Stieglitz Collection
דף הבית
על האוסף
חיפוש באוסף
 
ספר התורה ועיטוריו
שבת
ימים נוראים וסוכות
חנוכה
ט״ו בשבט
פורים
פסח
מחזור החיים
הבית
חפצים אישיים
ציור מאת מאוריצי גוטליב
 
English

חג החנוכה

חג החנוכה והדלקת הנרות נועדו לסמל להזכיר את חנוכת בית-המקדש וניצחון החשמונאים על חילות אנטיוכוס אפיפנס, בשנת ג׳ אלפים חמש מאות תשעים ושבע לבריאת העולם (164 לפנה״ס). במסורת חז"ל החג מסמל את נס פך השמן שהתרחש בבית-המקדש, כאשר "פך אחד של שמן שלא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים" (תלמוד בבלי, שבת כא, ע"ב). את הנס הזה מבקשים לפרסם בחנוכה ברבים, כאשר מציבים את המנורה הדולקת בפתחי הבתים לעיני כול. מן היום הראשון של החג, כ״ה בכסלו, במשך שמונה ימים, מדליקים נרות חנוכה, נר לכל יום בעזרת נר נוסף - השמש. לאחר הדלקת הנרות אומרים: ״הנרות הללו אנחנו מדליקין על הנסים ועל הנפלאות ועל התשועות ועל המלחמות, שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה על ידי כהניך הקדושים, וכל שמנת ימי חנכה הנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד, כדי להודות ולהלל לשמך הגדול על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתך״ (מסכת סופרים כ, הלכה ו). למנורת החנוכה שמונה בזיכים המיועדים לשמן ולפתילות, או שמונה בתי נר לנרות. לרובן נוסף שמש. יש מנורות חנוכה ניצבות ויש המיועדות לתלייה. דופנות רקע או צד נועדו להגן על להבות האש, והשתקפותן בדופן מגבירה את עצמת האור.

קבוצת מנורות הברונזה (מס' קט' 112־131) שבאוסף הן ברובן מן המאות ה-14 עד ה-17, בסגנון גותי ובסגנון הרנסנס, מצפון איטליה, צרפת וגרמניה. קבוצה זו של מנורות חנוכה היא מהקדומות ביותר. טכניקת היציקה, איכותה, הדקויות שבפרטי הדגמים ושרידי ההזהבה מעידים כי נוצרו בתבניות ראשונות ושימשו מקור העתקה למנורות חנוכה רבות אחרות. חלק ממנורת החנוכה המעוצבות בדגמי הרנסנס (מס' קט' 120־125), עוצבו בבתי־המלאכה של ערי צפון איטליה. בין האמנים שיצרו אותן היו גם יהודים. נראה שיוצקי הברונזה הנודעים, בני משפחת דה לויס מוורונה במאה ה-16, היו בין אלה שהכינו דגמים למנורות החנוכה (מס' קט' 279־280). שתי מנורות (מס' קט' 132־133),  שצורתן כשער בסגנון הנאו־קלסי, הן מאוחרות יותר, מן המאה ה-18.

בין מנורות הכסף מפרנקפורט שבגרמניה (מס' קט' 134־139) יש שהן מסוף המאה ה-17 אך רובן מן המאה ה-18. המאוחרות יותר נוצרו לאחר השריפה הקשה שכילתה את הגטו היהודי בפרנקפורט, ב־14 בינואר 1711. מנורות חנוכה אלו הן מעשה ידיהם של טובי הצורפים של גילדות העיר.

מנורות חנוכה מבדיל (וכן קערות לפורים ולפסח) מדרום גרמניה ואלזס (מס' קט' 140־142),  מייצגות את אמנות כלי הבדיל. בכלים אלו ניכרים סגנונות עירוניים וכפריים. כנראה שאת הכתובות והדגמים החרותים בהם הכינו אמנים יהודים בני המאה ה-18. בין מנורות הכסף ממרכז אירופה וממזרחה - חנוכייה נדירה מרוסיה (מס' קט' 143),  העשויה בצורת נברשת מהודרת ומעודנת. שלוש מנורות חנוכה מפולין (מס' קט' 145,144, 148) , מן המאה ה-18, נעשו בידי צורפי כסף שהשתייכו לגילדות היהודיות והצטיינו באיכות עבודתם (ראה גם עיטורים שהכינו לספרי־תורה, מס' קט' 2־7, 9) .  שתי מנורות חנוכה (מס' קט' 148, 165) וכלי כסף אחרים (מס' קט' 27, 28, 211,111,107, 239) , נעשו באותה תקופה בידי צורפי כסף בעבודה עממית. איכות עבודתם אינה ברמה שנדרשה מצורפי הגילדות, אך דווקא חוסר ההקפדה, היעדר האחידות וסימני הפטיש והסכין, הם שמעניקים לכלים אלו את חנם המיוחד.

אמנים יהודים הכינו את הדגמים לעיצוב מנורות החנוכה הפולניות היצוקות בפליז (מס' קט' 149־157).  אמנים אלו ציירו גם עיטורים לבתי־הכנסת, הכינו את מגזרות הנייר לחג השבועות, שרטטו דגמים לסתתי המצבות ועיטרו כתבי־יד ומגילות אסתר. הדגמים צוירו לפי פסוקים ומדרשים מגוונים, בהשפעת אמנות הסביבה וכיד הדמיון.

כמעט בכל עיר או עיירה בפולין, שהתגוררו בה יהודים, היו בעלי־מלאכה. האומנים והפועלים עבדו בבתי־המלאכה מבוקר עד ערב, בתנאים קשים, בחומה הלוהט של האש שלובתה להתכת הפליז. הם יצקו דגמים של איילות, צביים, אריות, נשרים, תשליבים ועיטורים צמחיים. יש שנוספו סמלים חילוניים, כמו נשר ומגני מלכות. קשה להגדיר את המקומות הגאוגראפיים המדויקים שבהם נוצרו מנורות החנוכה בפולין, בגלל נדידתם של היהודים בין האזורים בחיפוש אחר מקורות פרנסה או בעקבות הזעזועים הפוליטיים שעברו על ארץ זו. הקושי נובע גם מאופייה של חלוקת העבודה: חלקי המנורה הוכנו בבתי־מלאכה שונים, וצורפו יחד הורכבו למנורות חנוכה. אך אפשר לזהות את המקורות והחומרים השונים שמהם הושפעו מכיני התבניות של יציקות הפליז: חנוכיות כבדות בעלות דפנות עבות, שפרטי הדגמים שעליהן עשויים בקווים חדים וגסים המזכירים את עבודות סיתות האבן במצבות; מנורות חנוכה בעלות דפנות דקות יותר, מחקות צלליות ועבודות תחרה, בדומה למגזרות הנייר; מנורות חנוכה היצוקות בדגמים הדומים לעבודות גילוף בעץ, כמו בארונות קודש; ומנורות חנוכה שלהן דופנות צד ומעקים, המזכירים את חישול הברזל בסבכות ועיטורי בימות בבתי־הכנסת. במנורות החנוכה (מס' קט' 161־166) מוינה, בירת האימפריה האוסטרו־הונגרית, ניכר השילוב האקלקטי, האופייני למאה ה-19, של סגנונות ואפנות שהגיעו מצרפת, מגרמניה וממזרח אירופה.

במנורות חנוכה מהולנד ואלו הדומות להן מצפון אפריקה מן המאה ה-18 (מס' קט' 167 - 172),  השפיעו מצבם הכלכלי של היהודים והתנודות במחירי המתכות בשווקי אירופה על בחירת פח־הפליז, הזול יחסית, להכנת המנורות. מנורות חנוכה אלו מעוטרות לבבות, פרחים ודגמים עממיים, המיועדים בעיקר להגברת האור של להבות האש. מנורות חנוכה מפליז היצוקות מצפון אפריקה (מס' קט' 178-173), נעשו ברובן בידי אמנים יהודים, והן מעוטרות ערבסקות, ציפורים, צמחים ושערים, המופיעים גם בכתבי־יד ודפים מעוטרים מן האזור.

מנורה אחת (מס' קט' 181) , המיועדת לתלייה, מייצגת את מנורות חנוכה של הקהילה היהודית מקוצ׳ין שבהודו. עיצובה של מנורה זו מבוסס אף הוא, כמו בחנוכיות מאירופה וצפון אפריקה, על שורת בזיכים, דופן רקע ממורקת מחזירת אור וכתר בראש המנורה. שתי המנורות (מס' קט' 182־183) , החותמות את אוסף מנורות חנוכה , הן מעיראק. אחת מהן מעוצבת כולה בצורה של קשתות המעוטרות בשורות כתב, בדומה לאותיות ולעיטורים הססגוניים שבכתבי־יד ומגילות אסתר מבגדד.