Home  

About the exhibition

Bianca Eshel-Gershuni
Vered Kaminski
Esther Knobel
Deganit Stern Schocken

 
Women's Tales | The Israel Museum, Jerusalem
  עמוד הבית
 

על התערוכה

ביאנקה אשל-גרשוני
ורד קמינסקי
אסתר קנובל
דגנית שטרן שוקן

 

About the exhibition

The 1970s and 1980s saw the rise of the “New Jewelry” movement, a trend originating in Holland, Great Britain, Germany, and the United States that would represent a departure from traditional conventions and taboos surrounding the wearing or making of jewelry. This new movement was brought about by a generation of jewelers who felt that jewelry should no longer be worn to draw attention to wealth and social position. While questioning the interaction between jewelry and the human body, these young jewelers were equally concerned with exploring ideas beyond mere ornamentation and ostentation, and saw jewelry as a means for social, political, and personal expression.

During this time, jewelers were also experimenting with a wide variety of non-traditional materials such as aluminum, acrylic, rubber, nylon filaments, and textiles. Some jewelers explored the relationship of wearable forms to the human body in works that transcended into performance pieces, enabling them to step outside jewelry in order to comment and reflect back on it.

This was a pivotal period in the history of contemporary jewelry, and it paved the way for the emergence of jewelers who dedicated their careers to creating works of personal expression rather than tailoring pieces for the commercial market. For the past three decades, Bianca Eshel Gershuni, Vered Kaminski, Esther Knobel, and Deganit Stern Schocken have made major contributions to the field of artistic jewelry in Israel. This exhibition – presented in Israel after having traveled to several venues across the United States from 2006 to 2008 – is a joint project between the Racine Art Museum (RAM) in Wisconsin and The Israel Museum, Jerusalem.

 

אודות התערוכה

שנות ה-70 וה-80 היו הרקע לצמיחתה של תנועת "הצורפות החדשה" אשר זנחה את מוסכמות הצורפות המסורתית וערערה על האיסורים המקובלים בענידת תכשיטים או ייצורם. היא הוקמה על ידי דור חדש של מעצבי תכשיטים שפעלו בהולנד, בבריטניה, בגרמניה ובארצות-הברית וטענו כי "התכשיט החדש" לא נועד עוד להציג לראווה את עושרו או מעמדו החברתי של בעליו. תחת זאת בחנו מעצבים אלה את יחסי-הגומלין בין התכשיט לגוף, התעניינו ברעיונות שמעבר לקישוט ולהצגת עושר גרידא וראו בתכשיט ערוץ ביטוי חברתי, פוליטי ואישי.

ברוח זאת התנסו המעצבים החדשים באותן שנים במגוון חומרים לא-מסורתיים כגון אלומיניום, אקריליק, גומי, חוטי ניילון ואריגים. כמה מהם חקרו את היחסים בין 'צורות לבישות' לגוף האדם בעבודות שהתעלו למדרגת מיצגים ואפשרו ליוצריהן לחרוג מתחום הצורפות  כדי להתבונן עליו מבחוץ ולהגיב.  

תקופה זאת היתה פרק מכריע בתולדות הצורפות העכשווית והיא סללה את הדרך לעלייתם של צורפים שהקדישו את נתיבתם המקצועית ליצירת עבודות המבטאות את עולמם הפרטי והעדיפו אותן על פני ייצור תכשיטים ההולמים את צורכי השוק. ביאנקה אשל-גרשוני, ורד קמינסקי, אסתר קנובל ודגנית שטרן שוקן תרמו בשלושת  העשורים האחרונים תרומה מכרעת לשדה הצורפות האמנותית בישראל. תערוכה זאת המציגה מבחר מיצירתן הוצגה בשנים 2008-2006 בכמה מקומות בארצות-הברית והיא פרויקט משותף בין מוזיאון רסין לאמנות (RAM) למוזיאון ישראל, ירושלים.

 
         
למאגר התערוכות , מוזיאון ישראל | מוזיאון ישראל, ירושלים | כל הזכויות שמורות © מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-
To The Israel Museum Exhibition Online | The Israel Museum, Jerusalem |
Copyright © The Israel Museum, Jerusalem 1995-
עיצוב האתר: חיה שפר | site design: hayasheffer