סופה עדינה: יצירות נבחרות מאת אנה טיכו

מ-16 ביולי עד 7 בדצמבר, 2013

מקום: בית טיכו

אמן: אנה טיכו

אוצר/ת: תמנע זליגמן

אלפי הרישומים והמתווים שציוותה אנה טיכו למוזיאון ישראל מעידים עליה שהיא היתה יוצרת פורייה מאוד. טיכו יצרה אותם על פני 60 שנה, משנות ה-20 המוקדמות ועד מותה ב-1980. התערוכה מציגה שניים מגופי יצירתה: את הנופים שתיארה בגירי פסטל ואת ציורי הפרחים שציירה בצבעי-מים. אלה גם אלה מתאפיינים במידותיהם הגדולות, בשימוש יוצא-מן-הכלל בצבע ובמועד יצירתם המאוחר יחסית.

 

מסוף שנות ה-60 החלה אנה טיכו לצייר נופים במידות הולכות וגדלות. ציורים אקספרסיוויים אלה שהיא יצרה על-פי-רוב בסדנתה על סמך מתווים שרשמה בטבע, על סמך תצלומים או על סמך הזיכרון, מתארים נופים מעוררי יראה של הרי ירושלים ושל מדבר יהודה. את הפחם, את הגרפיט ואת הדיו ששימשו אותה בעשורים הקודמים החליפו עתה גירי הפסטל, והיא הפיקה מהם קשת רחבה של גוני אדמה עמומים ושל ירוקים מאובקים, אשר לעתים קרובות לוו גם בנגיעות מפתיעות של כחול, סגול וכתום שופעי חיים.

 

ציורי הפרחים בצבעי-מים נוצרו בעיקר בשנים 1967 עד 1973. טיכו אמנם ציירה פרחים גם בראשית דרכה, אבל בשנים אלה הם היו למוקד יצירתה. התכונה הבולטת ביותר של ציורים אלה היא צבעוניותם, והשימוש בצבעי-מים מוסיף עליהם קווים של ספונטניות ושמחת-חיים. ייתכן שאפשר לייחס את חיוניותם הרבה לאופוריה שבעקבות מלחמת ששת-הימים, שכן ב-1973, עם פרוץ מלחמת יום-הכיפורים, חדלה אנה טיכו מלצייר אותם. מאז נהגה לתאר מבחר פרחים שצמחו בגן ביתה, הוא "בית טיכו", ויצרה קומפוזיציות עשירות של פרחים באגרטל בצבעים ובצורות למיניהם או תיאורים מעודנים ונזיריים, לעתים של פרח אחד או שניים, ברוח הציור היפני.

התערוכה, המצרפת ציורי נוף רחבים ועתירי הבעה עם ציורי טבע דומם שלֵו אך צבעוני, מחוללת סופה עדינה של יופי חיצוני ופנימי ואגב כך משקפת צדדים שונים באישיותה של האמנית שיצרה אותם.  


מזכים: התערוכה בנדיבות קרן בית טיכו