Stieglitz Collection
דף הבית
על האוסף
חיפוש באוסף
 
ספר התורה ועיטוריו
שבת
ימים נוראים וסוכות
חנוכה
ט״ו בשבט
פורים
פסח
מחזור החיים
הבית
חפצים אישיים
ציור מאת מאוריצי גוטליב
 
English

פסח

"בחדש הראשון, בארבעה עשר לחדש בין הערבים פסח לה׳. ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות לה׳, שבעת ימים מצות תאכלו" (ויקרא כג:ה־ו). ״שמור את־חדש האביב ועשית פסח לה׳ אלהיך. כי בחדש האביב הוציאך ה׳ אלהיך ממצרים לילה. וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר במקום אשר יבחר ה׳ לשכן שמו שם. לא־תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני. כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך (דברים טז:א־ג). ״והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים״(שמות יג:ח).

סדר ליל פסח, קריאת ההגדה והסעודה בחוג המשפחה הם עיקרו של טקס חג הפסח כפי שנתגבש בדורות שלאחר חורבן בית־המקדש. להגדה סדר מיוחד וטקסט קבוע, והבדלי הנוסחים בין ההגדות של קהילות היהודים בארצות השונות מעטים ובלתי משמעותיים (מלבד תוספת פיוטים ופזמונים). ההגדה כוללת סימנים לזכירת סדר הטקס, ברכת קידוש על היום וסיפור יציאת מצרים בצורת מדרש ששזורים בו פסוקי מקרא ודברי אגדה בעניין יציאת מצרים שבהקדמה לו באו שאלות הבן על משמעות סמלי החג (״מה נשתנה״) ותשובת האב (עורך הסדר) בצורת הצהרה כי ה׳ הוציא את בני ישראל ממצרים ובכך גאל את האומה לדורות. בכך מתקיימת מצוות ״והגדת לבנך״ (ומכאן השם ״הגדה״!). עיקרו של טקסט ההגדה מסתיים בקריאת המחצית הראשונה של ההלל ובברכות על קיום מצוות החג - אכילת מצה ומרור - שבהמשכה באה סעודת החג. לאחר הסעודה אמרים את מחציתו השנייה של ההלל, ולאחריו מוסיפים פיוטים ופזמונים בהתאם למנהגים השונים. מסורת עיטורן וציורן של הגדות של פסח מקורה עוד בימי־הביניים, אך מספרן של ההגדות ששרדו מן התקופה ההיא קטן מאד. כרוב ספרי היהודים, אבדו גם ההגדות של פסח בגלל צוק העתים וטלטלות הדרכים.

הגירושים, הנדודים, הגזירות והפרעות שפגעו בחייהם וברכושם של היהודים, פגעו גם בספריהם. ההגדות התבלו במיוחד מפני שעברו בירושה מדור לדור, ושנה אחר שנה היו משתמשים בהן בליל הסדר. בצד ההגדות המעוטרות המעטות ששרדו מימי־הביניים מצויה כמות ניכרת של הגדות מן הזמן החדש, שנכתבו במשך המאה ה-18, ואשר מכמה בחינות יש בהן תחייה של מסורת ההגדה המצוירת על קלף של ימי־הביניים. הגדה (מס' קט' 196) היא בעלת אופי עממי, בדומה להגדות המצוירות במאה ה-18 שנועדו לשולחנם של ״יהודי חצר״ וגבירים. האמן נתנאל בן אהרן הלוי סגל, כתב וצייר את ההגדה בעיר המבורג־אלטונה שבגרמניה. אך ציוריו של אמן זה הם בסגנון הרישום הקווי האופייני לאמני מורביה ואוסטריה שהושפעו בעיקר מציורי הגדת אמשטרדם המודפסת והעתיקו ממנה. ציור המקדש המופיע בהגדות אלה (כאיור לזמר ״אדיר הוא, יבנה ביתו בקרוב״) הוא ביטוי לכמיהה לגאולה ולירושלים בכל הדורות. בציור בעמוד 16א' (מס' קט' 196), המתאר את דוד המלך, הוסיף האמן את סמל ביאת המשיח: דמות רכובה על חמור ומאחור דמותו של תוקע בשופר.

בין הכלים המיוחדים לפסח, הן קערות הבדיל (מס' קט' 197־199). אותם אמנים יהודים בני המאה ה-18 שציירו הגדות, מגילות וכתבי־יד אחרים, הם אלו שכתבו והכינו, בין השאר, את הדגמים המעטרים קערות אלה. כלים אחרים שעוטרו בכתובות ובציורים מעניין החג, הם גביעים לקידוש (מס' קט' 194־195), קערות חרס מזוגג (מס' קט' 200) וחרסינה (מס' קט' 202-201)