בראשית יופי של ספר קאמרה סאקרה דמדומים יופי וקדושה אוצרות חדשים בעין המתבונן אורים דף הבית

(לסיור וירטואלי בתערוכה)
מקום הקדושה הוא בתחום שבין התעלות הרוח לייסורי הגוף. מאז ראשית ימי הנצרות היו הקדושים בני-אדם בשר ודם מצד אחד, ואנשי האלוהים מצד אחר - מושא להערצה ולתיאור בזכות שתי תכונות עיקריות: שכנועם הפנימי העמוק בצדקת אמונתם, ויכולתם לשאת מצוקות גופניות ונפשיות בשם אמונה זו.

בתערוכה תופסים הקדושים את קדמת הבמה. היצירות המתארות תמונות מן הברית החדשה ומחיי הקדושים ונסיהם, מבקשות להתעמק בכמה ביטויים חזותיים של האדם הקדוש. כולן הן מאוספי המוזיאון, והן נוצרו למן המאה ה-16 ועד שלהי המאה ה-20 באיטליה, בצרפת, בארצות השפלה ובספרד.

מי הם הקדושים והקדושות הללו, שהיו כה נבדלים ומורמים מהאנשים הפשוטים שסבבו אותם? ספר קורות הקדושים הראשון, "אגדת הזהב: סיפורי קדושים", נכתב לטינית ב-1260 בקירוב על-ידי המטיף הדומיניקני יאקובוס דה-ווריג'ינה המבורך בעיר וארזה שליד גנואה. אחרי התנ"ך היה זה הספר הפופולרי ביותר בשלהי ימי-הביניים, והניסיון הראשון להעלות על הכתב את הסיפורים הרבים, האגדות והמעשיות על-אודות הקדושים וליצור מסמך שביקש לספר לעולם הנוצרי על סוכניו של האל בעולם הזה ועל כלי הקודש שבשירותו: הקדושים, המתווכים בין האדם לאל ובין הטמא לטהור. הספר מגולל את סיפוריהם של קדושים אלה, מי היו, מתי חיו ובעיקר מה עשו ואלו נסים חוללו בחייהם ולעתים גם לאחר מותם. חשיבותו נעוצה בכך שהוא הספר המפורט הראשון שעמד מאחורי יצירות האמנות שנוצרו למן המאה ה-14 ואילך. ואכן, רוב היצירות המוצגות כאן מובנות טוב יותר, כשברקען עומדים הסיפורים והאגדות שליקט יאקובוס באסופה הספרותית שיצר.

כיצד נהפך אדם לקדוש מוכר על-ידי הכנסייה? לפי קודקס "יוריס קאנוניקי", שהוא ספר החוקים של הכנסייה הקתולית, שכתב החשמן למברטיני (לימים האפיפיור בנדיקטוס ה-14), בשנים 1734 עד 1738 :בתהליכי הפיכתם לקדושים... יש לבדוק, אם משרתו של האל מחזיק בגבורה בערכים התאולוגיים של אמונה, תקווה, ואהבת האל והאדם; האם הוא ניחן במעלות הטובות הראשיות של זהירות, צדק, מתינות ועוז ובמעלות טובות נלוות, והאם כל אלה ודאיות דיין כדי להתיר את הליכי הפיכתו למבורך.

" ואולם, כשמבקשים להכליל קדוש מעונה ברשימת הקדושים המאושרים, יש לברר אם הקרבתו העצמית אינה מוטלת בספק, אם ידוע לבטח כי היו אותות והתרחשו נסים, והאם כל אלה ודאיים דיים כדי להתיר את הליכי הפיכתו למבורך". (חוק 2104)


ססופראטו (ג'ובאני בטיסטה סאלווי), איטלקי, 1685-1609
המדונה והילד אוחזים ציפורנים (בעקבות רפאל)
צבעי-שמן על בד, 25x29 ס"מ
מתנת סם וייסבורד, לוס-אנג'לס,
לידידי מוזיאון ישראל בארצות-הברית,

ועוד: "נוסף על מידת הגבורה של המעלות טובות או של ההקרבה העצמית, נדרש משרתו של האל המבקש להיעשות למבורך להוכיח שבעקבות השתדלותו התחוללו נסים" (חוק 2116).


גרופאלו (בנוונוטו טיזי), איטלקי, 1481 בקירוב-1559
ישו והאישה השומרונית, 1536
צבעי-שמן על עץ, 68x99.7 ס"מ
השאלה בעילום-שם באמצעות ידידי מוזיאון ישראל בארצות-הברית

הקדוש הוא אפוא התגשמות כל התכונות הנוצריות הבסיסיות ומחוללם של נסים. היות שהקדושים רבים ולעתים שמותיהם דומים, נהוג לתאר כל אחד מהם עם סימן-ההיכר האופייני לו: חפץ מסוים שהוא או היא אוחזים או לובשים, המספר דבר-מה על חייהם, על מותם או על הנסים שחוללו. ואכן, לא כל הקדושים דומים: יש מהם שהיו קדושים מעונים אשר הקריבו את גופם ואת נשמתם על מזבח אמונתם וניצבו איתן מול המלכים הפגאניים בני תקופתם , כגון: ברתולומאוס הקדוש שהטיף לנצרות מהודו ועד חופי הים השחור ועל כן פשטו את עורו מעליו בעודו בחיים, וסבסטיאן הקדוש, שר-מאה בצבא רומא, שגופו נקשר לעץ ונוקב בחצים אחרי שדחה בבוז את רמזיו המיניים של הקיסר. קדושים אחרים, כגון היירונימוס הקדוש, שחי חיים רוחניים במדבר ושקד על תרגום התנ"ך ללטינית ("הוולגאטה") ואנתוניוס הקדוש, הנזיר המלומד, השתייכו לחוג המלומדים הקונטמפלטיוויים ומתו בשלווה שבעי-ימים. כמה מן הקדושים היו בני לווייתו של ישו בחייו ובייסוריו, כגון פטרוס הקדוש שנקל לזהותו לפי צמד המפתחות הכבדים שהוא נושא, המפתחות לממלכת השמים, או מתאוס הקדוש, השליח והמטיף, המתואר כשהוא אוחז בידיו ספר שכתב. קדושים אלה היו עדים לנסים שחולל ישו, האזינו לדרשותיו והיו נוכחים כאשר נתפס, נשפט ונצלב. קדושים מסוימים, כגון מריה מגדלנה, החוטאת שחזרה בתשובה, או בן-דודו של ישו, יוחנן המטביל, היו מקורבים מאוד לישו בעודו בחייו, ואילו אחרים, כגון הקדושה רוסה מלימה שבפרו, שחיה במאה ה-16 עד המאה ה-17 והיא הקדושה הרשמית הראשונה מדרום-אמריקה, חוו את נוכחותו של בן האלוהים באירועים מיסטיים ובהתערבות משמים. אחדים, כגון ג'ורג' הקדוש, קוטל הדרקון מלוד, והבישוף הלוחם, למברט הקדוש ממסטריכט, היו קדושים לוחמים, אך כולם כאחד יצרו את הזיקה בין האלוהות הנצחית ובין המאמין בן-התמותה. הם נשאו אל שערי השמים את תפילותיהם ובקשותיהם של העניים והחולים שייחלו לסיוע עליון, ולעתים עשו את גופם ואת מוחם כלי להעברת האמונה.

לצד הקדושים היחידים מוצגת ביצירות אחדות גם המשפחה הקדושה עם ישו התינוק האוחז פרחים, המתרחץ, או היושב על ברכי אמו, או ישו הבוגר המתואר כגבר מיוסר וכמטיף. רגעים מחיי המשפחה מתוארים בכמה מן היצירות: השיבה ממצרים בעקבות מותו של המלך הורדוס, וסצנת המלכות (הבתולה בתפארתה), שבה המדונה המערסלת את ישו מוקפת קדושים, כמו מלכה היושבת על כס המלכות.

כמה מציורי הקדושים הגדולים צוירו לכנסיות קהילתיות או לבזיליקות בערים הגדולות, והיו לחלק מן הדרשה השבועית או שימשו אמצעי חזותי שסייע בחינוכם של חברי הקהילה וסיפר את סיפורי הגבורה והמסירות של הקדושים. הלוחות המצוירים הקטנים יותר יועדו לשימוש פרטי, ל"דבקות חדשה", ואפשרו למאמינים להחזיק בדמות הקדוש המגן האהוב עליהם בתוך בתיהם, ולזקנים ולחולים שלא היו יכולים להגיע לכנסייה - להפנות אליו את תפילותיהם. תפילות אלה לעזרה ולהדרכה, לבריאות ולשגשוג לוו בהדלקת נרות סביב הקדוש ובקישוטו בפרחים, והם ראו בו מגינם המיידי של בני משפחתם ושל נכסיהם.

אם בעבר היו תמונות הקדושים טעונות משמעויות תאולוגיות ורגשיות בעיני המאמין, הרי שהיום, כשהן מוצגות במוזיאונים ובגלריות לאמנות אנו נוטים לשפוט אותן לפי ערכיהן האסתטיים, ורק המאמין האדוק המסוגל לדלג מעל הפונקציה האמנותית עדיין רואה את הלקח המוסרי ואת המסר האמוני הטמון בהן. כמה קדושים, כגון מריה מגדלנה, שינו את תכונותיהם ואת סימני-ההיכר האופייניים להם עם השנים; ואילו אחרים, כגון הענק העדין כריסטופר הקדוש, איבדו את קדושתם עקב שינויים תקופתיים בכנסייה הקתולית

אמן עלום-שם, יוון, המחצית הראשונה של המאה ה-20
מדונה וילד עם הקדושים ג'ורג' ודמטריוס
צבעי-שמן ועלה זהב על לוח עץ, 21x33.7 ס"מ
מתנת אוה לנדסברג-לוין, רומא

בגוף וברוח - תיאורי קדושים באמנות

( להורדת -Download Quicktime 7 - Mac / Win 2000/XP
Download Quicktime 6.5 - Win 98/Me)

© Created by Gershgal Media Projects
למאגר התערוכות , מוזיאון ישראל | מוזיאון ישראל, ירושלים | כל הזכויות שמורות © מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-
To The Israel Museum Exhibition Online | The Israel Museum, Jerusalem | Copyright © The Israel Museum, Jerusalem 1995-