ארועים מיוחדים
שיח גלריה:
16.12 | שחורה אני ונאווה
יגאל צלמונה ,אוצר התערוכה
30.12 | דם הכלנית וכתם הכרכום
תמי מנור ,אוצרת התערוכה
13.1 | שחורה אני ונאווה
יגאל צלמונה ,אוצר התערוכה
 
מוזיאון ישראל,ירושלים
 
 
 


אוצר - ניסן פרץ, אוצר לצילום

הצלמים היהודים הראשונים תושבי ארץ-ישראל עלו ברובם ממזרח אירופה בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, במסגרת העליות הראשונות. צילומיהם המוקדמים תיעדו אפוא את זיקתו של היישוב היהודי לשורשיו התנ"כיים וההיסטוריים בארץ האבות ואת כיסופיו לציון גם יחד. לימים חברו אליהם עמיתיהם מגרמניה שעלו ארצה בתקופת הצמיחה המהירה של היישוב, לפני 1948.

באותה עת, ערב קבלת העצמאות, נעשה הצילום – הייצוג החזותי של המציאות - כלי לגיבוש המיתוס הישראלי ולהנצחת ההיסטוריה הלאומית. הצילום הוא אמצעי לתיעוד המציאות מעצם מהותו, אך במקרה זה הוא שימש גם אמצעי ליצירת התודעה הקולקטיווית והזיכרון הציבורי, מוטים ככל שהיו בתוקף הנסיבות. לזכותם של הצלמים שפעלו באותם ימים אפשר לזקוף את מיומנותם הגדולה במיזוג האמת והבדיון, ואת היכולת להעביר באמצעות צילומיהם את הרעיונות והתחושות שליוו את המעשה הציוני.

לצד תיאור תחיית העם היהודי במולדתו והישגי ההתיישבות, התמקדו הצלמים בשרטוט דיוקנם של החלוצים על רקע האדמה, הסביבה והיישובים שהקימו ושהיו מקור גאוותם. היתה זו ראשיתה של התקופה ההרואית בתולדות ישראל, תקופה קשה אך רומנטית שבה הוקמו המפעלים הלאומיים הגדולים. הצילומים המוצגים בתערוכה אינם אלא קומץ מן המסמכים החזותיים המספרים את תולדות החלוצים שהניחו את יסודותיה החברתיים והכלכליים של ישראל, פיתחו את חקלאותה, ייסדו צורות התיישבות יחידות במינן וסיפקו את כוח העבודה לבניינה.

צילומים אלה גם מציינים את נקודת המפנה בתולדות הצילום הארץ-ישראלי, שבה התחולל המעבר מצילום אובייקטיווי-תיירותי לצילום סובייקטיווי-מעורב. באותה נקודה השתנתה גישתם של הצלמים, השתנו מוקדי תשומת-הלב שלהם והשתנו מניעיהם וכוונותיהם. כשהם מוצבים בהקשר ההיסטורי, החברתי והמקומי ההולם אותם, בולטת עוצמת צילומיהם, והם מעוררים את רגשותיו של הצופה, אשר על-פי-רוב אף אינו נזקק לכיתוב המלווה אותם.

רוב הצילומים הם מאוסף מוזיאון ישראל. אנו מודים לאוולין ואלן רות מהרצליה על תמיכתם ועל נכונותם להשאיל לנו כמה צילומים מאוספם הפרטי.


אוצרת - תמי מנור-פרידמן, אוצרת אורחת


שמואל שלזינגר, 1986-1901
נערה עם פרח, שנות ה-50
צבעי-שמן על בד
המוזיאון הפתוח, גן התעשייה תפן

האמנות הישראלית המוקדמת, למן תקופת "בצלאל" בראשית המאה ה-20 ועד לשנות ה-50, שופעת צמחים ופרחים. דימויים שלהם מופיעים בציורי נוף וגן, במתווים בוטניים, בדגמים עיטוריים, בתיאורי טבע-דומם ודיוקן. כולם קשורים למסורת ציורי הפרחים באמנות המערבית, אך יש בהם מאפיינים השאובים מן התרבות העברית והשפעות של ערכי עבודת האדמה, חזון הצמיחה הלאומית והפרחת השממה. לערכים אלו קשורים גם טיפוח המחקר הבוטני והחינוך להכרת אוצרות הטבע והצומח של המולדת החדשה-הישנה.

האמנים הישראלים כיום עוסקים גם הם בפרחים ומנהלים דו-שיח עם האמנות שקדמה להם: מהם המבטאים כמיהה לעולם ילדותם התמים, לשיעורי מולדת, לטיולים, לאלבומי הפרחים המיובשים ולציורי הילדות, ומהם המתבוננים בנושא במבט ביקורתי כדי לתאר מציאות רבת-סתירות שבין לבלוב למלחמה, בין יופי לכליה ובין טבע לתרבות.

התערוכה נוגעת בנושאים האלה ומציצה גם אל תחומים שמעבר לאמנות החזותית: אל שירה וספרות ילדים, אל המחקר המדעי, אל הגרפיקה הממסדית והאמנות העממית.

המשך >>


אוצר - יגאל צלמונה, אוצר ראשי בינתחומי

הצייר אבל פן (1883-1961), איש ירושלים, נודע בעיקר בציורי התנ"ך שלו, שהתאפיינו בתיאור חי, מורכב ואישי של גיבורי המקרא כבני המזרח וכאנשים בשר-ודם. המבקרים אמרו עליו, שהוא היה האמן היהודי הראשון שהעמיד את התנ"ך במרכז יצירתו והשכיל להבין "את חצאי המילים, את בין המילים, את המדרשים ואת בין השיטין" של העלילות המקראיות.

אבל פן היה בחייו וביצירתו אחד המגלמים הנאמנים, המובהקים והידועים ביותר של כמה מן האמונות הבסיסיות, ואולי גם הנטיות הנפשיות, שכיוונו את היצירה האמנותית הציונית בימיה הראשונים: הנהייה למזרח במובן "חדש ימינו כקדם", והתפיסה שהקיום הלאומי היהודי בארץ-ישראל הוא תנאי ליצירה עצמאית בעלת ערך ותוקף, ובייחוד - ליצירה המייצגת זהות אותנטית. הצירים המרכזיים ביצירתו: תיעוד הסבל של הגולה מצד אחד, והשיבה לגן-העדן המקראי מן הצד האחר, הם ביטוי מוקדם של דגם אידאולוגי-ציוני ידוע ומוכר.

שנים רבות נחשב אבל פן אחד הציירים הארצישראלים החשובים ביותר. שיעתוקים של ציוריו ודפים מאלבומי התנ"ך שלו נתלו בבתים רבים מאוד בארץ. ואולם, בשנות ה-40 וה-50 החלו לראות את יצירתו כתלושה מן המציאות הישראלית וכשמרנית מדי לעומת המודרניות, שהיתה לערך מייצג ומוביל של החיים הישראליים. רק בשנים האחרונות חוזרים הישראלים אל פן, וציוריו זוכים להערכה מחודשת. היוצר הנשכח הזה, ששב אל התודעה הקולקטיווית, מייצג כנראה איזו זיקה למקום המעוררת געגועים.

המשך >>


למאגר התערוכות , מוזיאון ישראל | מוזיאון ישראל, ירושלים | כל הזכויות שמורות © מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-
To The Israel Museum Exhibition Online | The Israel Museum, Jerusalem | Copyright © The Israel Museum, Jerusalem 1995-