על התערוכה ומוצגים נבחרים

במשך אלפי שנים שימשה אשקלון שער כניסה של ארצות הים התיכון למזרח הקדום. העיר, שנושבה לראשונה בסוף התקופה הכלקוליתית (4000 לפני הספירה בקירוב), עלתה לגדולה בתקופת הברונזה התיכונה (1825 לפני הספירה בקירוב), כשהכנענים הקימו סביבה סוללת ענק, שהקיפה 600 אלף מ“ר. מאז ואילך שלטה אשקלון באזור. עם השנים חיו בה בני עמים רבים, ובהם מצרים, פלִשתים, פניקים, רומאים, נתיני השלטון הפאטמי וצלבנים בני אירופה. בשנת 1270 לספירה פירק הסולטאן הממלוכי בַּיבַּרְס את ביצוריה, כדי למנוע מהצלבנים אחיזה מחודשת בה, ובכך באה אל קִצהּ ההיסטוריה הארוכה של אשקלון הקדומה.

בעקבות החפירות שנערכו באתר מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ־ישראל בשנים 1920 – 1922 נתאפשרה הצצה ראשונה לעתיקותיה של אשקלון. הממצאים שנתגלו, המשקפים בעיקר את התקופה הרומית באתר, הם חלק של האוסף המקורי במוזיאון רוקפלר. בשנת 1985 חידשה משלחת לֵאון לוי לחפירות אשקלון את הפעילות הארכֵאולוגית באתר, וזו נמשכת ברציפות עד היום. חפירות המשלחת ומחקריה תרמו רבות להארת שלבי התפתחותה של העיר, מראשיתה ועד לשקיעתה. תודות לחזונם של מייסדי המשלחת, לורנס א’ סטאגר, לֵאון לוי ושלבִּי וַייט, השתנתה מן היסוד הבנתנו את עיר הסחר הים תיכוני המרתקת הזאת.

התערוכה מוצגת לרגל סיום עבודתה של משלחת לאון לוי, שזה מקרוב נעלה את עונת החפירות האחרונה שלה, בתום שלושים שנה של מחקר נמרץ.

עגל והיכלו

עגל והיכלו

תקופת הברונזה התיכונה, המאה ה־16 לפני הספירה | הפסלון – ברונזה מצופה כסף; דגם ההיכל – חרס

פסלון מרהיב זה ודגם החרס של ההיכל הגלילי, שבתוכו הוצב הפסלון, נתגלו במבנה קטן לרגלי הסוללה הכנענית, בקרבת שער העיר. הדמות מייצגת את האל בַּעַל צפוֹן, מגן הסחר הימי.

דמות העגל הצעיר נעשתה מברונזת ארסן ונוצרה בטכניקת “השעווה האבודה“. שרידים של ציפוי כסף בעובי 1.5 מ“מ על ראש העגל, על רגליו ועל זנבו עשויים ללמד שהפסלון כולו היה מצופה כסף, בדומה לפסילים המגונים הנזכרים בישעיהו ל:כב: “וְטִמֵּאתֶם אֶת צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ.“

פסלון בסגנון מצרי

פסלון בסגנון מצרי

תקופת הברונזה המאוחרת, המאה ה־13 לפני הספירה | אבן גיר

פסלון זה, בדמות פקיד מצרי, מתוארך למאה ה־13 לפני הספירה, כשאשקלון הכנענית הייתה נתונה לשלטון מצרי. סגנונו דומה לזה של ארונות הקבורה דמויי האדם העשויים חרס, ששימשו בכנען בעת ההיא. מלאכת הפיסול מרושלת מעט, ואפשר שהדבר משקף את התרופפות אחיזתה של האימפריה המצרית בלֶבַנט בשלהי תקופת הברונזה המאוחרת.

הפסלון נתגלה בשימוש מִשני בתוך קיר של מבנה פלִשתי, ובכך משתקף הֶעְדר כבוד לסמל המצרי, כנראה בזיקה למתחים בין גויי הים לבין המצרים במאה ה־12 לפני הספירה, כאשר הפלִשתים התיישבו באזור פלשת, ובכלל זה בעיר אשקלון.

כלים פלשתיים

כלים פלשתיים

תקופת הברזל א, המאות ה־12 –ה־11 לפני הספירה | חרס

הופעת הכלים הפלִשתיים הדו־גוניים, הקרויים כך על שום עיטורם הייחודי באדום ובשחור, מציינת את השלב השני של היישוב הפלִשתי באשקלון, המתוארך לסוף המאה ה־12 ולראשית המאה ה־11 לפני הספירה. הקנקנית (אַמפוֹריס־ קוֹס) והקדרה (קְרָטֶר), דוגמאות משובחות במִכלול הכלים הדו־גוניים שנתגלה באשקלון, נושאות את תווי ההיכר הגאומטריים המאפיינים סגנון אמנותי זה.

מורשת התרבות האֵגֶאית של הפלִשתים ניכרת היטב בעיטורו של “קרטר הלוחם“, שמשולבים בו, כנראה, תיאור של מרכבה אֵגֶאית מסורתית וסְצֶנה ימית. קובע הנוצות המתואר על הכלי דומה לתיאוריהם של גויי הים בתבליטים ממדינת הַבּוּ שבמצרים, מן המאה ה־12 לפני הספירה. קדרות מעוטרות שימשו למהילת יין במים בתרבויות המרחב האֵגאי כבר בתקופת הברונזה.

חפצי פולחן מצריים

חפצי פולחן מצריים

תקופת הברזל ב, המאה ה־7 לפני הספירה | ברונזה

מְכָלֵי ברונזה (סִיטוּלוֹת) מילאו תפקיד חשוב בטקסי הניסוך המצריים. עם גילויָם באשקלון באתרם, יחד עם שולחן מנחות זעיר, התאפשרה התבוננות חדשה בנוהגי הפולחן המצריים. בקרבתם התגלתה צלמית ברונזה בדמות האל אוזיריס. עמידתה האופיינית של הדמות כמעט זהה לזו של צלמיות אוזיריס אחרות מאשקלון, שפרסם בשנת 1936 האוֹצֵר הראשון של מוזיאון רוקפלר, ג'ון אייליף.

יחדיו עשויים חפצי הפולחן הללו ללמד על קיומו של מקדש לאוזיריס, לאיזיס אשתו, או לשניהם, ששכן לצד יקב מסוף המאה ה־7 לפני הספירה או בחלק משטחו. אוזיריס, מלך עולם המתים אך גם אל הצמיחה וההתחדשות, נקשר במצרים הפרעונית גם ליין.

קבורת כלב

קבורת כלב

התקופה הפרסית, המאה ה־5 לפני הספירה | שרידי שלד

קבורת הכלב המוצגת כאן היא אחת מ־970 קבורות דומות שנתגלו בשנים 1992−1986 בבית קברות לכלבים מן התקופה הפרסית שנחשף בעיר. אף־על־פי ששרידי בית הקברות מרמזים על הטמנה מכוונת, לא הוטמנו עם הכלבים מנחות ומקום מנוחתם לא סומן.

בתקופה הפרסית פרחה באשקלון קהילה פניקית, ואפשר שנוהג קבורת הכלבים קשור לפולחן הריפוי שנהג בה. פולחן זה נזכר בכתובת שנתגלתה באתר פניקי בן התקופה בכיתיון שבקפריסין, ועל־פיה שימשו כלבים וגורים בפולחן במקדשם של האלה עשתורת ואל הריפוי רשף־מֶכָּל.

לוח שיש בשימוש שלישוני

לוח שיש בשימוש שלישוני

המאה ה־1 לפני הספירה – המאה ה־3 לספירה; 1150 לספירה; 1241 לספירה | שיש וצִבען

לוח שיש זה מציג באופן מוחשי את השלב המאוחר בתולדות אשקלון. במקורו היה הלוח חלק של שולחן רומי, וכאלף שנים לאחר מכן נעשה בו שימוש מִשני – מִשטח שכתובת פאטמית נחקקה בו, לציון בנייתו של מגדל מבוצר בידי המושל המקומי. שלוש שנים וחמישה חודשים אחר־כך נפלה אשקלון בידי הצלבנים בפעם הראשונה. בעת ההתיישבות הצלבנית השלישית והאחרונה בעיר נוספו על הלוח סמלי האצולה של סר יו וייק (מת בשנת 1241). אפשר שבדרך זו ציין האביר את תרומתו לבנייתו מחדש של המגדל המגן על חומתה הצפונית של העיר. עם עזיבת הצלבנים את אשקלון נהרסה הכתובת, וכך גם רוב הביצורים הסובבים את העיר.

ציר הזמן ׃ חרסים

ציר הזמן הייחודי, המוצג כאן באמצעות שברים של כלי החרס שנתגלו בחפירות, ראשיתו בתקופת הברונזה (האלף הרביעי לפני הספירה) וסופו בתקופה הממלוכית (1270 לספירה). הצגתו של מִתווה זה התאפשרה תודות לרצף ההיסטורי הארוך של החיים באשקלון ולרצף הנתונים העולה ממחקרה של משלחת לאון לוי, והוא משקף את התפתחותה החברתית, הכלכלית והפוליטית של העיר לאורך התקופות. הגוונים הדומים של כלי החרס המקומיים מהתקופות השונות בולטים כנגד הגוונים השונים של כלי החרס שיובּאו מארצות אחרות, קרובות כרחוקות.

שלושה עשורים של חפירות ומחקר קפדניים שזרו את שרידי הכלים האלה כדי מארג צבעוני. שרידים אלה מגוללים את סיפור עלייתה של אשקלון הכנענית; את נסיגת מצרים ממנה והתבססות הפלִשתים בה בשלהי האלף ה־2 לפני הספירה; את עָצְמתם הכלכלית של השליטים הפלשתים המאוחרים ונפילתם בידי נבוכדנצר מלך בבל; את מעמדה של אשקלון בזירה הבינלאומית ופריחתה התרבותית למן התקופה הפרסית ועד לתקופה הרומית־ הביזנטית; ואת המאות האחרונות של תולדות העיר, כשהפכה לכלי משחק בזירה הגֵאופוליטית בין המוסלמים לבין הצלבנים.

כלכלה ועושר ׃ מתכות וחומרים יקרים אחרים

השם ‘אשקלון’ נגזר מן השורש השמי ש‘ ק‘ ל‘, שהוא גם שורש המילה שֶׁקֶל, ומשמעו – לשקול, למדוד את המשקל במאזניים. ואכן, היות שאשקלון שכנה בצומת דרכים שקישרו את צירי התנועה היבשתיים של דרך הבשמים עם צירי התנועה הימיים של המרחב הים תיכוני, היוותה פעילות המסחר ציר מרכזי בחיי העיר. בתקופות רבות הייתה אוכלוסיית העיר גדולה כל־כך, עד שהיה צורך לייבא אליה מזון. נמלה היה פעיל גם במזג אוויר סוער, כפי שמלמדים שרידיהם של מטעני האניות שאותרו במים הרדודים של העיר העתיקה ולאורך חופיה.

אך טבעי הדבר, שהעדויות המוחשיות הקדומות ביותר לקיומו של שוק במזרח התיכון התגלו גם הן בחפירות אשקלון. את השוק הזה הרס נבוכדנצר בשנת 604 לפני הספירה. ואולם, ממגוון אמצעי הסחר שנמצאו, ובהם בצעי כסף ומטבעות, קבלות וחותמות המעידות על עִסקות חליפין, וכן מאזניים ומשקולות, אפשר ללמוד על הפעילות הכלכלית הענפה שרחשה בעיר. אף ש־4,000 שנות הפעילות בה כצומת מסחר מרכזי מחקו עקבות רבים של עושרה הקדום יותר של אשקלון, גם מתקופה מוקדמת זאת שרדו ממצאים מרהיבים, ובהם מתכות יקרות, מטמוני מטבעות ותכשיטים אקזוטיים.

פוליטיקה ודת ׃ שיש

אנשי אשקלון אימצו בחום את דרך החיים היוונית־הרומית – והדבר מומחש היטב בפסלי השיש הרבים שנתגלו בעיר. פסלים אחדים מתארים אישים פוליטיים, למשל הקיסרית הרומית סָלוֹנִינָה, ורובם מציגים דמויות מיתולוגיות, למשל מרקורי (הרמס), אפרודיטה ופאן. הרמה האמנותית והטכנית של רובם אינה נופלת מזו של פסלים מחלקים אחרים של האימפריה הרומית, ולדברי היסטוריון האמנות קורנליוס וֶרמיוּל הם “המשובחים ביותר דרומית לאפסוס וקורינתוס.“

כדי ליצור את הפסלים הללו היה צורך לייבא את חומר הגלם שלהם ממצרים, מטורקיה ומיוון, שכן באשקלון ובסביבתה לא היו מרבצי שיש. כך, בדומה להישגים רבים אחרים של העיר, גם המסורת הארוכה של אמנות השיש יוצאת־הדופן שבה יסודה בסחר הבינלאומי.

ההערכה לשיש נמשכה באשקלון גם במאות המאוחרות. בפרק־זמן זה שימש חומר יוקרתי זה לעיטורם של בתי כנסת, כנסיות, מסגדים וקברים.



בית קברות פלִשתי ׃ חול

גולת הכותרת של שלושת עשורי החפירות של משלחת לאון לוי באשקלון הייתה גילויו של בית קברות פלִשתי – תגלית ראשונה מסוגה, ואחת מתרומותיה החשובות ביותר של המשלחת, שבין מטרותיה העיקריות היו ניסיון לברר את נסיבות בואם של הפלשתים לאזור והתחקות אחר תולדותיהם.

בית הקברות, ששימש במהלך המאות ה־10 – ה־9 לפני הספירה, נתגלה בעומק של כשני מטרים מתחת לדיונות החול שמצפון לתל אשקלון. אפשר שמיקומו לצד דרך ראשית שהוליכה אל העיר היה בעל משמעות פולחנית בעיני מי שיצאו ממנה או שבו אליה. החפירות שנערכו במקום בשנים 2013 – 2016 זורות אור על נוהגי הקבורה הפלשתיים ומגלות מגוון של מנהגי קבורה, ובהם הטמנה ראשונית של המת בחול ושֹרֵפה.

עם זאת נראה, שהטמנת המת בציר מערב–מזרח, בליווי מנחות קבורה צנועות, בעיקר כלי חרס ולעתים גם תכשיטים, קמעות וכלי נשק, הייתה נוהג הקבורה המועדף. הפכיות בסגנון הקיפרו־פניקי הטיפוסי והפכיות הממורקות והמחופות אדום שנתגלו בקברים הראשוניים מלמדות על שני שלבי שימוש בבית הקברות.

תודות

אשקלון: רטרוספקטיבה
30 שנות חפירה של משלחת לאון לוי



מ-11 ביולי, 2016 עד 5 באוגוסט, 2017
מוזיאון רוקפלר לארכיאולוגיה

אוצרים: פאוזי אבראהים, נורית גשן, דניאל מסטר
עיצוב התערוכה: מיכל אלדור
עריכת וידאו: אמיר רונן
עריכה לשונית ותרגום: ננסי בנוביץ, יוסף קוריס, ופאוזי אבראהים
צילום: @ מוזיאון ישראל, ירושלים על ידי אלי פוזנר
עיצוב ובניית האתר: מחלקת מולטימדיה, מוזיאון ישראל
עיצוב: חיה שפר, בנייה: אבי רוזנברג, עריכה לשונית: חנה קן ברונשוויג, ניהול: סוזן חזן

משאילים לתערוכה:
רשות העתיקות
מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה
מוזיאון קורין ממן לתרבות פלישתית, אשדוד
המוזיאון הימי הלאומי, חיפה
המכון הגרמני הפרוטסטנטי לארכאולוגיה של ארץ הקודש, ירושלים

התערוכה הופקה בנדיבות
משלחת לאון לוי לחפירות אשקלון, באמצעות מוזיאון התרבויות השמיות באוניברסיטת הרווארד
פעילותה של משלחת לאון לוי לחפירות אשקלון נתמכה במענקים מקרן לאון לוי ומאת לאון לוי ושלבִּי וַייט.

@ מוזיאון ישראל, ירושלים, 2016 כל הזכויות שמורות