מוזיאון ישראל, ירושלים
the israel museum, jerusalem
  אודות התערוכה | התערוכה | קטלוג התערוכה

על המפה

עִצמו עיניים וחשבו על מפת הארץ; כעת נסו לצייר את מתווה הקווים והפיתולים של המפה המוכרת כל-כך – כיצד תתחילו? אולי מהפינה הצפון-מערבית של קו החוף, מראש הנקרה: היד תונף אל-על ואט-אט תתווה את קו החוף, באזור חיפה תעצור ותתעקל למעין חוטם, ובעיקול נדיב יותר תשרטט את שארית מישור החוף. ואולי דווקא מפנים הארץ, ממזרח – בקו דק אבל בוטח ייווצר לו  נהר הירדן היורד דרומה, בערך בגובה חיפה יהפוך הקו למעין אליפסה קטנה, הלוא היא הכינרת, ייסגר וימשיך דרומה בואכה ים-המלח. חיבור שני הקצוות באלכסונים ייצור את הנגב ויסגור את הצורה הפתוחה בדיוק רב בעיר אילת ובמפרץ ים-סוף, תוחם את גזרתה הארוכה והצרה של מפת הארץ.

השינון האינטימי של המפה עוד מימי בית-הספר מעניק תוקף למעמדה כסמל חזותי. דרך הפנמתו דומה ללימוד בעל-פה של שירת ביאליק. אך מחייבת גם ידע גאוגרפי וגם מיומנויות ציור הנדרשות  למשל מהכרת דגל המדינה.

בתערוכה "על המפה" מוצגים חפצים בעלי שימושים מגוונים וכולם מעוטרים במפת ישראל; לא מפה גאוגרפית או טופוגרפית, אלא מפה כדימוי אמנותי וכסמל תרבותי. גבולות המפה משקפים את זמן ציורה, אך לא בשינויים ביניהם מתמקדת התערוכה; החפצים שבה הם תוצרי תרבות חומרית המשקפים טעם משתנה ואפנות חולפות, ומטרתם לאורך השנים זהה: להעמיק את ההיכרות עם הארץ – ואפילו את האהבה אליה – בדרך אישית, חווייתית, לימודית ואסתטית. כיצד יש לבחון את המפה האמנותית הלא-גאוגרפית הזאת – האם היא ציור, איור או סמל? במינונים שונים יש בכל אחת מהמפות בתערוכה רכיב ציורי, פרי ביטוי אישי של יוצר; פן איורי, המוסיף לצורה המוכרת פרשנות אמנותית אישית; ופן סמלי איקוני המזוהה עם מפת ישראל.

הציור העצמאי והאישי של מפת ישראל הוא המימוש היצירתי של המטרה הנקראת "ידיעת הארץ", ואפשר לזהות בו כמה "תחנות" אמנותיות המובחנות זו מזו.

ספר לי מפה – מפת סיפור
מפת הסיפור חידתית משהו, היא מזמינה התבוננות חיפוש וכרוכה בה חדוות הפענוח. אופייה הפתייני נובע מהיותה מוצר מסחרי קליל ומתיילד המבקש למשוך את העין. בין קווי המתאר של הארץ דחוסים בה אתרים מפורסמים, אישים, חיות והתרחשויות מתקופות רחוקות; כולם מתוארים תיאור פיגורטיווי ראליסטי, והוא המנחה את הבחירה בצורות, בצבעים ובקומפוזיציה.

מפות סיפור מובהקות הן אלה שהפיצה הקרן הקיימת כתזכורת לגאולת האדמה ולחשיבותה. למשל באיור של שלמה כהן (איור 1) מתוארת ישראל כארץ זבת חלב ודבש. במפה מצוינים אתרים קדושים ונראית בה התיישבות שוקקת, והכול בזכות נפלאות התרומה השבועית לקופסת הקק"ל הכחולה הניצבת בפינה כדי שתיקשר עמה בתודה. קהל יעד  לפות כאלה הם ילדים או תיירים, ואולי הן פונות אל הילד כאל תייר הנזקק לתיאור מפורט וברור כדי להתמצא.

בסגנון הסיפורי, הצבעוני והמחויך המאפיין את מפות הסיפור מזוהים חלקי ארץ שונים עם סמלים המשקפים את ערכי התקופה שנוצרו בה: כך התחלפו סמלי גבורה והתיישבות מן המפה מתוצרת קק"ל – כגון האריה השואג של תל-חי בצפון, או מערך צינורות ההשקיה – בסמלי פנאי מעודכנים במוצרים הנמכרים היום ומעוטרים במפות – כגון גולש סקי על פסגת החרמון. ואולם אפיונם החזותי נשאר כשהיה לפני שנות דור: תיאור פיגורטיווי, קליל וצבעוני, ה"מחייך" מציאות גאוגרפית-פוליטית ומקנה לתוצר הסופי ממד על-זמני.

חמישה עשורים מפרידים בין המפות של פרידל שטרן למפה של רותו מודן, אך הדמיון ביניהן רב. הן מפורטות וגדושות, צבעוניות והומוריסטיות ושואפות לגרות את עין המתבונן, ילד ומבוגר כאחד, ולאפשר פענוח מהיר וודאי של החידות המוצפנות בהן.

האטלס המאויר של פרידל (איור 2) נותן פריסה רחבה של אירועים ושל מקומות מן העבר הרחוק ועד לזמנו. האמנית יצרה מילון סימנים מתוחכם  אך נגיש ובו אירועי העבר – תנ"כיים ואפילו פרה-היסטוריים – צבועים תכלכל דהוי, גוון הממחיש את המרחק הכרונולוגי; לעומתם, אירועי ההווה, כגון ההתיישבות בראשית שנות ה-50, מובאים בצבעים חדים ועשירים. כל פרט במפה ברור וחד, והתיאורים רעננים וכמעט נאיוויים ובד בבד גם חצופים.

את המפה של רותו מודן (איור 3) אמנם מאפיין אותו סגנון תיירותי מובהק - פיגורטיווי ונאיווי – אך היא מציגה תמונת מציאות מורכב של ישראל, ואין בה ניסיון לייפות את המציאות או להימנע מהצגת קונפליקטים לא פתורים. במפה מיוצגים ערבים ובדווים (בצפון ובדרום) ואזור עזה מתואר בה כשטח הבנוי בצפיפות וסמוך לו חייל נושא נשק, סוגיות שמפות מעין אלה בדרך-כלל "לעקוף" או להתעלם מהן כליל. המפה של רותו מודן מתייחדת בהיותה מחווה לסגנון המפות מן העבר וגם כפופה למוסכמות אסתטיות "תיירותיות/ילדותיות" עכשוויות; כך נוצרת מפה מאוירת שיכולה לרגע להיראות רטרו-קיטש, אך יש בה גם מודעות עצמית וביקורת ומוצגת בה תמונה עכשווית ומורכבת של טבע ואדם בישראל בתחילת המאה ה-21.

כי תבואו אל הארץ – מפה תנ"כית
בהכוונת מערכת החינוך היו סיפורי התנ"ך לתבנית נוף מולדתו של הצבר הציוני עוד בימי המנדט. ביטוים החזותי לבש סממנים קבועים, ובהם מראה הדמויות – לרוב בגלימות ובפנים עטורי זקן, ואותיות שהגופן שלהן שיווה מראה עתיק לדימוי כולו, בין שאייר לוח משחק ובין שעיטר כריכת מחברת (איור 4). יצרנים פרטיים רבים חברו להפיכת הממד הגאוגרפי לרכיב מיתי המאפשר לדלג על אלפיים שנות גלות וליצור רצף של ישיבה עברית בארץ.

המפות התנ"כיות רווחו על מגוון חפצים. אחדות מהן מציינות אירועים מתקופת המקרא ואחרות מציגות את הארץ מחולקת לנחלות שבטי ישראל. על לוחות משחק רבים הופיעו המפות בתקופות שונות – בשנות ה-30  מתוצרת בנימין ברלוי; בשנת העשור למדינה ב"חידון התנ"ך"; בשנות ה-60 ב"מסעות שלמה המלך" (איור 5) בהוצאת עמרנה; ובשנות ה-70 על שי שחילק בנק לאומי לחוסכים הצעירים – "מסע בני ישראל במדבר".

מעניינת במיוחד היא המפה מתוך הספר ראה ודע (איור 6) שראה אור ב-1949; במקוריות משתלבים בה זה בזה העבר וההווה – המאיירת עליזה שלע בחרה לשלב דו-ממד ותלת-ממד ולצייר את הדמויות התנ"כיות כאילו הן מתרוממות מן המפה השטוחה ופורצות את גבולות החלל והדף.

דע את ארצך - מפה קדם-גאוגרפית
מפות אלה נועדו לשמש שלב מכין ללימוד המפה האמיתית. שלא כמו מפות הסיפור המאפשרות פענוח מיידי וסיפור מהיר, אלה דורשות מבט נוסף והבנתן מחייבת למידה של עקרונות גאוגרפיים. מבחינה אמנותית-סגנונית נחלקות המפות הקדם-גאוגרפיות לשני סוגים עיקריים:

מפות בעלות נטייה חזקה לפישוט – ממפות דלות פרטים ועד מפות כמעט אילמות, לעתים רק עם קווי המתאר התוחמים את גבולות הארץ. כאלה הם לדוגמה מפת הארץ כמופיעה כתמונה קטנה בשחור-לבן  בין שלל דימויים בכיתת לימוד (איור 7) או קלמר מתוצרת בנק לאומי שבקווים אדומים על גבי פלסטיק מתוארים עליו בחסכנות קווי  החוף והגבולות ומפורטים רק יישובים (איור 8).

במפות מן הסוג האחר ניכר הדגש על הכרת הארץ, והן מתאפיינות בדחיסות של צבעים וצורות. דומה כי לשון הציווי נקוטה במילים "דע את ארצך" מתבטאת גם בשפת האמנות שכמו מאמצת לבוש גאוגרפי וכופה על המתבונן. כך במשחק "אעברה  נא בארץ" שאייר נחום גוטמן ב-1929 (איור 9); הצבעים בו ירוקים, חומים וצהבהבים כצבעי מפה טופוגרפית, והמידע בו אמנם חלקי, אך גאוגרפי ממש – כגון גובהו של ההר המובלט מפני הציור או צחיחותו של הנגב.

עשה לך סמל ומפה – מפת סמל
מפות הסמל הן מפות המשורטטות בקל כללי בלבד ונועדו רק לתת אזכור חזותי למסומן המוכר מבלי להוסיף מידע גאוגרפי כלשהו.

רבים מהחפצים  ממין כוונו אל ילדים: האולר – שהיה מתנה מקובלת לבר-מצווה (איור 10); מפה מוזהבת על גבי קלמר ורוד; עט חגיגי עשוי כסף (איור11) או מקראות ישראל מ-1967, שעל כריכתן איור של ה' הכטקופף המתאר תלמיד ומאחוריו מפת הארץ משורטטת בקו לבן על לוח שחור (איור 12). כל החפצים  הללו  מבקשים לסמל הוויית נעורים לאומיים גדושי תום צברי.

מפת ארץ-ישראל שעל קופסת הקרן הקיימת (איור 13) היתה למן ראשיתה בשנות ה-20 דימוי גאוגרפי אידאי של מרחב לאומי מדומיין אשר שימש מכשיר לגיוס כספים ולהבניית תודעה ציונית. הקופסה הפכה כמובן לסמל בזכות עצמה, וכמוה מפת הארץ בכחול לבן – זו המשתרעת על פני מלוא חזית הקופסה ולעתים אף גולשת אל דופנותיה, טשטוש גבולות המשרת רעיון של ארץ גדולה ונועד לחבור לתמימותם של הילדים – הסוכנים שסייעו בהפצתו.

לא רק קופסת הקק"ל – רוב המפות בקטגוריה זו היו בעבר כרוז נלהב של גאווה לאומית וצורפו לסמלים לאומיים אחרים. כך קופסת עוגיות (איור 14) שיוצרה באנגליה בשנת 1950 ועליה נראים לצד המפה גם דגל, מגילה העצמאות, בן-גוריון המצויר נואם בכנסת ודמויות חלוצים וחיילים. כמוה צלחת הקישוט (איור 15) מתוצרת ארה"ב; היא הציגה בצבעוניות רבה בראשית ימי המדינה  את מפת הארץ לצד סמלי לאום ובהם דיוקנו של הרצל.

לעומתם יש אובייקטים שהמפה שולבה בהם בסמלים אחרים, ואותם מאפיין דווקא איפוק גרפי, בבחינת "פחות הוא יותר". שולט בהם מראה קווי, צבעוניותם מצומצמת והתיאור כולו בעל אפיונים של כרזה. לא אחת שולבה המפה בדגל (איור 16) או במגילה תנ"כית (איור 17) ביעילות ובחסכנות רבות כל-כך עד שהיא מתגלה רק במבט שני.

עם דעיכת הלהט הלאומי ירד קרנה של מפת הסמל כדימוי פופולרי. גם המפות הפכו למוצר בשרשרת המזכרות המיוצרות במזרח הרחוק והזול, והפיכתן לדימוי תיירותי נטול אידאולוגיה עוקרת מהן את המשמעויות הפוליטיות והחברתיות – בחוצות העיר נמכרות היום רק מפות סיפור לתיירים, והן גדושות אלמנטים יפים ומושכים הנטולים כל שיוך לאומי.

מפה בין סמל ציור ואיור
בעל המפה (1981) שיחק דני קרמן לאורך ספר שלם רק בדימוי המאויר של מפת ישראל – קו החוף הטבעי וקו הגבול המדיני הופכים בו לצורה שלמה ומובחנת (איור 18). המפה משוכפלת, מוגדלת ומוקטנת, וקרמן מבטא באמצעותה בווירטואוזיות גרפית מגוון רחב של רעיונות הומוריסטיים פוליטיים וחברתיים היוצרים אמירה אסתטית מורכבת.

באינסוף משחקי צורה וקו שואל קרמן עד כמה אפשר למתוח את המפה ולהשאירה דומה לעצמה, ובאיזו נקודה היא תיהפך למשהו אחר.

דומה כי שלל הדימויים של מפת ישראל בתערוכה מנסים למתוח את גבולות המפה, באופן חזותי ורעיוני כאחד, כדי להעביר אותה ממחוזות גאוגרפיים אל מחוזות אסתטיים ולהתבונן בדימוי המוכר והמורכב כל-כך במבט אישי, רענן ומודע.    


...................
הקמת האתר ועמדות המידע בתערוכה: יחידת המולטימדיה במוזיאון ישראל. ניהול - סוזן חזן; עיצוב - חיה שפר; עריכה לשונית - חנה קן ברונשוויג



חנות וירטואלית

מפת ישראל, איור: רותו מודן, הוצאת מפה, 2004

On the Map

The Map of Israel as Illustration, Artwork, and Icon
A pencil-case, a package of cookies, and the blue box of the Jewish National Fund are displayed here together, all three decorated with the map of Israel. Yet the map adorning these items and the rest of the pieces in this exhibition is not geographic or topographic; it is an artistic representation and a cultural emblem. It is the same image that, even with one's eyes closed, takes on its familiar shape - a loop on the upper-right hand corner at the Sea of Galilee, and, under it, a sort of tongue shape representing the Dead Sea; to the left, a small curve marking Haifa, followed by a larger one; and, at the bottom, Eilat, the final link that completes the narrow outline of the state.

Naturally, the borders of the maps reflect the historical time in which they were drawn, but changing borders are not the focus of this exhibition. The items presented here reflect shifting tastes and passing trends with one objective throughout the years: to increase familiarity with the land and to strengthen love of the land in experiential, educational, and aesthetic ways.

So, what is this artistic, non-geographic map? Is it a work of art, an illustration, or an icon? Perhaps it is all three, for all of the maps displayed here have a fine-art aspect, an illustrative aspect - adding personal artistic interpretation - and an iconic aspect. The wealth of images in this exhibition stretches the limits of Israel's map, allowing us to take a considered, personal, new look at this very familiar sight.

Lenders to the exhibition:
Eran Arie, Tel Aviv
Israel Ben-Sinai, Ramat Gan
Bible Lands Museum Shop, Jerusalem
Dr. Haim Grossman, Tel Aviv
Levinsky College Library, Tel Aviv
Mapa Publishers, Tel Aviv
Nahum Gutman Museum of Art, Tel Aviv
National Map and Aerial Photograph Archive, Center for Mapping in Israel, Tel Aviv
Hila Sackstein, Ramat Gan
Sha'ar Tzion Library, Tel Aviv
Tamar Talisman, Tel Aviv
Benny Yeruham, Tel Aviv

Tell Me a Map: The Story Map
The story map encourages investigation and is all about the joy of decoding. It tempts us because it is a lightweight, eye-catching marketing tool. Packed inside the lines that delineate the country are famous sites, personalities, animals, and events from former eras. These are all rendered in a realistic figurative way, which in turn determines things like shape, color, and composition.

"When You Enter the Land:" Biblical Maps
Since the time of the British Mandate, Bible study has served as a central tool in educating the Zionist sabra (native Israeli), a means of creating a mental construct of the way the homeland looks. Biblical motifs became associated with visual characteristics: generally, the characters were bearded and dressed in robes, and the graphic design called for a special font with an antiquated feel - whether the maps illustrated a board game or a notebook. As the objects on display show, many map manufacturers happily skipped over 2,000 years of exile and depicted the modern Hebrew settlement as a direct continuation of the biblical era.

Know Your Country: Pre-geographic Maps
These maps were made to be used as a preliminary step before studying a real map of the country. In order to read them, one often has to understand geographic principles. In artistic-typological terms, these maps can be divided into two main categories: maps so short on detail that one can only see the bare outline of the country's borders, and maps which place emphasis on familiarity with the land and are bursting with colors and shapes.

Make Yourself an Icon and a Map - Symbolic Maps
These maps are sketched broadly and are meant to provide a visual nod to the map of Israel without providing any geographic information. Instead, they aim to strengthen patriotism through the presence of national emblems. Some of the items on display here feature the map alongside other Zionist symbols, such as the Israeli flag, the Declaration of Independence, and Theodor Herzl's portrait; these maps are usually packed with details, as in the decorative plate shown here. Other items are characterized by a certain graphic restraint. In this type, national symbols are interwoven into the design of the map with such subtlety and frugality that one identifies the map only at second glance, such as in the book Speak Hebrew.

Today the symbolic map is much less popular than it once was. Taking its place are colorful story maps, which are free of any nationalist content.

The Map between Icon, Artwork, and Illustration
In On the Map (1981), Danny Kerman playfully manipulates illustrations of the map of Israel. The natural shoreline and the official border become shapes in their own right while the map is doubled, extended, and made smaller. Kerman expresses a wide selection of humorous political and social ideas through his graphic variations. With endless plays on form and line, he asks how far one can stretch the confines of the map while retaining its essence - and at what point it becomes another entity altogether. 

 


......................
Website : New Media Unit, Susan Hazan, Web Designer: Haya Sheffer, Web Editor: Varda Spiegel



מתנות

 

למאגר התערוכות , מוזיאון ישראל | מוזיאון ישראל, ירושלים | כל הזכויות שמורות © מוזיאון ישראל, ירושלים 1995-
To The Israel Museum Exhibition Online | The Israel Museum, Jerusalem | Copyright © The Israel Museum, Jerusalem 1995-