על התערוכה

מאן ריי – משוואות אנושיות

אוצרים: עדינה קמיאן קשדן, ונדי א' גרוסמן, אדואר סבלין, אנדרו שטראוס
עוזרת לאוצרת ורכזת הפרויקט: נטע פרץ
מעצבת: רונה צ'רניקה-זיאנגה
20 באוקטובר 2015 עד 23 בינואר 2016
מוזיאון ישראל בירושלים ואוסף פיליפס בוושינגטון די.סי

עיצוב ובניית אתר התערוכה: מחלקת מולטימדיה, מוזיאון ישראל. עיצוב: חיה שפר, בנייה: אבי רוזנברג, עריכה לשונית: חנה קן ברונשוויג, ניהול: סוזן חזן


בעת שעבד בהוליווד בסוף שנות ה-40 יצר מאן ריי את "המשוואות השייקספיריות", סדרת ציורי שמן שנחשבה בעיניו לפסגת חזונו האמנותי. את הציורים צייר על פי תצלומים של מודלים מתמטיים מן המאה ה-19 שצילם בשנות ה-30 בפריז.

התערוכה "מאן ריי – משוואות אנושיות" היא ניסיון ראשון לקבץ מחדש את ציורי הסדרה, שלא הוצגו בכפיפה אחת מאז הוסר מעליהם הלוט בהוליווד ב-1948 ושוב בפריז ב-1954. אמנם תערוכות מקיפות רבות שהוקדשו מאז לאמן כללו כמה מציורי הסדרה, אך אף לא אחת מהן עסקה באופן בלעדי בחקר גוף היצירה המסוים הזה. התערוכה מציגה בפעם הראשונה את המודלים המתמטיים המקוריים, העשויים גבס, עץ, חוט ועיסת נייר, לצד התצלומים החדשניים של מאן ריי וציורי "המשוואות השייקספיריות" ששאבו מהם השראה, ובכך מאפשרת בחינה של העבודות בתוך ההקשר ההיסטורי שבו נהגו ובזיקה לתחומי השיח הביקורתי הנוגעים להן.

מאן ריי היה איש אשכולות מובהק, נסיין בשורשי נשמתו וחלוץ בשדות אמנותיים רבים ומגוונים כגון ציור, יצירת חפצים, קולנוע וצילום, שטִשְטש גבולות מקובלים וקרא תיגר על עצם אפשרות המיון. הצגת מסלול הבשלתן של "המשוואות" לצד ציורים, תצלומים ואובייקטים נוספים של האמן מדגימה את יכולתו ליצור במדיומים שונים, לנוע בחופשיות בין דו-ממד לתלת-ממד ולהפוך חפצי יומיום לצורות מקוריות של ביטוי יצירתי. יותר מ-140 הפריטים בתערוכה מביאים לידי ביטוי גם את נטייתו להחפּצה של הגוף ולהאנשה של החפץ ומאפשרים הצצה ייחודית לנקודת החיתוך בין האמנות למדע, שהיתה מעמודי היסוד של אמנות המחצית הראשונה של מהמאה ה-20 משני צדי האוקיינוס האטלנטי.

רקע היסטורי:
ב-1934 ביקר מאן ריי במכון אנרי פואנקרה בפריז, שם התוודע למודלים מתמטיים תלת-ממדיים שנוצרו בחצי השני של המאה ה-19 ככלי עזר לחקר וללימוד של משוואות אלגבריות. הוא צילם את המודלים והציגם בגיליון של כתב העת Cahiers d'Art שהוקדש ל"משבר האובייקט". הוא האיר אותם בתאורה דרמטית על רקע כהה, השתמש בתצלומי תקריב או בזוויות צילום נמוכות וגבוהות, וכך העניק לחפצים נופך של גדלות ומסתורין. אחדים מהמודלים הצטיירו בעיניו כישויות בעלות תכונות אנושיות. בחלק מהתצלומים חברו הדמויות לצמדים ויצרו דיאלוג, כביכול מעלות סצנה ממחזה. התצלומים זכו להתעניינות רבה מצד חבריו הסוראליסטים של מאן ריי ותרמו רבות לדיון בשאלת האובייקט, שתפסה מקום מרכזי בהתפתחות הרעיונות הסוראליסטיים של התקופה.

ב-1937 פירסם מאן ריי את המניפסט הצילום אינו אמנות, האמנות אינה צילום, המסמן את התרחקותו מן הצילום והתקרבותו לציור וליצירת אובייקטים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט מצרפת וחזר לארצות הברית, ארץ מולדתו, וב-1940 התיישב בהוליווד. מאחר שמרבית יצירותיו נותרו בצרפת, הוא יצר מחדש אחדים מהציורים הסוראליסטיים הבולטים שלו משנות ה-30.

בקיץ 1947 טס לביקור קצר בצרפת, ובהזדמנות זו השיב לעצמו את עבודותיו שנותרו באחסון, ובהן תצלומי המודלים המתמטיים. כעת ניגש ליצירת הציורים שגם בהם, כמו בתצלומים שעליהם הם מבוססים, מובלטות תכונותיהם הכמו-אנושיות של המודלים. הוא העניק לכל ציור כותרת של מחזה שייקספירי וכינה את הסדרה "משוואות שייקספיריות". הסדרה, שנוצרה ברובה ב-1948, היתה גולת הכותרת של תערוכת היחיד שלו בגלריה קופלי בלוס אנג'לס באותה שנה.

מוזיאון ישראל, ירושליםאוסף פיליפס בוושינגטון די.סי

מטמורפוזה של החפץ

"אני זקוק ליותר מגורם אחד, לכל הפחות לשניים. שני גורמים שאין ביניהם זיקה כלשהי. בעיניי, מעשה היצירה טמון בזיווג של שני הגורמים השונים האלה כדי להפיק משהו חדש שניתן לכנות אותופיוט פלסטי". מאן ריי

מאן ריי (1890 – 1976) נולד בשם עמנואל רדניצקי למשפחת מהגרים יהודית-רוסית מפילדלפיה, וגדל בברוקלין. בשנת 1912 החליפה המשפחה את שמה, והאמן הצעיר נולד מחדש בשם מאן ריי. בשנת 1921 עזב האמן את ניו־יורק ועקר לצרפת, שם התגורר תשע עשרה שנים. בשנת 1940, בזכות היותו אזרח אמריקני, הצליח מאן ריי לצאת מצרפת ימים אחדים לפני כיבוש פריז בידי הצבא הגרמני. בחודש אוגוסט הוא הפליג לניו ג'רזי, כשהוא מותיר מאחוריו יצירות שעמל עליהן כמעט עשרים שנה, ובאוקטובר הגיע להוליווד. עשור לאחר מכן, בשנת 1951, שב מאן ריי עם אשתו ז'ולייט לצרפת, שם התגוררו בני הזוג סוף ימיהם.

התערוכה "משוואות אנושיות" משרטטת את המסלול שבו מיתרגמות יצירותיו של מאן ריי מחפץ לדימוי, מצילום לציור, מהסוראליזם של פריז לתור הזהב של הוליווד וממתמטיקה לשייקספיר, וחושפת את הדרך המקורית והיצירתית שבה הוא מדלג בין תחומי מדיה וקורא תיגר על גבולות מקובלים של פרקטיקות אמנותיות. לדידו של מאן ריי לא היתה כל היררכיה בין החפץ המקורי לייצוגיו בצילום או בציור, או להעתקיו. בהיותו בר־החלפה, כל תוצר של גלגול־צורה שומר על ערכו, גם כאשר בהקשר החדש חלה תמורה במשמעותו. המטמורפוזה מחפץ לדימוי מאפיינת את עבודתו האמנותית לכל

אורך הקריירה שלו. מכלול יצירתו טבוע בחותם של התבוננות עצמית שנונה, שסייע בבניית הדימוי הקוסמופוליטי המודרני והפרסונה האמנותית החידתית שהתאמץ לטפח. רבים מחידושיו שעמדו במבחן הזמן מבוססים על שימוש בחפצים תלת־ממדיים כדי ליצור עבודות דו־ממדיות. בעיקר ראויות לציון יצירות האירוגרף (ציורים בתרסיס־צבע) וניסויים פורצי דרך בצילום (כגון הריוגרף [פוטוגרמה] והסולריזציה), שהציגו גישה חדשה ומהפכנית בצילום ובכך כוננו אותו כתחום אמנותי אוונגרדי.

מטמורפוזה של החפץ

גופים מתמטיים: מאן ריי ופואנקרה

"צורות שנולדו מתוך המאניה של המתמטיקאים, ללא עניין אחר מלבד מתן צורה קונקרטית לחזון מופשט". מאן ריי

צורות גאומטריות מכל הסוגים העניקו השראה למאן ריי, והן עוברות כחוט השני בעבודותיו בכל תחומי המדיה. במערכת השחמט הראשונה שיצר בשנת 1920 הוא השתמש במקור בקוביות, חרוטים, כדורים ופירמידות, ויצר פסל ספירלי מאהיל מנורה שהושלך לפח האשפה.

בהמלצת ידידו ועמיתו לסוראליזם מקס ארנסט, ביקר מאן ריי ב־1934 במכון אנרי פואנקרה ללימודי מתמטיקה בפריז. שם גילה אוסף מדהים של גופים מתמטיים תלת־ממדיים עשויים גבס, חוט ברזל, עץ ועיסת־נייר - מודלים ששימשו סטודנטים למתמטיקה בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 להמחשת מאפיינים גאומטריים בתלת־ממד ולחקר משוואות אלגבריות והוראתן. רוב הגופים נרכשו מחברת מרטין שילינג שבלייפציג, אשר תכננה, ייצרה וסיפקה קטלוג עשיר של מודלים לאוניברסיטאות ולמכונים ברחבי העולם.

הביקור עורר במאן ריי רצון עז לנסות ללכוד את הגופים האלה בעדשת מצלמתו. באמצעות תאורה דרמטית וקומפוזיציות חדשניות הוא שינה את דמותם והדגיש צורות המושכות את העין אך גם מטרידות בו־בזמן. הוא הדגיש אסוציאציות של מבנים אנטומיים, בניצול נטייתו של המתבונן לחפש צורות אנושיות מוכרות. תחילה צילם מאן ריי את הגופים המתמטיים בצמדים: הוא זיווג ביניהם על פי תכונותיהם הצורניות והשתעשע בהעמדתם זה על גבי זה כדי ליצור צורות חדשות. ואולם התצלומים שפורסמו נחתכו בדייקנות והיו בעלי ניגודיות גבוהה, ועל כן הדגישו את מוזרות הצורות. למעט יוצא־דופן אחד, הוצג בהם רק גוף מתמטי יחיד. כל שלב בתהליך היצירה הצילומי הזה מחפץ לדימוי שירת את המטרה הסוראליסטית של יצירת תחושת זרות (dépaysement), של ניתוק הראלי והמוחשי מסביבתו הרגילה.

גופים מתמטיים: מאן ריי ופואנקרה

מסע מן המתמטיקה אל שייקספיר

"עבדתי כל השנה והפקתי סדרה שלמה של תמונות המתבססות על משוואות מתמטיות מנקודת מבט ארוטית – דיסקרטית מאוד!" מאן ריי

לאחר שנאלץ להימלט מפריז עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שב מאן ריי לארצות הברית, ובשלהי שנת 1940 השתקע בהוליווד, שם התגורר כעשור. מחשש שהיצירות שהותיר מאחוריו בצרפת הושמדו, הוא החל לשחזר את ציוריו החשובים ביותר ויצר עבודות חדשות, שתכופות כללו נושאים גאומטריים ומדעיים. בשנותיו בהוליווד הוא יצר ציורים, חפצים וריוגרפים רבים יותר מכפי שיצר בשלושים השנים שקדמו להן. עם היצירות החדשות נמנתה סדרת ציורים שבתחילה כינה "משוואות אנושיות", כשהוא מגלה את כוונתו להאניש צורות מתמטיות דוממות.

חלק זה של התערוכה בוחן את התצלומים המסקרנים שיצר האמן בעקבות גופים מתמטיים בשנות השלושים של המאה העשרים, ואת גלגולן של תמונות אלו עשור מאוחר יותר לסדרת ציורים עתירי־דמיון שהכתיר בכותרת "משוואות שייקספיריות". מאן ריי הפך את הגופים המתמטיים לדמויות בסדרת ציורי תאטרון, כשהוא מעניק לכל ציור שם של אחד ממחזות שייקספיר.

ציורי "המשוואות השייקספיריות" של מאן ריי היו גולת הכותרת בתערוכה שהציג בשנת 1948 בגלריה קופלי בבוורלי הילס, קליפורניה. בערב הפתיחה הוסבה המדרכה שמחוץ לגלריה לבית קפה בסגנון פריזאי, שמשך אליו אישים וידוענים לצד חברים, אמנים, מלחינים, סופרים וקולנוענים. קבוצת ליבה של הציורים מסדרה זו מאוחדת כאן לראשונה, וכוללת הן את התצלומים הן את הגופים המתמטיים שהיו ההשראה לתצלומים.

מסע מן המתמטיקה אל שייקספיר

האנשה של החפץ / החפּצת הגוף

"צורות שהמציאו מתמטיקאים [...] כדי להוכיח או להראות באופן חזותי את משוואות האלגברה שלהן [...] מקצתן רמזו על דברים שניתן לראות בכל תיאור של האנטומיה של גוף האדם". מאן ריי

ההשראה שמצא מאן ריי בגופים המתמטיים משקפת את נטייתו רבת־השנים להאניש חפצים דוממים וגם להפך, להחפיץ את גוף האדם. בחילופין המתעתעים שבין חפץ לדמות אדם, הוא הפך את הגוף המקוטע לכלי של מסתורין וארוטיקה. נטייה זו קשורה לעניין הרב שמצא מאן ריי במרקיז דה־סאד, שהיה נושא לדיונים נלהבים בחוגים סוראליסטיים.

במאמציו של מאן ריי ליצור בלבול בין הדומם לחי הוא השתמש לעתים קרובות ביציקות גבס של פסלים קלאסיים. לדוגמה, בקומפוזיציות רבות הוא שילב העתק גבס של ונוס ממילו. סמלים אלו של אידאל היופי הפכו למנגנונים של התקה ושינוי בקומפוזיציות שנונות, שתכופות חלה בהן גם ארוטיזציה. מאן ריי השתמש בטכניקות הרגילות שלו – קומפוזיציות ותאורה מבוימות בדקדקנות, סיבוב וקיטוע של התמונה – במאמץ להסיט את תשומת הלב של המתבונן מגופו של המודל כאינדיווידואל לגוף נעדר מאפיינים אישיים, או לחלופין, להשתמש בחלקי גוף כחפצים. מאן ריי הציג בפני המתבונן קומפוזיציות מאתגרות, המציגות את הגוף כשהוא מוסתר מקצתו ומוסווה כחפץ, או מציגות אנטומיה מוסתרת שהוחלפה בהעתק של חפץ. תמונות מראה והשתקפויות שזורות כחוט השני בעבודותיו, הן כמוטיב הן כטכניקה. בעיניו של מאן ריי, מראות יכולות להראות לנו את המציאות אך גם לפעול כמנגנון הזזה והתמרה.

כל ימיו היה האמן מרותק לנושא האוטומט ועיסוקו בנושא נע בין סימבוליזם של הדה־הומניזציה של האדם לבין שימוש בגאומטריה כבסיס לדמות אדם. צורות גאומטריות - בעיקר גופים גאומטריים עשויים עץ מהסוג שבו משתמשים סטודנטים לאמנות - שבות ועולות ביצירותיו של מאן ריי משנות העשרים עד שנות השלושים. לעתים תכופות הוא מצרף לתצלומים מודלים אנושיים או תחליפים לדמויות אדם כמו בובות־עץ המשמשות לרישום. ביצירות רבות לכל אורך הקריירה האמנותית שלו השתמש מאן ריי בבובות־עץ במיומנות מופלאה כל כך, שתנוחותיהן בוגדות בטבען הדומם ונדמה שהן קמות לתחייה.

האנשה של החפץ / החפּצת הגוף