Stieglitz Collection
דף הבית
על האוסף
חיפוש באוסף
 
ספר התורה ועיטוריו
שבת
ימים נוראים וסוכות
חנוכה
ט״ו בשבט
פורים
פסח
מחזור החיים
הבית
חפצים אישיים
ציור מאת מאוריצי גוטליב
 
English

חפצים אישיים

במדור זה נכללים כריכות ספרים, קופסות, תכשיטים, מדליה, חותמות, טבעות חותם, קמיעות ומכתש. ביניהם, חפצים שניתנו במתנה לרגל אירועים מיוחדים, כמו כריכות הכסף שניתנו בדרך כלל לחתן ולכלה, ועליהם ראשי־התיבות של שמותיהם וסמלי המשפחה.

כריכות אלו היו נפוצות באיטליה, בעיקר במשך המאה ה-18, והוזמנו במיוחד לספרי תפילה (יוצאת דופן היא מגילת־אסתר, (מס' קט' 189) המקופלת בכריכת כסף דמוית ספרון זעיר). בין הספרים המודפסים, סידור זעיר (מס' קט' 245) שהודפס בשנת 1729, במיוחד בשביל הנערים באמשטרדם שהתקשו בקריאת האותיות הזעירות שבספרים האחרים והמדפיס לא יכול היה לראותם בצערם.

כריכה (מס' קט' 247), מאוגסבורג שבגרמניה מן המאה ה-17, עשויה כסף מעשה תחרה ובין עיטוריה משולבת המלה: ''תנ"ך''. היא ניתנה כ״דורון דרשה״. כריכה אחרת (מס' קט' 248), מעוטרת בתיאור העקדה ונוצרה בידי צורף־אמן יהודי מפולין. הכתובת העברית, העשויה אותיות מהודרות בעבודת ניילו ומתנוססת במרכז דופנה של הכריכה, נפגעה על־ידי חותם המס מטעם השלטונות. כריכת־עור מפוארת (מס' קט' 249) מעוטרת בלוחית כסף ובה תיאור עקדת יצחק, ועליה כתובת הקדשה שהוטבעה באותיות זהב ביריעה האדומה. בצדה האחר של הכריכה, תיאור טקס חופה, נשר דו־ראשי, כתובות לכבוד החתונה ועיטורי אמייל. בין מתנות החתונה, שתי קופסות מפוארות ומרהיבות המיועדות לתכשיטים, שנוצרו בהפרש של כארבע מאות שנים. האחת (מס' קט' 250), מגרמניה, משנת 1540, והשנייה (מס' קט' 251), מניו יורק, ארצות־הברית, משנת 1958. הראשונה מעוטרת ומעוצבת ברוח התקופה; בין מראות הציד מופיעה כתובת באותיות עבריות מושלמות של פסוקים מ״אשת חיל״ והתאריך העברי. הקופסה השנייה, מעשה ידי איליה שור, מעוטרת מכל צד בתיאורי טקס חופה, חתן, כלה ובני משפחתם, ומסביב כתובות עבריות, חלקן היתוליות. שתי עבודות אחרות מעשה ידי איליה שור, הן טבעת (מס' קט' 252) עם תיאורי אחרית הימים וסיכה (מס' קט' 253) המתארת את משה לפני הסנה הבוער ומשה המכה בסלע.

מדליה לכבודו של משה מנדלסון (מס' קט' 255),  כיצירת אמנות. בין החותמות, חותמת משולשת (מס' קט' 254) של רבה הראשי של לונדון, הרב שלמה הירשל, מראשית המאה ה-19, ממוסגרת ותלויה על שרשרת זהב קלועה. הטבעות וטבעות־החותם (מס' קט' 262-258) עשויות בסגנון התקופה שבה נוצרו בארצות מוצאן.

השימוש בקמיעות הוא מנהג עתיק מאד. הקמיעות היהודיים נושאים כתובות שהן למעשה שמות הוויה מסתוריים, שמות מלאכים והשבעות בנוסח מלא או מצומצם. בצורתם, קמיעות המתכת הם גם עדיים וחלקם, בעיקר אלו מארצות האסלם, הושפעו מסגנון העיצוב בארצות מוצאם. הקמיעות שבאוסף הם ברובם קמיעות־עדי. קמיע מס' קט' 263 , מאיטליה מן המאה ה-17, עשוי ברונזה יצוקה ומוזהבת, הוא יחיד מסוגו וכנראה עוצב ונוצק בידי אחד מהאמנים שיצקו את מנורות החנוכה בתקופת הרנסאנס.

הנרתיקים שנועדו לשאת את הקמיעות משמשים לרוב כקמיעות בפני עצמם. נרתיקי הקמיעות (מס' קט' 264־266), מאיטליה מראשית המאה ה-18, עשויים כסף, בסגנון ובעיצוב דומה לעיטורי ספרי־התורה וכריכות הספרים באיטליה באותה התקופה. קמיעות מתכת בארצות אירופה האחרות הן מעטות לעומת אלה מאיטליה וארצות המזרח. קמיע מס' קט' 270, הוא קמיע קבלי מאירופה הנושא כתובות מגיות, בנוסח דומה לזה של קמיעות במקומות אחרים. בקמיעות־עדי מפרס, מופיעים נוסחי כתובות זהים או קרובים. הנוסח הנפוץ שביניהם הוא ״קמיע שויתי״ או ״מנורה״ (מס' קט' 267), ובו מנורת שבעת הקנים שחרותות בה אותיות מפסוקי פרק ס״ז בתהלים.

בקמיע מס' קט' 275, המעוטר בעבודת ניילו מופיעים שמות מלאכים. שמות ההוויה בצירופים שונים מופיעים בקמיע עשוי זכוכית כחולה (מס' קט' 269), בקמיע אבזם (מס' קט' 277) ובקמיע עשוי זהב ואבני חן (מס' קט' 278)

נרתיק־קמיע (מס' קט' 273), מסרביה, מתקופת האימפריה העותמאנית, הוא יחיד מסוגו, ועיצובו וסגנונו דומים לדגמים המופיעים בחפצים אחרים מאותו אזור; בעבודת המתכת הוא מזכיר גם עיטורים לספרי־תורה שנעשו בידי צורפים יהודים באנקרה שבטורקיה. קופסת־קמיע (מס' קט' 274), עשויה בעבודת דמשק ומעוטרת בכתובות עבריות. תכשיט זהב מאלג׳יר שבאלג׳ריה (מס' קט' 276), נועד לאישה ובין עיטוריו משולבות האותיות העבריות: סט - לסימן טוב.

שני כלי ברונזה מהמחצית השנייה של המאה ה-16 עד לראשית המאה ה-17 נושאים חתימות של שני אמנים ששמותיהם מרמזים על מוצאם היהודי: האחד, ג'וסף דה לויס מורונה שבאיטליה, שמו ומקצועו יצוקים בדופן קערה המעוטרת בסגנון התקופה ומשובצת בבסיסה במדליון על פי יצירתו של אמן הרנסנס הגרמני אלברט דירר "מפלצת הים" (מס' 280). שמו של האמן השני, סרוויוס דה-לויס, אף הוא מורונה, מופיע על מכתש (כנראה להכנת תרופות) המעוטר במנורת שבע הקנים ובאותיות עבריות (מס' 279). אמנים אלו היו קשורים כנראה גם ליציקת מנורות החנוכה האיטלקיות מאותה התקופה (מס' 124-5 )