צפה בעבודות »

צפה בתערוכות »

בקר במרכז המידע לאמנות ישראלית על מנת לעיין בתיק האמן »

קלסר האמן כולל:
867 מאמרים פיזיים
764 צילומי יצירות
143 הזמנות לתערוכות

משה גרשוּני, צייר ופסל ישראלי, נולד ב-11 בספטמבר, 1936, בתל אביב. בעבודותיו, בעיקר בציוריו משנות ה-80, ביטא עמדה שונה מן המקובל בעיקר בהקשר ליחס למקורות יהודיים, להומו ארוטיות ולזיכרון השואה. על יצירתו הוכרז כזוכה בפרס ישראל לציור לשנת 2003, אולם לבסוף נשללה ממנו קבלת הפרס בשל סירובו להשתתף בטקס וללחוץ את ידו של רוה"מ דאז אריאל שרון.
במהלך שנות ה-1970 יצר גרשוני שורה של פסלים, מיצגים ופעולות אמנותיות, שהושפעו מן האמנות המנימליסטית והמושגית שרווחה בארה"ב ובאירופה בשנים אלו. עבודת שונות נגעו בהקשרים פוליטיים ועסקו בהקשרים גופניים מובהקים.
בשנות השמונים שינה גרשוני את סגנון עבודתו והחל ליצור בעיקר במדיום הציור. ציוריו מאותה עת מציגים שילוב בין טקסטים מן המקורות היהודיים, התייחסויות אל זיכרון השואה, בהקשרים ציוניים (בעיקר צבאיים) לצד ביטויים אישיים והומו-ארוטיים. מבחינה צורנית התבטא שילוב זה בשימוש אקספרסיבי בצבע, בשרבוט, בנזילות צבע ובמריחת צבע באצבעות ובציטוט פסוקי שירה ותפילה. בין עבודותיו הידועות מאותה עת סדרת הציורים "חי רקפות" (1984), סדרת ההדפסים "קדיש" (1984) וסדרת הציורים "במראה ובחידות" (1986).
במהלך שנות התשעים החלו להופיע ביצירותיו דימויים הקשורים לאיקונוגרפיה של מוות כגון זרי אבל וכן דימויים של עיניים. עבודותיו המאוחרות כוללות ציור אקספרסיבי מופשט העושה שימוש בשכבות צבע עבות, המנסות, כדברי גרשוני, להוות "מסך שקוף של צללים שבאים מהמקום השחור".
בביאנלה של ונציה ב-1980 הציג משה גרשוני לראשונה ציורים בלכה אדומה על נייר, לצד מרזבי דם שקשרו תקרה לרצפה ורמזים לשואה ולמחנות הריכוז. מיד אחר כך החלה להתגבש חטיבת הציורים שלו הנחשבת בעינינו לציון-דרך מיוחד בתולדות האמנות הישראלית. ציורים אלה עושים שימוש בשרבוט חפשי, בנזילות צבע, במריחת צבע באצבעות ובכתיבה. מופיעים בהם דימויים שהם סמלים אישיים, סמלים ציוניים (מגן-דוד), מוסלמיים, נוצריים (צלב) - כל זאת לצד פסוקי תפילה יהודית ודימויים טעוני משמעות מקומית (רקפות). הציורים מתייחסים למלחמה, לקרבנותיה, לשואה, לתנ"ך ולאמנים מקומיים (אביבה אורי, יצחק דנציגר) או בין-לאומיים (ואן-גוך). באווירת הציורים יש מן הגופני ה"נמוך" (צבעוניות המעוררת אסוציאציות לדם ולהפרשות גוף אחרות, דימויים מיניים) אך הם נוגעים ברוחני וברליגיוזי. אם הציורים הראשונים בחטיבה זו נעשו מתוך טראנס פסיכותראפי והקרינו מעין מופרעות פראית, הרי שבשנים האחרונות הם נעשו מעובדים יותר ועושים שימוש בחומרים מתולדות האמנות (התייחסות צורנית לרמברנדט או לגויה). יצירתו מתקיימת בצומת של המיתוסים והחוויות המרכזיות של ישראל של שנות השמונים. מבחינה סגנונית קשורה יצירה זו לזו של אמנים כטוומבלי או הרמן ניטש, אך יש בהם גם התייחסות מכוונת למיתוסים אמנותיים מקומיים (סגנון "בצלאל" או סוג הצבעוניות והנגיעה בבד של אמני ה"מופשט הלירי" בארץ). סדרת ההדפסים שיצר לאחרונה ושנושאה תפילת "קדיש" היא בעינינו מן העידית בנעשה בשטח ההדפס בארץ.

לימודים

1960-1964 מכון אבני, תל אביב

הוראה

1972-1977 האקדמיה לאמנות ''בצלאל'', ירושלים;
1978 מדרשה למורים לאמנות, רמת השרון

פרסים

1969 פרס איקה בראון, מוזיאון ישראל, ירושלים
1982 פרס סנדברג לאמן ישראלי, מוזיאון ישראל, ירושלים
1988 פרס שר החינוך והתרבות לצייר צעיר
1989 פרס קולב, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל-אביב
1995 פרס זוסמן, יד ושם, ירושלים
1995 פרס קרן אווה ומנדל פונדיק לאמנות ישראלית, מוזיאון תל-אביב לאמנות, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל-אביב
2000 פרס קרן התרבות אמריקה-ישראל ע"ש ג'ורג' וג'נט גפן על הצטיינות באמנות הפלסטית
2006 יקיר בצלאל, בצלאל האקדמיה לאומנות ועיצוב, ישראל