חילופי היצירות שניהל "מטה רוזנברג" עמדו במוקד החקירות שערכו מיד עם תום המלחמה "המשרד לשירותי אסטרטגיה" ( OSS, Office of Strategic Services ) ו"היחידה לחקר ביזת אמנות" ( ALIU, Art Looting Investigation Unit ) האמריקניים. לסוחר האמנות הגרמני גוסטב רוחליץ היה תפקיד מרכזי בשחזור הביזה. חקירתו העלתה תמונה מדויקת, שבאמצעותה היה אפשר לשחזר את רשימות היצירות שהוחלפו באחרות. כך התברר, שמפברואר 1941 עד נובמבר 1943 ערך "מטה רוזנברג" 28 עסקות החלפה באמצעות 6 בני–אדם, מהן 18 בתיווכו של אותו רוחליץ. בעסקות אחדות זכו היטלר או ריבנטרופ ביצירות, וברובן זכה הרמן גרינג.

הצורך להחליף יצירות נולד מחוסר האפשרות להכניס לשטחי הרייך ציורים של אמנים מודרנים, שהאידאולוגיה הנאצית ראתה בהם "אמנות מנוונת". כך הוחלפו ציורים רבים מאת פיקאסו ומאטיס, שנמצאו במלאים שהוחרמו, ובעיקר באלה של פול רוזנברג - סוחר היצירות של פיקאסו שנים רבות — תמורת יצירות שהלמו יותר את טעמם של הנמענים, והיו על–פי–רוב מעשה ידיהם של אמנים פלמים והולנדים. רבות מיצירות אלה, שנמצאו במחסני "מטה רוזנברג" ואצל רוחליץ, הושבו לבעליהן מיד אחרי המלחמה. תמונות אחדות התגלו אצל סוחרים בשווייץ על–ידי רוזנברג עצמו. אחרות — כגון, יצירתו של פרנאן לז'ה, "אישה באדום וירוק", שקיבלה את השם "אביר עטוי שריון" — זוהו מאוחר יותר. זיהוי היצירה איפשר לצרפת להשיבה בספטמבר 2003 ליורשיו של פול רוזנברג.