Sands of Time:
The Work of Micha Ullman

About the exhibition
Wedding
Sculpture
Under
Who What
Sand Tables
Equinox
Library
Library Drawings
Sky
Month
Meals
Films
Credits

  על אודות התערוכה
חתונה
פיסול
למטה
מי מה
שולחנות חול
יום השוויון
ספרייה
רישומי ספרייה
שמים
יֶרח
רישומי ארוחות
סרטים
תודות

שעון-חול:
עבודתו של מיכה אולמן



 

Sculpture

Containers
East
Tikkun
Television
Camera
Sandbook
Sand library
Fence

… and he set me in the middle of a valley; and it was full of bones. He led me back and forth among them, and I saw a great many bones on the floor of the valley, bones that were very dry... (Ezekiel 37:1–2)

The iron-and-sand objects strewn about this gallery are readily identifiable as houses and pieces of furniture: a complete house, another one standing upside-down on its roof, others in various stages of disassembly or collapse, flattened on the floor or sunk into it; and fragments of furniture – the back of a chair, the leg and corner of a table – emerging, as it were, from the ground. The overall picture is of a city that is sinking into the ground – or, conversely, growing out of it. This ambiguity is typical of Ullman's worldview, which is anchored in the importance of doubt and the possibility for conflicting views, perceptions, and even sensations to coexist and engage in a dialogue.

Ullman's early three-dimensional work, at the beginning of the 1970s, consisted of digging pits into the ground, in keeping with the spirit of Land Art that prevailed at the time.

"For me, the pit is first and foremost a question," Ullman said, "regarding the relationship between what is full and what is empty, earth and air, matter and spirit. Where is the borderline … where does one thing end and another begin?"

In the 1980s, Ullman started to create container sculptures – vessels whose iron walls enclosed mounds of sand. These were in fact pits that could be displayed indoors, and whose complex subject matter related to the ideas of planting, hiding, and burying, as well as to the quintessential tension between material and form. Sand is a material endowed with a particular "personality": it constantly strives to return to its initial state, and has to be coaxed into accepting the authority of form, imposed here by the iron. Even a gentle poke is enough to make it flow again and lose its shape. In Ullman's container sculptures, sand and iron struggle to coexist and resolve their inner tension.

Ullman's sculptures steer the viewer's gaze downwards. "I'm interested in the level of our shoe soles – and below," says the artist.

Yet Ullman remains first and foremost a master in the art of the dialogue between opposites: His ground-level or subterranean installations often reflect what is above them, and what seems to be sinking can also be seen as floating and ascending.


פיסול

מכלים
מזרח
תיקון
טלוויזיה
מצלמה
ספר חול
ספריית חול
גדר

ראשיתה של היצירה התלת-ממדית של אולמן הייתה בשנות ה-70 המוקדמות, בחפירת בורות באדמה, ברוח עבודות האמנות הסביבתית שרווחו באותן שנים. "הבור בשבילי הוא קודם כל שאלה", אמר אז אולמן, "מה היחסים בין המלא והריק, האדמה והאוויר, החומר והרוח. איפה הגבול... איפה משהו נגמר ואיפה משהו מתחיל? " בשנות ה-80 הוא החל ליצור פסלי מְכל שדופנות הברזל שלהם סוגרות על ערמות חול; מין בורות שהוצגו כפסלי פְנים ועסקו גם הם בתכנים מורכבים של שתילה, הסתתרות וקבורה ובמתח היסודי שבין חומר לצורה. החול הוא חומר בעל אישיות משלו ומשום שהוא שואף לחזור למצב הצבירה הראשוני שלו, יש לשדלו לקבל את סמכותה של הצורה, של הברזל. כל נגיעה קלה בו והוא מיד נוזל, בורח ומאבד את הצורה. בפסלי המכל מנסים הברזל והחול המנוגדים זה לזה לחיות יחדיו ולפתור את הסתירה ביניהם.

המבט המוביל מבחינת אולמן הוא זה שמופנה כלפי מטה. "גובה סוליות הנעליים הוא המעניין אותי", הוא אומר "וגם למטה מזה". אבל בפסלים הנמוכים הללו משתקף לעתים קרובות מה שנמצא למעלה, ומה שנדמה כשוקע יכול גם להיראות כצף ומתרומם. אולמן הוא בראש ובראשונה אמן של דיאלוג בין ניגודים.

" ...וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת... וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב ; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד...", יחזקאל לז: א-ב

המיצב מורכב מאולם מלא עצמים עשויים ברזל וחול שנראים כבתים וכרהיטים: מן ה"בית" השלם אל הבית המתהפך על ראשו וממנו לבתים המתפרקים, הקורסים או המשוטחים על הרצפה, ועד לחלקי הרהיטים: גב כיסא, רגל שולחן, פינת שולחן, שכמו מבצבצים מן הרצפה. התמונה המצטיירת היא של עיר שהולכת ושוקעת מתחת לפני האדמה או לחילופין - עולה וצומחת ממנה. שניוּת זאת מאפיינת את ראיית העולם של אולמן המבוססת על אמונה עיקשת בחשיבות הספק ובכוחן של עמדות, תפיסות ואף חוויות נוגדות לדור בכפיפה אחת ולנהל ביניהן דו-שיח של הדדיות.

 
   
 
   
 

View of the exhibition

לחץ להגדלת התמונה

מבט על התערוכה

 

למאגר התערוכות , מוזיאון ישראל | מוזיאון ישראל, ירושלים | כל הזכויות שמורות © מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-
To The Israel Museum Exhibition Online | The Israel Museum, Jerusalem |
Copyright © The Israel Museum, Jerusalem 1995-
עיצוב האתר: חיה שפר | site design: hayasheffer