה לאורך זמן את פעולת האור כדרך דינמית לחיבור בין אנשים; עבודותיהן של ליאורה לאור, חנה סהר ודורית יעקובי מבטאות באופנים שונים את חוויית האדם היחיד אל מול האור - אור היוצר תחושה של התגלות, של מיזוג האדם עם הטבע ושל התעלות; ערן ארליך מתמודד עם דמותם של המלאכים, שנאמר עליהם שהם עשויים מאור: ארליך יצר דמות הבנויה מנימים החרותים על פרספקס שקוף. בלי תאורה לא רואים את הנימים, והם מתעוררים לחיים כאשר החומר מואר; ביטוי מובהק לקשר בין האור לחיים מוצאים בהדפס-האבן של אבל פן 'ויפח באפיו נשמת חיים' (1923), שבו מתוארת בריאת האדם באמצעות אור חזק המוטל על פניו.

האור כביטוי לנשגב בטבע מתבטא בעבודותיהם של האמנים אן גינסבורג הופקין ודליה אמוץ בצילום, ושל בוריס לקר בציור. ביצירותיהם האור אמנם פועל על הנוף, אך הוא גם יסוד הקיים כישות עצמאית: ביצירתה של דליה אמוץ האור מתגבש לכדי מסך כמעט לא עביר; בצילום הנוף של גינסבורג הופקין הוא שוטף את השמים בברכת לובן; וביצירתו של בוריס לקר האור כמו בוקע ממעמקי בד הציור ועולה מתוך הנוף המצויר עליו. בהקשר זה מוצגת עבודתו של האמן האמריקני ראלף בלייקלוק, שפעל במחצית השנייה של המאה ה-19. ב לייקלוק חקר ביצירתו את אור השקיעה והזריחה בנופים פראיים באמריקה. הוא המשיך בדרכו את מסורת הלומיניסטים ( Luminists ), אמנים אמריקנים ששמו להם למטרה להתחקות אחר האור בטבע כביטוי לדרך הרומנטית שבה ראו את נופי אמריקה הראשוניים, הלא-מתועשים. סדרת ההדפסים של האמן האמריקני בן-זמננו ג'יימס טורל המוצגת בתערוכה זו קשורה לפרויקט שהאמן שוקד עליו משנת 1979: בתוך ההר רודן - הר געש לא פעיל באריזונה - טורל חופר חללים, מנהרות וגומחות, שאפשר בעדם לצפות באורות גרמי השמים. פתחי החללים מתוכננים לפי אירועים אסטרונומיים שאמורים להתרחש בעתיד, ובהדפסיו מתוארים המראות הצפויים בנקודות שונות בתוך הר הגעש.

בהקשר של צפייה באורות הלילה דינה שחר מציגה הדמיה של מבנה, 'חופה', המיועד להצבה בערים. זהו מעין חדר פתוח משני צדיו, שבתקרתו קבוע פתח מעוגל התוחם פלח מן השמים. לצדו מוצב מסך שצורתו דומה, והוא מקרין בשידור חי תמונות חדות ובהירות של השמים והכוכבים, כפי שהם נגלים באותה שעה למשל באזור המדבר. הנכנסים תחת ה'חופה' בשעות החשכה מוזמנים לבחון את 'איכותם' של שמי העיר הגדולה על 'תאורתם המזהמת', זו המתקבלת מריבוי האורות המלאכותיים הצובעים את השמים בגוון כתום עכור ומעלימים את מראה הכוכבים, ולעמת אותם עם הרקיע הצלול.

העבודה הזוכה בתחרות קרן עדי להבעה יהודית באמנות ובעיצוב לשנת תשס"ג, 'לגעת באור' של האמן זליג סגל, מנסה להתחקות אחר משמעות האור כמהות פנימית, בלתי נתפסת במובן הפיזי. ביצירתו יצר זליג סגל את המילים 'יהי אור' בכתב ברייל. הנקודות הבולטות הוגדלו והפכו לעמודים המטילים צל על סביבתם. העבודה מתייחסת לאופן הבנת הציווי האלוהי המכונן 'יהי אור' והיא עוסקת בשפה, וככזו היא מדברת בו-זמנית בשתי שפות: הצופה הרואה לא יכול להבין את הכתוב בכתב ברייל, ומבחינתו הפסל הוא מערך של עמודים הנתונים על בסיס, והשאלה הנשאלת היא כיצד העיוור מלידה מבין את משמעות המילים אף שלא חווה ראיית אור מימיו. ייתכן, ואולי זהו עוקצה של העבודה שיצר סגל, שהאור שעליו היא מדברת הוא כזה שאין בו לרואה הרגיל יתרון על העיוור. זהו אור פנימי, שאין באפשרותנו לראותו באופן פיזי אלא בעיני רוחנו.

יצירה אחרת שעניינה עיוורון היא רישום המיוחס לחוגו של רמברנדט: 'שלוש דמויות' או 'ריפויו של טובי'. הרישום מתאר ככל הנראה רגע דרמטי מספר טוביה, ספר חיצוני לתנ"ך, ובו מרפא טוביה את עיני אביו טובי, הצדיק הזקן שנתעוור. השימוש באור דרמטי הוא דו-משמעי ברישום זה: זהו אור היום החוזר לעיניו של טובי, אך בה בעת הוא גם האור האלוהי, האור הנשגב, הנותן למלאכת הריפוי נופך של הארה רוחנית.


עדה ורדי, נולדה ב-1969, גלי כנעני, נולדה ב-1968
מתווה לכתונת אור, 2003
חוטי כותנה וחוטי נחושת, 40x62 ס"מ כל אחד
אוסף האמניות
מתוך תחרות קרן עדי
להבעה יהודית באמנות ובעיצוב

חותמת את הדיון היצירה 'צל' של מיכה אולמן, שנבנתה במיוחד לכבוד התערוכה והיא עוסקת בהיפוכו של האור: צורה גאומטרית הבנויה מאריחי בזלת המונחים על הרצפה ומדמה צל של בית בגודל טבעי. הבית המטיל את הצל נעדר, ובמקומו נותר ריבוע ריק, המוגדר על-ידי הצל. הבית יכול להיות הבית הקולקטיווי, שלא נותר ממנו אלא צל מאיים, ויכול גם לרמז למושג 'מקום', מכינויי האלוהות. אולמן הוא אמן העוסק בנעדר, באין. הנעדר המשמעותי ביותר ביצירתו של אולמן הוא דמותו וצורתו של האל. לדברי האמן "אלוהים, יהוה, הוא אבסטרקטי, בלתי נראה ובלתי מוחשי. המקום נשאר ריק... איננו רואים דבר כשאנו מחפשים אחר אלוהים". את ההיעדר שאולמן מייצג בעזרת הצל אפשר לפרש כמטפורה לנוכחותו של האל - הנעדר הנוכח.

למאגר התערוכות , מוזיאון ישראל | מוזיאון ישראל, ירושלים | כל הזכויות שמורות © מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-
To The Israel Museum Exhibition Online | The Israel Museum, Jerusalem | Copyright © The Israel Museum, Jerusalem 1995-