Picasso and Elijah chair, an African mask and modern design  in one exhibition? Seeing them together reveals the way in which works of art transcend history, culture, and space to interconnect – for it is the human condition, in every time and place, to respond to the same fundamental questions of life.
These questions relate to different states of being, from the highest peaks of sublime experience to the lowest level of abject misery. They address the role of art as an agency of memory, as something that preserves what was and is no more. They attempt to make sense of the great forces and powers – whether threatening or protective, external or internal – that affect our lives. They deal with questions of  identity, whether individual, familial, or social  . They explore the role of art in giving the human image new forms, whether fashioned for ritual purposes or for art’s sake.
Thus we find that these disparate works of art, linked by common features of shape, detail, or pattern, harbor secrets and ties. It is their connections – of similarity and of contrast – that allow us to understand them in a broader way, to embrace new interpretations, to become active observers, and to charge them with personal meaning.
Exhibition Curator, David Ibgui

פיקאסו וכיסא אליהו, מסכה אפריקנית ורהיט מודרני בתערוכה אחת? הצבתם יחדיו מגלה כי יצירות אמנות מקיימות ביניהן קשרים מעבר לזמן, לתרבות ולמקום, שכן האדם באשר הוא – עסוק באותן שאלות גדולות ומשותפות.
שאלות אלה מטבע הדברים נסבות על מצבים שונים של האדם – המתעלה לדרגות נשגבות או שוכב חסר אונים – ובוחנות את הניסיון המתמיד של האמנות לשמר את הזיכרון של מה שהיה ואיננו; הן מבקשות לעמוד על הכוחות הגדולים הפועלים עלינו, מאיימים או מגִנים, חיצוניים או פנימיים; הן עוסקות בשאלות של זהות: אישית, משפחתית או חברתית; והן נוגעות בתפקידה של האמנות לעצב צורות חדשות לדמות האנושית, בין שנועדו למטרות פולחן ובין שנעשו לשם האמנות.
התבוננות בכל אלה עשויה לגלות גם סודות נסתרים וקשרים פנימיים בין היצירות לבין עצמן – שדה שיח רחב של קווים משותפים, של פרטים זהים ושל דגמים חוזרים, וגם הקשרים דומים או מנוגדים המעניקים ליצירות פרשנות רחבה יותר. המתבונן מוזמן להיות שותף פעיל ולטעון את החיבורים הנוצרים בתוכן ובמשמעות אישיים.
מצבים
כל דמות בתערוכה מעידה על מצב קיומי כלשהו שאתו היא מתמודדת בדרכה, לא תמיד בהצלחה. בין הדמויות מרחפים המושגים זהות חצויה, כריעה וריחוף, התעלות ונפילה, נוכחות, העדר, זיכרון ועוד מושגים רבים..האמנות, שאחד מתפקידיה הוא להנציח את הקיים, מבטאת בו בזמן גם את זמניותו ואת התכלותו.
כוחות
בעולם המיתי אצורות משמעויות על-זמניות ועל–מקומיות, והוא מבטא את הכוחות המקיפים את האדם ופועלים עליו. אחת הדרכים לסמל כוחות אלה באמנות היא לשלב בין אדם לחיה; השילוב הזה מעניק לדמויות עוצמה רבה, מקור לחיים וליצירה, אך גם להרס רב. אמנים מודרנים השתמשו בעולם המיתי כאמצעי לחיבור הן עם אותם הכוחות והן עם תרבויות מן העבר.
צורות
השימוש בצורה גאומטרית לייצוג הדמות האנושית מעניק לה איכות מופשטת ומשמעות סמלית. הדמות החדשה יכולה לייצג את העל-טבעי בעולם הדת והפולחן;  להתקשר אל הפן הטכנולוגי בעולם המודרני, או לשמש ביטוי אמנותי לשמו.
זהות
שאלת הזהות נוגעת לכל אחת מן הדמויות בתערוכה. יצירות האמנות באזור זה עוסקות בהגדרת זהותו של הפרט ובמתח שנוצר בעת הניסיון לשמור על ייחודו בתוך המשפחה או בכל קבוצה אחרת. אחדות ופיצול, הפרדה וחיבור, אנונימיות ופרסום, היומיומי והסמלי, הם רק מקצת המושגים העולים מן היצירות.
אוצר התערוכה, דוד איבגי