צפה בעבודות »

צפה בתערוכות »

בקר במרכז המידע לאמנות ישראלית על מנת לעיין בתיק האמן »

קלסר האמן כולל:
56 מאמרים פיזיים
32 צילומי יצירות
10 הזמנות לתערוכות

גל וינשטיין, צייר ופסל ישראלי, נולד ב-1970 ברמת גן. וינשטיין למד באקדמיה לאמנות ולעיצוב בבצלאל בין השנים 1993-1997. עם סיום לימודיו לימד במכללת אורנים, בבצלאל ובשנקר.
יצירותיו של וינשטיין עוסקות בבחינה של המיתוסים החזותיים של התרבות הישראלית ובהצבעה על היחס שבין האמנות למציאות הריאלית. בעבודותיו המוקדמות יצר וינשטיין שיבושים ופעולות חתרניות שבחנו מושגים כגון 'קישוטיות' או 'שימושיות'. ב"טבע נאות" (1998), לדוגמה, ציפה וינשטיין חלקים מגופו בעזרת צמר גפן. גם בעבודה כגון "4man", משנת 2004, יצר וינשטיין משחק כדורגל שולחני, שמבנהו מאפשר ריבוי שחקנים אך מעקר את משמעותו של המשחק.
ברבות מעבודותיו משתמש וינשטיין בחומרים שונים, כגון צמר פלדה, לשם יצירת דימוי אשלייתי. ב"נהלל" (2010-2009) לדוגמה, יצר וינשטיין דימוי של המושב הידוע בעזרת שטיחי קיר צבעוניים, היוצרים תבנית של מראה פנורמי של מבנהו המעגלי ושל שטחי החקלאות שסביבו.
בשנת 2006 הציג את "עמק החולה", תערוכה שעסקה בדימוי העמק כפי שנשקף מספר תצלומיו של פטר מירום "שירת האגם הגווע" (1960). במסגרת התערוכה יצר וינשטיין מיצב ובו הפך את רצפת הגלריה לאדמה מבוקעת בעזרת לוחות MDF.
גל וינשטיין מתגורר ויוצר בתל אביב.

לימודים

1992-1993 המגמה לעיצוב תאטרון, החוג לתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב
1993-1997 מחלקה לאמנות, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים

הוראה

אמנות, תיכון בן צבי, קרית אונו; בצלאל
2002-2008 בצלאל ירושלים
2000-2008 אורנים, מכללה האקדמית לחינוך, קררית טיבון
2008- מכללת שנקר, מחלקה לאומנות רב תחומית, רמת גן

פרסים

פרס האומן הצעיר, משרד החינוך, התרבות, והספורט
1999 מלגת אמן-מורה, משרד החינוך והתרבות
2001 מלגה, מפעל המלגות ע"ש שרת, קרן תרבות אמריקה-ישראל
2001 טרנספר 6, מלגת שהייה במדינת נורדריין-וסטפליה, גרמניה
2003 פרס הדסה ורפאל קלצ'קין לאמן היוצר, קרן תרבות אמריקה-ישראל
2004 פרס ישרכארט ומוזיאון תל אביב לאמנות לאמן צעיר, מוזיאון תל אביב לאמנות
2004 אמן נבחר, הקרן למצוינות בתרבות
2005 פרס ביאטריס קולינר, לאמן ישראלי הצעיר, מוזיאון ישראל, ירושלים
2006 פרס שרת ההתרבות, משרד המדע התרבות והספורט, חבר השופטים: אורית אדר בכר; מרטין וייל (ד"ר); תמי כץ-פרימן.