חסידים: לא רק שחור-לבן
לחץ על התמונות להגדלתן

מוזיאון ישראל, ירושלים      English


19 יוני, 2012 עד 1 דצמבר, 2012
מקום: אולם הרי ובלה ווקסנר
אוצרת: אסתר מוצ'בסקי

תערוכה אתנוגרפית החושפת זווית פחות מוכרת של תרבות החסידים, שבמרכז כל אחת מחצרותיה ניצב מנהיגה הכריזמטי, הוא הרבי, האדמו"ר. החוויה החסידית תוצג בתערוכה באמצעות תלבושות - של גברים, של נשים ושל ילדים - הכפופות לקודים קפדניים, ובאמצעות חפצים הקשורים לחיים הרוחניים והקהילתיים. לצד חפצים יוצגו תצלומים המתארים את אירועי מחזור השנה ומעגל החיים, וכן סרטים ומוזיקה - כל אלה ייתנו לקהל הרחב כניסה-לרגע לעולמה המסקרן של הקהילה החרדית הזאת הבנויה חצרות-חצרות.

הכניסה לילדים (עד גיל 17) חינם בימי ג' (לא כולל קבוצות)
ניתן לקבוע ביקור קבוצתי מותאם כולל הדרכה בטל': 02-6708884 או בדוא"ל: emilia@imj.org.il
למידע נוסף למבקר:

<div style='direction:rtl'>
    
</div> <div style='direction:rtl'>
</div> <div style='direction:rtl'>
    
</p>


</div>

'קציר חיטים' ל"מצה שמורה"
קוממיות, 2007
צילום: © מנחם כהנא

חסידי בובוב מקיימים מצוות שמחת כלה
ירושלים, 2008
צילום: © יובל נדל

אדמו"ר חסידות שומרי אמונים
משגיח על קציר חיטים, שכן חיטה המיועדת להכנת "מצה שמורה" נשמרת מרגע הקציר, כדי שלא תחמיץ
קוממיות, תשס"ז (2007 )
צילום: © מנחם כהנא, ירושלים

<div style='direction:rtl'>
    
          
</p>


</div> <div style='direction:rtl'>
    

</div>

נער חסידי מתפלל בדבקות בציון קברו של הצדיק משטפנשט
ביום השנה לפטירתו ('יארצייט')
גבעתיים, 2006
צילום: © יובל נדל

חסידים מחצרות שונות (כפי שמלמדות מגבעותיהם) בוחנים אתרוג לחג בשוק ארבעת המינים
ירושלים, תשס"ה (2005 )
צילום: © יובל נדל

"שמירת המת": גופת האדמו"ר מוויז'ניץ מוקפת בחסידיו המתפללים
בני־ברק, כ' באדר תשע"ב (14.3.2012)
צילום: © יובל נדל

<div style='direction:rtl'>
    
</p>


</div>

תפילת תשליך של חסידי ברסלב הנוהגים לנסוע לקראת ראש-השנה לאומן ולהתפלל על קברו של רבי נחמן (1810-1772)
אומן, אוקראינה, ראש-השנה תשס"ד (2003)
צילום: אנדריי גורב

חסיד מתפלל בקברו של האדמו"ר מללוב בהר הזיתים
ירושלים, 2010
צילום: © ציון עוזרי, ניו-יורק

האדמו"ר מליובאוויץ' נהג להעניק
לפחות שטר אחד של דולר, סגולה
למזל. כאן הוא נראה נותן אותו
לאברהם סגול, ברוקלין, ניו־יורק, 1988
באדיבות אברהם סגול, ירושלים

<div style='direction:rtl'>
    
</div> <div style='direction:rtl'>

</div> <div style='direction:rtl'>
    
         
ריקוד המצווה הוא מנהג חסידי ייחודי. אחרי הסעודה והריקודים הנפרדים מוּסרות המחיצות בין הגברים לנשים. הכלה עומדת במרכז ופניה מכוסים בהינומה; מטעמי צניעות היא אוחזת בקצה אחד של רצועה ארוכה ('גארטל') ובקצה האחר מחזיק מי שרוקד אתה. תחילה האדמו'ר, אחר-כך גברים ממשפחתה, ולבסוף החתן. 

</p>


</div>

תינוק שמלאו לו חודש ימים בטקס פדיון הבן שוכב על מגש כסף ומכוסה פריטים שהם סגולה לחיים טובים: תכשיטים, שקיקי סוכריות ושום
ירושלים, 2008
צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים / אסתר מוצ'בסקי-שנפר

אשת האדמו"ר מבֶּלז מברכת את
כלתה בחתונתה בכוונה עמוקה
ירושלים, 1993
צילום: © ג'ואן רות', ניו-יורק

בתו הכלה של האדמו"ר מרחמיסטריווקה,
רבי דוד טברסקי, בשעת ריקוד המצווה
['מיצווה טאנץ'] עם אביה
נתניה, 2011
צילום: © יובל נדל

לחץ על התמונה למידע נוסף

<div style='direction:rtl'>
    
          <strong>כתר תורה</strong><br />
על כתר תורה מרהיב ביופיו זה נאמר
שמקורו בחצר האדמו'ר מרוז'ין, ושהיה
שייך לבנו, הרבי משטפנשט (1868-1823).
גודלו של הכתר מרמז שהוא פיאר
ספר תורה קטן שהיה כנראה בשימושו
האישי של האדמו'ר. החומרים היקרים
והעבודה המעודנת הנראית בדגמי הפרחים
והפעמונים המשתלשלים ממקוריהם של
ששת הנשרים מעידים על בעל הכתר
שהיה אדם רם־מעלה ואמיד שיישם הלכה
למעשה את עקרון הידור המצווה. זהו
אפוא חפץ מן הסוג ההולם את המלכותיות
שאפיינה את שושלת רוז'ין.

</p>


</div> <div style='direction:rtl'>


</div>

חלוקת לחם ב'טיש' טו בשבט בחסידות בֶּלז
ירושלים, 2004

מוזיאון ישראל, ירושלים
צילום © דגלאס גתרי

כתר תורה
וינה(?), אוסטריה, 1825 בקירוב
זהב, כסף, יהלומים, אבני אודם (רובין),
אזמרגד וטורקיז, גובה: 17.8 ס"מ, קוטר: 12.7 ס"מ
ראשי תיבות על הרצועה התחתונה:
כ"ת, כ"כ, כ"מ [כתר תורה, כתר כהונה
וכתר מלכות; משנה, אבות ד: יז]
צילום: © מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון

לחץ על התמונה למידע נוסף

האדמו"ר מפרמישלן, רבי מאיר רוזנבוים
בני־ברק, 2007
צילום: © יובל נדל

<div style='direction:rtl'>

</div> <div style='direction:rtl'>
    
</div>

תלמידי ישיבה לא נשואים לובשים מדי שרד מזרח־אירופיים מהמאה ה־19-18, שהם מכנים לעתים קרובות "תחפושת קוזאק"
בני-ברק, פורים תשע"א (2011 )
צילום: © יובל נדל

חסיד ברחובות ורשה, שנות ה־30(?) של המאה ה־20
צילום: אנטול אנתוני ונצלבסקי
ארכיון התצלומים במרכז המידע לאמנות
ותרבות יהודית ע"ש אן ואיזידור פאלק,
מוזיאון ישראל, ירושלים, מתנת
הנדריק ברינסון, ברלין, לכבוד
ג'יימס סניידר לרגל יום־הולדתו

שני ילדים בתחפושת גברים חסידיים; השמאלי בבגדי אדמו"ר
פורים, בני־ברק, תש"ע ( 2010 )
צילום: © יובל נדל

<div style='direction:rtl'>
    
          <strong>עיטור ראש ('שטערנטיכל')</strong><br />
נשים מקהילות ספינקה הן היום בין
המעטות המתקשטות עוד בעטרת
ה'שטערנטיכל', ומהבודדות היודעות
את סוד הכנתה. כיסוי הראש כולו מחקה
בצורתו שֹער, ואל חלקו הקדמי של הכיסוי
נתפרים כתלתלים סרטי קטיפה מפותלים
ועטרת הפנינים.
</p>


</div> <div style='direction:rtl'>
    
          <strong>'שטרײַמל' בסגנון ישן</strong><br />

ה'שטרײַמל' מורכב מכיפת קטיפה שזנבות שועלים מחוברים אליה סביב-סביב. מספר הזנבות סמלי בדרך-כלל: 13 למשל שהוא 'אחד' בגימטרייה או 18 - 'חי'. בימינו רק קשישים מעטים חובשים 'שטרײַמל' מסוג זה. 
</p>


</div> <div style='direction:rtl'>
    מימין:
<br />
          <strong>מגבעת שטוחה ('פּלאַטשיקער', 'סוּפּר') לימות החול</strong><br />
חסידויות שמוצאן בהונגריה וחצרות ירושלמיות<br />

לבד פרוות ארנבון, גובה: 11 ס'מ, קוטר: 35 ס'מ <br />
 
רכישה בנדיבות מתנת ג'רום ל' ואלן שטרן, ניו-יורק,
לידידי מוזיאון ישראל בארה'ב
<br />
משמאל:<br />
<strong>
מגבעת ('חסידישער קאַפּעליוש')</strong><br />

חסידויות בֶּלז, ויז'ניץ ואחרות
 <br />
לבד פרוות ארנבון בגימור קטיפתי, גובה: 14.5 ס'מ, קוטר: 33 ס'מ 
<br />
רכישה בנדיבות מתנת ג'רום ל' ואלן שטרן, ניו-יורק,
לידידי מוזיאון ישראל בארה'ב
<br />
צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים/ אלי פוזנר


</p>


</div>

עיטור ראש ('שטערנטיכל')
מעשה ידי רבקה שיינפלד, ירושלים, 2005
אריג וסרטי קטיפה סינתטיים,
פנינים מתורבתות מחוזקות לתיל;
תפירה במכונה וביד, גובה: 20 ס"מ, קוטר: 61 ס"מ
רכישה בנדיבות ידידי מוזיאון ישראל בשווייץ
צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים / אלי פוזנר

לחץ על התמונה למידע נוסף

'שטרײַמל' בסגנון ישן
פולין, סוף המאה ה-19 עד ראשית המאה ה-20
קטיפה וזנבות שועלים, גובה: 20 ס"מ, קוטר: 42 ס"מ
מתנת המוזיאון האתנוגרפי, ברלין
צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים / אלי פוזנר

לחץ על התמונה למידע נוסף

מימין:
מגבעת שטוחה ('פּלאַטשיקער', 'סוּפּר') לימות החול
משמאל:
מגבעת ('חסידישער קאַפּעליוש')

לחץ על התמונה למידע נוסף

<div style='direction:rtl'>
    
          <strong>מערכת לבוש לשבת, לחג ולאירועים חגיגיים</strong><br />
החצרות הירושלמיות <br /><br />
<strong>
גלימה ('ג'וּבֶּה')</strong>
<br />
אריג ויסקוזה, אורך: 131 ס'מ
<br />

מתנה בעילום-שם
<br />
<br />

<strong>
מעיל 'מוזהב' או 'צהוב' ('גאָלדענער' או 'געלער קאפֿטן')</strong><br />

כותנה ממורצרת באריגת סטין, אורך: 101 ס'מ 
<br />
רכישה בנדיבות ארנסט שטראוס, ציריך, שווייץ
חולצה  
<br />
כותנה ופוליאסטר, אורך: 92 ס'מ 
רכישה
<br /><br />

<strong>
אבנט ('גאַרטל')</strong><br />

פוליאסטר, אורך: 224 ס'מ, רוחב: 11.5 ס'מ
<br />
מתנה בעילום-שם

</p>


</div> <div style='direction:rtl'>
    
          <strong>גביע עשוי ממטבע כסף שקיבל חסיד מהרבי כקמיע
('שמירות')
</strong><br />
הגביע מעוטר בדמויות של אריה וסוס(?)
ובכתובת: 'זה הגביע מין מטבעות של
צדיקים ושייך לר' שמעון ב'ר יצחק מאיר'.

</p>


</div> <div style='direction:rtl'>
    
          
הכיסא מעוטר בגילופים המתארים גריפונים – בעלי-חיים דמיוניים בעלי גוף אריה וכנפי עיט – יונים, אריות, ענבים, אגרטל ומוטיבים צמחיים. שנים ארוכות היה הכיסא סגולה לשידוך וביטוי ארצי לכיסא הכבוד, והיום משאילים אותו רק ככיסא אליהו לטקסי ברית-מילה של משפחות הקהילה. לפי מסורת ברסלב, הכיסא השמור בירושלים הוא הכיסא שקיבל ר' נחמן, ועותקים ממנו נעשו באחרונה גם בקהילות ברסלב אחרות<br />

</p>


</div>

מערכת לבוש לשבת, לחג ולאירועים חגיגיים
החצרות הירושלמיות
לחץ על התמונה למידע נוסף

גביע עשוי ממטבע כסף שקיבל חסיד מהרבי כקמיע ("שמירות")
מזרח אירופה, המאה ה־19
כסף רקוע וחרות, גובה: 5.8 ס"מ, קוטר: 5.2 ס"מ
מתנת שמעון בנדל, תל־אביב,
לזכר בנו אל"מ גדעון בנדל
צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים / אלי פוזנר

לחץ על התמונה למידע נוסף

כיסאו של רבי נחמן מברסלב
מזרח אירופה, 1808 בקירוב (הובא לארץ-ישראל בחלקים בשנות ה-30 ונבנה מחדש ב-1983 בידי כתריאל שוגרמן)
עץ תרזה מגולף, כרית קטיפה, 121X65X62
ישיבת חסידי ברסלב אור הנעלם, מאה-שערים, ירושלים
צילום: © אברהם חי, הרצליה

<div style='direction:rtl'>
    
          <strong>מנורת 'הבעש'ט'</strong><br />
מנורת חנוכה זו העניק לבית־הנכות 'בצלאל'
(המוסד שקדם למוזיאון ישראל) ישראל פניני,
בן לשושלת רבנים. בהתבסס על מידע שגוי
היא יוחסה לבעל שם טוב (הבעש'ט). מאז
מפורסמות מנורות מסוג זה – שהיו נפוצות
במזרח אירופה – כ'מנורות הבעש'ט'.<br />

כיוון שאין כל ספק שהמנורה נוצרה במאה
ה־19, לא ייתכן שהיתה שייכת לבעש'ט כי
הוא נפטר ב־1760. ואולם, מכיוון שבקרב
חסידים מקובל ליצור העתקים נאמנים לחפצי
האדמו'ר ולהעבירם מדור לדור, קרוב לוודאי
שהמנורה שהתגלגלה לידי התורם תואמת
דגם מוקדם ממנה, שאולי מקורו בבעש'ט.
מוטיב היונה על המנורה, אף שאינו ייחודי
לחסידים, נפוץ על חפצים שהם משתמשים
בהם ודבקה בו פרשנות מיסטית של התגלמות
השכינה.


</p>


</div>

בית חב"ד בכפר חב"ד (נבנה ב-1986) הוא העתק של בית האדמו"ר מליובאוויץ' בברוקלין
צילום: מוזיאון ישראל, ירושלים /אסתר מוצ'בסקי-שנפר

אילן־היוחסין של הבעש"ט
מזריץ' פודלסקי, פולין, תרפ"ו (1926 )
האמן: ישראל חיים בן ח' גאלדשטיין
המדפיס: concordia' lit', ורשה
דפוס על נייר
מוזיאון ישראל, ירושלים
צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים/ אלי פוזנר

מנורת "הבעש"ט"
ורשה, פולין, המחצית השנייה של המאה
ה־19
הצורף: אברהם ריינר, פעל בשנים 1880-1851
כסף בעבודת פיליגרן, 22X27.5 ס"מ
מתנת ישראל פניני, יפו, באמצעות קרן היסוד
צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים/ אלי פוזנר

לחץ על התמונה למידע נוסף

למאגר התערוכות , מוזיאון ישראל | מוזיאון ישראל, ירושלים | כל הזכויות שמורות © מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-
To The Israel Museum Exhibitions Online | The Israel Museum, Jerusalem
Copyright © The Israel Museum, Jerusalem 1995-
עיצוב: חיה שפר