לאחר המלחמה נבדקו בקפידה כל חפצי האמנות שרכשו מוזיאונים גרמניים ואוסטריים
מסוחרי אמנות ובעלי גלריות פריזאיים, וכן האנשים שהיו מעורבים בעסקות אלה. המוזיאונים התבקשו לערוך רשימות של היצירות ולהשוותן עם מלאי האוספים שלהם. התברר, כי רבות מיצירות האמנות שנרכשו בפריז היו בעלות איכות מוזיאלית, וכי הנזק שנגרם למורשת צרפת עקב רכישתן היה לא מבוטל.

239 ציורים מתוך 510 הציורים שבאוסף MNR : ”מוזיאונים לאומיים - השבה" הגיעו
ממוזיאונים אלה. שער המרק הגבוה הקל עליהם לרכוש את היצירות בזמן המלחמה, והם גם נהנו מהקלות בקבלת רישיונות ייצוא, שהיו מחויבים בצרפת על–פי חוק מ– 23 ביוני 1941 . חלק נכבד מן היצירות הוחזרו לצרפת מן המוזיאונים של ריינלנד ובעיקר מן המוזיאון העירוני לאמנות של דיסלדורף, ( 87 פריטים, מהם 37 ציורים), ממוזיאון קייזר וילהלם בקרפלד ( 73 פריטים, מהם 59 ציורים), מהמוזיאון הלאומי של ריין בבון ( 24 ציורים), וממוזיאון וולרף ריכרד בקלן ( 21 ציורים). בשל העמדה שאימצה ברית–המועצות בעניין השבת הרכוש, לא הושבו שום יצירות מן המוזיאונים שהיו באזור הכיבוש הסובייטי. ממצאי המחקר האחרונים מדגישים את חשיבות חקר דרכי רכישת יצירות ואימותן, שכן דרך הרכישה מלמדת על אותם מקרים שבהם היהודים שנרדפו על–ידי חוקי הגזע מכרו יצירות תחת איום.