Stieglitz Collection
דף הבית
על האוסף
חיפוש באוסף
 
ספר התורה ועיטוריו
שבת
ימים נוראים וסוכות
חנוכה
ט״ו בשבט
פורים
פסח
מחזור החיים
הבית
חפצים אישיים
ציור מאת מאוריצי גוטליב
 
English

ימים נוראים וסוכות

"בחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם כל־מלאכת עבודה לא תעשו, יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט:א). התפילה ״ונתנה תוקף״ כלולה בקדושת מוסף לראש־השנה ויום־הכיפורים, ומוצאה מארץ ישראל והיא נתקבלה במנהגי רוב העדות (התפילה עתיקה, אך יש אגדה המייחסת את חיבורה לרבי אמנון ממגנצה). התפילה מתארת את משמעותם של ימים אלו: ״ונתנה תקף קדשת היום. כי הוא נורא ואי[ו]ם ובו תנשא מלכותך. ויכון בחסד כסאך. ותשב עליו באמת. אמת כי אתה הוא דין ומוכיח ויודע ועד. וכותב וחותם וסופר ומונה, ותזכור כל הנשכחות. ותפתח ספר הזכרונות. ומאליו יקרא. וחותם יד כל אדם בו. ובשופר גדול יתקע. וקול דממה דקה ישמע. ומלאכים יחפזון. וחיל ורעדה יאחזון. ויאמרו הנה יום־הדין, לפקוד על צבא מרום בדין, כי לא יזכו בעיניך בדין, וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון: כבקרת רועה עדרו. מעביר צאנו תחת שבטו. כן תעביר ותספור ותמנה. ותפקד נפש כל חי. ותחתך קצבה לכל בריה, ותכתב את גזר דינם: בראש השנה יכתבון. ביום צום כפור יחתמון. כמה יעברון וכמה יבראון. מי יחיה ומי ימות. מי בקצו. ומי לא בקצו. מי במים ומי באש. מי בחרב. ומי בחיה. מי ברעב. ומי בצמא. מי ברעש. ומי במגפה. מי בחניקה. ומי בסקילה. מי ינוח. ומי ינוע. מי ישקט. ומי יטרף. מי ישלו. ומי יתיסר. מי ירום. ומי ישפל. מי יעשיר. ומי יעני. ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה.״

במדור זה נכללים גביע לחגים, אבזמים לאבנט של יום־כיפור, שופרות וקופסת צדקה. גביע (מס' קט' 101), הגדול במידותיו, נועד לקידוש לארבעה חגים: ראש־השנה, סכות, פסח ושבועות. הוא נוצר כנראה במאה ה-18, בעיר נרווה שבאסטוניה. עיר זו נודעה בעבודות הצורפות שלה והיתה צומת־דרכים חשוב בין רוסיה, ארצות מזרח אירופה וארצות צפון אירופה, והאימפריה העותמאנית. בתקופה זו אין יודעים על קהילה יהודית במקום והגביע הוזמן כנראה על ידי יהודי בן המקום או סוחר יהודי ששהה בעיר.

אחד מן האבזמים, המיועדים לאבנט של יום־כיפור (מס' קט' 102־104), מעוטר בתיאור עקדת יצחק. נושא זה הוא סמל מרכזי ביהדות, והוא חוזר ומופיע בחפצים רבים (ראה מחזור החיים). העקדה נזכרת במוסף לחג וביום השני של החג קוראים את פרשת העקדה (בראשית כב); התקיעה בשופר (מס' קט' 106-105) מזכירה את האייל שנאחז בסבך. פרשת העקדה נזכרת בבקשת רחמים בתפילות הימים הנוראים, בתענית ציבור (תענית ב:ד), בסליחות ובפיוטים וגם במשך השנה בתפילות יומיום. קופסאות צדקה (מס' קט' 107) נמצאו בכל בית ובכל יישוב יהודי והן היו תלויות או אף בנויות בתוך קיר בית־הכנסת. גבאי צדקה דאגו לחלוקת המעות בין עניי העיר ולכבוד החגים ערכו מגביות מיוחדות.

"בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה, חג הסכות שבעת ימים לה׳... ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם שבעת ימים... בסכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישב בסכות" (ויקרא כג:לד־מב). חג סוכות חל חמישה ימים אחרי יום כיפור - מט״ו בתשרי עד כ״א בו, והוא אחד מ״שלוש רגלים״ (שמות כג:טו; דברים טז:טז ועוד) שבהם היו עולים לבית המקדש שבירושלים, והוא החג עתיר הטקסים שבהם (בספרות חז״ל הוא קרוי בשם ״החג״ סתם). לכל אחד משלושת החגים האלו ניתן טעם היסטורי (פסח - יציאת מצרים; שבועות - מתן תורה וסוכות - נדודי העם ארבעים שנה במדבר), בנוסף על משמעותו החקלאית: פסח בחודש האביב כשהשעורה בראשית הבשלתה, שבועות חג ביכורי החיטה, וסוכות - סיום אסיף הפירות. בחג הסוכות מברכים על ארבעת המינים המצוינים בתורה (הנקראים לרוב ״לולב ואתרוג״): ״פרי עץ הדר״ שהוא האתרוג, ״כפת־תמרים״ - לולב, הדס וערבה, שלשת הענפים נכרכים יחד. בין הכלים המיוחדים לסוכות, הגביעים (מס' קט' 108־109), קערית (מס' קט' 110) וכלי לשמירת האתרוג (מס' קט' 111), שהוא נדיר בעיצובו - בדומה לקופסת צדקה - אך מעוטר בכתובת לכבוד חג הסוכות.