כריסטיאן מרקליי
השעון

מ-23 ביולי עד 19 באוקטובר, 2013

מקום: אולם לתצוגות מיוחדות

אמן: כריסטיאן מרקליי

אוצר/ת: טליה עמאר

חומרים: הקרנת וידאו חד-ערוצית, 24 שעות

"השעון", עבודת הווידאו הכוללת של כריסטיאן מרקליי, עוסקת בזמן ובארעיות החיים ויוצרת מציאות מקבילה. העבודה מורכבת מאלפי קטעי סרטים שבהם נראים שעונים ושעוני-יד וכן דמויות המכריזות על שעה מסוימת ביום או מתייחסות לזמן. מרקליי הוציא כל קטע מהקשרו המקורי ובעבודת עריכה וירטואוזית האורגת תקופות וסוּגוֹת חיבר יחדיו את כל הקטעים לכדי יצירה שלמה המתרחשת במשך 24 שעות; מונטאז' רחב-היקף הממפה כל שעה, דקה ושנייה ביממה ומוקרן במחזוריות, בלי התחלה ובלי סוף, בחלל המיצב שתכנן האמן. "השעון" מסונכרן עםהשעון המקומי בכל מקום שבו הוא מוצג וממזג כך את הזמן האמיתי עם הזמן הקולנועי המלאכותי.

הזמן – מתיחתו, האצתו, השהייתו וכו' - הוא ממד הכרחי ביצירת האשליה הקולנועית. אחת הסיבות שמניעות אותנו לקום וללכת לקולנוע היא ההימלטות משלטונו של השעון ואיבוד תחושת הזמן באולם האפלולי. מרקליי משתמש בהיסטוריה העשירה של הקולנוע במאה השנים האחרונות ומנכס לעצמו סרטים של אחרים כדי לבנות חוויית צפייה שונה ומקוטעת, מבדרת ומייאשת בו-זמנית. חוויה שמגבירה את המודעות לחיי הנצח של הגיבורים על  מסך הצלולואיד ויחד אתה את תודעת הקץ המתקרב בכל דקה שעוברת ומזכירה לנו את היותנו בני-תמותה.

 

"השעון", הפועל כשעון ממשי, מגלה את אופן השימוש בזמן, בעלילה ובמשך הקולנועיים – מדיום האמנות הפופולרי והמשפיע ביותר בימינו. מצד אחד הוא בונה ציפייה ודריכות, ומצד אחר הוא מנפץ אותן באשד של רסיסי סצנות מסרטים ידועים יותר ופחות. כך הוא מפרק את ההמשכיות המקובלת בקולנוע ובונה אחרת במקומה, כזו שמשוחררת מסיפור או מתקופה ושתופרת את קרעי הסצנות במעברים מפתיעים ולכיוונים חדשים. אלפי הרסיסים המציגים טווח רגשות רחב שזורים זה בזה ומתחלפים במקצבים משתנים בזמן הווה תמידי - זמן הצפייה -  כבזרם תודעה אינסופי.

 

לא פחות מההיבט החזותי, גם לעריכת הפסקול יש תפקיד חשוב ב"שעון". החיבור של אמנות וסאונד העסיק תמיד את מרקליי. טכניקת ההֶדבֵּק (קולאז') שימשה אותו מאז ראשית דרכו בסוף שנות ה-70, כשהיה די ג'יי חלוצי ויצר ערבולי קולות והקלטות ניסיוניים וכן "כלי נגינה" מחפצים מן-המוכן, בטרם נעשה ליוצר רב-תחומי. רכיבי הסאונד ב"שעון" הם לדבריו הדֶבֶק שמאחד את הקטעים השונים. טונאליות משתנה, ליווי מוזיקלי או קטעי שיחה שממשיכים וזולגים מסצנה לסצנה יוצרים לרגע תחושת הזרה ובו-בזמן -  תחושת רצף בין נרטיבים שאינם שייכים זה לזה במקורם. 

הדחף הראשוני של הצופה לזהות את הדמויות, את השחקנים ואת הסרטים, והצורך שלו להיאחז בשבב של נרטיב קוהרנטי ולצפות להמשכו בקטע הבא וכך להיות שותף ליצירת האמן, נסוגים בהדרגה ומפנים את מקומם לחוויה ולהדהוד של האירועים על המסך בזיכרון האישי, להכרה בשרירותו של הזמן הנוקב בלי הרף ולרושם המצטבר של ההכרה בכל רגע חולף כבשבריר של מכלול, אשר לעולם לא יופיע בשלמותו.

רכישה בנדיבות קרן משפחת אוסטרובסקי, לכבוד מיזם חידוש המוזיאון ב-2010, ובשיתוף עם מרכז פומפידו, פריז, וגלריה טייט, לונדון

 היצירה תוקרן 24 שעות ברציפות פעמיים:
28 - 29 באוגוסט, 17:00 - 17:00
24 - 25 בספטמבר, 14:00 - 14:00
אחרי שעות הפתיחה הרגילות של המוזיאון תהיה הכניסה חינם.