על מחצלת קנים קלועה הונח תכריך עצום; בתוכו המת לבוש חצאית ואבנט, ועמו סכין צור וסנדלי עור; לצדם קשת וחצים, מקל ההליכה, סל קש וקערת העץ.
השלד, שהונח בתנוחה מכווצת-עוברית, הוא שלד של גבר גבה קומה לזמנו (כ- 168 ס"מ), וגילו
45-50 שנה. לתקופתו, שתוחלת החיים בה נמוכה מ- 40, נחשב האיש בא בימים.
הסנדלים הם מלאכת מחשבת וכמותם לא נמצאו. מנעלים היו נדירים בתקופות קדומות ורק מעטים שרדו, גם משום רגישותם הגבוהה של מוצרי עור (עוד יותר משל בדים ושל עץ) לתנאי האקלים. בלאי רב יותר נראה בסנדל השמאלי וזה מתיישב עם השבר שהתגלה ברגל שמאל וגרם להשתחקות הסנדל בשעת ההליכה.
סכין הצור הארוך הוא אחד ויחיד ולא נתגלה כמותו בארץ ומסביב לה. בדרך-כלל משמשים סכינים מסוג זה לקציר תבואות, אך רמזים שונים (אורך הסכין והעדר ברק שימוש) מראים שסכין זה לא היה אלא פריט מותרות שהונח בקבר האציל לציון מעמדו החברתי הגבוה.
הקשת העשויה עץ זית נמצאה לצד המת שבורה לשניים במכוון, כנראה כחלק מטקס המכונה "'המתת הכלי", שנועד להמחיש שלא תוכל עוד לשמש בעולם הזה ומבטיח את מסעה הלאה עם בעליה. באלף ה-4 היתה הקשת כלי הנשק העיקרי הן לציד הן ללחימה. קשת האציל היא הקדומה ביותר שנמצאה עד כה באזורנו. הפאר של הקשת מעמיד אותה במקום מרכזי בין החפצים המסמלים את מעמדו הרם של האציל בין בני קהילתו.
חלקי חצים - תושבות עשויות גזיר עץ זית וקנים עשויים קנה מצוי. ראשי-החצים לא נשתמרו וכך גם הנוצות, שידוע כי היו מחוברות לקצהו התחתון של הקנה.
מקל הליכה מענף עץ ערבה. מקלות הליכה נמצאו בקברים רבים במצרים הקדומה. קבורתם עם המת ממחישה את האמונה המצרית שלפיה המסע אל החיים שלאחר המוות היה ממשי, ולכן נדרש בו מקל הליכה. מקלות ההליכה שייכים באופיים לקבוצת השרביטים והמטות, והיו בלי ספק גם סמל מעמד.
קערת העץ וסל הקנים הכילו מוצרי מזון, שנועדו לשרת את האציל בחיים שלאחר המוות.

שחזור מכלול הקבורה כפי שהושם במערה